בית מאיר אורח חיים רט

אם לאו ומיד שבא הילד ממנה בעולם נולד הספק וההכרח לדון עלי' אם כשר או חלל ולו אין שום חזקה שלא תנשא לכהן ואי משום חזקת האם כיון שאין שום נ"מ בדידה לא מהני חזקתה להבת ולהכי אף כי נתאלמנה וההכרח לדון עלי' ומוקמינן אותה בחזקתה ומותרת לכהן ומ"מ הבת נשארה בפסולה ואין חוזרת לכשירתה בתר דנפסל ואם כן כש"כ בנ"ד שאין שום נ"מ באילן לדון עליו שאין מועיל חזקתו להאתרוג ותו מאן יימר לן דלא האילן גופא נזרע ע"י גרעין ממורכב והוא יבול פרחים מורכבים ומאי דשוב דנו מורינו שיחיו שנית יש ללמוד עליהם היתר מפני שמסיים הט"ז שאף מודאי מורכב אין האיסור ברור וגם בשו"ת רמ"א סי' קי"א מסיים שאין להוציא לעז על הראשונים וכו' אלמא שהראשונים הי' מכשירים מורכבים לגמרי וגם הרמ"א לא פסיק' ליה לפוסלם לגמרי אי דכל ראיותיו אינם אלא שלא להכשיר בודאי וכו' אבל מ"מ אין שום ראיה לאיסור ודאי גם הב"ח בתשוב' הגם שסי' קל"ה צודד לאיסור (זה ט"ס בהחתימה הק' יואל וצ"ל הק' פאליק והוא הסמ"ע) מ"מ בסימן קל"ו מסיק להכשיר לברך עלייהו עכ"פ בשעת הדחק וא"כ בנ"ד מס' בזה (חסר) להתיר במקום שיש אחר לברך עליהם. אין נראה לענ"ד כלל חדא הרי הר"מ אלשיך בתשו' ק"י הוא הפוסל מורכב מכל וכל ומאריך בראיות וטעמים מה שכל הטעמים הנאמרים בהבאים אחריו כבר היא שם וכן התשוב' הרמ"א הנ"ל הוא מביא ראיה לסתור היתר דמקצת אתרוג כשר כמקצת שה משום שהוכיח דלקולא לא אמרינן והיתר זה היא ההיתר שרצה הש"ך לסמוך עלי' כדאיתא בתשוב' שבות יעקב ומביא שם דחזר הש"ך והודה שאין לברך עלי' והתשו' ב"ח סי' קל"ה פוסל אותם הסמ"ע לברך עלי' במקום שיש אחר ואפילו במקום שאין אחר מסופק אם לא יטלם בלא ברכה ואף הב"ח סוף סי' קל"ו כתב שמבטל דעתו נגדו שאין לברך עליו כשיש אחר ומי המכשירים להדיא אפילו במקום שיש אחר לצרפו לספק דפלוגתא אי משום עדות דהב"ח בשם הראשונים הוא הסמ"ע מכחיש העדות וכו' וכתב כי מעולם שמעתי לפסול המורכבים הנקראים גרצינו ותו מי יודע אם מנהג הראשונים בזה לא היה מנהג בטעות ע"י שבימיהם עדיין לא נתפרסם הר"י אלשיך ולאחר שנתפרסם באמת חזרו בהם ופסלום ובזה אין עדות שבב"ח מוכחש מהסמ"ע וא"כ איך נעביד בזה ספק דפלוגתא ובודאי פשוט בלא ספק דפלוגתא א"א לדון ספק שני עפ"י משמעות הט"ז דספק אם לגבי מורכב כשר או פסול דזה אפילו כל המורים מספקי' להו הוי ס' חסרון חכמה כדאית' בחדושי להרב בעל מנחת יעקב בספרו תה"י סי' ח' בכלל א' מבואר שאינו דומה לתיק"ו ומכ"ש בנ"ד שיש מורה הוראות מובהקים שפוסלים אותם להדיא ותו אפילו היה מס' גמור בכל פרטי' אין נראה לפע"ד להתיר במקום שיש אחר דהא כשיש אחר הוא לכתחילה כדאיתא ביו"ד סי' קי"ב סי' ד' ועיין שם בש"ך ובסי' צ"ו ס"ק ט"ו ואני לא מצאתי עד כה להתיר ע"י ס"ס לכתחילה זולת הפר"ח כללי ס"ס סי' ד' שפי' על הר"מ דלא נהירא ליה דהא בכל דוכתא מקילין בחד ספק בדרבנן או בב' ספיקות בדאורייתא ואף לכתחילה לכן מבואר בחי' הרשב"א סי' תצ"ב ואני לא מצאתי בשום מקום היתר ס"ס לכתחילה אדרבה סתם כלי גוים מכשירין התבשיל שנתבשל בו בדיעבד מטעם ס"ס ואולי הכלי אוסרין לבשלו אף במקום דחק ולא מכשירין מטעם ס"ס וכן בדין דכל לכתחילה הוי כמאן דעושה ס"ס לכתחילה כעין שכ' הרי"ף בפ' גיד הנשה בסוגי' דריחא מילתא ז"ל כיון דשרי למיכלינהו בלא כותחא אי שרי להו למיכלינהו בכותחא למטויי בשר שחיט' בהדי נבילה לכתחלה ולמעבד ס"ס בתחלה ודאי אסור ותו הרי הרי"ף שם נמי מדמי כל שיש בו ברירה לדבר שיש לו מתירין כבר סתם הרמ"א ביו"ד סי' ק"י כהר"ן דבדבר שיש לו מתירין אין להתיר מכח ס"ס ואפילו להש"ך שם שכתב שאפשר דרמ"א הכריע לגבי ס"ס גמור דשרי ואפילו בדבר שיש לו מתירין היינו עכ"פ לאסור אותו דבר האידנא ע"י שיש לו מתירין למחר דמ"מ לגבי האידנא דיעבד היא אבל כמו בנ"ד דהוי דבר שיש לו מתירין עכשיו ע"י אחר ודאי לענ"ד בכל ס"ס בעולם אסרינן לכתחילה ומדברי תשובת הרשב"א שהביא הפר"ח אין שום ראיה שלא כתב דבריו אלא להחזיק פסקי' דמסל"ת בגוי נאמן ועכ"ז פ' בלשון ואפשר דבדין הוא ופי' ככל ס"ס שמותר לכתחילה אפילו כלומר להשתמש בכלי במקום דחוק היכי דלית ליה אחר אלא שעשו הרחקה יתירה לאסור לכתחילה באיסו' גוים ובאם בזה אסר הכלי דהיינו במקום דחק דכדיעבד דמי מכל שכן שאסור לכתחילה גמור ע"י ס"ס

ומעתה אבא לדון לפני מורנו שי' בדבר חדש מה שעולה ברעיוני שיש מקום ס' לפסול הני אתרוגים הנקראים בפי כל קרפיער אתרוגים ומבלעדי חשש דמורכבים דהכי איתא בסוכה דל"ג שם האי אסא מצראי כשר להושענא פשיטא מהו דתימא הואיל ואית ליה שם לוי לא מתכשרי קמ"ל ואימא ה"נ עץ עבות א"ר מ"מ א"כ הני אתרוגים דלית לימוד לאכשרינהו קיי"ל דפסולים מדאית להו שם לווי וכ"ת כדאקשי תוס' שם בתוס' והניחו בתימא מידי אתרוג כתוב בתורה והרי אפילו פלפלין וכו' ז"א דהא ודאי החיוב לתת לב ליישב הסוגיא מתמיה זו ומה שראיתי בתשו' ח"צ סוף סי' קס"א ליישב איני יכול להבינם כל עיקר כי האיך ס"ד דאסא או הורדיפני יהיה שם עצם דעץ עבות בל' לעז והמילות עץ עבות הא יש לעז לכל מילי בפני עצמו אבל אמינא ודאי למשמעות דהטור נמי שעל כל מין ומין דרשו חכמים מקרא דמשמע דרק ע"פ הדרשות הוציאו מה הם המינים. בודאי התמי' תוספ' קיימת אבל משמע לי מהרמב"ם שאינו מביא כלל הדרשה אלא כותב סתם הד' מינים שיצאו בו ובלסוף כתב שכל זה מפי השמועה עד משה רבינו ע"ה והנה בפירוש התורה להרמב"ן שר"ל שכל זה היה מקובל פרי עץ הדר זה אתרוג וענף עץ עבות זה הדס אלא שהתנאים חקרו על הרמז בקרא על הקבלה אמיתית ודרשו כ"א לדעתו כיצד הוא מרומז וע"ז מקשה הגמ' ואימא פלפלין לא להכשיר מינין אלו שבודאי אין הקבלה מכשירן אלא כלו' דמן הדרש מ"מ אינו מוכיח ומשני דשפיר מוכיח מן הקרא דאלו לא ס"ד מטעמיהם: וא"כ גבי אסא מצראי היה ס"ד דעל שם לווי יפסול עפ"י הקבלה עכ"פ ומשני דבפירוש ריבתה התורה עץ עבות דהורה התורה דהכא לא יזיק השם לווי והוא מ"מ בכלל הדס וא"כ חזר לגבי אתרוג דלית לן רבוי' דקרא דיש לפוסלו עפ"י הקבלה מדאית ליה שם לווי (שוב אחר שלחת הדברים נתיישבתי דלית' דהא עבות דקרא אינו מיותר אלא ודאי ה"ק מדאינו קורא התורה להדס בשמו אלא בסימני דעבות ש"מ דמ"מ כל שיש לו הסי' דעבות דכשר ולא להשגיח בהשם לווי וה"ה זה כי ממש י"ל באתרוג פע"ה מ"מ) ועדיין י"ל הרי כתב הח"ץ הנ"ל וא"ת לפירוש הב' שכתב רש"י שהיא הדס המצרי אמאי איצטרך למימר ע"ע אמר רחמנא מ"מ ת"ל דשם לווי שהוא על שם מקומו אינו פוסל דבודאי באתרייהו סתמא קרי להו דומה לכפשנו דלעיל ועי"ש מה שדחק מאוד וא"כ אף בנ"ד נמי נימא באתרייהו אתרוג סתמי' קרי להו אמנם זה צ"ע לפע"נ הלשון דרבא הרי כפשנו ציצינותא וכו' לא משמע כלל כדעתיה דכל שם לווי שעל שם מקומו באתרייהו סתמא קרי להו דא"כ למה לו להאריך בלשונו הני וכו' לימא פשוט רבא אמר שם לוי דעל שם מקומו לאו שם לווי היא דבאתרייהו סתמי' קרי להו ותו קשה לפירש"י למה איזוב רומי פסול אטו לאו על שם מקומו היא להכי משמע דלהכי דייק דהני כפשנו ידוע דבאתרייהו סתמא קרי להו וכי תימא איך אפשר לפרש הכי דמנא ידע רבא הא דהני וכו' ז"א דא"כ הא זה יותר קשה על תירוץ אביי והרי לא נשתנו שמם קודם מת"ת ומנא ידע זה אלא ודאי דאביי אך משני בחולין קבלת רב