בית מאיר אורח חיים סב

מ"פ הכא ברשויות דרבנן לא אשכחן בשום מקום שיהא בו מ"פ כדאמרינן פ"ק דשבת דאפילו קנה בן מאה אמה חשוב רה"י שמשון בר' אברהם (ועיין סי' שמ"ה סעיף י"ח פירושו) וכדי שלא נאמר שהי' בהעלם מן הר"ר שמשון ראיות ר"י מקינין ע"כ לומר כדכתב הד"מ אבל א"כ לא הי' שותק מלבאר חילוקים כאלו והם ליתנייהו כלל כי מלבד שא"י שום טעם וסברה בשני הבדלים אלו לחלק בם אף גם מבואר כהר"י מקינין ברש"י וריטב"א דף פ"ג ע"ב בעירובין דז"ל שם ופירשו בתוס' בכאן וכן פרש"י בש"ס דהא מיירי כשהוא רחב ד' על ד' שאל"כ מ"פ הוא והכין מוכח בפ' חלון גבי כותל שבין ב' חצירות הרי להדיא שאינם מחלקים באחד מחילוקים אלו והעיקר דמעיקרא לק"מ משום דאחרי שכל איסור זה אינו אלא דרבנן כל דתיקן רבנן כעין דאורייתא תיקנו ונהי דהזורק מר"ה על תל או כל דבר שברה"י אף שאינו רחב ד' ואפילו עולה עד לרקיע חייב מדעומד באויר חצר שהוא רה"י שעולה עד לרקיע מ"מ איסור זה של שליטות שתי רשויות שהחכמים חידשוהו לא חידשוהו אלא על מקום ד' שתופס רשות דאורייתא לעצמו לא בעמוד שאינו רחב ד' דכמו שאינו תופס בר"ה להיות רה"י ככה אין תופס שם ב' רשויות ונקרא מ"פ לענין זה

ומעתה העולה מזה לדינא אף דגם הש"ע לקמן ס"ס שע"ו סתם שאסורים בלא עירוב ולא הביא ההיתר דהר"י מקינין היינו מפני דעת ההגהות שמביא נמי שם שנראה דלא ס"ל דכל צואה דבה"כ יהי' מ"פ וצואה בבה"כ גבוה ג' ואינו רחב ד' לא שכיח אבל למשל בבה"כ חדש שרואה ובקי בה שהצואה גבוה ג' ואינו רחב ד' לענ"ד ודאי מותר לפנות עליו בלא עירוב ואפילו עומד בין ב' בתים ע"פ ראיות הר"י מקינין שהוא ברורה לענ"ד

ודע דהמ"א ס"ס שע"ו כתב על דין זה ואסורים דדמו לכלים ששבתו בבית ואחריו החזיק הת"ש בס"ק י"ח ואני א"י לכוון דבריהם דאם רצו לפרש איסור זה שהבה"כ כולו מקום הישיבה ומקום שהצואה נופלת הכל הוא בשותפות ולהכי לא ידעו לפרש מה האיסור של שותפים דהא כלים ששבתו בחצר שאינו מעורב פשיטא דמותר בטלטול ולהכי פירשו שהצואה שבבטן המלאה חשוב שבתה בבית מלבד דזה גופא אם כלים ששבתו בבית באו לחצר שאינו מעורב שיהא אסור בטלטול תוך חצר זהו בפלוגתא דרש"י ותוס' עם העה"ק כדביארתי בסי' שמ"ט אף גם תמוהים דבריהם אם הצואה תחשב מופרד ככלים וכו' א"כ יהא האדם אסור לילך בה מרה"י לר"ה ואסור לילך בה ד' אמות בר"ה כמו ברוקו שנתלש שבס"ס ש"ן ואף יהא אסור מיד לילך למקום המשותף שהרי איסור גמור להוציא כלי בית לחצר שאינו מעורב ותו לדעתם בה"כ המשותף זה גרע מר"ה שבהדיא שנינו לא יעמוד אדם ברה"י וישתין בר"ה אבל אם הולך אדם לר"ה מעולם לא נשמע משום אדם שאסור למיעבד צרכיו שם א"ו הברור שהיא סברא דחוי' שאין לה רגלים כדכתבתי סי' שמ"ט דכל זמן שהיא בגוף חשובה כהגוף עצמו ובטילה לגבו והכא האיסור פשוט דאיירי שהבה"כ שהצואה נופלת שם הוא של שניהם ולכל אחד לפני הבה"כ מקום לישב שם בביתו ברשות המיוחד לו והוא יושב ברשותו ומוציא הריע להרשות המשותף שהוא חצר שאינו מעורב והוי כעומד ברה"י ומשתין לר"ה אבל אילו לכל אחד פתח מביתו לילך למקום המושב ואותו מקום ג"כ משותף בין שניהם א"י בזה שום איסור ושרי וזה ברור

ואולם בגוף דין זה אני נבוך הרבה אם מקום מושב זה יש לו מחיצות לעצמו כדרך כל ארץ מה דינו כי דף צ"א ע"ב במרובין לא מצינן אלא גג וחצר ואכסדרה ומרפסת וקרפף ומבוי כולן רשות אחת הן וכן הפוסקים סי' שע"ב לא זכרו יותר והנה במתני' שם פי' רש"י הואיל וכולן אין תשמישן מיוחד ותדיר רשות אחת הן והרמב"ם בפי' המשניות כתב בלשון זה וההפרש הוא במקום דירה בלבד אבל חצירות הבתים והגגות והמקומות המוקפות ולא נעשה לדירת אדם והם קרפיפות כולם רשות אחד הם וא"כ לפירוש רש"י אפשר דבה"כ כזה הואיל ותשמישו מיוחד ותדיר חשוב מוקף לדירה ודין בית לו ואז ניחא הדין דהכא אבל א"כ קשה י בדין דסעיף ג' למה הקפידו דוקא אם החפירה יותר מסאתים דדין כרמלית לו הא אפילו פחות מסאתים קרפף שמו הואיל ולא הוקף לדירה ואיך יוציא מבית לקרפף משא"כ אם נימא דלפי' הרמב"ם זה נמי נקרא ולא נעשה לדירת אדם כי אין דירה חשובה ואין דינו אלא כקרפף ואז שפיר הסעיף ג' קרפיפות רשות אחת הן אבל אז קשה הדין דהכא דבקרפיפות אפילו אחד דיחיד ואחד דרבים נמי שרי ואי דנימא דהכי נמי פי' המ"א וזה שהוקשה לו ולהכי המציא דבכלים ששבתו בבית דמי א"כ מה פעל והדר קשיא הסעי' ג' מאי אירי' כרמלית עיין ודוק ומלבד זה הוכחתי שהסברא דחוי' מעיקרא לענ"ד לכן ע"כ לומר דנהי דהתוס' עירובין דף ע"ו ע"ב תוך ד"ה ובלבד כתבו ואפילו מקרפף שלו אסור לטלטל לחצר ונשמע מנייהו שם דשייך באמצע חצר דין קרפף היינו בחצר אבל בבית שדירתו חשובה כל הקיפות שבו אף שלא הוקפו לדירה מה בכך הא ההיקף שחוץ למקום זה הוקף לדירה תדעו הרי ראי' התוס' מזרעים ועיין סי' שנ"ח בטור דבזרעים גופייהו יש ספק אם יבטלו דירת חצר מפני שדירת חצר יותר חשוב מקרפף ומכ"ש דירת בית שודאי אין הקרפף מבטלו והוא בטל לגבי בית וכמו שמותר לטלטל ממנו לבית ה"ה דחשוב הכל רשות ביתו אלא דמקום מושבו הוא רה"י ומקום היציאה רשות השותפין משא"כ בה"כ שבקיר החומה שאינו בבית שפיר שאינו אלא קרפף ולהכי לא הקפידו אלא על יותר מבית סאתים ודוק

תו להג"ה זו כמו שנתבאר סעי' ב' היינו תיקון דדף או קנה אבל תיקון דמחיצה תלוי' אינו מועיל הכא עד שיורדת עד למטה וק"ל

סימן שנו הג"ה ואם הנקבים וכו' קשה לי דא"כ לא הוצרך רבינא לשנויי הברייתא בדעביד לה נפקי אלא דקאי השעור ג' וד' על רוחב הכניסה ויציאה אלא משמע דדוקא בנקבי המחיצה שעשה הוא דתלי' בשיעור הנקבים ולא בנקבי מחיצות החצר וצ"ע

סימן שנז סעיף א' כדי שתהא מקום פטור. ז"ל רש"י ז"ל אלא שמבחוץ צריך לכסות פיה בנסרים שיפלו המים מידיו למ"פ וכתב הריטב"א פי' לפירושו כי כשהוא בר"ה אם הוא מגולה פעמים שיעלה בקרקעות העוקא טיט ורפש וכיוצא בו ויתמעט גבהו מי' ונמצא שהוא כרמלית ואולי יפחת עד פחות מג' שהוא ר"ה וכי זריק התם הוי שופך מר"ה לכרמלית או לר"ה אבל כשהוא מכוסה ויעשה פיו ברה"י לעולם דינו כרה"י דחורי רה"י הוא וזה הטעם בעצמו פי' הראב"ד ז"ל וצ"ע כי מה ענין חורי רה"י דהוי באמת רה"י למ"פ דנקיט רש"י ז"ל בלשונו והכל קשיא למה לא כתב רש"י ז"ל והוי חורי רה"י. ותו צ"ע היכן מצינן דליהוי תלי' במכוסים דוקא ואם הוא פתוח ופיו ברה"י מדוע לא ניהוי חורי רה"י. לכן הנלענ"ד אף דהריטב"א כתב שכן פי' הראב"ד יוכל להיות דאזיל בשטת העה"ק שבסי' שמ"ה דחורי רה"י המפולשים אפילו למטה מי' הוי רה"י ושפיר אבל רש"י ז"ל אפשר דסבר כתוס' דמפולשים למטה מי' הם חורי ר"ה והם ר"ה ע"ש והכא מה בכך שפיו שבפנים הוא ברה"י הא פיו להוציא המים הוא בר"ה וכיון דלמטה מי' הוא הוי ר"ה ולהכי פי' רש"י למ"פ דהא מבואר הכא בשם הרמב"ם וכל גומא חצי אמה על חצי אמה ברום ג' חומשי אמה מחזקת סאתים וידוע דשיעור עומק זה הוא מ"פ כמבואר סי' שמ"ה ומה"ת יעשה יותר משעור ההכרחי אלא שאם יהי' מגולה יתמעט משעור העומק על פחות משלשה ויהי' ר"ה משא"כ כשמכוסה

סימן שנח סעיף א' אבל אם הוא סאתים וכו' ובלבד שלא תהא ארכה יותר מפי שנים ברחבה וכו' משמע דוקא בסאתים הוא דיש הקפידה זו שלא תהא ארכה וכו' הא בפחות מסאתים לא ובתוס' דף ל"ה ע"ב ד"ה קרפף משמע שמסופקים בזה מדלא משני הכי אלא בתי' א"נ