בית מאיר אורח חיים נ

הט"ז וכן כתב הב"י וכן אסור להרגילו הוא יותר תימא דאדרבה מלשון זה מוכח איפכא דאך להרגילו יש איסור אבל בעושה מעצמו בלא הרגל האב וגם באקראי ודאי דאין צריך להפרישו ויפה הגיה הרמ"א ז"ל ומה שהמ"א מסכים ומביא ראיה מסי' ק"ו סעיף ב' כבר מבואר בפי' רש"י ותפילה דרחמי הוא ומדרבנן תקנוהו אף לנשים ולהרמב"ם הוא משום דהוי דאורייתא ע"ש וק"ל

כתב המ"א וכתב האו"ה דדוקא בתינוק דבר הבנה אבל לא בר הבנה לית לן בה דהא יונק אפילו מבהמה טמאה. ראיה זו איני מכיר דזה איירי אפי' להנק בידים מה שבודאי אין הבדל בין בר הבנה [חסר

] סעיף ב סק"ב בא"ד והרמב"ם כתב כו' כוונתו ג"כ נ"ב בפי' המשניות בהקדמה למסכ' שבת כתב להדיא ובתנאי שיהיה גובה הכתלים י' טפחים והחלל ביניהן ד' על ד'

סעיף ד חורים שבכותלי רה"י הם רה"י כתב המ"א ואפי' הם למטה מי' ומ"ש התוס' דלמטה מי' שייך לרה"ר היינו לפי הס"ד מ"ש היינו לפי הס"ד הם דברים באין מבין להמעיין בתוס' וכבר מביא הא"ר בשם ר"י שכתב בשם התוס' דאם החורים מעבר לעבר אם הוא למטה דינם כחורים שבר"ה (ואין להקשות לשטת תוס' א"כ לשטתם דסברי דאף בחורי רה"ר לאביי דכרה"ר דמי צריך להיות רחבו ד' כדי שינוח במקום ד' כדנראה ממה שכתבו ועוד וכו' דבחור כ"ש ממש דלא אמרינן ביה חוקקין ליכא לאוקמי דא"כ למטה מי' אמאי כזורק בארץ והא לא נח ע"ג מקום ד' וא"כ הא קשיא לאביי הברייתא ומימרא דר"ח למה נקיט דוקא בזורק למעלה מי' ונחה בחור כל שהוא הוא דבאנו למחלוקת דחוקקין הא מחלוקת זו לפירושם הברייתא נמי שייך אף בלמטה מי' היכי דזרק ד' אמות דכבר יישב זה המופלא החריף מוה' מרדכי ליסר די"ל דנקיט לרבותא דל"מ למטה מי' דהוי רה"ר דפשיטא דבאנו למחלוקת זו דברה"ר כ"ע מודים דבעי הנחה במקום ד' אלא אפילו למעלה מי' דהוי חורי רה"י דה"א כדהקשו תוס' ד"ה אמר אביי בדף ח' דברה"י אפילו בחור לא בעי הנחה על מקום ד' קמ"ל כדתירצו תוס' דמ"מ באנו למחלוקת זו ולרבא דאמר חורי רה"ר לאו כרה"ר בל"ז אין מקום לקושי' זו מפני שלדידי' חורי רה"ר נדונית לפי מדתן דהיינו שצריך להיות גובה החור י' ורוחב ד' כדי שיעשה רה"ר ואל"ה הוי כרמלית כשרחבים ד' ואי לית בהו ד' הוי מקום פטור אע"ג דגביהי י' וא"כ אף, לר"מ בחור כ"ש לא אמרינן חוקקין מפני שאין כאן שיעור גובה ג' ברוחב ד' לכל הפחות כדמשמע ביומא דף י"א ע"ב בתוס' ד"ה ר"מ וביותר מבואר בריטב"א עירובין י"ג ע"ב בד"ה אמר אביי מדהוכיח מכח קושי' תוס' יומא הנ"ל דלמטה ל"א כלל חוקקין כדי להשלים שיעור גובה י' כתב וה"ה והוא הטעם מלמעלה דלא אומר ר"מ חוקקי' ע"ש אלא דצ"ע קצת ע"ש ודוק משא"כ למעלה מי' דלא צרכינן למיהוי רה"י אלא רחבו ד' על ד' (ודלא כהמהרש"א ששגג שם בפי' התוס' בקושייתם כדמבואר הכא ברש"י דף ז' ע"ב ד"ה אמאי ובריטב"א עירובין הנ"ל סוף ד"ה כי פליגי מסיים דבהא סגי כיון שיש כבר בכותל גבוה י' עד החור שעור גובה רה"י ומשמעות תוס' מן הירושלמי הוא פשוט מן הלשון שם ולא במקום דמשמע להו דאך שם במקום הנחת החפץ הוא דצריך לד' על ד' מצד המקום ולא מצד הרשות דבל"ז הוא חורי רה"י דרה"י הוא ושפיר שייך לפלוגתא דחוקקים) אמנם בשם עה"ק מביא הא"ר שכתב אף שהן למטה מי' ואין ברחבן ד' על ד'

וכדי לבאר מחלוקתן במה תליא לדעתי הוא זה דהנה כל הפוסקים פוסקים דר' חסדא דרה"י עולה עד לרקיע ולהכי אם נעץ קנה על גבו אף שאינו רחב ד' הזורק עליו חייב והוקשה לתוס' בדף ח' ע"א ד"ה אמר אביי דא"כ מה המחלוקת בזרק למעלה מי' ונח בחור כ"ש בחוקקין אלמ' כולהו מודו דבעינן מקום ד' ברה"י ור"ל דאין לומר דאיירי בחור אינו מפולש ופונה לרה"ר וצריך חוקקים כדי שיהיה רה"י בפני עצמו ע"י גבוה י' מן הארץ ורחב ד' היינו משום דלשטתייהו אזלו שאי אפשר בחור כ"ש כזה אף לר"מ לומר חוקקין כדהקשו דף ז' ע"ב ד"ה והלכה הנ"ל והוכיחו לזה דאיירי במפולש ובפני' רחב ד' רק במקום הנחת החפץ הוא דאינו אלא כ"ש ולכ"ע הוא חורי רה"י דכרה"י דמי ואין צריך החקיקה רק לעשותן מקום הנחת ד' והרי מוכח מזה דאפילו ברה"י בעינן מקום הנחת ד' ומשני דטעמא דר"ח משום ביתא כמאן דמליא משא"כ בכותל ובחור בעינן שיהא בחור ד' אף דהוי רה"י

ובדבור תוס' דף ז' ע"ב הנ"ל הוכרחו לבא מכח זה לומר ודוקא למעלה מי' אבל שלמטה מי' אין בני רה"י משתמשים שם מפני בני רה"ר שמשתמשין בהם. ולא אפשר להו לומר דאף למטה מי' כל שהם מפולשין הוי חורי רה"י ולא נקרא חורי רה"ר אלא אינם מפולשין והחור אך פונה לצד רה"ר משום דא"כ ודאי קשה למה נאמר בברייתא דדרך למעלה מי' הוא דבאנו למחלוקת הא אף למטה מי' נמי היא מחלוקת זו בעינה ומוכרחים לומר דלמטה מי' הם חורי רה"ר ול"ק זה בין לאביי ובין לרבא כנ"ל כ"ז שיטת התוס' משא"כ הרשב"א בחידושיו כנראה לא השגיח בקושי' תוס' הנ"ל ד"ה והלכה הנ"ל ואולי טעמו די"ל נהי דלשוי' פתח דשעורו דוקא גובה י' ורחב ד' בעינן הכשר רוחב פתח לכל הפחות בגובה ג' ורחב ד' כדפירשו שם רש"י וריטב"א משא"כ חור דשם חור יש על כ"ש כמו על רוחב ד' ולגובה החלל אין צריך שיעור כלל שפיר משמיענו הברייתא ור"י אמר ר"ח דבזה באנו ג"כ למחלוקת דלר"מ אף בכ"ש אמרינן חוקקין להשלים ולהכי פיר' בדף ד' בתר שהאריך לבאר ההלכה כר"ח וכתב והא דתניא בפרק הזורק זרק למעלה מי' והלכה ונחה בחור כ"ש ר"מ מחייב משום דחוקקין וחכמים פוטרים. דאלמא אי לאו דחוקקים אף ר"מ מודה דרה"י בעי מקום ד' נראה לי דטעמא דהתם לאו משום דבעינן הנחה ברה"י על גבי ד' אלא דאינו רה"י אא"כ יש בחור ד' על ד' וחורי רה"ר הוא כלומר דאיירי בחורים הפונים אך לצדדין ואינם חורי רה"י כלל ולהכי כדי שיעשו רה"י צריכים לחקיקה כדי שיהיה ד' על ד' אבל חורי רה"י ממש ס"ל דלא בעי כלל אף מקום להנחה ד' וכר"ח ואינו מחלק כדמחלקו תוס' בין חורי' לאויר בית ולה"נ סובר דאם הם מפולשים אפילו למטה מי' הוי חורי רה"י ממש ואפילו אינם רחבים ד' כשיטתי' דברה"י אין צריך מקום ד' כר"ח אף ברור דלא כהתוס' ול"ק אליביה מה אירי' למעלה מי' דבאנו למחלוקת הא אף למטה מי' וזרק ד' אמות ברה"ר נמי באנו למחלוקת זו דהא בר"ה כ"ע ס"ל דבעי מקום ד' להנחה דהא לרבא דס"ל דחורי רה"ר לאו כר"ה הא זה ל"ק כנ"ל דע"י ד' אמות בר"ה אין חיוב ולענין שיעשה רה"י כדי לחייבו משום זורק מר"ה לרה"י כבר מבואר לעיל דאף לר"מ אין אומרים חוקקין אך לאביי הוא דלפ"ר קשיא לפירושו דמה אירי' למעלה אפילו למטה נמי לענין זורק ד' אמות בר"ה:

אמנם דקדקתי בלשון הרי"ף שכתב וכיון דחורי ר"ה לאו כר"ה דמי אי אית בהו ד"ט על ד' וכו' מבואר מלשונו הא לאביי דאמ' חורי רה"ר כרה"ר דמי אף דלא הוי ד' על ד' נמי חייב הזורק ד' אמות ונח בתוכם כאילו נח בר"ה והטעם י"ל אף דלכ"ע בר"ה צריך לנוח על מקום ד' היינו ע"פ דברי הח"ר שכתב דף ז' ע"ב ד"ה ורבא דטעמא דאביי דאמר חורי ר"ה כר"ה דמי אף דהם כמו עמוד פחות מט' רחב ד' דאינו אלא כרמלית משום דחור שאני לפי שבני ר"ה מצניעין שם כליהם והו"ל כתל גבוה ט' דמשווינן ליה ר"ה מפני שרבים מכתפין עליהם. וכבר מבואר דלרש"י ורמב"ם עמוד כנ"ל א"צ לרוחב ד' וה"ה להחור לאביי א"צ לרוחב ד' ושפיר אין שייכות כלל אף לאביי, לפלוגתא דחוקקין ולדעתי זה מוכח מגוף הסוגיא לפרש"י דאמרה וכ"ת מתני' דלית ביה ד' על ד' וקשה ומה בכך הא מ"מ מוכרח לשנויי בדבילה שמינה על הסיפא דלמטה בארץ כדי שלא ליקשו הא לא נח על מקום ד' א"ו משמע דלאביי דסובר חורי ר"ה כר"ה א"צ למקום ד' ואולי יש ליישב ע"צ דוחק קצת דזה נמי כונת התוס' במה דמסיימו ויש ליישב פרש"י