בית מאיר אורח חיים סא

גופי' מסופק אם לא הלכה כזעירי ומזהיר עליו ואיך יפסק המרדכי מראשית להיתר פשוט א"ו הברור שהמרדכי לא איירי אלא בשל אדם אחד ההוא שמתיר בגבוה י' שהיתר זה פשוט לכ"ע וכדמסיים ואפילו ר"ה מפסיק ביניהם והכי פסקינן ריש סי' שנ"ג (ואף דשם לא שרי אלא בזריקה והמרדכי מתיר אף הטלטול להדיא ועל זה גמגם הש"ג ומ"א ומה שהמ"א כתב לחלק בכרמלית כבר השיגו הא"ר שהרי מבואר אף שר"ה מפסיק אלא ע"כ נמי כדכתב הא"ר דאיירי בעומדת זה כנגד זה ואפשר נמי אף שהמ"א ס"ס שמ"ז העתיק דין זה דבדיוטא אחת אפילו למעלה מי' חייב בסתם. עדיין צ"ע רב בח"ר דף צ"ט בהפירוש שמביא בשם ר"ה גאון ז"ל ומשבחו ואם המרדכי נמי תופס פי' זה לעיקר אפשר דל"ק עליו מידי עיין ודוק) ויהי' איך שיהי' זה ברור דלא איירי כלל בשל ב' ב"א וא"כ לק"מ על המרדכי קושי' הנ"ל כי המשנה מתפרשה לענין עירוב בשל ב' בני אדם ומוכח מזה כדעתי ת"ל הנ"ל דהיכי דצריך עירוב ואף בגבוהה י' כל שאינם קשורים אין עירוב מועיל בהם דאל"ה הדר הקושי' לדוכתה לר"ה במה איירי המתני' דקתני אם אינן קשורות אין מטלטלין דהיינו אין מערבין הא תמיד הוי גבוה י' א"ו דלא מהני העירוב משום דאם נפרדים אפילו אחר העירוב אין להם טלטול אלא ע"י זריקה ולא משוי עירוב ועדיין אף דהוכחתי לא איירי משל ב' ב"א, מ"מ י"ל כדברי הש"ג ומ"א דשל ב' ב"א וגבוהים י' אם צריכים עירוב לדעת מהר"מ שתולה דין הבה"כ בפלוגתא דחילוף אף בלא הנחה ה"ה זה תולה בפלוגתא זו ומ"מ אין קושי' על ר"ה במה מוקים המתני' ע"פ דברי הת"ש ריש סי' שנ"ג שהמהר"מ פוסק כר"מ ור"ה מוקים המתני' כרבנן אמנם האמת אגיד אף שהת"ש החליט זה בדעת מהר"מ שפוסק כר"י נגד רבנן לענ' אין זה האמת דל"מ אם נמי מפרש הברייתא שבדף ק"א כדפירשו התוס' והרשב"א דרב דימי דמתיר החילוף סובר דטעמייהו דרבנן משום דלא נח איך יעלה על דעת שום אדם שיסתום ליפסק כר"י נגד רבנן ונגד סתם ברייתא דדף צ"ז ונגד סתמי משניות ולא יפרש טעמו ובמה שמסופק אם הלכה כזעירי או כרב דימי מאריך לדעתי אפילו על קטן שבמחברים אין להעלות כזה בדעתו ומכ"ש על אורן של ישראל המהר"מ ז"ל אלא אפילו אי נימא שיש לו פי' אחר בפלוגתא דר"י ורבנן אכתי קשה מה"ת לילף החילוף בלא הנחה מפלוגתא דזעירי ורב דימי שהיא ע"י הנחה על האגפים אפילו ע"י הילוך לדידן דקיי"ל מהלך לאו כעומד דמי א"א למילף מחילוף דע"י הנחה ומכ"ש ע"י זריקה באויר דחייב אף לבן עזאי בזורק מרה"י לר"ה דרך מ"פ. ופשיטא דמן הסברא דאף ברשויות דרבנן מדרבנן אסור. לכן לענ"ד נראה ברור תוך הדברים שהאריך בלשונו והמרדכי לא העתיקם שם דיבור בזה (אך מפני שבאמת אך בפשוט הזהיר ולא התיר אף על דברי רב דימי לכן השמיטם) ואולי י"ל ששם נמי ביאר שסובר הפי' בגמרא דף ק' ע"ב מה שאמר ר"ה ובדין הוא דאפילו זיז נמי לא ליבעי כדפרשתי לעיל בדעת הרמב"ם וע"ש בדין הוא בספינה מדא"א למיעבד כמו בביתו והשמוש מן הים לתוכו הוא הכרח גדול דלא ליבעי אף זיז ולסמוך על דר' יודא שהחליף שרי ברשויות דרבנן אף ע"י אויר דמ"פ (ומסופק אני אם לא דר"י גופי' טעמו מפני דוחק הספינה ומיושב בזה קושי' תוס' שם דאכתי זעירא דלא כהנהו תנאי ע"ש וק"ל) ולומד מזה בבה"כ מפני כבוד הבריות ליסמוך על ר"י ולהכי תולה הענין בפלוגתא דר"ד וזעירי אבל ח"ו מעולם לא עלה על דעתו ליפסק לחלוטין כר"י וכדין וכהלכה השיג הא"ר ריש סימן שנ"ג על המ"א הכלל לענ"ד כשהספינות גבוהים י' ושל ב' ב"א לכ"ע אסורים בטלטול ואין עירוב מועיל להם ודוק

סעיף ג הג"ה ויש אומרים דאם בה"כ למעלה מי' מה דיש לעיין בזה מבואר למעלה אמנם תו איכא למידק נהי דאף רש"י ז"ל פי' בשבת דף ז' דעד י' הוי כרמלית אויר של בקעה או של ים או של קרפף יתר על בית סאתים תופס את שמו עד י' אבל למעלה מי' אין שם כרמלית על אוירו וכו' או קולט מן האויר למעלה מי' מותר להוציא לכתחילה משם לרה"י ולר"ה מ"מ זה מן הנמנע שהרי, קרפף רה"י דאורייתא הוא ומן התורה הזורק לתוכו חייב כדאיתא בעירובין ס"ז ע"ב הרי מבואר שם דקרפף אינו אלא כרמלית לחומרא ולא לקולא אלא רה"י גמור הוא וכיון דאויר רה"י עולה עד לרקיע איך אפשר שיהא שרי להוציא מאוירו לר"ה א"ו אשגיר' לישנא הוא דאיכא ולא קאי במ"ש משם לרה"י ולר"ה כי אם אהיתר כרמלית דאורייתא ואקרפף להוציא מיני' לרה"י והר"ן השמיט להכי כל עיקר כרמלית זה ע"ש וק"ל (וכה"ג צ"ע ברש"י דף צ"ט ע"ב ד"ה מוקף לכרמלית פי' וע"י נעשית רה"י כגון שהוקף לדירה וכו' ואין צורך לזה דאפילו אינו מוקף לדירה וגם יתר מבית סאתים מ"מ נעשה רה"י דאורייתא וצ"ע) וא"כ הכא מה בכך שהיא למעלה מי' הא מ"מ הולך הצואה מרה"י לאויר רה"י דאורייתא ולא למ"פ דאורייתא ומשם בא למטה מי' שהוא כרמלית דרבנן לחומרא וע"כ לידחק כיון דמן התורה הכל שרי מרה"י לרה"י אלא משום חומרא דכרמלית הוא האיסור וכיון דעכ"פ חומרתו אינו תופס למעלה מי' תו לית לן בה וצ"ע

תו להג"ה זו. וי"א דאם הי' שם צואה כו' דלא דרסי בה רבים לשון זה ודאי מורה דלא כדכתב המ"א דאינה רחבה ד' דא"כ לא צריך לטעם דלא דרסי בה רבים אלא מפני שבההגהות מיימון משמע דלא ס"ל סברה זו שהמציא הר"י מקינין לגבי בה"כ של שני שותפין וכתב בלשון זה דיש למצוא להם היתר משום דצואה מ"פ הוא כדאיתא פ"ק דשבת והא דפליג עליו משום דמיפסע פסע לי' אבל הכא לא שייך למימר הכי והואיל דמ"פ הוי אפילו בשותפין שרי כדשנינן פרק חלון אין בו ארבע אלו מעלין מכאן ואלו מעלין מכאן ואוכלין כר' יוחנן לגבי רב ודעת הרב נוטה שכך שמע מפי רבו ריב"א עכ"ל וההגהות לא השתמשו בסברא זו רק כותבין דצואה היכי שאינה רחב ד' הוא דהוי מ"פ ותלה לי' בדין זה היכי שהצואה נופלת בכרמלית בהמחלוקת שבסי' שמ"ה כדאיתא לקמן בהג"ה ומשמע מיניה דלא סבר הסברה דר"י מקינין הנ"ל להכי פי' המ"א לדעתו אבל לא הי' לו לפרש בזה דעת הרמ"א ומ"ש הרמ"א ולפי מה שנתבאר לעיל וכו' בה"כ העומד בין ב' בתים וכו' אסור ולא כתב היתר הנ"ל דמהר"מ במרדכי בשם הר"י מקינין היינו משום דאזיל לשיטתי' שבד"מ שכתב תחילה דע"כ המהר"מ איירי שעומד בכרמלית והוא של שני שותפין (והלשון מגומגם במקום זה מאוד ובפ' י"ט מה שכתב על דברי הר"י מקינין וכ"ה בהגהות בשם הר"ר רב שמשון הוא להיפוך) אבל אם עומד בין ב' בתים לא שייך למימר בה מ"פ וא"כ פליג על דברי הגהות דלעיל וזה אינו אדרבה ממהר"מ גופי' מוכח דנמי סובר דלא שייך בצואה למידן בכרמלית דהוי מ"פ משום דמצא מין את מינו וכדברי ההגהות שהרי למעלה מזה בצואה נופלת בחפירה מצריך תינוק ולפי דברי הר"י מקינין שמביא בתר הכי הא כל צואה בבה"כ הוא מ"פ א"ו משום דנמי סובר דבכרמלית אמרינן מצא וכו') וזה ודאי ליתא שהרי המהר"מ קודם שמצא להם ההיתר כתב בתי כסאות שהם בחפירה בקרקע ושל שני שותפין הי' נראה דאסור עד שיערבו והי' הר"ר יעקב מקינין מתירן דיש למצוא להם היתר וכו' ואלו עומדים בכרמלית מה ענינו לעירוב א"ו גם המהר"מ שבמרדכי איירי באופן זה גופי' בבה"כ העומד בין ב' בתים כדאיירי בי' ההגהות אלא שלבסוף כתב הד"מ ונראה ג"כ דבתי כסאות שבין ב' חצירות או בתים צריך עירוב מאחר שאין מ"פ ברה"י ולא דמי לכותל שבין ב' חצירות וכו' כדאיתא לקמן סי' שע"ב וכמו שהביא ר"י מקינין מזה ראי' להתיר דאפשר לומר דכותל שאני דהואיל וחולקת הרשויות אינן בטילה לגבי החצירות ועוד דאין להתיר מה"ט כ"א בעומד בין ב' חצירות אבל לא בין בתים וע"פ החילוק דועוד כתב בהש"ע בה"כ שבין ב' בתים אסור והן אמת שכדעתו נשמע מדעת הר"ר שמשון שבהג"מ כתב ובה"כ שבין ב' בתים אם יש פתח קטן ביניהם שיכולין לערב מערבין ומותרים ואם לאו רשות שניהם שולטת בו ואסור כדאמרינן בכיצד משתתפין לזה בשלשול ולזה בשלשול ואפי' את"ל דצואה בר"ה