בית מאיר אורח חיים קעז

כסתמא דמתני' אלא דבחבילות איירי דבזה ליכא איסור מוקצה מדגלי בעשיות החבילות דדעתו עלייהו כדפי' רש"י הנ"ל וכיון דבל"ז באיסורייתא איירי אף בסכך שפיר איירי וא"כ פשיטא שיפה עשה הטור שהעתיק הברייתא ע"פ פי' רב מנשיא בחבילות דוקא שמועיל אפי' למאן דפסק בי"ט במוקצה כר"י והשמיט בשלא כיון להעבותה דבחבילות שרי לכ"ע אפי' בכיון להעבותה ואפי' בלא תנאי ולית בהו משום מוקצה ובזה מתורץ נמי מה שדקדקתי בתירוץ הסוגי' בסוכה רעועה ות"ל הא לא איירי ר"ש במה דאיירי הת"ק דמכח קושי' דעל ר"ש והא קסתר אהלא מוכרח לומר דת"ק דברייתא דהיינו ר"י נמי בסוכה נופלת ורעועה ומשום דהברייתא הואיל וסתמא קתני איירי אפי' בעצים הסמוכות ולא כדפי' רב מנשיא דוקא באיסורייתא דהיינו חבילות ובשכיון להעבותה נמי איירי כנ"ל ובתנאי לא מצי איירי דהא מוקמינן בתר הכי ואם התנה עלה דרישא ש"מ דרישא בלא תנאי איירי וא"כ קשה דליתסר אף הסמוך מטעם מוקצה לר"י א"ו דהת"ק נמי איירי ברעועה ונופלת דנהי דלר"י למוקצה מחמת איסור לא מהני דעתו עלוי' אבל למוקצה הפשוט דלר"ש אפי' דעתו עלוי' לא בעי פשיטא דלר"י עכ"פ מהני דעתו עלוי' דלא נימא מגו דאתקצי לבה"ש ולבתר דנפל דלא צריך תו להקצאתו ורעועה הי' דדעתי' עלוי' ודאי דאף לר"י שרי וכדנראה נמי בסעי' ד' במסוכנת דשרי אף לר"י ומ"מ כיון דלדינא אין שום פלוגתא נהי דהגמרא משני הברייתא דלא על פי פי' רב מנשיא כי אם בסוכה רעועה מ"מ יפה עשה הטור שהעתיק הדין בסוכה בריאה ובלא תנאי על פי פי' רב מנשיא בחבילות ואפי' בכיון להעבותה וכפי' רש"י בשבת הנ"ל וכתלמודן ודוק

תו לסעי' הנ"ל כתב המ"א וב"י פסק דלר"י לא מהני תנאי. ועיין בב"י כי לא הי' אלא עיקר דעתו כדעת היש"ש דאפי' בבריאה מותר לר"י אך להרמב"ם דחק וכתב ואפשר לומר שהוא מפרש דלר"ש איצטריך נמי התנה לבריאה שנפלה אבל ר"י אפי' בהתנה נמי לא דסבר הרמב"ם דבמוקצה לא מהני תנאי ומזה נשמע שמה שדחק בתר הכי בדעת הב"י וכתב ואפשר דס"ל עשוי לכבית יותר מסוכה רעועה ליתא דא"כ לא הי' צריך לומר דהרמב"ם סובר דבמוקצה מחמת איסור לא מהני תנאי דהיינו סתמא לנר שהדליקו בו לימא חילוק זה בדעת הרמב"ם כמו שסובר לדעתו א"ו דכל זה ליתא אלא מפני שהרמב"ם לא כתב יותר מלשון זה שבש"ע ומדין רעועה ונפלה שתק מדפסק בי"ט כר"י והש"ע נמי פוסק כר"י לא העתיק נמי יותר ומדין תנאי שהרמב"ם לא איירי בו איהו נמי שתק וסומך עצמו בדין תנאי על האמור בסי' רע"ט משא"כ הרמב"ם דשם נמי לא ביאר דעתו והכא שתק ממה שהגמרא איירי בי' מוכרח לידחק בדעתו דאף שם בדין נר לא ס"ל דמהני תנאי אבל הש"ע לנפשו סמך עצמו על סי' רע"ט ומה דשוב כתב בנ"ל סברא זו הוא דדחק הב"י לדעת הרמב"ם אבל המתירין בסי' רע"ט הא ע"כ לית להו סברא זו כלל שהרי שם נמי ר"י חולק אף בנר זוטא דדעתו עלוי' כמו בסוכה רעועה ומ"מ פסקו דתנאי מהני אפי' לר"י ואפי' בנר גדול כדאיתא הכא בב"י ומה דשוב כתב אבל דעת הר"ן ותוס' בפרק כירה דמהני תנאי במוקצה מ"א מ"ש בשם תוס' הכי הוא אגב שיטפי' כי אדרבה דעת תוס' שם דאפי' לנר זוטא לא מהני תנאי זולת בסוכה רעועה ומשום דנעשה מזמן ע"ש ודברי תוס' אלו נראים סתור בדברים שבביצה דשם נראה דס"ל דלבסוף לא נשאר כלל התירוץ דאתא לסוכה דעלמא אלא תירוץ דאביי ורבא והוא על דרך שפי' המלחמות בדעת הרי"ף וצ"ע שוב כתב ומ"מ צ"ע למה הלכתא וכו' זה ודאי צ"ע ואולי יש לדחוק דסובר סוכה רעועה אינה בכלל פסק הלכה שפסקינן במוקצה מחמת איסור כר"י אלא כדכתב המאור ועדיף מיני' והיינו שכתב המאור סוכה רעועה מהני בה תנאי אפי' לר"י ואינה מוקצה מחמת איסור וכו' סובר הטור בזה יותר מהמאור דלהכי נמי אינו בכלל הפסק דמוקצה מחמת איסור ודוחק

סעיף ט' בית שנפחת וכו' עיין ט"ז סק"ז ומה שהניח הרשב"א בתימא רבתי כבר מבואר בסי' תצ"ח דעל הרשב"א לק"מ אך פסק הרמ"א ס"ס תקט"ו צ"ע מדלא הגיה הכא משמע דס"ל נמי דאפי' בבית גמור שרי וא"כ נראה דה"ה דאין משום תחומין משום מוקצה ועיין סי' תצ"ח הגהתי מה דאפשר לידחק ולחלק יוכל להיות שרמ"א ז"ל הכי ס"ל אך לענ"ד מהרמב"ם הוכחתי שם כדעת הט"ז אמנם מ"ש נמי דפסק הרשב"א לא אזיל אף לשיטת רש"י והרא"ש דכמו דבבית דבאוירי דליבני כיון דאינו אלא סתירה דרבנן לא חשוב מוקצה ה"ה גבי תחומין זה לענ"ד אינו מוכרח שהרי בשבת דף מ"ג דחקו תוס' מדנקט גבי טבל שאם עבר ותקנו מתוקן דהיינו מזיד היינו בדלית לי' פירא אחרינא כדאיתא בביצה דף י"ז וכן רש"י דייק וכתב ואם בא אחר ועבר על דברי חכמים ותקנו מתוקן ומותר לטלטלו ולאכלו וא"כ רש"י והרא"ש שדימו בית דאוירי דליבני לטבל ע"כ דס"ל דה"ה בבית כזה אם עבר וסתרו אפי' במזיד ולית לי' פירא אחרינא דשרי ולהכי נמי בנפחת ממילא אין בו משום מוקצה משא"כ תחומין הא מבואר סי' ת"ה ואם הוציאם במזיד אסור לאוכלם אפי' מי שלא הוציאם ולהי"א עכ"פ לזה שהוציאם אסורים ואפי' לית לי' פירא אחרינא ופשיטא דחמור הקצאתו ואינן דומה כלל לטבל ובית וק"ל

סימן תקכ"א ולא ישלשלם בחלונות ולא מגג לגג אעפ"י שהן שוין כל זה ע"פ תלמודן והוא מהיפוך להיפוך המבואר בהירושלמי כתב המ"א בשם היש"ש אפי' טובא ואפי' לגמור והיינו מדבעי בגמרא אם דין י"ט בזה כמו בשבת או דילמא הכא משום הפסד ממון או משום די"ט קיל אפי' טובא ואפי' גומר נמי וכ' היש"ש מדסתמו הרי"ף ורמב"ם ש"מ דסברי מדסלקא בתיקו אזלי' לקולא בדרבנן והנה בסי' של"ג לענין פינה אוצר מפני בהמת ואורחין איתא נמי שם בביצה האיבעי' אם מחמרינן שם מה דמחמרינן הכא כתב נמי שם המ"א בשם היש"ש דמסתימת הפוסקים הנ"ל משמע נמי בזה לקולא ואמת שהכי משמעות סתימתן אבל קשה לי דזה קולות דסתרי אהדדי לענין פינות וגומר נתפיס דהכא קיל. ולענין גגין השוין וחלון נתפיס דשבת קיל ועיין ביצה דף י"ד בתוס' ד"ה איכא בינייהו מה שכתבו בשם הר"י ואולי מפני שינוי הסברות הנאמרים באיבעיות הללו וזה גופא צ"ע כדאיתא במור"ם שיף וצ"ע

סימן תקכב סעיף ד' אין מנהיגין איתא בט"ז בשם הר"ן וכי תימא למה לי האי טעמא תיפוק ליה משום מוקצה דלא נתנו עצים אלא להסקה ואפילו ר"ש מודה י"ל וכו' הנה העתיק לשון זה בשם הר"ן לפי תומו מאשר ראה בב"י והב"י אגב שיטפי' מרוב העיון שגג לפי שעה בהבנת הר"ן וסבר דקושייתו קאי על הגמרא וכתב כלומר ואפילו ר"ש אית ליה מוקצה כי האי ובאמת היא שגיאה שהרי שם איתא להדי' דר"ש מתיר ליסמוך קדירה בבקעת ולא ס"ל לא ניתנו עצים אלא להסקה. ולהכי נמי קאמר הגמרא לימא ר"א בר"ש כאבוהו ס"ל וע"ש נמי תוס' ד"ה וחכמים אמנם הר"ן אך כתב וכי תימא וכו' על הרי"ף שפוסק בי"ט כר"י ולא צריך לטעם זה אלא להורות דהכנה לא מהני וק"ל

סימן תקכד. ולא מפרישין תרומות ומעשרות בהטור מסיים וכולן אם עשאן בין שוגגין בין מזידין מה שעשה עשוי וכתב הד"מ בשם הר"ן ומיהו אם עשה במזיד לא יאכל בו ביום מידי דהוי אמבשל בשבת במזיד. והאמת שכן פסק נמי הרמב"ם פרק כ"ג מה' שבת אבל עיין בלח"מ פ"ו מה' י"ט הלכה י' מה שהקשה והיא נמי קושי' על הר"ן שנמי פסק בעבר ובישל בלא עירובי תבשילין שמותר כדאיתא בשמו בב"י סי' תקכ"ד וע"ש מה שדחק לשנוי אבל זה אין להקשות דהא מבואר בשבת דף מ"ג טבל מוכן אצל שבת שאם עבר ותקנו מתוקן והוכיחו התוס' שם מזה דבדלית ליה פירא אחרינא אפילו עבר במזיד נמי מותר לאכול וה"נ פי' רש"י מוכן הוא ואם בא אחד ועבר על דברי חכמים ותקנו מותר לטלטל ולאכלו הרי נשמע מסתמא דגמרא דבדלית לי' פירא אחרינא מותר ואפילו במזיד די"ל דע"כ התירוץ דטבל מוכן הוא אינו נתלה בהכי דהואיל ואפילו בעבר במזיד מותר דא"כ איך הניח