בית מאיר אורח חיים נח

הרמב"ם בהסיפא היכי שאין בעליון ד' ויש בהתחתון ד' אינו משתמש בעליון וכו' מבואר הא בתחתון משתמש אף שהוא רחוק מחלון הרבה כי דוחק לפרשו דאיירי בשגם התחתון סמוך לחלון דידיה בפני עצמו ומוכרח פי' הה"מ הרי מבואר להדיא דעת רש"י והרמב"ם והה"מ ומשמעות הגמרא לפי' רש"י כדעת הירושלמי ממש ומה שהרא"ש ז"ל סומך לחלוק על הירושלמי מכח תלמודן מדמיון גג בלא מחיצות שהוא כרמלית אף שגבוה הרבה לענ"ד בזה לשיטתי' הוא אזיל והיינו מדאזיל נמי הכא בשטת תוס' דמדמו זיז רחב ד' ממש לגג משא"כ רש"י ורמב"ם דאזלו בחדא שטה דאפילו בזיז רחב ד' אין משתמשין עליהם בכלים שאינם נשברים וע"כ הטעם כמבואר בהריטב"א דגג שני דנוח תשמישו וליכא חשש נפילה מפני שהוא והחפץ במקום אחד י"ל דבזה נמי מחלקים אף לקולא דאף דגג אע"פ שהוא גבוה מי' הוא כרמלית היינו מפני שנוח תשמישו ע"י שהוא עם החפץ במקום אחד ולהכי חשוב מקום ונעשה כרמלית אבל זיז שאינו נוח תשמישתיה אף כי רחב ד' מפני שהוא באויר ר"ה נשאר מ"פ וזה לענ"ד ברור היוצא לנו מזה שהדין שבסי' שמ"ה סעיף י"ו אף כי הש"ע סתמו הוא במחלוקת רש"י ורמב"ם והה"מ ודוק

סימן שנד סעיף א' בור בר"ה כו' אם עומד בתוך ד"ט לרה"י מותר למלאות ממנו לרה"י מסתימות כל הפוסקים והש"ע שמותר לדלות אפילו בדלי ששבת תוך בית וכן שמותר להביא המים אפילו תוך הבית וז"ל הגהות מיימוני פט"ו מה"ש על הלכה ט' מכאן משמע לבור שבין חצר לכרמלית או בין חצר לר"ה שאין צריך שום תיקון (והד"מ בסי' שע"ו כשהעתיק דברים אלו בקיצור כתב דהשתא בור ברה"ר לא בעי כלום כשאינה רחוקה ד' מן הבית פי' כשהמחיצות תוך החצר ופי' זה לא הבנתי מה רוצה בו ומה המכוון) ואע"ג דבור שבין שתי חצירות צריך תיקון כדלקמן בהלכות עירובין בהא לא בעי כלום דהשתא אפילו קאי כוליה ברה"ר לא בעי מידי כ"ש כי קאי בחצירות ואל תתמה דבדקאי בין שתי חצירות דאסור למלאות הימנו דהדלי הוא מאני' דביתיה וכו' ופריק מה למטה למטה דבית משמע מהתם כל ששבת בחצר כלים או מים שבבור מותרים מחצר לחצר בלא עירוב ובלא מחיצה אבל מאני דביתיה לא א"נ אין ממלאין כדי להכניסם לבית כדאוקימנא מה למטה למטה דבתים ראב"י ואני תמה על כל דבריו דנהי דמה שמבאר הדין דסי' שע"ו דלא צריך התיקון אלא אם הדלי כלי בית או שמכניס המים לבית אפשר כדעתו ולקמן אדבר בו מ"מ דמשמע מיניה דהכא נמי אילו הדלי כלי הבית או שרוצה להכניס המים לבית דצריך תקון זה הוא תימא וליתא והיינו משום דהכא לא איירינן כלל מדין ערובי חצירות אלא מדין טלטול מרה"י לרה"ר ובור זו העומדת בר"ה לפ"ר רציתי לומר דאיירי דלית לה בעלים כלל ואין בה משום לתא דמרשות חבירו לרשותו כדקיי"ל דירה בלא בעלים אינה אוסרת וכן כתב הת"ש בלשון זה בסק"א ואין צריך עירוב כיון שאין בו דיורין אמנם להאמת אין זה מספיק כי ז"ל הריטב"א ומיהו הא ק"ל כיון שהבור הזה בר"ה ויש בו זכות לרבים האיך זה מותר לדלות ממנו דהא אסרי עלי' בני רה"ר ועדיפא הא מגג הסמוך לר"ה והכא לזה בשלשול ולזה בטלטול הוא וי"ל דבור בר"ה אסור לבני ר"ה לדלות ממנו בשבת אא"כ עשו לו מחיצה גבוה עשרה וכיון שהן בני ר"ה סליקו סלקי נפשייהו מהכא לגמרי לכלהו שבתות ואחלוה לגבי האי שהוא רגיל בו תדיר ראוי בו למלאות ממנו דרך חלונו עכ"ל והוא הנכון ובודאי בדין דהכא מותר למלאות אפילו בדלי ששבת בבית ולהכניס המים לביתו והוא ברור ומעתה אומר נמי אף כי ידעתי מיעוט ערכי שאיני כדאי להרהר אחר הראב"י ולא על הרמ"א שהעתיק חידוש דינו בסי' שע"ו מ"מ את אשר בלבבי לא אחשה מלדבר שלענ"ד אף גוף הדין שבסי' שע"ו אינו נכון כי אף דקיי"ל חצירות רשות אחד הן היינו כדפי' הפי' משניות להרמב"ם ריש פרק כל גגות בלשון זה וההפרש הוא במקום דירה בלבד אבל חצירות הבתים והגגות והמקומות המוקפות חומה ולא נעשה לדירת אדם והם קרפיפות כולם רשות אחד וכן פרש"י במתני' הואיל וכולן אין תשמישן מיוחד ותדיר רשות אחת הן אבל בורות המים מעולם לא נאמר עליהם שהם רשות אחד והטעם כדאיתא דף כ"ד מים כנטעים דמי ושרי אמר אמימר והוא דחזיין לתשמישתיה ופי' רש"י לשתי' דאין לך דירה מעולה מזו [ובדף י"ח פרש"י בד"ה וחצר והני פסי ביראות נמי הואיל ומימיהן ראוי' לשתיית אדם תשמיש דירה מעלי' היא] ולפיכך בור של מים מדחשיב דירה מעולה הוי יותר אף מחצר וכן דף כ"ג חשוב לר' יהודא הבור שבתוך הקרפף לעשות מוקף לדירה] ואף היא חלוקה רשות לעצמה והבור שבחצר השותפין כבית המשותף דמי ולהכי אסור להוציא אפילו בדלי ששבת בהחצר ואין רוצה להכניס המים לבית והכי נראה מסתימת כל הפוסקים ומפרשים דאין גם אחד מן הראשונים שמפרש דין דסי' שע"ו דוקא בדלי בית או וכו' ומדחזינן שהראב"י ז"ל לא בא למדה זו אלא מכח הואל תתמה שכתב כנ"ל וכבר נתבאר ת"ל דמעיקרא אין כאן תימא ולא קרב זה אל זה כלל שוב אף חידוש דינו לענ"ד אינו אמת ואם שגיתי אתי תלין וכבודו יסלח לי

במ"א סק"ג כתב והעומד בר"ה וכו' חייב זה מבואר נמי ברש"י שבת דף כ"א ד"ה אבל ע"ש ומ"ש תו משא"כ הכא דלא וכו' וכשבאין באויר רה"ר הוי אגודו בידו זה שפת יתר הוא דמרה"י לרה"י דרך מ"פ אפילו אין אגודו בידו כמו בזורק שרי כמבואר סי' שנ"ג

סעיף ב אשפה וכו' מותר לזרק לה מרה"י הקרוב לה עיין בהרא"ש ריש פרק עושין פסין תוך הלכה ב' כתב בלשון זה ויש לדקדק מהא דאמרינן לקמן אשפה בר"ה חלון שעל גבה זורקין לה בשבת (אלמא) [אע"ג] דלא חשובה מוקפת לדירה ע"י חלון שעל גבה לפי שהחלון למעלה מי' או משום שמופלגת מן הכותל בד' דומיא דחוליות הבור דמיתנייה בהדה דמוקמינן לקמן במופלגת בד' ואפ"ה מותר לזרוק מן החלון עלי' אלמא כיון דלא הוי סאתיים מותרת אף לבית מיהו נראה שאין לחלק בין פחות מסאתים לסאתים מדקתני במילתייהו קרפף סתמא משמע דאיירי בכל קרפף שלא הוקף לדירה אע"ג שמותר לטלטל בתוכו ד"א דהיינו בית סאתיים ובפחות נמי פליגי וההוא דאשפה נוקמא (באשפה) [בחלון] שבחצר או בקרפף לר"ש ורבנן אוקמתה במוקפת לדירה (כלומר ע"כ דרבנן מוקמי שהאשפה הי' מוקף לדירה) וא"כ לדידן שפסקינן סי' שנ"ח סעיף י' כדמסיק הרא"ש במיהו נראה דפחות מסאתיים שלא הוקף לדירה אף לר"ש אסור לטלטל כלי בית לתוכו כדמוכח סי' שנ"ח סעיף י' בסופו שכתב ואם יש בה סאתיים או פחות אסור להוציא ממנה לבית א"כ ע"כ הכא רה"י הקרוב לה לא היינו בית אלא חצר או קרפף או באשפה המוקף לדירה וצ"ע סתימת הטור וש"ע

הת"ש כתב הקרוב לה היינו בתוך ד"א כמ"ש ס"א. וא"י מה דחקו דהא כיון שהאשפה גבוה י"ט והוא זורק מחלון הגבוה יותר הא אפילו השיפוע היורד למטה הא ע"כ אזיל למעלה מי' דאל"ה איך הדר ואזיל למעלה על האשפה שגבוה י' ולמה לא יהא שרי אפילו ברחוק ד"ט כמו בסעיף א' אם החולי' גבוה י' וכדמבואר לעיל בהרא"ש המ"א כתב אשפה וא"צ עירוב כיון שאין בה דיורין ועיין סעיף א' מש"כ בשם הריטב"א

סימן שנה סעיף א' וחלון פתוח כתבו המ"א ות"ש דאל"כ הוי כרמלית וכו' וא"י מה בכך שהוא כרמלית ומותר להביא עליו מן הים אטו בהגזוזטרא מיבעי להמים הא בביתו צריך להו ואיך יביאם מן הגזוזטרא לביתו ומוכרח לעשות מחיצה להו שיהא חשוב אף היא רה"י ובהרמב"ם המשמעות שהגזוזטרא גופה היא רה"י אלא כדי שלא ימלא מכרמלית לרה"י מיבעי למיעבד מחיצה שיהא הרה"י יורד עד לתוך הים

שם ועושה בו נקב. כתב המ"א ובספר ראב"ן וכו'. עיין מה שכתבתי לקמן בשם איגרת התשו' להרמב"ם

שם והנ"מ כשהוא בתוך י"ט. כתב המ"א פי' מעל המים אבל מחיצות הספינה גבוהין י"ט ואם אין גבוהין י' הוי