בית מאיר אורח חיים סג

ע"ש ובהרמב"ם מבואר כמשמעות הש"ע

בהג"ה וי"א עוד דכל קרפף שהוא סמוך לביתו מקרי מוקף לדירה וי"ח בזה כתב הא"ר ז"ל רבינו יהונתן כשיש בבית סאתים מידי כעין סוכת של שומר וכו' או בית דירה אף שאינה תדירה אלא לפרקים או סמוכה לעיר בתוך אלפים אמה מותר לריב"ב ובהגהות הרא"ש פסק בכ"ז דמותר אפילו ביותר מסאתים ורמ"א ולבוש דנקטו סמוך לביתו בלחוד נ"ל דחדא מנייהו נקטו אבל במ"א כתב דלכך לא כתבו משום דשומירה ובית דירה כע"מ דמותר וי"א לא פליגי אלא בסמוך לביתו ולא דק דמבואר בתוס' דגם בשומירה ובית דירה לא מהני עכ"ל הא"ר ואני אומר דיפה כיון המ"א אך לא מטעמי' דודאי למה שמביא המ"א נמי פי' הר"ר יונתן דבית דירה היינו אף שאינה תדירה דמשמעותו הפשוט דנקיט ריב"ב שומירה ובית דירה לחדושו שאף בפתח ולבסוף הוקף אינו מוקף לדירה ממש רק קצת ודלהכי סברי תוס' דאף לריב"ב לא מהני ביתר מסאתים פשיטא דהתוס' פליגי אף בשנים אלו כי מ"ש המ"א דמ"מ התוס' מודים ומשום דמעלינן דרגא דדוקא לריב"ב דבסאתים מחמיר דצריך לאלו ה"ה דמחמיר ביתר מסאתים דלא מהני אלו משא"כ לדידן דבסאתים לא צריך כלום מודו מביתר מסאתים מהני אלו בודאי הם דברים בעלמא חדא דמנ"ל דתקנתא דרבנן דוקא על ידי מעלות עשוין ותו היש חולקין בסמוך לבית אף דכתב המ"א שאך נובע מדין דרחבה הא מ"מ מוכרח מזה דס"ל דלא מהני לדידן ביתר מסאתים מה דמהני לר"י ב"ב בסאתים ולא מעלינן דרגא ומה"ת דנימא דבשני אלו מעלינן דרגא אמנם לדעתי ודאי בכונת הרמ"א פשוט דב' דעות אלו הם ע"פ הב"י דתלה הוראת הג"א בחילוק פרש"י ותוס' אבל לא הבינו כדנראה לפ"ר ממשמעות הר' יונתן (ובאמת אף הר' יונתן כתב בתחילת פירושו כלומר שאין ידוע וכו' ע"ש) וקצת נמי נראה הכי משמעות תוס' והרא"ש דיש ריעותא בשני אלו אפילו אם הוי פתח ולבסוף הוקף מצד עצמות הדירה אלא העיקר כדמבואר בהריטב"א דז"ל פי' רש"י ז"ל דאע"ג דכיון דאיכא הנהו חשיבו מוקף לדירה אפ"ה קסבר ריב"ב דאפילו למוקף דירה אין מטלטלין בו כשהוא גדול מבית סאתים ואין מחוור מפני קושי' התוס' ועוד דשומירה ובית דירה (ר"ל דסתמא אף בגנה דזרעים איירי) בגנה מה מעלה ומוריד לעשות מוקף לדירה דהא זרעים מפקי מתורת היקף דירה ואפילו בחצר (והנכון כמו שפי' ר"י דהני לא חשיבי היקף דירה ואפילו בקרפף דמיירי דשומירה ובית דירה זו נעשו אחר שהוקף והו"ל הוקף ואח"כ פתח דלא חשוב כדאיתא לקמן ומיהו מחמיר ריב"ב שלא להתיר אפילו בית סאתים אלא כשיש בהן תשמישן אלו וביותר מסאתים אפילו בתשמישן אלו לא נתיר כיון שלא נחשב מוקף לדירה עכ"ל הרי לך בהדיא דמפרש ריעותא דשני אלו לתוס' אך מפני דמיירי דנעשו אחר שהוקף מבואר הא בנעשו קודם שהוקף אף לתוס' שני אלו מוקפים לדירה ממש חשובים וילמד סתום קצת לשון תוס' ורא"ש מן המפורש בריטב"א דנמי הכי כוונתם ולהכי דייקינן בלישנייהו מפורש הכי להמעיין היטב וא"כ פשיטא שאין בשני אלו שום הבדל לדינא בין רש"י ותוס' דרש"י הא פירשו תוס' דאיירי בפתח ולבסוף הוקף וזה אף לתוס' מהני אף ביתר מסאתים לקרפף וגינה דאילנות רק בסמוך לעיר בזה תולה הג"א דעתו דלפרש"י משמע דמהני ואולם גוף דעת הגהת הרא"ש אלו נימא דהוציא מפרש"י וסובר לרש"י כיון דפי' דלריב"ב כל אלו חשובים מוקפים לדירה במילא ה"ה לדידן ביותר מסאתים זה לא מסתביר לענ"ד כלל דרש"י גופי' נמי יהא סובר להלכה דכל קרפף הסמוך לעיר מותר ורחבה דבסי' דבתר הכי יפרש כדכתב המ"א פי' הראב"ד שמביא הריטב"א בב"י כי ודאי לא נראה הכי מפירושו בדף כ"ד למימרא דרב כהנא כי לפי' הראב"ד עיקר הריעותא דרחבה משום שהמחיצות לגואי עבידן ורש"י פירש משום דהוי מוקפים שלא לשם דירה ותו לפי' הראב"ד הא מגומגם הפשוט מה דנאמר שם אם פתח לו פתח מותר וכו' ולא אמרן וכו' ומי יודע מה פירש בו הראב"ד ז"ל אבל רש"י ז"ל מדשתיק בזה בלי שום ספק אצלי דאינו אזיל בפי' הראב"ד וא"כ איך אפשר דלרש"י יהא שרי בקרפף סמוך לעיר [הן אמת דלדעתי אף ההגהות אינם אזלים בפי' הראב"ד כי לא נתקבל כדכתב הריטב"א ואינו מחוור אלא שסובר דדוקא בקרפף וגינה מהני הסמיכה מפני שעשוים לטייל בהם משא"כ ברחבה שאחורי הבתים שאינו ראוי לטיולי אבל גם זה אינו עיקר בדעת רש"י כדמוכח דף כ"ו ע"א פרש"י לעיקר ההוא בוסתמא קרפף יותר מבית סאתים שלא הוקף לדירה הי' ואבורנקי כעין אכסדרה או קובה שבונין המלכים בתוך פרדס שלהן ועומד באמצע פרדס ולא הי' צריך ריש גלותא אלא לטלטל מפתח בוסתמא שהוא אצל הבית עד האבורנקי ועבד וכו' הרי שפי' להדיא שההוא קרפף הי' אצל ביתו ולשטת הג"א שרי מה הוצרך לתקנה דהא סתם פרדס היינו גינה של אילנות ולא דזרעים (ובאמת גופי דברי ההגהות שתיהן סותרות עצמם בזה והמ"א לא הרגיש) א"ו דבהיתר זה דסמוך לעיר אף לרש"י שכתב שכמוקף לדירה דמי היינו (על דרך היתה כאלמנה) לריב"ב במה דמצריך לבית סאתים ולא ליתר מסאתים לדידן וזה לענ"ד הברור והעיקר לענ"ד להלכה כהי"ח ודוק

לסעיף הנ"ל הנה איתא בספר חדש הנקרא פרי תבואה שאלה ט' על עסק חכם אחד שאסר לאדם שהיה לו גן סמוך לביתו ממש לטלטל בו בשבת מחמת שהוא יותר מבית סאתיים והזרעים מבטלין המחיצות והמחבר העליהו להיתר בלי שום פקפוק ולדעתי מלבד דשלא כד"ת העיז לכתוב מ"מ לא שבקינן פשיטותא דשטת רש"י בשביל הספק שיש לשטת התוס' במה שמהר"מ והרא"ש הניחו בספק וצ"ע והטור מחמיר והריטב"א ומהרי"ק וש"ע החליטו לאיסור אף גם בעיקר הדין שתי טעיות טעה חדא דהנידן שדן עליו שהיה הגינה גדורה בפני עצמה (כמבואר בלשונו שם שכתב ונהי דאינו אוסר על כל העיר דלא מקרי העיר נפרצה למקום האסור דהא אין כאן עיר פרוצה לתוך הגנה דהא הגנה אינה פרוצה) א"כ אין ענינו כלל לנידן הש"ע דאיירי כשתוך מחיצת קרפף המוקף לדירה או החצר נזרע רובו או מיעוטו שאז יש לידון אם הזרעים מבטלים הדירה וליהוי קרפף שלא הוקף לדירה דאז אם אינם מבטלים הדירה שרי ולהכי אילנות דלא מבטלי שפיר דמי. אבל גנה כזה שגדור בפני עצמו תוך העיר המופקת מה בכך שהעיר נשארה בהתירה כיון שאינה פרוצה למקום האסור מ"מ הא הגנה אפילו של אילנות (ובזה שגג נמי המור' שתלה טעמו בזרעים שמבטלין) קרפף הוא להקיפו אינו מוקף לדירה וכיון שהוא יותר מבית סאתיים לא מיבעי' שאסור להוציא ממנו להחצר דהוי מכרמלית לחצר אלא אף גם תוכו אסור לטלטל יותר מד' אמות שהרי אינו אלא קרפף יותר מבית סאתים העומד באמצע חצר של רבים היא העיר ואם אינו יותר מבית סאתים מ"מ קרפף הוא ונהי שמותר לטלטל בו וממנו לחצר מ"מ ממנו להבית אסור ואל תעלה בדעתך לומר דלא שייך דין קרפף אלא המוקף בשדה או בקעה אבל העומד באמצע חצר שהוא רה"י איך נימא הואיל דהיקף הקרפף אינו מוקף לדירה לא חשוב מה בכך לו יהא דמחיצות אלו אינם בעולם הא הוי כל מקום זה מותר ע"י מחיצות החצר. דזה אינו דודאי מגרע גרע דכיון שהוא מוקף בפני עצמו רשות בפני עצמו הוא וכיון דאינו מוקף לדירה והוא יותר מבית סאתים הוי כרמלית כדמוכח להדיא מדברי תוס' דף כ"ו ד"ה דבי תורא שז"ל ונראה דמוקפת חומה היתה אחר שנתיישבה והיו יכולים לערב יחד אי לאו פירא דבי תורא שהיתה בין ערסא לאורך המבוי והיתה יתירה מבית סאתים ועמוקים ולא היו יכולים לערב מערסא לערסא לפי שלא היו יכולים לטלטל מזה לזה דהפירא הוא יותר מבית סאתים ואע"ג דיש לה מחיצות אינם מועילים כלום דמחיצות העשוים לנחת הוא. הרי לך מבואר דדין קרפף שייך אף בעומד באמצע עיר שהוא חצר וכן נמי מוכח מדבריהם דף ע"ו ע"ב ד"ה ובלבד ע"ש ודוק ופשיטא דה"ה גינה זה כרמלית בפני עצמו הוא ואין ענינו כלל לדין הש"ע: