בית מאיר אורח חיים קפח

גידל אין הלכה כרבי ושוב אמר אימר דאמרינן וכו' וקשה טובא להמשמעות הפשוט דאימר דאמרי פורתא טובא מי קאמרי קאי אדיעבד כדכתב הב"י קשה חדא דא"כ מה פורתא דקאמר אי פחות מכשעור ת"ל דאפילו לרבי נמי פטור ואי ההוא פורתא היינו כשעור מה שעורא דפורתא ומה שעורא דטובא ואיך סותם הדברים גם קשה למה שאומר אימר דאמרי דיעבד לכתחילה מי אמר א"כ למה נ"מ דרש תחילה אין הלכה כרבי וכי פטורא דחיוב חטאת אתא לדרוש ברבים אף גם המ"א כתב מסברא לענין חיוב אין סברא להפריד בין רב למעט לכן הוכיח דהכי אזלו דברי רב גידל תחילה דרש לנ"מ דאין הלכה כרבי והוי דבר שאינו ראוי כדי למשרי פורתא דהיינו פחות מכשעור לכתחילה וכיון דחזא דמזגא ושתי הרבה איקפד ואמר אימר דאמרי דיעבד לכתחילה מי אמרי ואף כי דייקיתו בדברי שדרשתי לנ"מ לכתחילה היינו פורתא פחות מכשעור טובא מי אמרי ואימר דאמרי אף זה חי מזוג מי אמרי אמנם הב"ח מביא משמעות ממרדכי ואגודה כאילו הראב"י מתיר דברים שאינם ראוים אפילו כשעור ומוכרחים לדחוק הרבה אבל למשמעות הטור נראה דלק"מ ואף עולה בפשוט לפי' זה פסק הרמב"ם דאפילו בטובא פטור ועיין ב"י

(סוף הסימן) מותר ליגע עיין מ"א כתב וע"ק בגמ' אמאי לא פריך בפשיטות מ"ש דבכל יה"כ מקריב ולא חיישינן שמא יאכל אלא ע"כ בודאי יה"כ לא גזרינן אלא הכי פי' וכו' ובמח"כ הוא פירוש משובש לענ"ד והקושיא מעיקרא לאו מידי הוא דאיך ס"ד שיבטלו חכמים בגזירתם כל מה שצותה התורה בעבודת יה"כ ואך פריך מנעשה אונן שכבר גזרו על הקרבת אונן שאסור מגזירה דשמא יאכל ס"ד דמש"ה אף ביה"כ נגזר ויקריב אחר במקומו המוכן לכך ומשני דמ"מ כיון דביה"כ לא איכ' למיגזר גבי' לא חשו לה וק"ל ועיין בת"י פי' הסוגי': סימן תרכא סעיף ג' מברכין וכו' ונותנין לתינוק הנימול עיין בזה בספרי ק"ד סי' רס"ה

סימן תרכד הג"ה יש מחמירין עיין מ"א כתב ומ"מ צ"ע דליתבר משום סכנה דלא גרע מדבר הניצוד או נתלש בי"ט שאסור בשבת עיין סי' תקכ"ז למה שהעלתי שהעיקר בדעת הרמב"ם כדעת תוס' דבאפיה ובישול לא שייך הכנה ודאי דגרע מדבר הניצוד ונתלש דשייך בו הכנה אף לדעת תוס' כמבואר בדבריהם דף מ' במס' עירובין ומ"ש תו ומ"מ אם בישל דבר שא"א לאכול חי כגון דגים וכו' ועיין סימן תקט"ו ס"ד דברים אלו אין בידי להבינם כל עיקר דאטו היתר מהרמב"ם לאכול מה שאחרים בישלו לעצמם הי' דוקא פירות שמזה איירי סי' הנ"ל ומ"ש דגים או בשר שניהם צריכים בישול וגם טעמו בהאיסור א"י למה. הלכות סוכה

סימן תרכו סעי' א' העושה סוכתו תחת האילן י"א שאם האילן צלתו מרובה מחמתו פסולה בכל ענין ר"ל בין אם חבטן והשפילן יחד עם הסכך ואפילו אם הסוכה לבדה נמי צלתה מרובה ואפילו הסכך כשר רוב נגד האילן מ"מ פסולה הכי מבואר בהרבינו ירוחם נתיב ח' חלק ראשון אפילו לשטת י"א אלו והטעם בזה כדאיתא נמי בהר"ן בלשון זה אבל אם היה צלתה מרובה מחמתו לא מיבטל ברובה כיון שאין הסכך כשר מועיל בסוכה כלום גם נכלל במלת בכל ענין אף אם האילן למעלה מן הסוכה הרבה ואף אם הסוכה נמי צלתה מרובה אף דבכגון זה לא שייך למיפסל מטעם צירוף דמחובר לשטה זו שהיא שטת תוס' וגם טעם הנ"ל דהר"ן אפשר דלא שייך מ"מ פסולה מכח הדרשה דבסכת תשבו דהיינו סכך אחד ולא תחת ב' סככים ומדסתם הש"ע בכל ענין נמי נשמע אפילו אין האיל למעלה מן הסכך עשרה מ"מ פסול משום שני סככים ואינו דומה לסוכה תחת סוכה דשם איכא הקפידה דכהכשירה כך פסולה והטעם משום דבאמת סכך סוכה דאינו אלא עראי אינו ראוי להיות שם סכך עליו זולת מטעם חשיבתו למצות סוכה הוא דשם סכך עליו ולהכי בעי דליהוי כהכשירה דהיינו ראוי' לדירה בין מצד שהתחתונה ראוי' לקבל כרים וכסתות דידה ובין שיהיה להעליונה חלל עשרה אבל תחת בית או אילן דשם סכך עליהן אף בכל ימות השנה תמיד התחתונה פסולה מטעם ב' סככים וכעין זה מחלק הרא"ש פ"ק הלכה ט"ו בענין סכך פסול שתחת סוכה דשמואל מודה שפוסל העליון בהפלגת ד'. ודלא כהמרש"א שהודה לדברי המתווכח עמו שכתב לשטת תוס' דהיכי שהסדין בתוך י' ושמואל וכו' משא"כ באילן דמשום פסול בסוכת תשבו נגעו בה למעלה מי' וכיון שצל האילן מרובה אף כשהצל הסוכה ג"כ מרובה פסולה עכ"ל דנשמע מיני' הא אם האילן למטה ק אין בו משום בסוכת תשבו ואם שניהם צלתם מרוב' כשר והמהרש"א הודה לו ע"פ הדין לענ"ד ליתא ומה שהקשה המהרש"א שם בד"ה פירס וכתב נראה מדבריהם דאף כשצל הפסול נמי מרובה מחמתו דומיא דסדין כשירה כיון דצל הכשר נמי מרובה לפ"ז קשה מאי קשיא להו לעיל מהא דפרכינן הא קא מצטרף כו' והא דלא משני כגון דבלאו פסול צילתה מרובה כו' הא ליכא לאוקמי הכי דא"כ אף בצל האילן נמי מרובה תכשר כמו בסדין ע"ש שדחק בדעת תוס' מה שלא נזכר כלל בדבריהם והקושי' א"י כלל מה היא דדוקא בסדין המושכב על הסכך וליכא משום שני סככים הוא דבשניהם צילתם מרובה כשר ס"ל אבל בסוכה תחת אילן פשיטא דבשניהם צילתם מרובה דפסול משום ב' סככים הואיל וחלל ביניהם אלא איפכא קשיא לי דלא משני תוס' מידי על דבריהם והא דלא משני כגון דבלאו פסול אכתי צילתה מרובה וכתבו משום דא"כ מה למימרא דהשתא נמי דמשני כשחבטן קפריך מאי למימרא ומה הדמיון בשלמא בשחבטן פיר' רש"י מאי למימרא הא לאו תחת ב' סככים הוא וכיון וכו' לאו משום ב' סככים איכא דהא חד סככה הוא אבל כשלא חבטן דאיכא משום ב' סככים מה שייך לאקשוי' מאי למימרא הא טובא אשמעינן דהיכי שאין האילן צילתו מרובה לאו סכך מקרי ולא מיפסל הסוכה משום ב' סככים והכי מבואר בהריטב"א דזה חידושא דרבא דז"ל אמר רבא ל"ש וכו' אבל חמתו מרובה מצילתו לא חשוב אילן ולא הוי סוכה שתחת אילן וכשירה כיון שמסוככת כראוי ורציתי מכבר לידחק דהכי קאמרו דמדחזינן דגבי אילן משמיענו התנא דמתני' דייק כאילו עשאה בתוך הבית להורות דוקא בצילתו מרובה קאי המאי למימרא על התנא שהרי בסוכה שתחת סוכה נמי הדין דוקא בדתרווייהו צילתם מרובה כמבואר שם בגמרא ולמה לא רימז לנו שאם עליונה חמתה מרובה התחתונה כשרה א"ו דזה הסברא חיצונה דחמתה מרובה לא מקרי כלל סכך ולכן אף באילן פשיטא אבל רואה אני שאף זה ליתא דבשלמא בסוכה שתחת סוכה דאין שם סכך עלי' אלא מצד הכשר מצותה שפיר דכל שאין העליונה צילתה מרובה דלא שייך למיפסלה משום ב' סככים דכהכשירה כך פסולה אבל פשיטא דהוי אמינא באילן דאפילו חמתו מרובה שם אילן וסכך עליו ופסולה התחתונה אפילו כשצילתה מרובה משום בסכת תשבו ולא תחת אילן משום ב' סככים קמ"ל דאילן שחמתו מרובה אין שם אילן דהיינו שם סכך ולא מיפסל משום ב' סככים וגם בל"ז לשון התוס' בדמיונם דהשתא נמי וכו' אין לו דמיון כלל וכנ"ל ובודאי הקושי' והא דלא משני וכו' היא תמוה קימת לשטתם וצ"ע

שם וי"א שאפילו וכו' זה פי' ריב"ם ולפירושו מרווח קושי' הגמרא והא קא מצטרף. אלא שבמהרש"א איתא בשם המתווכח עמו שרצה לדחות פי' ריב"ם משום דאם כן למה להברייתא לדרש מבסכת תשבו ולא בסכת שתחת אילן ות"ל משום פסול דמחובר דסכך הפסול מבעל צל הכשר וע"ש במהרש"א מה שדחק ולענד"נ די"ל לשטה זו כל עיקר הקושי' והא קמצטרף מברייתא זו נפקה והיינו מדדרש התנא בסכות תשבו ולא וכו' ואיכא למידק בשלמא סוכה תחת סוכה נפק מדרשא דבסכת חדא משמע אבל ולא תחת בית ואילן מהיכא נפיק דהא אף שהיא תחת בית ואילן אינו יושב