בית מאיר אורח חיים ס

והוא שיוציא זיז כ"ש עד שיהא בו היתר וישתמש עליו ובלבד שיהא בין הזיז ושטח המים יותר מעשרה טפחים כדי שיהא התשמיש מכרמלית למ"פ אבל אם הי' בין הזיז ובין שטח המים י"ט או פחות צריך להיות בו ד' על ד' ואח"כ יהי' מותר לדלות מים באמצעות עכ"ל הרי מבואר כדעת הת"ש להדיא ואי משום מה שהוקשה לי' מ"ש למעלה מי"ט ומ"ש מלמטה מי"ט: זה לק"מ למה שבארתי ת"ל בסימן שמ"ה כדעת האחרים דדוקא למטה מי' שייך לומר מצא מין את מינו והוי אף אינו רחב ד' כרמלית משא"כ למעלה מי' דמוצא אויר מ"פ נשאר אף הוא מ"פ אך עדיין צ"ע מה שמסיים בהפסקים וא"צ לזיז זה אלא משום היכר ולדבריו בהתשובה הא זה עיקר ההיתר עכ"ל מכבר וכהיום שדקדקתי בלשון הרמב"ם הנ"ל וראיתי שכתב אלא בתנאי שביאר התלמוד והוא וכו' נשמע מיני' שאף התירו דר"ה גופי' מה דאמר ובדין הוא וכו' אלא כי היכי דליהוי לי' הכירא ע"ד זה ודאי סובר דיש לחוש שימלא ממקום פחות מי' אלא דמ"מ מדהולך באויר מ"פ כנ"ל בדין הוא דבספינה מדא"א למיעבד כבביתו דלא ליבעי אף זיז וליסמוך על דר"י שמותר להחליף ברשויות דרבנן אף ע"י אויר דמ"פ ובאמת אף ע"י הנחה ע"ג הזיז עדיין אין ההיתר ברור למ"ד אסור להחליף ברשויו' דרבנן אלא כיון שבדין הוא במים אף בלא הזיז מי שרי אלא כי היכי דליהוי לי' היכרא ולהכי קרא לי' אך הכירא כיון דפסקינן באמת להחליף אסור וא"כ אף לשונו בהפסקים שמסיים כנ"ל ניחא שתופס לשון הגמרא ומעתה אמינא לדחוק קצת וליישב אף קושייתו דמר ואומר לפי מה שמבואר דדוקא אם הזיז למעלה מי"ט משטח המים הוא דהוי מ"פ משא"כ למטה מי' מצא מין את מינו והוא גופי' כרמלית והנה הרמב"ם בהתשובה ביאר להכי וכתב ובלבד שיהא בין הזיז ובין שטח המים יותר מי"ט הרי שאין מספיק לו גובה הספינה י' והיינו משום דלדידן שפסקינן ממיא משחינן מה בכך שגובה הספינה למעלה מי' אכתי היכי יקבע הזיז אם בשפתו או אפילו בסמוך לג"ט של שפת הגובה הא נעשה חורי רה"י כדאיתא בסי' שמ"ה סעי' י"ו וע"ש סעי' ד' שטת עה"ק דחורי רה"י הוי רה"י אפילו אינם רחבים ד' ומוכרח להורידו משפתו יותר מג' ואם אז הוא תוך י"ט להמים הרי מצא מין את מינו ולפיכך הקפיד שיהא בין הזיז ושטח המים יותר מי' וכן הבין הה"מ כונתו אף בפסקיו ודקדק לכתוב וכתב רבינו אם הזיז למעלה מי' וא"כ שפיר פריך הגמרא לר"ה זימנין דליכא עשרה וקמטלטל מכרמלית לרה"י וכ"ת כדהקשה מר דמ"מ לר"ה הא מוליך המים דרך אויר מ"פ להביאם לספינה מ"מ ההיכר זיז איך יקבע אם בשפת הספינה הא הוי חורי רה"י ואם למטה משפת הספינה רחוק ג"ט הא על הרוב יהי' תוך עשרה לקרקעות הים והוי כרמלית. אך לשון הטור שכתב אבל אם דופני הספינה גבוהים זה ודאי ע"כ לאו דוקא שהרי דינו מועתק מהרמב"ם ודוק

שם הג"ה ב' ספינות זו אצל זו אסור לטלטל מזו לזו אא"כ קשורים או שגבוה י' וצריכים לערב ביחד אם הם של שני בני אדם מזה נשמע דבאינם קשורים ואינם גבוהים י' אסור לטלטל מזה לזה אפילו הם של אדם אחד וגם משמע שאפילו אינם קשורים אם הם גבוהים י' צריכים עירוב והעירוב מועיל בהם והנה מה דנשמע דבאינם קשורים ואינם גבוה י' אסורים לטלטל אפילו בשל אדם אחד. ה"נ מבואר בהכל בו דף כ"ט דז"ל ספינות הקשורות זו בזו מטלטלין מזו לזו אם הם מאדם אחד ואם הם משני ב"א בעירוב ואם הם של גוי אפילו בלא עירוב וה"נ מוכח מן הסוגי' דלמה דס"ד דאיירי המתני' בשל אדם אחד מ"מ לא מקשה אלא פשיטא על ההיתר דקשורים ולא על האיסור דאינם קשורים וכן פירש"י שם בד"ה לא נצרכא וכו' כתב ולא חיישינן דילמא משתקיל דרך מבנייהו וקמטלטל אויר כרמלית הרי להדיא דאסור ואף דפסקינן מהלך לאו כעומד דמי והב"י סי' שמ"ו כתב דאף למה דפסקינן מהלך לאו כעומד מ"מ אסור להוציא מרה"י למ"פ דרך ר"ה מטעם כיון דאם עמד בר"ה חייב גזרינן שמא יעמוד וזה לא שייך במוציא מרה"י למ"פ דרך כרמלית דהא אף אם עמד פטור וה"ה במוציא מרה"י לרה"י שלו דמ"ש ומוכח מזה דאין טעם האיסור כדכתב הב"י ז"ל אלא כדכתב הט"ז שם שאף דמהלך לאו כעומד היינו לענין חיוב אבל לענין היתר ודאי אסור בכל גווני משום זלזול שבת ואה"נ דאף מרה"י למ"פ דרך כרמלית נמי אסור דמ"ש מ"פ משני רשיות היחיד דאדם אחד [ועיין בתוס' שבת דף ג' ע"ב ד"ה כאן משמע מנייהו דמכרמלית לרה"י דרך מקום פטור שרי ובח"ר שם אוסר ע"ש ודוק ואפשר דלהכי לשטתייהו מוכרחים תוס' דף ק"א ע"ב ד"ה פשיטא לידחק דלא כרש"י] אמנם מה דמשמע נמי דאף באינם קשורים וגבוהים י' צריכים עירוב ומועיל וה"נ הבינו הא"ר סי' שנ"ג אות ג' ומקשה מזה על המ"א שם וכתב ועוד דבסי' שנ"ה סס"א משמע בספינות אף שגבוהים י' צריך עירוב זה לענ' צ"ע כי לשטת המרדכי דלקמן בהג"ה שמתיר ברשויות דרבנן דרך אויר מ"פ אפילו בדלא נח אם אינו צריך עירוב והכי הבין הש"ג באמת דעת המרדכי בפרק הזורק ולשטת הרמב"ם ורה"פ דודאי מצריך עירוב אפילו בגבוהים י' כדמצריך עירוב בשני בתים בצדי ר"ה אפילו למעלה מי' כדאיתא בפרק ט"ו הלכה ח' אליבייהו נלענ"ד דאין עירוב מועיל כמו בשני חצירות וכותל ביניהם דאין יכולים מטעם שאין להם טלטול מזה לזה בלא זריקה וה"ה הכא באינם קשורים דבשלמא בקשורים אף דספינות כולם גבוהים י' בלי חלון ופתח כבר מביא הח"ר בשם הראב"ד וצריכים לערב ביחד וקמ"ל דאע"פ שהם גבוהים י"ט ואין ביניהם לא פתח ולא חלון עירוב מועיל בהם וכו' וטעמא דמלתא משום שהם כבתים ולא כחצירות ואמרינן בעירובין ביתא כמאן דמליא דמי עכ"ל. והא ניחא בקשורים שע"י העירוב יוכל לטלטל להדיא מזה לזה אבל באינם קשורין דדנינן להו כמופרשין ומרוחקים משום דניידו ואילו הם מרוחקים איך אפשר להו לטלטל אם לא דרך כרמלית דאסור או ע"י זריקה ע"י אויר כרמלית (אפי' אם העירוב למעלה מי'] ותשמיש שע"י זריקה הא לא מהני לעירוב:

לכן מסתביר לענ"ד דכל שאינם קשורים ודאי אינו מועיל עירוב אפילו גבוהי' י' חוץ מהמים וכנראה כתב הרמ"א ז"ל משמעות זה מסדורו בד"מ בתר לשון המרדכי וכתב הכל בו דצריכים עירוב אם הם של ב' בנ"א אבל באמת הכ"ב לא איירי מענין המרדכי כלל כנ"ל לשונו וצ"ע

ואולם על גוף דין הג"ה זו כתב לי הגאון הנ"ל ג"כ בלשון זה גם תמוה לי במה דפסק שם בהג"ה ש"ע ב' ספינו' זה אצל זה אסור לטלטל מזו לזו אא"כ קשורים או גבוהים ממים י' הא סברא זו נסתר לכאורה ממאי דאמר ר"ה מארעא משחינן א"כ כי קתני במתני' ב' ספינות קשורות מטלטלין מזו לזו אם אינן קשורות וכו' האיך משכחת לה דבעינן קשורות הא לדידיה כי מטלטל מספינה לספינה באויר פטור מטלטל כיון דהוי למעלה מי' מארעא אע"כ דמ"מ אסור א"כ ממילא ה"ה לדידן אם דפני הספינה גבוהים עכ"ל

ובודאי למשמעות הרמ"א דבגבוהים י' בשל ב' ב"א אין מותרים בלא עירוב ובגבוהים י' ע"י עירוב היא תמיה קיימת דוק ותשכח ומכ"ש להבנת הש"ג בהמרדכי דאף בשל ב' בני אדם מותר בגבוה י' בלא עירוב פשיטא דקשיא אמנם המעיין במרדכי יראה להדיא שלא כתב דינו דגבי ספינות כלל מצד ההיתר דחילוף דרך מ"פ דשרי ברשויות דרבנן כדתלה אותו הש"ג ואף שהמ"א כתב על דברי הש"ג וכ"כ הב"י זה מעולם אינו בהב"י אלא שמעתיק דברי המרדכי דבתר הכי גבי בה"כ ולא יותר אף אות אחת ותדע דאיך אפשר דתחילה יסתם דעתו להיתר חילוף דרבנן ע"י מ"פ ומיד בתר הכי שם מביא תשו' מהר"מ גבי בית הכסא שכתב בדרך ספק בלשון זה ואי הלכתא כרב דימי דשרי להחליף הרשויות דרבנן א"כ ה"נ שרי אע"ג דזעירי פליג ואוסר והאריך בלשונו הרבה (עיין שם במה שהאריך ועיין לקמן) עד שכתב והשתא אפילו אי הלכה כזעירי לא מיבעי' אם הבה"כ עשוי כך שהצואה נופלת על צד הכותל וכו' דמותר ולפ"ז נכון ליזהר מאותם הבתי כסאות שעל המים אם לא נעשה להם מחיצה וכו' הרי להדיא שהמהר"מ