בית מאיר אורח חיים נב

המחיצות בטלים המחיצות מן התורה: ונהי דהרמב"ם ותוס' לא ס"ל הכי היינו במחיצות של יבשה משא"כ במחיצות שמים ממלאים אותם ואין כל התירם אלא משום דמ"מ מחיצותיהם ניכרים כ"ע ס"ל דבימים ונהרות שבודאי אין העין שולט בכל צדדי המחיצות שוב לא עדיפי המים מפירות ומבטלים המחיצה ד"ת משא"כ ימה של טברי' שהיה העין שולט בה אך דא"כ לפ"ר קשה מה מקשה הסוגיא דף כ"ב ע"ב בבל נמי דהא מקיף לי' פרת והרי מחיצות שלהם בטלי אבל י"ל נהי דבטילין לגבי המקום שהמים עליו דלא לקרא ר"ה מ"מ מה שמקיפין היבשה לגבה לשטתם דביבשה לא ס"ל כרמב"ן ה"ה בבל ליהוי נקרא ר"ה דאורייתא

אמנם שוב ראיתי בספר זרע אמת הנדפס מחדש כתב שם סי' ס"ה דף נ"ט דודאי מקרי בקעו בו רבים לשטת תוס' לענין דאתו רבים ומבטלי מחיצתא ומ"מ ר"ה לא הוי כיון דלאו להלוכא דרבים עביד ועם שהוא קצת דחוק מ"מ שטת הרמב"ן לענ"ד יותר מרווח וצ"ע

שם בהג"ה בור העומד בכרמלית כו' היא דעת הרמב"ם עיין סי' ת"ט סעי' ב' במור"ם וכ' הב"י שדעת ההגהות בפ' ט"ו מה"ש כדעת האחרים שכתבו וכו' וכ"נ שהוא דעת הרמב"ם וצ"ע איך אפשר לייחס דעת ההגהות לדעת האחרים שבהר"ן הא הם כתבו דאפילו בדבר המסויים איכא לאוקמא וכגון שאינו רחב ד' וקאי בכרמלית וכו' הרי דמוקמו מה דאמר ר"ש ותופסת עד י' דעד י' הוי כרמלית משום דמצא מין את מינו הא למעלה מי' לא שייך מצא מין את מינו דהא האויר נמי מקום פטור הוא ולהכי אף העמוד מקום פטור וההגהות החליטו דברשות דרבנן לא אשכחנא דין מ"פ כלל ומסיימי כדאמרינן פ"ק דשבת דאפילו קנה בן מאה אמה חשוב רה"י משמע להדיא דעתם דאפילו קנה מאה אמה ואינה רחב ד' בכרמלית נמי אינה מקום פטור וזה ליתא לדעת האחרים שבהר"ן. ולדעתם צ"ע די"ל ה"ה בור בכרמלית עמוק יותר מי' ואינו רחב ד' מ"פ היא כמו עמוד ועיין סי' ת"ט סעי' ב' וכ"ז דלא כדברי הב"י ז"ל וביותר תימא דבסוף הסימן כתב אבל לדעת האחרים א"א להמצא בו אלא רה"י וכרמלית לבד והברור דלדעת האחרים יש במציאות עמוד אף בכרמלית מ"פ בגבוה יותר מי' ואינו רחב ד'

ובהגיע דברים הנ"ל מול ידידי הגאון מוה' עקיבא איגר אבדק"ק פ"ל השיב בלשון זה לענ"ד אין להוציא כן מדברי ההגהות דהרי מתחילה כשבא לומר דצואה בכרמלית לא הוי מ"פ למד כן מדברי רב פ"ק דעירובין מצא מין את מינו וניער ואח"כ כתב ובית כסא שבין ב' בתים וכו' ואפילו את"ל דצואה בר"ה הוי מקום פטור הכא ברשות דרבנן לא אשכחן ולמד זה מקנה ברה"י ולכאורה הא כבר למדה מפ"ק דעירובין ולזה נראה דמה דקאמר הכא ברשויות דרבנן היינו רשות חצירות ובתים שלא עירבו דהוי רה"י גמור ובזה באמת אף בגבוה י' לא הוי מ"פ מש"ה הביא ראי' חדשה מקנה משום דבכה"ג אף בגבוה י' כן או דבא לומר מלבד ראי' ראשונה אף אי נימא דבכרמלית הוי מ"פ מ"מ בכה"ג בב' בתים דהוי רה"י לא הוי מ"פ וכמבואר בהגהות ש"ע סי' שנ"ה דבכרמלית הוי ב' דעות ובב' בתים לכ"ע לא הוי מ"פ וא"כ עיקר ראי' ההגהות מקנה לדין האחרון בבה"כ בין ב' בתים אבל בכרמלית י"ל דס"ל ג"כ דבגבוה י' הוי מקום פטור עכ"ל. לזה השבתי לו מ"ש ליישב הב"י אם כי קרוב שכיון האמת בהבנת הגה"מ. לא עלי תלונתו כ"א על הב"י ז"ל שעל כרחך לא הבינו על דרך זה דא"כ למה מביא לראי' שדעת ההגהות הוא כדעת האחרים שבהר"ן מסוף דבריהם שכתבו דברשויות דרבנן לא אשכחנא מ"פ כלל הא מזה פשיטא שאין ראי' כי מי לא ידע שברה"י אין עסק למ"פ אלא הי' לו להביא ראי' מריש דבריהם שכתבו להדיא לדידן וכו' מצא מין את מינו וביותר מבואר הרי הב"י מוסיף על סוף דבריהם משום דמצא מין את מינו א"ו הבין מדבריהם שכולל ומכנה כרמלית בשם רשויות דרבנן ומן הראי' מקנה מאה אמה הבין נמי דאפילו למעלה מעשרה אין מ"פ בכרמלית וכדנראה נמי ממסקנת כלל הב"י הכי אף בדעת האחרים ופשיטא דיפה השגתי עליו:

ודע דבענין זה אף דברי רש"י ז"ל צ"ע דאיך כתב דא"א לפרש ותופסת עד עשרה על מקום מסוים הרי בעצמו פי' בעירובין דף פ"ז תוך ד"ה התם ואע"ג דחשיב רב דימי מקום פטור בפחות מד' והכי קאמרי רבנן דשלשה לא הוי מ"פ וכו' דאיכא למימר דגבי רשויות דאורייתא דחשיבי הוי פחות מד' הסמוך להו בטל אצלן אבל לגבי כרמלית לא בטל מכי הוי רוחב שלשה ור"ל אלא הוא גופי' חשוב כרמלית ואסור להוציא ממנו לרה"י וא"כ הא שפיר על מקום מסוים זה כשעומד תוך כרמלית י"ל שאינו תופס למעלה מי' אבל י"ל דרש"י נמי סובר להלכה כשטת הפוסקים בסי' שמ"ו דאף ברשויות דרבנן אסור להחליף והיינו משום דתפסינן תי' רב אשי דלא איירי כלל הת"ק ורשב"ג באגפי' ולהחליף ואין הכרח כלל בין עומד בכרמלית או סמוך לו לבין עומד בר"ה ולא נשמע מעולם דיש כרמלית בפחות מד' ולא מסתביר לו לחלק מעצמו בין עומד בר"ה לעומד בכרמלית ובעירובין אך מפני ההכרח דלא ליהוי רב דימי כתנאי, הוא דהוכרח לחלק אליבי' בהכי תו יש להקשות על שטת רש"י ז"ל שכתב ובדבר מסוים ליכא לאוקמא וכו' ואי דלית בי' ד' למטה מי' מי הוי כרמלית ואי בדקאי בכרמלית כיון דלית בי' ד' הוי שם כרמלית עליו א"כ מצינו חומר בכרמלית מבר"ה דאילו בר"ה כה"ג מ"פ הוא וכו' וקשה הא לשיטתי' דינא דעולא שבסעין י' ברבים מכתפים עליו הוא אפילו באינו רחב ד' וא"כ דילמא ה"נ כי עומד עמוד כזה גבוה ט' בכרמלית הוי נמי כרמלית הואיל ורבים מכתפין עליו להכי אינו מ"פ ואינה תופס אלא עד י' לאפוקי למעלה מי' ומוכח מזה דרש"י נמי סובר שטת הרמב"ם שם דדוקא ט' מצומצמים ושפיר דאי מש"ה אפילו עד י' אינו תופס וק"ל

סימן שמו סעיף א' וכן לא יעמוד אדם על מקום פטור וכו' בהטור איתא תו תחילה ובלבד שלא יוציא מרה"י למקום פטור ויעבירנו דרך מ"פ לרה"ר דרך מ"פ: וכתב הב"י על גירסא זו דהוא כעין הדין הנזכר בסמוך ובלבד שלא יטול מב"ה ויתן לעני ולכן השמיטוהו בש"ע ועיין ט"ז ובסי' שנ"ה סעי' א' בהג"ה הבאתי ראי' ברורה לדעתו] ולי נראה דחדוש הוא. כי לפ"ר ממה דתניא ובלבד שלא יחליף הי' מסתביר דהיינו דוקא כשלא הניח בנתיים על המ"פ אבל כשהניח שרי דהיינו הרישא אבל מ"פ מותר וכו' דזה אינו אלא דתרתי עביד תחילה עקר מר"ה והניח במ"פ וזה היתר גמור ושוב עקר ממקום פטור והניח ברה"י דנמי שרי אמנם באמת מוכח בעירובין דף פ"ז דזה נמי החלפה מקרי דאיתא שם אלא באגפי' ולהחליף והא. אתא רב דימי וכו' ובלבד שלא יחליף והיינו דמשמיענו הט. כתב תחילה ובלבד שלא יוציא מרה"י למ"פ ר"ל ויניח שם. ב ויעבירנו. ושוב כתב בדרך וא"צ לומר וכן לא יעמוד אדם עליו וכו' כבש"ע ואולם באמת דין זה דהניח במ"פ דיהא אסור מטעם החלפה קשה לי מאוד דא"כ מה גבול יש ואילו בא אחר לקחתו מן המ"פ להוציא שרי ומ"ש הוא מאחר שגיתי בזה כי מצאתי הלשון בסמ"ג דף י"ז ובלבד שלא יחליפו פי' שבני רה"י לא יקחו אליהם חפץ שבני ר"ה נתנו שם הרי להדיא דאחר נמי אסור] ולהכי מסתביר לי דדוקא כ"ז שהוא עדיין על עמדו אז אפילו נח מקרי מחלפה דנראה כמזלזל באיסור שבת ואסור אבל אם עקר ממקום זה והלך לו בתר שהוציא מרה"י והניח על גבי המ"פ ושוב חזר ובא לעקור ממ"פ לר"ה אין ה"נ דשרי ולא גרע מאחר ומ"מ אף דמסתביר לי הכי קשה עלי להמציא דינן בלא ראי' וצ"ע. בגמרא איתא על דין זה ואם נטל ונתן שלשתן פטורים לימא תיהוי תיובתא דרבא דאמר המעביר חפץ מתחילת ד' לסוף ד' בר"ה אע"פ שהעבירו דרך עליו חייב התם לא נח הכא נח ופי' רש"י דרך עליו שהגביה למעלה מי' דלא שליט בי' אויר ר"ה והוי מ"פ' לא נח במקום פטור והוי לי' עקירה והנחה בר"ה הכא נח במקום פטור ביד העומד על