בית מאיר אורח חיים ד

לגוף האות ע"י גרירה אף קודם התיקון כשר נמצא לדידן בתחילתו וסופו שוה לענין כל הראוי וכו' אמנם באמת רואה אני שכל הפוסקים שבב"י הכא חולקים על הרשב"א בעיקר סברא זו שהרי כתבו בהדיא דבין מלמעלה ובין למטה כשר בתיקון ופסול בלא תיקון ולא חיישו כלל לסברת כל הראוי ואף לענ"ד אף שיודע אני מיעוט ערכי שאיני כדאי להרהר אחר סברת הרשב"א מ"מ מאחר שאני רואה שגדולי ישראל חולקים הנני אך כמפרש דעתם שסברי סברא דר"ז עד כאן לא נאמרה אלא גבי בילה כדאיתא במנחות י"א ע"ב בתוס' שם שכבר הי' ידוע לר"ז דאפילו לא בלל כשר ואינו מעכב ולא המציא ר"ז אלא לפרש טעמא דמתני' של ס"א עשרונים דאף דבר המפורש שאינו מעכב מ"מ ראוי בעי והכל מטעם התוס' שם ודומיא דהכי קריאה דבכורים ודהחולצים דכבר מפורש במתני' דאינו מעכב מועילים לנו דברי ר"ז לחומרא דמ"מ ראוי עכ"פ בעינן משא"כ מה שמפורש בהדיא פסול כנ"ד דאף הרשב"א מודה דלגמרא דידן נאמר סתמא כל אות שאינו מוקף גויל פסול והיינו אפילו בסופו מה יועיל להכשיר מטעם כל הראוי (ואולי כונת הרשב"א ז"ל ע"פ הסברא של חוקקים להשלים הנאמר בגמרא והלשון כל הראוי ל"ד) כל הראוי לא נאמר אלא לחומרא ולא לקולא תדע ביציקה גופה נמי נאמר כל הראוי וכן בחטאת הפנימית דמבואר פרק ב"ש שאם חיסר מתנה אחת לא כיפר נמי נימא דוקא בנטמא או נשפך יתר הדם לאחר מתנה אחת ובישנו להדם נימא כל הראוי ודוחק לידחק ע"פ סברתו דזה נמי מקרי פ"ח ולא שייך לכל הראוי וצ"ע ואולם עיינתי בתשובת הרשב"א וכמדומה שלא החליט דעתו בזה ליפסק דבדיבוק למטה יהא כשר אף קודם תיקון שהרי טרם שביאר הירושלמי כתב ומיהו לענין דבוקים יש מקום עיון וכו' ע"ש ומ"ש ריש דבריו ומ"מ יש דבוק שאינו פסול אפשר לידחוק דהכי כונתו שאינו פסול ויש לו תיקון גרירה ויש שאינו מועיל ועיינתי עוד בב"י ולענ"ד אף שהב"י מביא תשו' רשב"א על דברי הסמ"ק מ"מ לבי אומר לי שלא בחדא מחתא מחתינהו דיראה הסמ"ק לא סבור בזה סברת הרשב"א דכל דכשר ע"י תיקון גרירה אף קודם התיקון כשר מכח כל הראוי שהרי כתב אבל אם כבר נכתבה כתיקונה ואח"כ נפל דיו עליו יטלנה כדאמרינן וכו' ומשמע אבל קודם שנטל פסול כיון שאין האות ניכר וליתכשר ע"י כל הראוי א"ו דל"ל סברא זו אלא דאפשר לפרש דעתו בטעם הירושלמי בשני אופנים א' יש לומר דנגיעה למטה מודה הירושלמי דתיקון בעי שיהא מוקף גויל ופסול קודם תיקון ואך בזה נשתנה דבתחילתו שמאז כל הכתיבה היתה בפיסול לא מהני הגרירה משום דהוי כחק תוכות ולהכי קרי לי' הירושלמי פסול משום דלעולמים הוא ובסופו קורא לי' כשר מפני התיקון המועיל בו ולפ"ז ודאי אין מי לסמוך עליו ואפילו בנמצא בשעת הקריאה נגיעה במשהו יש לנהוג כדמביא הב"ה בשם שיורי כנה"ג דתמיד יש להוציא אחרת אופן ב' אפשר נמי דעתו בהירושלמי כמשמעות פשטות הרשב"א דאף קודם התיקון כשר אבל לא מטעם כל הראוי כ"א ע"פ דרך הב"י בתירוצו השני לקושייתו האיך מכשירינן נקב הא לא הוי מוקף גויל ותירץ דבכתב ואח"כ ניקב כיון דמתחילתו הי' מוקף גויל שוב אין פוסל בו וי"ל ה"ה בנגיעה בסופו והסמ"ק אינו לומד מן הירושלמי כ"א ממה שכתב פסול ואפילו תיקון לא מהני וע"כ מטעם ח"ת וא"כ שפיר הי' לנו סעד בנמצא תוך הקריאה נגיעה בסופו ליסמוך על הסמ"ק בשם הירושלמי בצירוף הרשב"א:

אבל לענ"ד זה אינו דא"כ קשיא מנ"ל פי' הירושלמי דלמעלה פסול ולא מהני תיקון דילמא פסול היינו בלא תיקון בשלמא להרשב"א אילו מהני תיקון ממילא בלא תיקון נמי כשר מכח כל הראוי אבל לדידן קשיא לכן מסתבר יותר הפי ראשון דאף למטה מה דנאמר בהירושלמי כשר היינו ע"י תיקון וממילא מוכח דלמעלה פסול אף בתיקון ומה שמסיים אבל אם כבר נכתבה וכו' יטלנה קאי נמי על נגיעה בסופו ונקיט חדא וה"ה לאידך ועדיין צ"ע בגוף הסמ"ק יוכל להיות לעמוד יותר על המכוון וגם כבר הארכתי בתשו' דבדעת הירושלמי א"א להעלות תירוץ ב' של הב"י ומפני שתשובה זו עיקרה שייכה לסימן זה אעתיקנה בסמוך בסימן זה

סעיף לו בט"ז ס"ק כ"ו בא"ד וגם להרא"ש אין כאן פתיחה כיון שאין כאן במקום אחד חלק כשיעור לא הוי פתיחה נ"ב כדבריו לענ"ד מבואר בהלכות מזוזה להרא"ש שמסיים וטוב שלא יניח כשעור שלשה אותיות בסוף השטה וכן בראש השטה לקיים מה שאמר והאידנא נהוג עלמא בסתימות וכן במרדכי מביא באמת בשם הסמ"ג זה לפרש הירושלמי פתיחה מכאן ומכאן סתימה ע"ש פ' הקומץ:

שאלה מעיר שניפליס הסמוך לק"ב מאיש אחד שהי' אז שם התורני המופלא מו"ה פישל מקראקא בלשון זה אודות ס"ת חדשה השייך לר' ברוך נמצא באיזה מקומות נקבים קטנים כנקבי מחט בתוך כתב האותיות מקומו הם תוך הכתב ממש באמצע הכתב ומקומות הן בתוך הכתב ומגיעים למוקף הגויל ובפרשת נח יש כמו ג' שורות כך ביחד שבא מחמת הגרר שגרר הסופר ותיקן הטעות שטעה ימחול על כבודו הרמה ויורינו אם מותר לדבק מטלית תחתיו או לחתוך ולעשות מטלית ולכתוב חדש גם יש מקומות שנכתב אותיות חציו על קלף היריעה וחציו על המטלית אמת שהגאון ט"ז מכשיר בסי' ר"פ סק"ז אך שארי גאונים פוסלים ימחול על כבודו הרמה ויורינו איך נוהגין הכ"ד פישל מקראקא:

תשובה הן הגיעני שאלת חכם הנוגעת ומדברת בכבוד תורתינו הקדושה והטהורה. ובמה דסיים אפתח ע"ד המקלוקת של הט"ז עם חמיו הב"ח בדין אותיות חציו על המטלית יש להחמיר ליקח מטלית זה ולעשות אחר באותיות שלמים או על היריעה או על המטלית חדא דלו יהא אך ספיקא דדינא כאשר הנק"הכ כותב שאין ראיות הט"ז מכרעת ממילא ראוי להחמיר ל"מ להפוסקים בסי' רע"ט דבחסור או פסול אפילו אות אחת אף לענין הקריאה היא פסולה וכל הברכות הוין לבטלה פשיטא דמחשש ברכה לבטלה החיוב להחמיר אלא אפילו להר"ן ודעמי' שבסי' הנ"ל דלקריאה אינו מעכב מ"מ כולהו מודו להרמב"ם דמדאורייתא פסולה היא לענין קיום המצות עשה דוכתבתם וא"כ עכ"פ ספק תורה הוא לגבי דהאי גברא דרוצה בקיום המצות עשה והחיוב להחמיר כהב"ח ולא עוד אלא שלענ"ד בלא טעם הב"ח יש מקום ליפסול מטעם דבעינן כתיבה תמה וכתב כזה שהחצי על המטלית לאו כתיבה תמה ועד כאן לא הוצרך המהר"יק לטעמו דבנקרע תוך הכתב לא יהנה מטלית מחמת שלא חשוב מוקף גויל אלא בנכתב ואח"כ נקרע דבשעת כתיבה תמה היתה והוצרך לטעמו דעכ"פ לא חשוב תו בתר שנקרע מוקף גויל אף לאחר התיקון וכמבואר בדבריו משא"כ כשנכתב מתחילה כנ"ד לענ"ד אין כתיבה תמה הוא ומנא אמינא מהא דאיתא במנחות ל"ד אמר קרא וכתבתם כתיבה תמה והדר על מזוזות ופרש"י ז"ל ואין כתיבה תמה על העצים ואבנים וכנראה מסתימת פירושו הטעם שא"א שיהי' חלק כנייר וקלף ועי"ז אין הקולמוס עוברת עליהם בחליקות ובשלימות ולאו כתיבה תמה מקרי ומכ"ש לכתוב על מקום מדובק ממש אות אחד דלדעתי גרע חלקתו מעץ חלק ברהיטני ואפילו לפי' תוס' שהוסיפו תיבה אחד בד"ה וכתבתם ומסיימו ימו לפי שאין מתקיים כנראה מדבריהם שבשביל זה לא מקרי תמה שאין מתקיים וסופו להתפרד האותיות מן העץ ואבנים אף אני אומר אות כזה שחציו על מקום הדיבוק ממש נמי אין סופו להתקיים כמו כתיבת אות שלם על עור אחד מפני שסופו להתפרד הדיבוק והאות תשבר מכל הלין טעמא יראה להחמיר

וע"ד השאלה ראשונה שנמצאו באיזה מקומות נקבים קטנים כנקבי המחט בתוך כתב האותיות ממש וכתב מעלתו שנראה שבאו מחמת הגרר שגרר הסופר וכתב לתקן על הגרר נמצא לדבריו היו נקבים אלו קודם שנכתב התיקון וכנראה מתוך שאלתו הם בענין זה שהדיו של האות מקפת הנקב מכל צד אלא שבתוך הדיו ממש יש נקבים קטנים כחודו של מחט וכשבודקים הספר נגד השמש נראים הנקבים בנדון זה נראה