בית מאיר אורח חיים נג

האסקופה והתוס' שם לא ניחא להו בפי' רש"י ופירשו כפי' ר"ח שהעבירו דרך עליו שהעבירו לפניו נגד גופו דה"א כיון שהגיע כנגדו הוי כמונח ונמצא שלא העביר ד' אמות ביחד ומשני התם לא נח דאין זה הנחה עכ"ל ויש לתמוה דבשלמא לפרש"י שפיר משני התם לא נח במ"פ והיינו משום שהעביר דהיינו שהלך עם החפץ ד"א בר"ה אלא שהחפץ הי' מוגבה למעלה מי' וכיון שקי"ל מהלך לאו כעומד דמי שפיר דלא נח במ"פ משא"כ זה העומד על מ"פ מקרי מה שבידו בעמידתו במ"פ להנחה במ"פ אבל לפי' תוס' דהמעביר דרך עליו היינו מימינו לשמאלו דרך פניו והוא עמד על עמדו וחשוב לי' מ"פ מה שמגיע החפץ נגד גופו דהוי כנח תוך ד"א שהוא מ"פ א"כ מאי משני התם לא נח הכא נח מ"ש הא בתרווייהו גופו עמד והעביר אך ביד ממקום למקום והמהרש"א כנראה רוצה לתרץ תמי' זו וכתב בלשון זה ומיהו הך דהכא הוי טפי נח מדרבא דכיון שהאדם נח על האסקופה שהוא מ"פ והחפץ כשבא כנגדו במ"פ מקרי שפיר נח משא"כ בההוא דרבא וא"י מה קאמר דהא כשבא תוך ד"א נגד גופו נמי נח במ"פ דהא הנחה תוך ד"א כהנחה במ"פ דמי אבל לענ"ד עיקר הפי' בתוס' הכי ומשני התם לא נח דאין זה מה שהעביר היד בפעם אחד בלא הנחה כלל חשובה הנחה ומה דקאמר הכא נח כלומר דאיירי שעיכב מיד בהגיעה נגד גופו כ"ש מלהניעה שעכבה זו חשוב הנחה לפטור ות"ל יתברך פי' זה למדתי מדעתי ומצאתיו בהשגות הראב"ד פי"ב מה"ש הלכה י"ד דז"ל אלא כך פירשו האדם העומד ונוטל חפץ מיד ימינו ומניחו בשמאלו לסוף ד"א אע"פ שכשהגיע לנגד עצמו הרי הוא שמו שהניחו באמצע שהוא מ"פ כיון שלא הניחו חייב ואם הניחו או עכבו בידו שם מעט פטור כמו שאמרו אדם עומד על האסקופה וכו' עכ"ל הרי להדיא כדפרשתי וא"כ דדוקא כשנח היד בפגיעה נגד גופו מעט הוא דבדיעבד פטור הא בשהניעה ידו בפעם אחד זה לא מקרי כלל החלפה וחייב מדינא דרבא המעביר דרך עליו [ומינה דמה דנאמר לק' ולהחליף דרך מ"פ ברשויות דרבנן יש מתירין ע"כ היינו בשעכ"פ נח משהו מתניעתו בהגיעו נגד המ"פ דאל"ה כיון דלא מקרי כלל החלפה וחייב ברשויות דאורייתא מה"ת להתירו ברשיות דרבנן עיין ודוק כי צ"ע על הפוסקים שלא התעוררו בזה ובפרט בסי' שכ"ה הי"א הראשונים דברים אלו אינם מוכרחים לכן הגהתי]

סעיף ג הג"ה ולכן וכו' או שיש לה ב' מחיצות מן הצדדים שהן רחבן ד' ומשקוף עלי' רחבה ד'. כתב המ"א צ"ע דהא בס"ס וכו' ואין לומר שהפתח נחשב למחיצה ג' א"כ במחיצה א' סגי והא"ר והת"ש דחקו ע"ש. ובעניותי א"י מה קשיא כל עיקר שהרי זה ובלבד שכתב הרמ"א קאי על העומד בכרמלית דהיינו בקעה ורוצה לטלטל ממנו על האסקופה וא"כ הא ודאי שהפתח נחשב למחיצה ובמחיצה אחת מן הצד אף שהיא דבוקה ואמרינן נמי פי תקרה על הקורה הא אין להאסקופה אלא ג' מחיצות ונמצא לא מיבעי' לשטת הרמב"ם דג' מחיצות הוא כרמלית דאורייתא דפשיטא דשרי מכרמלית לכרמלית תוך ד"א אלא אפילו לשטת הפוסקים דג' מחיצות רה"י דאורייתא אלא שהחכמים אסרו לטלטל תוכה אטו רה"ר ועשאוהו כרמלית מדרבנן [ועיין ריש סי' שמ"ה שם מבואר פלוגתא זו] הא לא עדיפא אסקופה זו מקרפף יותר מבית סאתיים שלא הוקף לדירה שנמי רה"י היא דאורייתא ומ"מ מותר לטלטל ממנו לכרמלית אחר מפני הטעם המבואר דאי לא הא לא קיימא הא ולהכי צריך שני מחיצות ועם הפתח הוא ג' וע"י הפ"ת הוא גדור בד' מחיצות והוי רה"י גמור ואסור מכרמלית עליו וזה ברור ועיין סי' שע"ד סעי' ב': מה שמעתיק פה המ"א בשם מהרי"ל כבר כתבתי בצדו שדבריו צ"ע כי אי' מקום לחומרא זו כי פי' ר"ח אינו אלא לשמואל וממילא נשמע דלרב אפילו הרביעית במילואה נמי אמרינן פ"ת ולא נחלק ר"ת אלא שמתיר לרב אפילו בב' ועיין בב"י ס"ס שס"א והמ"א ריש סי' שמ"ו מעתיקו ואינו מרגיש ואולם כעת רואה אני שנמי הרגיש הת"ש: בס"ק הנ"ל כתב המ"א וא"כ אם יש בליטה וכו' נ"ב ר"ל גגין שלנו הבולטין כבסוף ההג"ה מכשיר ע"י צ"ה ועיין ט"ז סי' שס"ה ססק"ו וכנראה דעתו ע"פ דעת הרמב"ם שבסי' שס"ב

בסימן שמז בש"ע שניהם פטורים אבל אסורים מדרבנן וכן פי' רש"י ז"ל דף ג' דאיתא פטורי דאתי לידי חיוב חטאת קתני כגון עקירות דאיכא למיגזר דילמא גמר לה נשמע נמי מיני' דאיסור עקירה בלא הנחה אינה אלא דרבנן משום גזירה וקשה למה לא יהי' איסור מדאורייתא כחצי שעור דאסור מן התורה הן אמת למה שר"ל הח"צ סי' פ"ו דלדעת הרא"ש זה לא נאמר אלא באיסורי אכילה ולא באיסורי שבת ניחא אבל זה ליתא כדעמד עליהם המ"ל פי"ח מה"ש מדאיתא ברש"י שבת דף ע"ד דאף באיסור אפי' שייך חצי שיעור אסור מן התורה וע"כ לומר דעקירה בלא הנחה לא מקרי חצי שעור אלא חצי מלאכה ואף דנמי שייך גבי' חזי' לאצטרופי מ"מ בפי' מיעטה התורה מדכתיב בעשותה העושה את כולה ולא העושה מקצתה. ובל"ז ההכרח נמי לומר דאינו דומה חצי מלאכה לחצי שעור בגמר מלאכה דאל"כ איך שרי אפילו מדרבנן לטלטל פחות מד' אמות בר"ה נימא דהוי כחצי שעור א"ו שאינו דומה וק"ל ובל"ז אפשר דמעיקרא לק"מ דלא שייך בזה חזי לאצטרופי דהא בעינן עקירה משעה ראשונה לכך וק"ל

סימן שמ"ט סעיף ה' ואפילו בכרמלית. זה מדעת הב"י ז"ל עצמו שהוציא הכי (כל מה שכתב מן תיבה זו ממה עד לסוף הסימן הם דברי עצמו) ממה דגרסי' בפרק כירה וכו' עד לבסוף וכתבו תוס' דלהוליך פחות מד"א אפילו בה"ש נמי גזרו ולומד מזה אף דקיי"ל כל שהוא משום שבות לא גזרו בה"ש ה"ה כרמלית אף דשאר שבותין שרי כדקיי"ל כרבא מ"מ שבות זה חמור ואסור ומ"ש הב"י וכ"כ הכל בו לא קאי אלא על מה שהביא בשם ר"י דהיתר דפחות מד"א אינו אלא ביושב בנתיים ולא בעומד ור"ל עומד לכתף שזה איתא נמי בכל בו דף כ"ח ע"ב דז"ל הוליך חפץ פ"פ מד"א אפילו כל היום מותר בד"א כשעמד לנוח אבל עמד לתקן המשא שעליו חייב כמי שהלך עד ד' אמות השניות והא"ע לא עיין בהכ"ב וכתב דהכ"ב איירי ברה"י ולא הוא אלא דאדרבא הכ"ב משוה היתר דפחות מד"א עם היתר דסעיף ג' ובשניהם כתב דמותר כנ"ל אפילו לכתחילה

והאמת כי תמה אני על הכ"ב מן הסוגיית שמביא הב"י שמבואר להדיא לאיסור לכל הפחות בר"ה. ועל הש"ע איפכא קשיא לו אם ההיתר של חבירו לחבירו יהא מותר אף לדבר הרשות כדפי' סעיף ג' ופחות פחות יהא אסור אפילו בכרמלית א"כ למה השוה אותן הרמב"ם וש"ע בסי' ש"א גבי תפילין ולכל הפחות הי' להם אף שם להתנות שאם יש אתו אחרים שעדיף ע"י נתינה לחבירו ואולם הראב"ד באמת כתב אף על ההיתר דחבירו לחבירו כל זה לא התירו אלא במקום הדחק וצ"ע ומעתה מ"ש הא"ע נמי דיש תקנה להולכת תינוק למול מרה"י לכרמלית ע"י זה עוקר וזה מניח ליתא ל"מ לדעת האחרונים שם אלא אפילו לדעתי שם הא שבות דע"י זה עוקר וזה מניח נמי מבואר בתוס' דף ל"ג בעירובין ובהרא"ש שם דמודה נמי רבי דאפילו בה"ש אסור ולדעת הב"י דמדמה כרמלית לבה"ש ממילא אף זה בכרמלית נמי אסור [אך עיין תשו' ע"ה סי' ק"ד] [ודע שאין ללמוד שום צד היתר בתינוק למולו מכח קושי' תוס' ריש ר"א דמילה מצד חי נושא את עצמו דהתוס' לא הקשו אלא דיתירו התינוק ולא ליהוי כפות משא"כ לדידן להוציא התינוק מכותל דגרע מכפות פשיטא דלא שייך כלל חי נושא את עצמו] ומ"ש הא"ע מ"מ כאן בעסק מצוה כיון דפחות פחות מד"א שרינן לכתחילה דהוא שבות חמור דאפילו בה"ש אסור וכו' נעלם ממנו דשבות דזה עוקר וזה מניח דכותי' הוא כנ"ל ומ"ש כיון דפחות פחות מד"א שרינן לכתחילה וא"כ עדיין יוכל לומר נהי דמדין ק"ו לא אתי מ"מ אתי בבנין אב אבל לענ"ד חלה בזה תניא בדלא תניא כי מה שנוהגין