בית מאיר אורח חיים רב

שנעשה בית ע"ז אפילו לפי שעה ולא הכניסו בו ע"ז כלל) מיהו נהי דאותן אבנים לא מיתסרי משום ע"ז מ"מ מדשקצום לע"ז מסתמא הכניסו שם ע"ז והעמידו צלם בהיכל וא"א זה בלא תקרובת כדאמר בפרק כל הצלמים ומטמא באהל וטמאו כל השמנים שבהיכל (ועד כאן אזיל הפירוש שהתחיל בו לומר אבל לא וכו') וסתר וכתב אבל משום ספק שמא הכניסו שם טומאה ליכא למיחש דאחזוקי רעותא לא מחזקינן ר"ל דנימא משום ספק זה דא"א בלא תקרובת חשו לטומאת אהל דאחזוקי ריעותא לא מחזקינן והדין עמו כדכתבו תוס' דף י"ג ע"ב בחולין תוך ד"ה תקרובת והא דתנן בפרק כל הצלמים לא יעבור תחתי' ואם עבר טמא ומפרש הגמרא משום דא"א בלא תקרובת ומני ריב"ב הוא וקתני סיפא ואם היתה גוזלת את הרבים טהור אע"ג דטומאת אהל דאורייתא התם ליכא תקרובת ודאי אלא חששא בעלמא היא והיכי דגוזלת הרבים לא גזרו רבנן ואין לך גוזלת הרבים יותר מזה לחוש לטומאת כל הטהרות הצריך לרבים ובודאי יפה סתר דלהכי טעם זה לא אפשר אלא מטעמו דטומאת הבגדים דדהו מטומאת מת וא"כ ודאי שפיר קאמר בקושיא השני' וא"ת דאיך הדליקו באותן ח' ימים שעדיין היו טמאי מתים הרי טמאו השמן בהדלקתן ומה הפרש יש בין השמן של הפך לבין שאר השמנים שהרי שאר השמנים נמי לא היה עליהן אלא חזקת טומאת מת וא"כ הא ודאי מה דכתב נמי תחילה ואע"ג דהדלקת הנרות דוחה טומאה אי אפשר דקאי אך על מה דהכהנים לא עשו שמן בטומאה וידליקנה דלמה להו לעשות בטומאה ולהדליק הא הוי להן שמן טמא בטומאת מת לרוב א"ו דבאמת קושייתו היה פשוט שהיה להם להדליק השמן טמא שהיה להם כיון שאינו טמא אלא בטומאת מת שדחוי' בצבור ואף אם יש מי שירצה לומר שהלשון אבל דלבסוף הוא קצת דחוק לסתירה דבריו הקודמים ולהכי ירצה לומר דמה שהתחיל לכתוב אבל לא הוא ט"ס וצ"ל א"נ משום וכו' ומה שלבסוף כתב אבל משום ספק וכו' הוא ענין בפ"ע לומר דא"א אלא בא' משני טעמים דאי משום שמא הכניסו שם טומאה שרץ או חתיכת נבילה וטמאו השמנים זה אינו דאחזוקי ריעותא לא מחזקינן מ"מ אפי' לטעם השני דמשום טומאת אהל דתקרובת נטמא עליהם נמי שייך דטומאה זו נדחה בצבור דהא כל טומאת אהל דתקרובת לא נשמע לריב"ב אלא מהיקש דמת ומה"ת דטומאת אהל המת גמור יהיה נדחה בצבור וטומאת אהל דתקרובת לא ובודאי שייך קושייתו דלידחי טומאה וכן מוכח להדיא סנהדרין י"ב ע"ש בתוס' ד"ה שעיבר] אף על גופי השמן טמא שהיה במקדש וכן קאי קושייתו באמת וא"כ ודאי צריך ביאור מה דמשני שהשמן הוא ממכשירי מצוה ויראה לענ"ד דהכי כונתו דהנה הח"צ כתב על עיקר הקושי' דלדחי שאינה כלום דאף דקרבן צבור דוחה טומאה הקב"ה רצה להראות חיבתם לפניו ועשה להם נס זה שתהא בטהרה. והנה בהרא"מ שם כתב נמי תירוצי הב"י הנ"ל על הדיוק דהא לא היה הנס כי אם בז' ימים וכתב נמי י"ל שחילקו השמן לח' חלקים ובכל לילה היו משימים שמינית הפך ונעשה בו נס ודלוק עד הבקר ואע"ג דאמרינן פרק ב"מ תן לה מדתה שתהא דולקת מערב עד בקר היינו למצוה ולא לעכובא אי נמי וכו' כנ"ל בב"י נמצא לתי' שני' י"ל דהשעור לעכובא נמי הוא ואם נאמר כתירוץ הח"צ הא א"א לומר התירוץ הראשון שחלקוהו לח' חלקים דהא קשיא איך לא הדליקו לילה א' כל הצורך כדי שישאיר לשאר הלילות הא מדינא יכולים להדליק בשאר הלילות בשמן טמא מדהוא קרבן צבור וע"כ לתי' הח"צ לבא אך לתי' הא"נ שבאמת נתנו לילה הא' כל הצורך והקב"ה הראה להם חיבתם שיהי' בטהרה. אבל הרא"מ באמת לתי' הא"נ נמי ידע לשנויי קושייתו בתי' הח"צ אלא שלתי' הראשון שחלקוהו לשמנה חלקים קשיא לו מדוע עבדו הכי משום צורך האידך לילות הא ק"צ דוחה ואיך ומשני שפיר יען דלתי' זה הא מוכרח דהשעור אינו לעכוב ולהכי כתב אבל שמן שהוא מכשירי מצוה כלומר שמן זה שאינו לעיכוב והוי אך כהכשר מצוה שאינו דוחה טומאה ולהכי הוצרכו לחלקו כדי שיהא להם העיקר מצוה לכל התירוצים בטהרה והקב"ה הראה להם חבתם שיהיה להם כל הלילות השעור דלכתחילה ובטהרה ולשני התירוצים שפיר מקשה מה אהני להו הנס הא מ"מ נטמא בנגיעת הכהן ומוכרח לתירוצו ומביאת הכהן מעיקרא לק"מ מדהוא ק"צ דדוחה ודוק

תו איתא בהרא"ם וא"ת מ"מ קשיא האיך הדליקו במנורה שהיתה טמאה י"ל שעשו מנורה של עץ כדתניא ר"י בר' יוסי אומר אף של עץ לא יעשה כדרך שעשו מלכי בית חשמונאי וכתב המהרש"א בח"א ולא ידעתי. מה תיקן בזה דהא נטמאו המנורה בנגיעה בעשייתה גם בשל עץ שהרי היה למנורה בית קיבול. וכן כתב הפר"ח כתב שעשו מנורה של עץ וקשה טובא דסוף סוף הרי נטמאה כשגמרו לעשותה דהשתא לא הוי פשוטי כלי עץ ונעלם מהם מתני' דכלים פרק י"ב משנה ב' דאונקליות של מנורת עץ טהור ופי' הברטנורא דהמחובר לטהור כגון מנורת עץ שהיא טהורה וכן פסק הרמב"ם פ"ד מכלים שלש מדות בכלי עץ שאינה עשוי לקבלה וכו' וכל כלי עץ העשוי לתשמיש שהכלים בלבד הרי זה טהור כגון מנורה של עץ שמשמשת הנר בשעת הדלקה ואין לתמוה הרי יש לה בית קיבול שמן שהרי הרמב"ם התחיל וכתב ג' מדות בכלי עץ שאינה עשוי' לקבלה ולא כתב בכלי עץ שאין לו בית קיבול אלא שאינה עשוי' לקבלה והיינו כדפי' פ"ב מכלים בביאורו למשנה ג' כתב הנה כל מה שימנה מכלי חרס שהוא לא יקבל טומאה מה שאין לו בית קיבול או אם מה שיש לו בית קיבול אבל לא נעשה לקבלה ועל זה מסיים שם וידוע שמטה וכסא ושולחן ומנורה כלן אין להם תוך וכן פי' הקרבן אהרן אהברייתא שבת"כ פרשת שמיני אל תוכו את שיש לו תוך טמא ואת שאין לו תוך טהור פרט למטה וכו' ומנורה של חרס וכתב הק"ע דכל אלו אעפ"י שיש להם בית קבול אינם עשו לקבלה ותרי מילתי' איצטרך להם כדי שיהיו מקבלים טומאה שיהיו ראוי' לקבל ועשוים לקבלה ויראה לענ"ד דמש"ה לא מקרי עשוי' לקבלה דעשוים לקבלה היינו מה שנעשה לקבל הדבר שהונח לתוכו שיניח תוכו עד עת צריך להדבר להוציאו מתוכו דומיא דשק משא"כ זה השמן או הכרים שבמטה לא הונחו שם כדיי שיושמר או יטולטל ע"י המטה אלא כדי שיונח שם לישכב עליו אדם וכן המנורה לא הונח תוכו השמן אלא כדי שיותלה בו הדלק זה לא נקרא עשוי לקבלה ומה דמצינן דנר של חרס מקבל טומאה כדאיתא בשטת ר"ח סגן הכהנים היינו נר שכולה נעשה לקבלה זו וכולו מקבל השמן ואיך שייך בזה לומר לא נעשה לקבלה הרי כולו לא נעשה אלא בשביל קבלה זו משא"כ המנורה שכולה היא פשוט אלא שעל שם קבלה זו תהא מקרי עשוי לקבל אין קבלה זו חשובה להקרא הפשוט עשוי לקבל ולפ"ז א"י למה התמיה הר"ש פ"ב הנ"ל במשנה ד' על הפנס דאיתא שם שיש בו בית קיבול שמן טמא ושאין בו אלא בית קיבול נר טהור וכתב ותימא מ"ש זה מזה ודחק עצמו מאוד ויש לומר דבית השמן היינו שיש בו בית קיבול שמן לבד מבית קיבול שמן דנר אלא שבית קיבול שמן זה הוא עשוי שיהא שמן תמיד שמור בתוכו עד עת הצטרכו להשמן ושפיר חשוב על ידו עשוי לקבל משא"כ בית הנר וזה הנראה מהרמב"ם שבפ' י"ח מעתיק דין הפנס בלשון המשנה ולא פי' בו דבר וצ"ע

סימן תרעא סעיף ג' נר שיש לו שתי פיות עולה לו בשביל . שתים. לפסק הש"ע סעי' ב' היינו כדכתב הטור כגון בליל שני' ועיין ב"י דלא כהמ"א שהעתיק פרש"י. סעיף ח מפני החשד עיין מ"א כתב על קושי' ב"י ול"נ דלק"מ ואני אומר שהוא לא אמר מידי כי הא מ"מ פרש"י דבב' פתחים לית לן בה משום דהרואה אומר בשניה יכנס ומדוע ל"ק מה שהקשה הב"י: סימן תרעג סעי' א' הג"ה שנ' אם נתערב וכו' דהוי דבר שבמנין עיין ט"ז וכבר השיגו תשובת פ"מ סי' צ"ח כהוגן דודאי סברא נכונה היא דאם אזלינן ברישא בחטאת טהור בחולין אף דבשעת ביטול אינו חשוב מדלא חזי אלא לכהנים מ"מ מפני שאחר ביטול יהיה חשוב לא בטל מכ"ש מה