בית מאיר אורח חיים מב

נמי אף לישראל ע"י שינוי ולענ"ד אין משנה יותר ממסייע דמ"מ אינו עושה המלאכה להדיא ולמה יאסור במכחול א"ו מההוא טעמא ומכ"ש הרשב"א בתשו' שבפשוט מתיר א"ו כנ"ל. ולשון הרמב"ם דהכא נמי אך מורה לזה במ"ש ואם היה נצרכים לדברים שאין בו מלאכה ר"ל שום עסק מלאכה אחרת אפילו דשבות אך מה שמוסיף הב"י ז"ל תו וכתב או לעשות שום רפואה בסם לזה אין מוכרח מעיקר הוכחת הר"ן מכוחל אלא זה דייק מלשון הרמב"ם פרק כ"א שכתב שכל אלו וכיוצא בהם אין עושין בסמנים כדי לחוש לשתיקה דמשמע מיניה נמי אבל לעשות רפואה כלומר לערב סמנים שחוקים מע"ש אסור לישראל מגזירת שמא ישחק סמנים. ועיין סעיף ל"ז ודוק ואולם מה שהעלה הב"י מהרמב"ם דאף בסכנת אבר אומר הרמב"ם הכוחל אף בסמנים שחוקים מע"ש בזה מ"מ נראה דיש לסמוך להלכה על יתר כל הפוסקים המתירים להדיא כי תי' הט"ז דחוק

תו לסעיף י"ז על היש מתירין שבות אפילו בלא שינוי מביא הת"ש קושי' בשם הפ"י דא"כ למה אוסר ר"ש לחולי שאין בו סכנה לכבות הנר כדי שיישן הא כבוי לר"ש אינה אלא שבות מפני שאינו צריך לגופה וע"ש מה שתירץ ולדידי נמי י"ל שאינו דומה לרפואה שהוא מרפא אותו מצערו משא"כ כבוי כדי שיישן אין השינה רפואתו ואינו שרי אלא לחולה שיש בו סכנה דלכל צרכיו מחללין ואעפ"י שאין במניעת אותו דבר סכנה לו (ולענ"ד יש ראיה לדעת זו שהיא שטת הה"מ החולק על רש"י מהכא) ואף יש ראיה ממה דתניא יומא דף פ"ד ע"ב מחמין חמין לחולה בין להשקותו בין להברותו דהיינו רחיצה ואי דהרחיצה נמי רפואה דבלא"ה מסתכן מה הרבותא בה א"ו שהיא אך מידי דצריך לו ואפילו אם לא יעשו לא יסתכן וצ"ע על רש"י ז"ל משא"כ חולה שאין בו סכנה דלכ"ע לענ"ד אין מותר לעשות לו כל צרכיו ע"י עבירת שבות ואפילו ע"י שינוי ודכותה כבוי כדי לישן ואת"ל דיש בכבוי כדי לישן משום רפואה אז י"ל למה שבארתי לעיל ליישב הרשב"א מהוכחת הר"ן דמודה במכחול מעיקרא לק"מ דהכא במבוי נמי יש שבות דאיסור כבוי מבלעדי השבות דגזירת שחיקת סמנים וכ"ע מודים בו וק"ל

סעיף כה וע"י גוי מותר: כתב המ"א דוקא במקצת חולי ר"ל ולאפוקי מיחוש וכ"ז לשיטתו ועיין סעיף א'

הג"ה ואסור ליתן עליה אפר. כתב המ"א וצ"ע דלפי מה שכתבתי וכו' אין זה צ"ע אלא לשיטתו שאינו מעמיד דין הרמ"א בסעיף ל"ז בהג"ה אלא ע"פ שטת הה"מ בדעת הרמב"ם כדכתב שם ס"ק מ"ד אבל ע"ש מה שכתבתי דדין דשם הוא לכ"ע תו אין כאן שום קושי' ומ"ש ונ"ל דמיירי כשלא חלה כל גופו המעיין במרדכי יראה דליתא שהרי כתב שאינו מותר אלא בסכנת נפש ונהי דהמרדכי אפשר דאזיל בשטת הר"ן שבסעיף י"ז מ"מ נראה להרמ"א ליפסק כמותן בנדון זה כיון דלדעת הרמב"ן עכ"פ שינוי בעי ולדעת הב"י בהרמב"ם זה דומה להנעשה בסימנין דאליבי' אף להרמב"ם אסור והוי רבים לגבי הה"מ והברור דאיירי אפילו במצער הרבה דהוי בכלל חולי שאין בו סכנה ומ"מ ל"ק עליו מידי

סעיף לג וי"א עיין מה שהביא המ"א בשם בעל המלחמות דמשום צער רעבון אין מתירין שבות וקשה הא ההנקה מבואר ביבמות וכתובות דאינו אלא מפרק כלאחר יד ומ"מ אין סברה גבו לומר דמשום צער רעבון התירו בי"ט ואילו גבי הדין דמוללין מלילות דבסי' שי"ט סעיף ו' מסכים עם הרי"ף דבשבת מותר ע"י שינוי ובי"ט שרי בלא שינוי ואין התירו אלא מפני דהוי דש כלאחר יד כמבואר בר"ן סוף פ"ק דביצה וברמ"א סי' הנ"ל ובע"ז סי' תק"ו ומ"מ שרי לאכילה אף בלא שינוי. בשלמא לדעת בעל המאור במלילה דאיכא כלאחר יד עם שינוי מותר לאכילה אף בלא צער רעבון והנקה דהיא כלאחר יד בלא שינוי צריך מצער רעבון. אבל דעת בעל המלחמות צ"ע לי

סעיף לז הג"ה וכן אם נפל למשכב והוא הדין אפילו לא נפל למשכב אלא שיש לו מיחוש שמצטער וחלה ממנו כל גופו כדלעיל סעיף י"ז בהג"ה והנה הט"ז תמה על פסק זה ממה דנראה לו ליפסק בסעיף י"ז כהרמב"ם ע"פ פי' הב"י עיין בו והמ"א מסכים להיתר ע"פ פי' הה"מ בהרמב"ם דשבות מותר לישראל בחולי שאין בו סכנה ועובדא דאמימר וכו' כמ"ש לעיל ועיין נמי לעיל אמנם העיקר דיו זה מפורש בהרמב"ם פרק כ"א הלכה כ' שהרי כתב לפיכך אסור לבריא להתרפאות בשבת וכתב הה"מ משנה אין אוכל אזוב יון בשבת וכו' ופי' כל דינין אלו הן בבריא שאין נופל למשכב ולא חולה כמו שהזכרתי בפ"ב ועל הלכה זו מבאר בהלכה כ"א לא יאכל וכו' ולא דברים המשלשלים כגון לענה הרי מבואר להדיא דחולה שאינו בריא מותר אף בדברים המשלשלים ומה יענה הט"ז לדברי רמב"ם אלו וכן הב"י כתב ריש הסימן והא דאסרינן לעשות כל רפואות בשבת פשיטא וכו' וחולה שאין בו סכנה כלל ע"י נכרי' מיהו עושין לו כל צרכיו הילכך ע"כ לומר דביש בו מיחוש בעלמא והוא מתחזק והולך כברי כך הם דברי הה"מ בפ"ב והר"ן בפ' ח' שרצים וכך הם דברי הרשב"א בתשובה וקשה הא לשיטת הר"ן דאוסר שבות לישראל וכן לשטתו בדעת הרמב"ם מאין מוכח דכל הרפואות לא איירי אלא במיחוש מדלחולה שאין בו סכנה ע"י גוי מיהו עושין מה הראיה משבות דאמירה לגוי לשבות דישראל עושה דהיינו אכילת הרפואה א"ו שסמך על דבריו שכתב תו על דין דסעיף זה בלשון זה כל אוכלים וכו' וכבר כתבתי לעיל שכל דינין אלו באדם שחושש ואינו נופל למשכב ולא חולה אלא שחושש והוא מתחזק והולך כבריא אבל אם היה חולה שאין בו סכנה הרי אמרו שצרכיו נעשים ע"י גוי ומשמע דאוכל הוא אוכלים המרפאים אותו ובלי ספק לדברים אלו אינו מוכרח אלא לשיטת הר"ן ולשיטתו בהרמב"ם דאילו לשיטת המתירים שבותים ע"י ישראל פשיטא דזה נמי שרי לחולה והוציא זה אף לשטתם מלשון הגמרא אומר לגוי ועושה ומי לא איירי בשצריך נמי לרפואה ע"י אכילה או שתיה שהגוי עושה ואף במאכלים שאין בריאים אוכלים א"ו דזה לכ"ע שרי וה"נ מבואר בהרמב"ם פ"ב שכתב חולה שאין בו סכנה אומרים לגוי לעשות והוא עושה לבשל ולאפות ולהביא לו רפואה וכי נימא דההוא לבשלו היינו דוקא מאכלים בריאים דודאי משמע שמלת רפואה סובבת על לבשל לו נמי וסתם בישול רפואה פשיטא שאינו מאכל בריאים ולהכי מוכרח לידחק לשיטת המחמירים ליכתב ולא חיישינן שמא ישחק סמנים כיון שלא התירו לעשות מעשה הרפואה ע"י ישראל ואפילו ע"י החולי עצמו ור"ל דוקא בהמעשה רפואה דהיינו מלאכת הרפואה כמו להר"ן הכוחל ולהרמב"ם למשל אפילו תערובות הסממנים הנשחקים מע"ש זה לא התירו ע"י ישראל אבל משקה רפואה שעבד הגוי ע"י סמים יהיה באיזה אופן שיהיה ומכ"ש שתיית משקין שאינם מאכל בריאים מותר לחולה שאין בו סכנה לכ"ע ודברים מוכרחים בהר"ן גופיה לחלק בהכי שהרי הר"ן עצמו בפ' ח' שרצים מסיים מיחוש בעלמא כגון חושש בשיניו וכיוצא בו אין מתירין לו ולא עוד אלא אפילו דברים המותרים לבריא אסורין לו כל שמעשיו מוכיחין שהוא מתכוין לרפואה הרי דמוקים כל אכילת רפואות הנאמר בהמשנה אך בחושש ות"ל הא סובר אפילו שבות אסור ע"י ישראל א"ו כדמחלק הב"י שאינו אוסר אלא מעשה הרפואה הא השתיה ודאי שרי כדמוכח מהגמרא שהוציא הב"י מן המשמעות דאומר לגוי ועושה ואפשר הוא מן הטעם המבואר בהר"ן פרק חביות גבי גונח משום דא"א בענין אחר ועכ"ז א"י ליישב דעתם ממה דשרי הפסת מורסא דהא נמי הוי מלאכת שבות דהיינו מלאכה שאצ"ל ומשום צער שרי ואולי נאמר דשבות זה דמלאכה שא"צ לגופה קילה זולת גבי כבוי משום דיש כבוי דאורייתא וצ"ע] וכל זה ברור דלא כהט"ז ודלא כהמ"א אך לפ"ז קשה מה דאיתא ברכות דף ל"ח מתיב רבי יוסף ושוין שבוחשין את השתות בשבת ואי ס"ד לרפואה קמכוין רפואה בשבת מי שרי ומה הקושיא הא נ"מ לחולה שאין בו סכנה דמלאכת הגיבול ע"י ישראל אפילו לחולה אסור ושוין שבוחשין שמלאכה זו אין בה משום שבות והשתי' מותרת להחולה אף דעיקרה לרפואה וצ"ל אה"נ הוי מצי לשנויי הכי אלא דהאמת