בית מאיר אורח חיים קעט

בי"ט שני וקשה מנא להו זה אם גם נפל בכלל הלאו דלא תלין (ובאמת בל"ז צ"ע מנ"ל אלא דלמשמעותו יותר קשה) אבל לדעתי אפילו ריח משמעות אין בנדה הודאי לר' יודא דלשם דס"ל דלא קברו כלל אפשר שהיה קצת משמעות אילו היה דרשה שלהם שאין צריכים לקברו מכלל דלדידן דלא ס"ל דרשה דדהו החיוב לקוברו אבל באמת הא לרבנן שם באמת אף הם עם דרשה דדהו היו קוברים אותו בבתיהם אלא דעיקר שטות דרשה דדהו היינו לרבנן שלא נכון לקברו בבית הקברות ולרבי יהודא שלא נכון לקברו כלל ואיכא למשמע הא לדידן נכון לקברו ואף בבית הקברות וממילא אין נכון לקברו עכ"פ בהבית כדכתב הרמב"ם בפי' המשניות שאינו נכון ור"ל שעכ"פ בבית דירה אין נכון מפני הטומאת אהל שמרבה. אלא מהראוי לקברו עכ"פ שלא במקום דירה וגם בבה"ק רשאין לקברו וגוף קבורתם סוברים הפוסקים שאינה מכח מצות התורה כי לא קאי עלייהו לא המצוה דכי קבור ולא הלאו דלא תלין אלא מדרך המוסר וצניעות וגם שלא להרבות הטומאה ולמדו דבר זה מדחזינן שהתורה מיעטה שהכהן לא יטמא לקבורתו ואפילו ליכא אחר דליקברנו (ואפשר מדקשה נילף מזה דאין עשה דוחה ל"ת ואפילו אינה שוה בכל) ש"מ שאין בקבורתו מצות התורה עד שידחה הלאו דטומאת כהן ולהכי סובר הריב"ם שיש להחמיר בקבורת י"ט שני שלא לחלל עליו כמו דמחמרינן לענין טומאת כהן דאינו רשאי לטמא אלא כשידוע שכלו חדשיו והר' יעקב ס"ל דלענין זה שהוא דרבנן יש להלוך בו אחר הרוב

ואף הג"מ יש לידחוק שמה שכתב אבל נפל דאין מצוה לקברו כדמוכח וכו' אין ר"ל שמהוכחה זו מוכח שאין מצוה לקברו כלל אלא ר"ל שמזה מוכח שאין מצוה לקברו בכבוד ולחוס על בזיונו אבל העיקר אך נלמד מטומאת כהן ובזה מיושב לענ"ד כל קושיותיו

סעיף יב כשמת בליל י"ט שני וכו' זה מהכל בו ולא ביאר הטעם וכתב הלבוש קודם תפלה שלא להרבות אבל כל זמן תפלה וצ"ע א"כ מ"ש ליל י"ט ראשון נמי נקברוהו קודם תפלה והמ"ב כתב המחבר אזיל לטעמי' שכתב לעיל סעי' ד' דבי"ט שני יתעסקו בו ישראל אבל לדידן שנוהגין להתעסק בעממין גם בי"ט שני אין לקברו רק אחר התפלה או אחר אכילה כמו בי"ט שני והבין המ"א דסובר הטעם דקודם התפלה כדי שיוכלו אוננים להתפלל כלומר דזה ההבדל בין ליל י"ט ראשון והקשה עליו צ"ע מסי' ע"א ויותר היה לו להקשות דאם הטעם כדי שיוכלו אוננים להתפלל א"כ בחול נמי כי מת בלילה נקברוהו קודם תפלה א"ו טעם הלבוש עיקר אך להמ"ב הוקשה דא"כ בי"ט ראשון נמי וסובר כדכתב הא"ר מפני שהוא ע"י עממין אי אפשר לקברו קודם תפילה שהם לא יהיה זריזין וימשוך לתוך התפילה כיון שעושין ע"י צווי משא"כ בי"ט שני חוששין שלא להרבות האבל על האוננים והישראלים יהיו זריזים לגמור הקבורה קודם זמן התפילה ומזה למד המ"ב דלדידן שאף בי"ט שני נעשה ע"י עממין יהיה תמיד אחר התפילה ומה שהמ"א העלה לאכול בין הוצאה לקבורה א"י מה תיקן בזה הדרש שאסור לאכול קודם שנקבר והעיקר כדעת מהרש"ל וכבר העלה נמי הא"ר דלא כותיה

סימן תקכז סעיף א' עיין מ"א וזה לשון הרמב"ם פ"ו י"ט שחל להיות ערב שבת אין אופין ומבשלין בי"ט מה שהוא אוכל למחר בשבת ואיסור זה מדברי סופרים כדי שלא יבא לבשל מי"ט לחול שק"ו הוא לשבת אינו מבשל כ"ש לחול לפיכך וכו' ועיין בב"י מביא לשון הגה"מ ובתר הכי מביא דברי תוס' ריש ביצה ושוב כתב ובאמת שדעת הרמב"ם מבואר בגמ' פרק א"ע וכו' ואע"ג דלמאן דלית לי' הואיל אמרינן התם הכי משמע דמאן דאית ליה הואיל נמי סבר הכי דבהא לא פליגי וכתב עליו היש"ש ולא דיבר נכונה דאדרבה בהא פליגי וכו' דדוחק לומר דקביל מיניה דהא עדיין במחלוקתם עומדים ועוד רב חסדא לטעמיה דס"ל להדיא דלית ליה הכנה דרבה כדאיתא פרק בכל מערבין והיינו דס"ל דמדאורייתא צרכי שבת נעשין בי"ט. אבל רבה בע"כ לא ס"ל דצרכי שבת נעשין בי"ט דאי ס"ל כ"ש לדביצה דבר הבא מאליו שאין בו משום הכנה אלא ס"ל הכנה דאורייתא חוץ מאפי' ובישול האיך דצ"ל הואיל והנה ז"ל תוס' ביצה אך תימא הואיל והכנה דאורייתא האיך אופין ומבשלין מי"ט לשבת וכ"ת ע"י ע"ת וכי אתא תקנתא דרבנן לעקור להכנה דאורייתא ונראה ליישב דרבה גופיה לטעמיה דאית ליה הואיל וכו' ואפי' לדידן) ר"ל דלית לן הואיל כדפי' המ"ל דלא כמהרש"ל ועיין בר"ן פרק א"ע שאין מוכרח ליפסק כרבה לשיטתם) ניחא דכל דבר אפוי ומבושל לא שייך ביה הכנה שאינו מחוסר רק תיקון בעלמא דמעיקרא היה חזי ליה רק גבי ביצה שהוא דבר חדש שלא היה בעולם ולא היו ראוים כלל מעיקרא ולאפות ולבשל תיקוני מילתא בעלמא והמ"א כתב דברי תוס' תמוהים ולא פי' במה

אמנם דבריהם צריך ביאור מדוע לא תירצו לרבה כמו לדידן דבאפי' ובישול לא שייך הכנה' וגם עיקר קושייתם הלא היא קושי' רבה לר"ח בפסחים כדהקשה המ"ל ונראה ביאור דברי' הכי דאף דידעו דר"ח משני לרבה ד"ת צרכי שבת נעשה בי"ט מ"מ תינח ר"ח דמשמע בעירובין דלית ליה הכנה דרבה ולא הוקשה לו קושי' רבה איך אופין וכו' אלא משום לתא דמלאכה האסורה מי"ט לשבת כיון דלית ליה הואיל ושפיר משני לי' ד"ת וכו' (ור"ל לענ"ד כדפירשו תוס' שם דף מ"ז ד"ה ואי דאי לפי' רש"י משום דבשבת וי"ט חדא קדושה הוא תימא לי הא אפילו רבנן דפליגו על ר"א בעירובין דף ל"ח עכ"פ מספקא להו דשמא תרי קדושות הן ומכ"ש למה דפסקינן כר"א דב' קדושות הן) וצ"ע ואולי לשון רש"י ל"ד וכונתו נמי ע"ד תוספות משא"כ אנן דקי"ל הכנה דרבה דבר תורה ואיך אופין הא עכ"פ אסור בשבת מצד איסור הכנה דסעודת שבת צריך לה הכנה ביום חול ובהקושי' אף לרבה הוקשה להם וסברו דנהי דהואיל מהני להאיסור מלאכה דשרי מדאורייתא מ"מ להאיסור הכנה דסעודת שבת צריכה להיות מוכן מיום חול סברו דאין זה מספיק דהא מ"מ מה שסועד בשבת הוכן ביו"ט ולרבה לא מצי לשנויי דהכנה לא שייך במידי דאיתא בעולם דהא רבה הוי ס"ל דמטעם הכנה מוקצה דאורייתא ואיך אפשר דמלאכת אפי' ובישול לא ליחשב הכנה והזמנת מוקצה יהא נחשב הכנה ואף דמשמע דחזר בו וסובר מוקצת דרבנן מ"מ מסברא זו דליחשב הכנה אף לדבר שהיה בעולם ודאי דלא חזר בו

ומוכרחים לומר דרבה גופי' לטעמו אזיל דאית לי' הואיל ולא די דמספיק לאיסור מלאכה אלא דהוא נמי מטעם זה כאילו י"ט הכין לעצמו ושוב אין בו בשבת מטעם הכנה וכתבו ולדידן דס"ל כר"ח דלית ליה הואיל ונמצא אף כי נמי סברינן כדמשני ר"ח דד"ת צרכי שבת נעשין בי"ט ושפיר דלית ביה ד"ת משום איסור מלאכה היינו במידי דלא שייך בו איסור הכנה הא באפי' ובישול כיון דקי"ל בזה דלא כר"ח אלא דהכנה דאורייתא והואיל נמי לא סבירא לן הא נשאר הקושי' איך יתיר ע"ת איסור דאורייתא ומשני מדאנן קי"ל מוקצה דרבנן ואין בו משום הכנה ה"ה דס"ל דאפילו באפי' ובישל אין בו משום הכנה כיון שאינו דבר חדש כנלענ"ד ביאור דבריהם כי מ"ש המור"ם לובלין ז"ל בלשון זה וי"ל דהתוס' כונתם לתרץ לדידן דקי"ל בהכנה כרבה וא"כ איכא איסורא במבשל מי"ט לשבת ולא קי"ל כר"ח דאמר ד"ת צרכי שבת נעשים בי"ט והואיל וכו' לא קי"ל כותיה וא"כ לדידן האיך אופין וכו' תמוה לי דא"כ מה משני תוס' דבאפיה ובישול ליכא משום הכנה הא מ"מ כיון דלא קים לן הואיל אכתי קשה איך אופין משום לתא דאיסור מלאכה וע"כ מוכרח דס"ל נמי כרב חסדא דד"ת צורכי שבת נעשים ביו"ט ומעתה ודאי מה דאמר הב"י דהרמב"ם סובר ד"ת י"ט מכין לשבת ע"כ נמי דסמך דאף הרמב"ם ס"ל כדתירצו תוס' דאין הכנה שייך באפיה ובישול וכנ"ל ולהכי מעתיק הב"י תחיל' נמי דברי תו' דהא תרווייהו צריכים כדתירצו התוס' לדידן דהא הרמב"ם נמי פוסק הכנה דרבה וא"כ מה תו מקשה היש"ש הא רבא ע"כ לא ס"ל צרכי שבת נעשים ביום טוב דא"כ כ"ש ביצה הא זה כבר מתורץ בדברי תוס' דשאני ביצה שהוא דבר חדש ובאמת לענ"ד ע"כ היינו טעמא דהרמב"ם אף אי נימא דלא כמשמעות הב"י בזה דאף רבה הכי ס"ל דצרכי שבת נעשים בי"ט כדבאמת משמע