בית מאיר אורח חיים נא

דהוצרך וכו' והקשו כל המפרשים דהכל קשיא על הסוגי' ועיין במ"ל אבל י"ל אף דמעיקרא סברו בתי' הועוד דאף בחורי רה"ר דלאביי כר"ה דמי מ"מ בעי הנחה ע"ג מקום ד' מ"מ לבסוף נטו לדעת רש"י מדהוי ליה למיפרך בהדיא א"ו מוכח דבאמת לאביי לא בעי בחורי רה"ר מקום ד' ודוק

ומעתה הבט וראה כמה תמוהים פירושי המ"א בסק"ב כתב דהתוס' לא קמו בשטתייהו להאמת ואפילו למטה מי' הם חורי רה"י וא"כ אילו מ"מ קמו בזה בשטתייהו לפרש הברייתא ומימרא דר"י אר"ח זרק למעלה וכו' באנו למחלוקת דוקא במפולש ורחב בפנים ד' הא ודאי קשה מאי אירי' למעלה הא למטה מי' הוא גופיה המחלוקת זו בעינה. וע"כ אם לא קמו בזה בשטתייהו אף בזה נמי לא קמו וסברי דחורי רה"ר אף מקום ד' נמי לא בעי ומפרשי' הברייתא ומימרא דר"ח אך בחורי רה"ר ממש בפי' רשב"א ואיך מעתיק בסק"ט ע"פ שטת תוס' במפולשים והברור דלשיטת הרשב"א באופן זה חייב ופי' הש"ע שם הוא פשוט בעמוד גבוה י' ואין רחבו ד' כדאיתא בטור וב"י ע"ש וק"ל

סעיף ו אפילו כלי כתב המ"א וכלי העומד ברה"ר אין לו דין כרמלית אלא הוי כמו רה"ר והוא גמרא ערוכה דף ח' היתה קופתו מונחת בר"ה גבוה י' ורחבה ד' אין מטלטלין לא מתוכה לרה"ר ולא מר"ה לתוכה פחות מיכן מטלטלין ופרש"י פחות או בגובה או ברוחב מטלטלין וא"ת פחות מי' ורחבה ד' כרמלית היא לא גזר רבנן לבטולי מתורת כלי הואיל וכלי הוא וא"כ מ"ש המ"א אלא הוי כמו ר"ה ע"כ ל"ד דודאי ר"ה נמי אינו אלא מ"פ ואף מרה"י מותר להוציא עליו ובלבד שלא יחליף דהא כיון שלא ראו חכמים לבטולי מתורת כלי שוב אין שם רשות עליו ומה"ת שיהא ר"ה וכן הוא להדיא בהגהות הרא"ש שם והא"ע שכתב שהאריך להוכיח הכי לענ"ד אין צורך והוא הפשוט אמנם מה שמסיים הע"א ויצא מזה לדינא דשרי להוציא חפץ מרה"י ולהניחו ע"ג כלי העומד בכרמלית כשאינו גבוה י' ואפילו רחב ד' א"י מה אירי' העומד בכרמלית אפילו עומד ברה"ר נמי שרי כי לדעתם כלי בטל לגבי רה"ר והוי רה"ר וא"כ א"י מנין לא"ע ההיתר כשעומד בכרמלית דלא הוי נמי בטל לגבי רשות כרמלית והוי נמי כרמלית וצ"ע כי רואה אני דתוס' ור"י פליגי על הגהות הרא"ש] אך צ"ע בתוס' דף ה' ד"ה כאן ובח"ר שם דמשמע כלי ל"מ דלא הוי מ"פ אלא אפילו ר"ה הוי כמ"א וצ"ע

סעיף ז במ"א סק"ז וכן פסק בש"ע סי' ש"ג נ"ב אינו כן אלא מביא דעת המלמדים זכות: ט"ז סק"ו וכתב ב"י שזו הקושיא נ"ב זה אינו אלא המ"מ לא כתב בשם הרשב"א והוא בפ"ו מה"ש אלא אין מתירין טלטול מפני טלטול והוא ע"פ סברה ראשונה של הטור שם ולהכי כתב הב"י שהוא קושי' המ"מ והר"ן ריש מי שהחשיך הקשה באמת מכח מעביר ד' אמות בר"ה ע"ש וק"ל תו כתב ורמ"א כתב שכל רשויות שלנו כרמלית הם ואין ראיה משם שלחומרא כתב הכי

סעיף י בש"ע מצומצמים: נ"ב עיין ס"ס שנ"ב

במ"א סק"ח אבל וכו' רב א"י ממ"נ אם רוצה להעתיק דעת הראב"ד יעתיק נמי דעתו דמצריך רחב ד' ואולם כבר כתב הרשב"א וראוי לחוש לדעת רבינו ועיין שבת דף צ"א ע"ב רש"י ד"ה אי נימא מה דנאמר שם ורחב ד' כבר מוגה בדפוסים ע"פ המבואר בדעתו דף ח' בין קצר

סעיף יד כגון ים נ"ב ואפילו אינו עמוק י' כן הוא באיגרת התשובה להרמב"ם דף ל"ט

שם ור"ה שהוא מקורה נ"ב או שאין ברחבה י"ו אמה רמב"ם פי"ד ה"ו מה"ש ובטור או דבר מוקף מחיצות שאין גבוהים עשרה

סעיף טו בית וכו' אפילו באמצע רחוק מן הכתלים . עיין מ"א כתב בתר דברי הרא"ש משמע וכו' ובודאי דנשמע הכי מלשון הרא"ש אך לפ"ז תמוה לי דין דסי' שס"ג סעיף כ"ו דאיתא אבל אם אינו גבוה י' וחקק בו להשלימו לי' צריך לחוק ד"א לתוך המבוי ע"פ כל רחבו וקשה מה יועיל תיקון זה ומה בכך שמלפני' הוא עם העומק י' אחרי שאי אפשר לצרף העומק אל המחיצות שמאחורי' מפני הריחוק יותר מג' ואין לו אלא ב' מחיצות ומבואר בהטור סי' הנ"ל דאין מבוי ניתר בלחי וקורה אלא מפני שד"ת היא רה"י ע"י ג' מחיצות אמנם לשון רשב"א ור"ן הוא הכי דהתם בעינן מחיצות ממש והכשר סוכה וכו' אבל לענין שבת אין ההקפדה ממש במחיצות שיהיו מכשירי' את החקק אלא שיהא החקק נשמר על ידיהן שלא יהי' הרבה בוקעין בו וכיון שיש בחקק רוחב ד' על ד' ויש בגבהו כשעור רה"י עם גובה המחיצות והמחיצות שומרות אותו מבחוץ לא חיישינן בין שיהיה על שפת החקק בין שיהיה מרוחקות ממנו הרבה וכן כתב הר"ן אבל לענין שבת לא בעינן מחיצות אלא כדי שלא יהא רבים בוקעין שם וכיון שחקק בה מחיצות י' מקיפים אותו מבחוץ לא חיישינן אם סמוכין לחקק או מרוחקים ממנו אף על גב דהך מחיצה י' היא בין חקק ומחיצה קיי"ל דמצטרפין וכו' הרי להדיא דתרווייהו נקטו בלשונם דיש בגובה המחיצות שעור רה"י ע"י צירוף החקק עם המחיצה וזה שייך אפילו בבית שנמוך אף מבחוץ בפחות מי' ומה שכתבו מקיפות אותו מבחוץ ר"ל מבחוץ להחקק וק"ל ולדבריהם לק"מ הנ"ל כיון דשפיר מצרפינן המחיצה שאחוריה אל מקום החקק והוי מקום החקק רה"י גמור ע"י ג' מחיצות וממילא אף כל אורך המבוי שאחרי מקום החקק אף דאין לה מכל צד כ"א מחיצות פחות מי' הוי חורי רה"י כמו הכא והוי כולה רה"י ד"ת וניתר בלחי וקורה ודלא כהא"ע שהוקש' לו שם על יתר אורך המבוי במה יותר ונעלם ממנו דין דהכא מחורי רה"י ע"ש בדבריו כי לענ"ד אינם עולים להלכה והעיקר כנ"ל אלא דשטת הרא"ש צ"ע

סעיף טז עיין סי' שנ"ג סעיף ב' מ"ש שם: סעיף יח במ"א ס"ק י"ד ונ"ל דאע"פ שעמוקה י' הוי כרמלית דרבנן כמו קרפף יותר מסאתים זה ודאי דסתם ים הנאמר בש"ס ע"כ לא מההוא טעמא הוא דהוי כרמלית אבל מדאורייתא הוי רה"י מדמיא לא מבטלי מחיצות ובבור להכי הזורק לתוכו חייב א"כ אמאי נאמר שם נמי דף ק' הזורק מים לאיסרטי' פטור ומה שכתב לתרץ בשם מהר"מ דסתם ים אינו מתלקט י' מתוך ד' צ"ע דהא דף הנ"ל פרש"י בדברי ר"ש אומר וכו' ואע"ג דשאר ים נמי עמוק הוא ואי דשאר ים אינו מתלקט כנ"ל מה רבותא דעומק הא עומק כזה לאו מידי הוא ומה ענינו לגומא שהוא עמוקה י' ורחב ד' במקום אחד להכי היה נלענ"ד הטעם דכמו שר"ה מתבטל במקום ימים ונהרות מדאינו נוח תשמישן כן הרה"י מתבטל וכדפרש"י עירובין דף פ"ז אמת המים אפילו ברה"י כרמלית הוא והטעם מפני שאין לאדם שום שמוש בהרשות בלתי מה שהמים מתכנסים שם והמים אינם קווים וקיימים אלא כל רגע הנהו אזלו ואחרינא אתי משא"כ מים בבור שקוו וקיימו להכי לא מבטלי מחיצה וחילוק זה איתא בהראב"ד פט"ו מה"ש בדין לשון ים להמעיין היטב בדבריו וא"כ אף ים המתלקט י' מתוך ד' כרמלית גמור הוא ד"ת ולא דין קרפף ולהכי הזורק לתוכו פטור אלא דלפ"ז ק"ק מ"ש ימה של טבריה דלעיל משאר ימים בהנ"ל דף פ"ז דהוצרך רש"י ז"ל לומר שם ואע"ג דאכתי כרמלית היא דהא קרפף יותר מסאתים הוא להכי היותר מסתביר דהטעם פשוט [כשזכיתי לספר עבוה"ק שנדפס מחדש מצאתי בו שער ג' דף י"ב כתב בלשון זה וכן הנהרות והימים ואע"פ שיש בעומקן עשרה ורחבן ד' אינו חולקין רשות לעצמן להיות רה"י וכו' בד"א במים המכונסין שברשות הרבים שאין המחיצות נכרות אבל בור עמוק י' ורחב ד' אע"פ שהוא מלא מים רשות היחיד הוא שאין המים מבטלין מחיצות] שהרי מבואר בהה"מ פי"ד מה"ש בשם הרשב"א שעיקר החילוק בין פירות למים היינו משום דבמים מינכרים המחיצות ולא בפירות וא"כ עיין סי' שס"ג סעיף ל"ו שם הבאתי דעת הרמב"ן שס"ל כל שאינו רואה עצמו תוך