בית מאיר אורח חיים רה

בתוספתא דנשים פטורות טפי מאיש הא איש נמי אינו חייב לקרא בעצמו ויוצא בשמיעה ואם אין לו מי שיוציא חייב בעצמו לקרוא וזה גופיה בדין זה היא האשה אם יש לה איש יוצאה בשמיעה ואם לאו חייבה בקריאה לעצמה ובשלמא אילו נימא דלבה"ג אין האשה חייבה כלל בקריאה ואפילו אין לה איש להוציאה פטורה כי קריאתה בעצמה אינו מעלה ומוריד כי מ"מ בתר קריאתה בעצמה אם מזדמן לה איש חייבה דוקא לשמוע מאיש שפיר שייך לשון נשים פטורות אם אין להם איש להוציא ואם כן פשיטא דלא שייך כלל ברכה על קריאתה. אבל לשטת פסק הראב"י קשה וכי מפני שאינה מוציאה אנשים שייך לומר פטורות וצ"ע סעיף ג טמטום אפילו מינו אינו מוציא וכתב המ"א בשם ב"י דזה אפילו למ"ד דנשים מוציאים אנשים. אמנם בספר שאגת אריה סי' ו' כתב על הב"י שדבריו אינם דברים של טעם דאם אשה ועבד חייבין למה גרע טומטום מפני שהוא ספק אשה שלא להוציא אפילו אנשים וגרע אפילו מאשה ודאית מה בכך שאינו מבורר אם הוא איש או אשה כיון דמ"מ חייב בירור זה אינו מעלה ומוריד וכתב תו והתוס' ופוסקים כתבו תוספתא זו לדברי בה"ג שאין נשים חייבות במקרא מגילה רק במשמע מגילה לבד כמבואר למעיין בדבריהם אבל לסברת רש"י דנשים יכולות להוציא אנשים הדבר פשוט יותר מביעתא בכותחא דטומטום ואנדרוגנוס יכולין להוציא אנשים וכו' האריך ומסיק ועל פי' רש"י לק"מ דס"ל דתוספתא זו משבשתא היא ואני אומר שדברי ב"י ברורים ומוכרחים חדא מן הטור שמביא תחילה גבי אשה דעת רש"י ובתר הכי מביא בסתם דין טומטום ואנדרוגנוס ומי שיש לו עין לראות יראה להדיא שלא כתב הטור דין טומטום רק לשטת בה"ג אלא לכ"ע ראי' ב' מדברי תוס' מגילה דף ד' שמקשו על פי' רש"י מן התוספתא וכנראה שם לא היה ברור להם הגירסא שמביאים בעירוכין בשם הבה"ג שמסיים התוספתא נשים פטורות והקשו על רש"י מן רישא דתוספתא דין טומטום ואנדרוגנוס והכריחו דלא כרש"י דאשה אינה מוציאה איש מפני דפשיטא להו דלא עדיפא מאנדרוגנוס שאינו מוציא אלא מינו. ומדוע לא הקשו בפשוט על רש"י מטומטום וכקושי' הש"א דאם אשה מוציאה איש מדוע טומטום לא יוציא אפילו איש וכ"ש מינו. אלא ע"כ דזה פשיטא דל"ק להו כל עיקר משום דסברו נמי דגריעותא דטומטום אינו מפני דספק דאשה היא וחבירו איש והוכרחו לזה מפני שראו דאף לבה"ג נהי דס"ל דאשה אינה מוציאה לאיש וניחא לשיטתי' דין טומטום מ"מ אנדרוגנוס קשיא דהא הבה"ג נמי מודה דנשים עכ"פ חייבין בשמיעה וכמבואר בשמו וא"כ אנדרוגנוס דקתני אינו מוציא אלא מינו הרי ממועט נמי דאינו מוציא אשה וקשה מ"ט הרי עכ"פ חיובו בשמיעה אינה פחותה מאשה אלא ש"מ דהטעם לא תלי' בזה אם החיוב שוה אלא מפני שעכ"פ אינו מינה ולהכי לא הוקשה להם מדין טומטום דסברו בזה איכא לחלק דאשה מקרי' יותר מן איש מדזה ברור איש וזו ברורה אשה משא"כ טומטום שהוא מין מסופק ואפשר מורכב כחו גרע אפילו מאשה שאינו יכול להוציאה ומכ"ש טומטום כיוצא בו דאפשר דזכר הוא משא"כ אנדרוגנוס דכיון דברי' הוא ומדאינו מוציא אפי' אשה אלא מינו דוקא לא מצאו טעם כי אם מפני שאינו מינו ולהכי אף שחיוב שניהם שוה אינו יכול להוציא אפילו אשה בזה לא מסתביר להו לחלק דה"ה אשה אפילו לרש"י דחיובה שוה לאיש מ"מ להכי לא תוציא איש מפני שאינו מינה

ובזה לבד שהמציא הב"י ז"ל דרש"י וטור ס"ל דמאנדרוגנוס נמי ל"ק דכל מי שיוציא אחר י"ח יהיה זכר או נקיבה או טומטום דאפשר הוא זכר בעינן שהמוציא יהיה זכר או נקיבה לאפוקי אנדרוגנס דברי' הוא אינו יכול להוציא כ"א בריה דכותי' ומה שהש"א כתב נמי דהתוס' אינה מתפרשא אלא לשטת בה"ג ואנדרוגנוס אינו מוציא אלא מינו לא בא לאפוקי אלא זכרים שאינו מוציא משמעותו ברור הא נשים יכול להוציא אפילו לבה"ג זה לענ"ד כל השומע לא יודה לו דהתינח אלו היה הבה"ג מפרש התוספתא כפשטה דנשים פטורות לגמרי אבל מאחר שמפרשה חייבת בשמיעה אך אפשר דאינו מוציא אלא מינו יתפרש רק על זכרים אטו נשים מינו מיקרי. לכן לענ"ד הברור כדברי הב"י. ומה שנסתייע מפי' רש"י ד"ה וכתב שזה היה נעלם מרבינו הב"י תמה אני על דברי שאגתו וכי ס"ד שנעלם מרבינו הב"י דבר שתינוקות של בית רבן יודעים והרי מפני זה כתב לדחוק עצמו בטעם טומטום אליבא דרש"י אבל הפשוט דשם בר"ה דנשים פטורות פי' בטעם מחוור וברור אבל גבי מגילה ודאי מוכרח בין לרש"י ובין לבה"ג דטעמא אחרינא הוא בהדיי' אם באנו להסכים דין התוספתא דטומטום ואנדרוגנוס עם תלמודא דין לרש"י בין בטומטום ובין באנדרוגנוס ולבה"ג עכ"פ באנדרוגנוס במה שאינו מוציא אפילו אשה ותו דהא מה דתמה על הסברה דאם אשה מוציאה מה מעלה ומוריד אם מבורר אם לא יראה לענ"ד דמשום כבוד שמחת הקריאה תיקנו כל זה [וכבר מצינן לענין עירוכין דטומטום אף ערך אשה אין לו מפני שאינו נקיבה ודאי ותדע דהא משמע בהגהות רמ"א סעיף הנ"ל דאף לבה"ג אשה חייבת בקריאה אם אין לה איש להוציאה וא"כ מה זה טעם שיהיב הש"א לשטת בה"ג דלהכי אשה אינה מוציאה איש מדאינה חייבת בקריאה הא גם השומע ממנה אינו מחויב דוקא לקרוא בעצמו ויוצא בשמיעה מאחר ואם אין אחר חייב בקריאה לעצמו ואשה הא נמי אם אין לה איש חייבה בקריאה לעצמה א"ו אף לבה"ג אך הטעם שאינה מוציאה איש אך ניתקן לכבוד הנס וא"כ מעיקרא אין בדמיון שופר ודוק

סימן תרצ סעיף י"ח הג"ה ויש להסתפק אם נשים [ מצטרפות לעשרה עיין בהר"ן פ"ב במתני' הכל כשרים לקרות מגילה כתב ויש אומרים שאף על פי שהן מוציאות אין מצטרפין למנין עשרה כדאשכחן בברכות לענין בה"מ וכו' ואי אפשר דהתם הוא שאינן מוציאות אנשים בברכתו אבל כאן איך אפשר שמוציאות אנשים ואין מצטרפות עמהם למנין וכו' ע"ש ותימא לי הא זה איבעיא דלא איפשטה בפרק מי שמתו אי נשים חייבין בבה"מ דאורייתא ונ"מ אי מוציאות אנשים ולמה לא פשט ממתני' דתנן בפרק שלשה שאכלו נשים אין מזמנין עליהם ואיך אפשר דמוציאות אנשים ולא יצטרפו עמהם א"ו משמע דלא תלי' זה בזה כלל משום הטעם דפריצותא וצ"ע

סימן תרצא סעיף א' וצריכה שרטוט כתורה עצמה: כתב המ"א מיהו וכו' לבוש וא"י מה אילמי' דהלבוש מן הא"ח שבב"י דנמי כתב דברים אלו והש"ע משמיטו והיינו מפני דברי הד"מ שאפילו מתמיה על הב"י שמעתיקו בסתם במה שהתוס' וכל הפוסקים חולקים עליו ואטו הלבוש כיפי תלה ליה לכן העיקר כדפסק הש"ע

סימן תרצג כתב המ"א בשם מנהגים שאומרים קדיש שלם היינו בלילה ומשמע הטעם בהגהות מיימון להלכות תשעה באב מדכתב כבשאר ימות השנה שלא ישונה הסדר משאר ימות השנה שאחר ערבית אומרים קדיש שלם משא"כ ביום מבואר בתוס' דאך ח"ק ומה שכ' המ"א ונ"ל דבמדינות אלו וכו' זה לא נראה כלל מתוס' והגה"מ ומנהגים אלא משמע סתימתם דגם אחר ואתה קדוש יאמר קדיש שלם ובמנהגי ט' באב מוכרח הגה"מ ליתן טעם שלא לומר אחר ובא לציון קדיש שלם מפני שבאיכה נאמר סתם תפלתי מבואר הא בפורים אומרים שפיר ק"ש אף שכבר אמרו קודם המגילה וכן עיקר

שוב ראיתי שכבר מסיק הכי הא"ר ומה דלא נהגינן נמי במה שכתבו תוספות שם ואוחז ס"ת וקורא וכו' ואין