בית מאיר אורח חיים רג

דבשעת ביטול יהיה חשוב לא בטל מכ"ש מה דבשעת ביטול הוא חשוב דלא ליבטל אף דאחר הביטול לא יהיה חשוב ומן הסיפא אין שום ראיה כמבואר שם וכבר הודה לו נמי בעיקר הסברא בשבות יעקב חלק ב' סי' ל"ב אך במ"ש נמי הפ"מ על דברי הט"ז נ"ל דאם הנר חנוכה קבוע וכו' ולא זכיתי להבין דבריו מאי קיבוע שייך כאן הלא מבואר בסי' ק"י דקיבוע דאורייתא היכי שהאיסור ניכר וידוע במקומו ודרבנן היינו מחמת חשיבתו ולפי הנחתו דהט"ז שלא היה דבר שבמנין א"כ לא שייך בו קיבוע כל היכא שנתערב חד בתרי בטל בין במקומו בין שהוזז משם למקום אחר ע"ז כתב הש"י ובאמת הדברים פשוטים כיון דנר חנוכה קבוע במקומו הראשון וכן השמשים אלא שהוא אינו יודע איזה היתר ואיזה איסור דהוי ג"כ קיבוע כמו ט' חניות מוכרים בשר שחוטה ואחד בשר נבילה אלא שהחניות נתערבו שהוא אינו יודע איזה טריפה ג"כ קיבוע וכמבואר מדברי פוסקים בי"ד עיין בש"ך סי' ק"י ס"ק י"ד י"ז כ"ט ועיין בספרי מ"י כלל מ"ג ס"ק מ"ו שכן דעת ראשונים ואחרונים והוא ברור עכ"ל בזה עיין בספרי ק"ד סי' ק"י ריש הדבור להקונטרס דדינא קיבוע דשם ת"ל הרחבתי הביאור והעלתי שהעיקר בזה תלוי דכל דבטל שוב לא שייך לבא עליו בדין קיבוע וגם העלתי שם דכל המונח בחדר א' כגון שני מגורות אף דאין דרכן להתפנות דאפי' מעולם לא נגעו אהדדי שייך ביטול וא"כ ה"ה בנירות דחנוכה אף דאין דרכם להתפנות אין צריך ובטלים אף דכל אחד במקומו הקיבוע ע"ש ודוק והדין עם הפ"מ: (סעיף הנ"ל) בש"ע ונוהגים וכו' שאם ישתמש לאורה יהיה לאור הנוסף כתב הט"ז א"ל הא אכתי הו"ל הנאה וכו' וכאן לא שייכו תרווייהו וקשה הא הר"ן פי' האיסור שמוש אפילו במידי דמצוה משום דעשאוהו כנירות דמקדש ולזה מורה לשון הנרות הללו קדש הם ותו הא לכ"ע אסורי בשעת מצוותן מטעם מוקצה והטעמים לא נאמרו אלא דמש"ה אקצינהו אבל ודאי דלכ"ע אסורי בהנאה ע"י הקצאתו ובזה הקצאתו הוא רק מן הנאת האורה כמו בהדס דהקצאתו הוא מן הריח א"ו הפשוט דתוספת אור לא חשוב הנאה והוא בכלל אמרם מראה אין בו משום מעילה וה"נ פסקי' רע"ו כשנכרי הדליק בבית ישראל בשביל ישראל ויש בו נר אחד בלא זה מותר לשמש בו אף דנמי אסור לישראל בהנאת שמושו הואיל ונעשה איסור מלאכה בשביל ישראל א"ו כנ"ל וק"ל

סימן תרעז סעי' ד' מה שכתב המ"א ססקי"ב ואפשר דהכא חמיר טפי כיון דהוי דשיל"מ וכו' והוי דומי' דחמץ הם דברים מגומגמים ולא אפשר דאילו הוי דשיל"מ אף ביטול בס' לא יועיל אבל באמת הדמיון מחמץ בפסח דסי' ק"ב הוא מהיפך להיפך כי להדליק הכל במצות נר חנוכה לזה לא נאסר מעולם וק"ל: סימן תרפא סעי' ב' מדליקין וכו' הט"ז חולק ומסיק להבדיל קודם ולענ"ד מן סעי' א' שהוא מהירושלמי ודאי משמע כהש"ע דאילו הדין להבדיל קודם הא דין הירושלמי כולו ללא צורך שהרי בלא זה מבדילין קודם הדלקה ועיין בעטרת זקנים אף דיש לדחוק שרוצה לבאר אם אחר הבדיל והדליק שלא יבדיל על הנרות דאחר מ"מ הפשוט כדעת הש"ע: הלכות מגילה

סימן תרפז בגמרא איתא שהכפרים מקדימין ליום הכניסה מנלן מנלן כדבעינן למימר לקמן וכתב הרשב"א איכא למידק היכי קא מתמה הכי מי שיילינן מנלן והלא ההוא דלקמן ברייתא היא וכל מאי דלא ידע מאי דאיכא בברייתא לא מתמהינן עליה עכ"ל וכן הקשו תוס' בזבחים ריש כל התדיר ד"ה מנא לן ויראה דיש ליישב ע"פ מה דאיתא בהרשב"א יבמות דף י"ד כתב שם ולי נראה דמגלה שפיר אתרצא בפירוקא דאביי משום דעיקר קושי' דר"ל מי"ד וט"ו הוא דבדדהו הוא דאיכא איסורא למקרי חד ביומא דחבריה כדאמרינן התם זמנו של זה לא זמנו של זה אבל בני כפרים אלו רצו שלא להקדים ליום הכניסה שפיר דמי קל הוא שהקילו להם חכמים להקדים ליום הכניסה ותקנתא דדהו הות כדאיתא התם במסקנא וכו' הלכך אי בעי למקרי בי"ד שפיר דמי וליכא איסורא של כלום ור"ל ל"ק לי' אלא היכי דאיכא איסורא כדאמר ליה וכו' ע"ש וא"כ שפיר מדמקשה מנלן ולא מקשה קושי' יותר עצומה דהא איכא משום לא תתגודדו ש"מ דידע דתקנתא דכפרים הוא וכנ"ל ולכן לא קשיא לך אלא מנלן ושפיר קאמר א"כ אף מנלן ל"ק וק"ל:

סעיף ב מבטלין וכו' שאין לך דבר שנדחה מ"מ מפניו וכו' כתב התה"ד סי' רס"ו מלשון זה משמע בהדיא דשאר כל מצות קורא תחילה ואח"כ עושה המצוה דהיינו מצות מילה ואפילו באנו לדחק ולומר דהאי נדחית מפני מ"מ דקאמר רוצה לומר היכא דאיכא ספיקא אם יש לו זמן לסיים שניהם אז מקרא מגילה עדיף מכל המצות שצריך לקרותו תחילה משום פרסומא ניסא ואם יוכל לעשות שוב המצוה אחריה יעשנה אבל לעולם כל היכא שודאי בידו לקיים שניהם יקדים במילה משום דתדיר ופרסומא ניסא איכא לעולם במאוחר כמו במוקדם עכ"ל. אלא שפלפל אם מילה נקרא תדיר ולענ"ד נראה אפילו למה שלומד קודם דהיינו כהר"ן דאין שום מצוה דאוריי' נדחית מפני מקרא מגילה ולשון הרמב"ם וש"ע אינו אלא לאקדומי מ"מ יראה דדוקא משום פרסומי ניסא ברוב עם הוא דיש מעלה דקריאת מגילה להקדים לכל המצות אבל היכי דיש פרסום במאוחר כמו במוקדם כל המצות דאורייתא קודמים והכי מוכח מתוס' שהקשו וא"ת ויעשו העבודה תחילה ואח"כ יקראו ומשני משום פרסומי ניסא בצבור מבואר הא כל דפרסומי ניסא יש במאוחר כמו במוקדם ראוי להקדים העבודה וה"ה די"ל המילה דאל"ה אלא דנימא הואיל ויש בקריאת מגילה מעלה דפרסום נס יש לה מעלת קדימה לכל המצות מעיקרא לא מקשו תוס' מידי וזה נמי מוכח מלשון הגמרא שאפילו כהנים בעבודתן מבטלים עבודתם ובאים לשמוע מקרא מגילה ולא בקיצור שמבטלים עבודתם וקוראין המגילה דמבואר כדי לבא להצבור שהוא רוב עם הוא דמבטלין אבל אילו היה פרסום נס בקריאת צבור לחוד נמי ברוב עם. לא היו מקדימים קריאתם לעבודתם אלא אדרבה היה ראוי להקדים העבודה כדהקשו תוס' ומזה לענ"ד ראיה ברורה לדעת הר"ן שאין שום מצוה דאורייתא נדחית מפני מ"מ בהחלט דאם לענין קדימה כל מצות דאורייתא קודמים זולת היכי דיש בקדימת הקריאה הוספת פירסום נס מכ"ש דלענין לדחות לגמרי זה מפני זה דמ"מ נדחית מפני מצוה דאורייתא ומה שהקשה הט"ז דהא אמרינן מגילה עדיף מת"ת והתם בת"ת נדחית לגמרי מפני' דהיינו הלמוד שיש עכשיו עליו חיוב בשעה זו אי אפשר בתשלומין וכו' ולשטתו יותר היה לו להקשות דלדעת הר"ן איך למדו של בית רבי לבטל ת"ת מק"ו דעבודה מה לעבודה שכן אין מבטל לגמרי תאמר בת"ת שמבטל לגמרי אמנם באמת קושייתו לאו מידי היא דלא שייך כלל לומר בת"ת שמבטל לגמרי שהרי היא הדברים שאין להם שעור ולהכי קי"ל במנחות שאפילו בקריאת שמע שחרית וערבית קיים מצות ת"ת ותו אטו יש ה"א לומר דבשביל ת"ת לא יקרא מגילה כל עיקר דודאי אפילו רשב"י וחביריו היו חייבים להפסיק ולקרא מגילה וא"כ מה ביטול יש בזה שמבטל האידנא כדי לשמוע ברוב עם זמן זה דקריאה יהי' לו בתר הקריאה ללמוד תורה ומה דחיה לגמרי איכא בזה ואפי' ריח קושיא אין בה

אמנם אף דלדעתי מוכח שפיר דהיכי דאין נ"מ באיחור וקידום לענין הפירסום שכל מצוה דאורייתא קודמים למ"מ מ"מ במילה בבה"כ בודאי ראוי לינהג למול אחר כלות התפלה וקריאת המגילה כי בודאי מצוה דרבים מהראוי להקדים למילה