בית מאיר אורח חיים רח

לאישתמוטי וצריך חקירה באם יש להם כל הסימנים שבאתרוג דאז ליכא למיחש לסימנא אחרינא וכמוכח בש"ס פ"ג דסוכה דל"ה (וצ"ע בתשו' רמ"א בזה) אכן בחשש הרכבה אכתי לא פשטינן מינ' אף שימצא בו כל מיני סימנים האמורים באתרוג והנה באזנינו שמענו שבמקצת גלילות בוואליען יצא הדבר בהכשר וגם פה כל ההמון נוטה אחריהם כאשר המה נחמד למראה ומהודרים עד למאוד וכמעט שקשה למונען ולכן יורינו רבינו הדין הזה וזכות הרבים תלוי בו כי הוא חד בדרא ולו משפט הבחירה לעמוד על החקירה בדרבנן יש ברירה עפ"י התורה ערוכה בכל ושמורה בלב רבינו ובזה יהיה שכמ"ה וכסא כבוד אדונינו מו"ר יגדל עד לשמים ויזכה לראות בנחמות ציון וירושלים

תשובה

ידי אגרת מע"כ הרמה הגעתי בצירוף אמרותיכם הטהורים במשא ומתן של תורה להלכה ואני איני כדאי ששלחתם אלי לשמוע הוראת כי מה אדע אשר לא תדעון אתם אף כי באמת לא הוריתי בדבר זה כלל כי לא נשאלתי כלל מאדם פרטי אם לצאת באתרוגים אלו אם לאו אלא גופא דעובדא הכי הוי בערב חהס"כ תקס"ג באו לפני תרי אנשים אחד סוחר אתרוגים מן ווארשא ואחד הדר בדאנציג ושמו מהו' ליבש מפלינץ ובידם איזה אתרוגים מהודר ואחד היה בתוכם אשר נבהלתי על יופי מראהו בתואר ובקומה אשר כמוהו לא ראיתי מעודי והוא אף העוקץ הי' שקוע גם בליטה היה לו ככל האתרוגים המוחזקים ושום מום לא הי' בו וכאשר הבינותי באתרוג הלזה ותמהתי על הוד מראהו אמר הסוחר שמכבדו לו לי במתנה ואמינא ליה יישר כח אך אמרתי נמי באשר איש אחד למדן מופלג יש בפה ה"ה הת' מהו' מרדכי לייזר שזה עשר שנים שלמד בק"ק פיורדא הוא השיח לי לפי תומו ששמע בק"ק הנ"ל שיש מין אתרוגים הנקובים בשמותם ממקו' ידוע המה מהודרים מאוד בכל יופי אלא שנוהגים בם איסור וטעם לא הגיד אף לא שמע טעם ושם המקום אזדא מיני וחששתי אולי אף שבידכם מינייהו הן אז אודי לי ואמרו לי שהן הנה קרפיער אתרוגים. ובזה אזדו לפני ואני מיד שלחתי אחר מהו' מרדכי הנ"ל לשאול, אותו מה המקום שהגדת לי פעם שנוהגים בק' פיורדא איסור באתרוגים דשם השיב לי קרפיר אתרוגים שמם ודרשתי מיניה אם יודע טעם בדבר והשיב לי לא אלא כך סתם שמעתי מן למדן מופלג שיש מין אתרוגים הנקראים קרפיער אתרוגים והמה מהודרים מאוד וריחקו אותם בזרוע אז מיד בפני המו' מהו' מרדכי הנ"ל שלחתי לדאנציג אל הסוחר שישלח לי איזה מן הגרועים לבודקם ושלח ב' או ג' ובדקנום מבפנים והי' מוכשרים בגרעין ובמוץ ככל אתרוגים המוחזקים ומ"מ היה לבי נוקפי ומשכתי ידי ממנו ויצאתי מדידי כי לדברי הרי במהר"ם פאדווה שבתשו' הרמ"א כ' אכן ממחוז פלאני באים אתרוגים אשר אנחנו מסופקים בהם ושמא רוב האתרוגים שלנו היו ממחוז ההוא ואני כותב למעכ"ת ג' סימנים אשר תוכל להכיר בהם המורכבים הגדילים בארצינו כי מפלאניא לא יוכל לבא אליכם כי רב מכם הדרך וכו' א"כ חששתי אולי לק' פיורדא שאתרוגים אלו מפלאניא הם אשר משמעות לשונם שעם כל הסימנים מסופקים המה כדבאמת קיי"ל סימנין לאו דאורייתא ועיקר מה שהביא אותי לספק בהם שראשית היא מפני שהשתנות שבמראיהם שכולם כאחד אין להם מראה אתרוג המחזיקים דהיינו קצת טונקיל געל הנוטה קצת למראה אדמימות ואלו כולם מראיהם ליכעט געל שהיא מראה לימעני בעינה וביותר אחר ששמעתי שבק' פיורדיא פוסלים אותו מנעתי עצמי מלצאת בהם אבל לא הוריתי לאחר לא איסור ולא היתר ואף לא נשאלתי עליהם זולת אחר החג חזר ובא לפני האיש הסוחר מהו' ליבש הנ"ל ושאלו ממני אם יצאתי בהניתן לי והשבתי האמת שלא יצאתי בו מפני החשש הנ"ל אז חזרו והודו שמקומות מקומות יש מהן מרחקן ומהם מקרבן ובקשו ממנו לכתוב לק"ק ווינציא ששם מתגורר איש אחד ג"כ מווארשא וע"י נשלחו לי אלו האתרונים ובכן הב"ד דשם יבדקו ויחקרו מהאיש הלזה מאין יבואו אלו האתרוגים לידו אם הם הבאים מפאלאניא או אחרים ומה טובם ואם הב"ד דלשם מחזיקין אלו הנקראים קארפיער אתרוגים וכשרים או פסולים ואמנם מנפי הטרדה סרהבתי נגדם והשבתי זה יוכל להתקיים ע"י הב"ד שבעיר ווארשא המה יכתבו כנ"ל לק' הנ"ל ובלי ספק גם המה ישיגו תשובה הגונה ובזה אזדו מלפני וההוא שתא חגה"ס תקס"ד חזר ובא הסוחר לדאנציג אבל סמוך להחג בזמן שהיה ממש לכולי עלמא אתרוגים מהמחזיקים והוציא שם בדאנציג שהשיג כתב הכשר אבל לפני לא בא אדם מכש"כ ההכשר לא ראיתי והיה כאשר הגעתי אמרותיכם הטהורי' מיד שלחתי אחר ר' ליבש הנ"ל שבדאנציג ודרשתי ממנו מה קול ההכשר שהוציא הסוחר והשיב האמת שהסוחר הגיד אף אלי שיש הכשר בידו אבל גם כן לא ראה אותו כי לא היה לו נ"מ מפני שכבר היה לו אתרוג המחזיקים וזה מהו' ליבש הבטיחני לכתוב לי על הבי דואר להסוחר לשלחו לו כתב עדותו על הכשרים ומיד שיבא לידו יביאנו אלי ולכן התמהמהתי עד עתה מלהשיב לכבודכם אמרתי יבא הכתב ואשלחנו יחד עם תשובתי אבל כאשר ארכו לי הימים וחששני מחטאת נגד כבודכם הרמה והשבתי מפני להודיע הדברים כהווייתן והיה כאשר עוד יבא ההכשר אניף ידי שנית לכתוב למעלתכם. ומעתה אשא ואתן בדברי הלכה ואף אני כמוני כמותכם אקבל עלי שלא לדבר בגוף הדין דמורכב ואף לא בדברי הרב המפורסם כי גם בידי אין בנמצא תשובה זו ואפילו הירושלמי על ס' כלאים אין בידי לכן לא עיינתי בם כלל וכלל אך עם אמרותיכם הנחמדים אשא ואתן מה שדנו שיש לדון ולהכשיר מטעם ריעותא דלא חזינין ולא מחזקינן וא"ל דשאני דרוסה דמילתא אחריתי הלא גם הרכבה מילתא אחריתי הוא דאדרבה יש להאילן או להגרעין שנטעו בו האילן חזקת הגוף שלא נשתנה האילן ולא נעשה בו מעשה כלל וא"כ ודאי אתרוג הוא ע"ז יש לגמגם דנראה זה תליא בפלוגתות ר"י ור"א בכתובות דלדברי ר"א דאמר לדברי המכשיר בה פוסל בבתה משום דתקנת האם אינו מועיל להבת וה"נ לדעתי חזקת האילן אינו מועיל להאתרוג וא"כ יראה לי דע"כ פליגי ר"י אלא היכי דצריכין נמי לדון על האם דאז ס"ל מטעם המבואר בתוס' לב"ב דל"ב ד"ה אין דהואיל ואינו יכול להיות שתהא האם כשירה אם לא יהיה הבן כשר משא"כ כשאין ההכרח לדון על האם משום דאין בה נ"מ לדינא כמו בנ"ד ודאי מודה לר"א דלא חשיב חזקת האם חזקה להבת ומנא אמינא לה שהרי יש לעיין במה שלפי' התוס' סתרו עצמם בב"ב הנ"ל ובכתובות כ"ו ע"ב הקשה על פי' רש"י ז"ל דיש להועיל חזקת האם על הבת או האם ואלו בכתובות ד"ה אלמנה מסקי לחלק דאף לר' יהושיע בבת לא תנשא משום דלהבת אין לה חזקה ואמאי לא נימא נמי הואיל ואי אפשר שתהא האם כשירה ולא חללה והבת תהיה חללה ותועיל חזקת האם נמי להבת אלא ודאי דבראוהו מעוברת דצריכין לדון עלי' ועל הבת בפעם אחת וכן בעובדא דינאי דמיד שההכרח לדון על ינאי היה נמי ההכרח לדון על אמו אם כשירה לבעלה הכהן שפיר בא"א לדון דהאם כשרה והבנים פסולין משא"כ באלמנת עיסה דהיינו אשה הנשאת לאחד ממשפחה שנתערב בה ספק חלל היא כל ימי חיי הבעל אין בה שום נ"מ לדין עלי' אם נתחללה