בית מאיר אורח חיים מח

במקלקל שום איסור ואף להר"ן שם שמשיגו וכתב ולא נהירא דנהי דכל המקלקלין פטורין איסור מיהו איכא הרי מסיים אלא ה"ט דכיון דבעלמא מקלקל פטור אבל אסור הכא משום צורך שבת שרי לכתחילה וא"כ ה"נ צורך שבת הוא לנקות ביתו או בגדיו לכבוד שבת ואולם לענ"ד מעקרא א"י מה הוצרך הר"ן לדוחק זה דמשום צורך שבת הוא דשרי הא למה דמסיק בעצמו שם כשטת רש"י דלא שייך בנין וסתירה בכלים אלא בכלי גדול ודשם איירי בכלי קטן א"כ מה קשה לו ממה דכל המקלקלים אסורים עכ"פ זה לענ"ד לא נאמר אלא במידי דהקלקול עכ"פ מלאכה הוא כגון סתירת בנין שלא ע"מ לבנות דאף דמלאכה זו מקלקלה ופטור על מלאכה זו מ"מ אסורה אבל במידי שאין בו משום מלאכת סתירה מחמת שאין בנין בכלים לענ"ד שפיר כתב רש"י שאין במקלקל לחודיה שום איסור וכדמורה נמי לשון הרמב"ם פ"א מה"ש שכתב כל המקלקלים פטורים כיצד וכו' וחושב פרטי ענינים שבכולם יש בהן משום מלאכה ואף שחישב נמי שובר כלים דרך השחתה יראה דס"ל נמי כשטת תוס' דיש סתירה בכלים כדס"ל נמי דיש בנין בכלים בפ"י הלכה י"ג ע"ש בהה"מ. יהיה איך שיהיה לענ"ד טעם איסור זה קלוש מאוד וצ"ע

סימן שלח סעיף א' השמעת קול בכלי שיר אסור זה שטת הרי"ף ורמב"ם ליפסק כרבא דלא אסרו אלא קול של שיר וא"כ מה שהרי"ף נמי פוסק הברייתא שבפרק במה בהמה ופוקק לה זוג שבצווארה ופירשו רש"י והר"ן אבל כשאינו פקוק אפי' בחצר אסור מפני הענבל שבתוכה שמקשקש ומוליד קול. צ"ל דכל קול של קשקוש ענבל בפעמון הוי קול של שיר ומ"ש המ"א סי' ש"ה סק"ה בונראה לו כשיקשקשו ישמע קול מיחזי כמאן דאזיל לאי גא לא נראה כלל מן הסוגיא דמפרשה אך טעם זה על יציאה לרה"ר ולא בחצר דאילו לפירושו כשמבאר הש"ס המשנה ולא בזוג אע"פ שהוא פקוק מ"ט היינו מ"ט הא פקוק ולא נשמע קולו שיהא מחזי וכו' היה א"כ ההכרח לשנוי ברה"ר אף בפקוק מחזי וכו' א"ו דליתא] והעיקר כדכתב ואפשר וכו' וא"כ אין צורך לדבריו בסי' ש"א ס"ק ל"ח דמיירי דוקא בקטנים לקטנים וכתב על דברי הש"ג משמע דוקא וכו' עיין בהש"ג כי לא משמע מידי אך מ"מ עדיין צ"ע ממה שהקשה שם נמי ממה שכתב כאן הטור דלכ"ע מותר להניח טבעת חלולה שיש בה אבן המשמיע קול כיון דלא בעי לקלא ורוצה גם בזה לתרץ במה שהש"ג איירי כשבעי להקול להשמיע לתינוק מלבד דליתא במשמעות הש"ג דא"כ מה דחקו להעמיד בדלית לי' עינבל לוקמיה אף בדאית לי עינבל ודאיירי בפשוט שיוצאים לעצמם דלא בעי לקלא אף גם דמ"מ אין דברי הש"ג עולים עם דברי המהר"מ שבהגהות מיימון שהרי מביא ראיה מדאמרי' דף כ"ח יוצא העבד בזוג אע"ג דאית ליה עינבל וזה לא נאמר בפירוש אלא דמשמע לו הסתמא מדלא מפרש הש"ס דוקא בדלית ליה עינבל כדמפרש הש"ס הזוג שבצוואר בהמה דוקא בפקוק אלא משמע לו דוקא בהמה דבעי לקלא כדמביא המ"א בסי' ש"ה בשם התוס' הוא דמפרש דוקא פקוק אבל בעבד דלא בעי לקלא סותם דבכל ענין יוצאים ואילו היה סבר כדעת הש"ג דבני מלכים בזגים אף דנמי סתמא נאמר דהיינו דוקא בדלית ליה עינבל מי סניא לו דלא לפרש נמי הכי בעבד א"ו דעות חלוקים הם וצ"ע

הג"ה ואסור להכות בשבת על הדלת בטבעת וכו' עיין בב"י תמה אי ס"ל כרבא אפילו מיוחד לכך שרי ואי ס"ל כעולא אפילו אינו מיוחד לכך נמי אסור ודחק בהטעם ועדיין קשה מנ"ל ובקיצור פסקי תוס' מבואר להדיא כרבא ומ"מ אסרי במיוחד וצ"ע ואולי למדוה מדין דסי' ש"ה הנ"ל: ובמה שכתבתי דקול קשקוש ענבל בפעמון תמיד מקרי קול של שיר לא ניחא להו כדבאמת לא משמע הכי מלשון הרמב"ם בפי' המשניות שכתב אבל מה שהוא אסור מן הקולות אינו אלא מה שהוא כקול של שיר כלומר שיהיה לו נעימות על הסדר והוא אמרם לא אמרו אלא בקול של שיר לבד עכ"ל להכי סברי דבמיוחד לקול כ"ע מודו דלא בעינן של שיר אלא בבעי לקלא בלבד סגי ואסור אמנם מפי' המשניות הנ"ל עצמו מבואר ע"כ כדדחקתי דמקרי של שיר שהרי נמי כתב לפני זה וכן אין אוסרים להקיש בשלשלת הפתחים והדומה להם הרי דלא משגיח במיוחד וצ"ע

סימן שלט סעיף ג' ה"גה וי"א דבזמן הזה כו' דמלתא דל"ש הוא כתב הט"ז בזה מתורץ וכו' דהכא שאני כיון דלא שכיח כ"כ ב"י ומעולם לא כתב הב"י דברים הללו כי באמת א"י במה מתורץ ומה בכך דהאידנא ל"ש ובטל הטעם מ"מ הוא דבר שבמנין והב"י כתב לתרץ קושי' זו והתוס' מדמי למשקין מגולים עכ"ל ומים מגולים גופייהו צ"ע ועיין בפר"ח י"ד סי' קי"ו כתב ונראה ליישב דלענינים כאלו אף בזמן התלמוד לא נתפשטה בכל המקומות אלא בסדים וכן לענין גילוי יש מקומות הרבה דלא שכיח בהו כלל נחשים וכו' א"כ בכל הני בודאי כשאסרו תחילה לא אסרו אלא במקום שיש חשש וכה"ג כתבו תוס' בפרק א"מ אהא דאיתא שם וכו' ואנו שאין נחשים מצוים בינינו אין לחוש משום גלוי ואין לומר דדבר שבמנין הוא כי ודאי כשאסרו תחילה לא אסרו אלא במקום שהנחשים מצוים עכ"ל הפר"ח וא"כ הב"י שכתב שהתוס' מדמים לגלוי ע"כ לומר שסברי שאף זה ודאי שאף בזמן התלמוד לא היו בכל המקומות בקיאים וק"ל ועכ"ז עדיין צ"ע מה דאיתא סי' ש"ג סעיף י"ח היתר לנשי דידן מפני שאין מראים התכשיטין ועיין ודו"ק

סעיף ד ולא מקדשין בגמרא איתא גזירה שמא יכתוב ובסמ"ג דף כ"ז ע"ב כתב ובהא פליג הירושלמי על תלמוד שלנו דהתם מפרש טעמא דאין מקדשין משום דנמצא שקונה קנין דהיינו משום דכתיב ממצוא חפצך ודבר דבר ובגמרא שלנו מפרש וכולהו מ"ט גזירה שמא יכתוב והיינו מה דאיתא בירושלמי ב"ר אינייני בעא קומי ר' מנא לא נמצא כקונה קנין בשבת וכפי הנראה הקשה זה על שקידשו לו ביה"כ ואך הזמנה היה מבע"י כדאיתא בתוס' ביומא מזה משמע דס"ל טעם איסור הקדושין הוא משום קונה קנין וא"כ תימא לי וכי מי סניא לו לר"א לפרוך ממתני' דתנן ואין מקדשין ולא היה לו לפרוך כאילו מדעתו ממציא האיסור קדושין מטעם קנין ואף דרצה להשמיע טעמא דמתני' לדעתו מ"מ מיבעיא ליה להביא המתני' ולפרשה ולא לומר הדבר משמו ולפי הנראה היה מוכרח מזה אדרבה דממתני' לא פריך משום דהמתני' איסור קידושין ידע דלא שייך גבו משום קנין רק משום כתיבה ובמקום מצוה שרי וה"ה מפני כפרת כל ישראל רק קושייתו היא על הכניסה לחופה שבזה שייך קנין משום שקונה אותה לכמה דברים והיינו כדעת הסמ"ג והוצרך לשנויי שזה רק במקדש התירו והוי מוכח מזה שטת ר"ת וצ"ע ואולם בל"ז הנה לפני זה מה שהביאו התוס' ביומא מהירושלמי איכא נמי התם בלשון זה מנין כשם שמתקנין לו כהן אחר תחתיו כך מקדשין לו אשה אחרת על תנאי שמא יארע דבר באשתו שנאמר וכפר בעדו ובעד ביתו ובתר הכי מתחיל וליקדש מאתמול כדאיתא בט"ז ומסופק אני אם לשון הנ"ל היה בפני תוס' כי ללשון זה ע"כ שמפרשים הילכך מקדשין לו אשה אחרת על תנאי ההוא מקדשין היינו מזמנין אבל א"י מה עסק להזמנה ע"ת אם היינו ע"ת אם תמות לזה אין נופל לשון תנאי דפשיטא דכל הזמנה אינה אלא לשאם יצטרך ולהכי לולא דבריהם הקדושים היה נלענ"ד לפרש הירושלמי הכי אחרי דבל"ז אף לפירושם אין הלשונות שוים מקדשין ראשון היינו מזמנין ויקדש בתרא היינו קדושין וכניסה לחופה להכי י"ל דס"ל בהזמנה לחודה אין שום תקנה כי שמא תחזור בה אלא ר"ל שמקדש אותה קודם יה"כ על תנאי היינו אם אעשה דבר פלוני תהא מוקדשת לי מעכשיו (ומה שאני כותב על תנאי אם אעשה ולא בפשוט ע"ת אם תמות אשתי כי זה נוגע לברירה ועיין בספר שאגת ארי' סימן צ"ג) דהשתא אם תמות מקיים התנאי והיא מקודשת מאתמול ואגודה גביה ומוכרחת ליכנס לחופה ואף אם תמות בפלגא דעבודה אין בכך כלום שהרי רק הקדושין יהיו למפרע וכניסת החופה אינה אלא בי"כ מכאן ולהבא ועל זה מקשה ויקדש מאתמול כלומר למה לי התנאי יקדש ויכניס לחופה הכל מאתמול ומשני דלא אפשר משום שני בתים וא"כ שפיר פריך על הכניסה לחודה