בית מאיר אורח חיים קע

וכו' (עיין ביש"ש סי' כ"א וכ"ג) ומביא המ"א ראיה לזה ממה דאמר בגמרא ופליגא דריב"ל ועובדא דבני חילא הוי בתנור אחד א"כ משמע בהדיא דאסור עד כאן ונהי דמה שכתב דעובדא דבני חילא הוי בתנור אחד ובאופן דשייך פת נאפת יפה ודאי אמת דאל"כ פשיטא דקשה וכי לא ידע ר"ה הברייתא שבדף י"ז דעד כאן לא שרינן אפילו בישראל יותר מהצריך לו אף ששייך כל חדא וחדא חזיא לי' אלא אם שייך פת נאפת יפה א"ו דבאמת הכי הוי מ"מ דבריו תמוהין דא"כ קשה מנ"ל להגמרא לו' ופליג' מכח דריב"ל דילמ' לעול' כסברת הד"מ שסובר דאף ההוא סברא דפת נאפת יפה מהני אף לגבי גוי וה"נ סובר ר"ה וגם ריב"ל והא דאוסר לזמן היינו מחשש שמא ירבה קדירה אחרת דלא שייך כלל סברת רשב"א (וכ"ת דהכי קאי ההוא ופליגא דכמו דריב"ל גוזר אטו קדירה אחרת ה"ה דהיה לו לר"ה לגזור אטו תנור אחר כולו בשביל גוי לחוד א"כ קשה עליו בתרתי חדא מהיכי הוכיח לפסק הלכה דאפילו בעבדו ושפחתו אסור להרבות בתנור אחד הא בעבדו ושפחתו ליכא למיגזר ותו אם שייך אפילו בגוי שאינו חפץ ביקרו למיגזר וזה יהיה סברת הגמרא בני חילא א"כ מה מקשה הגמרא עליה דרב חסדא מעיסת הכלבים דילמא טעמיה דר"ח נמי משום גזירה שמא יאפה לגוי לבד משא"כ בכלבים דודאי לא עדיפי מעבדו ושפחתו דליכא למיגזר א"ו דזה אינו דליכא למגזר בבני חילא ואף לא בגוי שאינו מזמנו וחפץ ביקרו וא"כ ודאי קשה לדבריו איך קאמר הגמרא ופליגא) וע"כ חדא מתרי אנפי או דשני היתירים כחדא נינהו חדא טירחא ושבוחי משבח ע"י פת נאפת יפה ואם לאפושי טירחא ע"י שבח לא שרי בשביל גוי ה"ה חד טירחא ואזיל הפליגא הכי דאם כר"ה דמשום פת נאפת יפה שרי ה"ה חדא טירחא שרי ומאי איכא למגזר שמא ירבה בקדירה אחר מה בכך הא הקדירה אחרת נמי כל חדא חתיכה וחתיכה שבאותה קדירה הברירה בידו ליטול לנפשו ומה טעמו דריב"ל הא עכ"פ חדא טירחא הוא באותו קדירה גופיה ש"מ דחדא טירחא בשביל גוי אסור וה"ה דלא מהני היתר דר"ח פת נאפת יפה בשביל גוי וזה ודאי ליתא לדברי המ"א דהא פוסק דחדא טירחא אפילו לאפושי בשביל גוי שרי א"נ והוא עיקר דפי' ופליגא אינו אלא על הסברא דכל חדא וחדא חזי דהוא רק כמו ערמה כיון דכל עיקרו אינו אופה אלא בשביל הבני חילא וה"ה היכי דמרבה קדירה אחרת בשביל המוזמן דאף דכל חדא מיניה חזיא ליה והיינו משום דהוי רק ערמה ושפיר הוי ופליגא ופי' זה מוכרח ללישנא בתרא שבהר"ן שלא מחלקין כלל בין לצורך גוי לישראל יותר מהצריך לו ומוקמו לדרב חסדא בממלא כל התנור בלא של גוי (ובאמת לדידהו לא פליגי ר"ה ור"ח דהא ר"ה ודאי איירי כנ"ל בששייך פת נאפת יפה דלא כרש"י ז"ל ומ"מ משמע דגרסו ופליגא דריב"ל וע"כ אך מכח פי' זה דערמה ודו"ק ויהיה איך שיהיה אזדא ליה הוכחת רמ"א להוכיח דבעבדו ושפחתו היכי דליכא ערמה וא"א לפייסי' אסור להרבות בשבילו אפילו היכי דשייך פת נאפת יפה ודו"ק

ואולם גוף הסברא לחלק בין ההיתרים של הת"ק דחדא טירחא לבין ההיתר דרשב"א דפת נאפת יפה אף דהיש"ש המציאה לדחות דברי הא"ח והמ"א עשה סמוכות לה מהב"י דלא לסתרו דבריו אהדדי לא נהירא לענ"ד כלל דא"כ קשה מה מיבעי רב אוי' סבא מר"ה בבהמה חציה של גוי ומה מקשה ליה לר"ה מנדרים ונדבות וכי לא ידע הברייתא דחדא טירחא שרי לכ"ע כדמוכח ממילא נחתום מים היה לו להקשות על הברייתא מנדרים ונדבות אם כסברת היש"ש דבחדא טירחא לא שייך כלל לאפלוגי בין דשל גוי לשל ישראל ביותר מה צורך משום דלית ביה איסור כלל וביותר קשה מסתמא דתלמודא דקאמרה וטעמא מאי דא"א לכזית בשר בלא שחיטה ת"ל דהא אפילו היכי דאפשר למיפלג בלישה ואופה ככר אחד חצי' של גוי נמי שרי משום דאינו אלא טירחא חדא. א"ו דהתירא דחדא טירחא לא שייך אלא בשלו ולא בשל גוי או בשל גבוה ולא מיבעי' לשטת הפוסקים דמוקמו לדינא דר"ח מפני שהוא של גוי ואפילו בששייך פת נאפת יפה דודאי כמו דדינא דרשב"א לא מהני אלא בכולו של ישראל דוקא ה"ה דינא דת"ק אלא אפילו למאן דמוקים דינא דר"ח בממולא בשל ישראל מ"מ התירא דת"ק דחדא טירחא לא מיירי אלא בכולו של ישראל וכדמשמע נמי מהטור בסי' תק"ג דסברת אשבוחי אשבח טפי מהני מהתירא דחדא טירחא ע"ש ויותר נראה שלא לחלק דברי רשב"א מדברי ת"ק ובאמת מוכח מזה שטת התוס' דמוקמו לדר"ח אפילו באינו ממולא התנור אלא בהדי דגוי ומשום לתא דגוי הוא דאסור וזה נמי דעת המהרש"א דתרווייהו התירים כחדא נינהו שכתב על פי' רש"י וטעמא מאי סוגיא דתלמודא הוא כתב דר"ה ע"כ לא קאמר לה דלא הוי צריך לטעמא דא"א לכזית בשר בלא שחיטה דהא בעיסה ליכא ההוא טעמא כיון דאפשר למיפלגי' ואפ"ה מתיר ר"ה בעובדא דבני חילא כשטת רש"י שם דפליג אדר"ה: אלא ע"כ דסוגיא דתלמודא קאמר ההוא טעמא עכ"ל וקשה הא ע"כ ר"ה מיירי בהיכי ששייך פת נאפת יפה וכדהוכחתי לעיל ומ"ש רש"י ופליג עלי' דרבי חנינא משום דרבי חסדא סובר דזה ההיתר לא מהני בשל גוי ואם כן בשחיטה פשיטא דלא שייך דנשבח של ישראל בשביל של גוי ומה יהיה שם ההיתר אם לא דאי אפשר לכזית בשר בלא שחיטה ומנ"ל דסתמא דתלמודא קאמר טעם זה א"ו דזה בזה תליא דאם לר"ה ההיתר דרשב"א שייך אף בשל גוי ה"ה ההיתר דת"ק דחדא טירח' א"כ למה לי' הטעם דא"א לכזית בשר בלא שחיט' הא אפי' ככר א' של גוי דאפשר למיפלג היכי דלא מפיש בטירחא ש"ך ומוכח דסתמא דתלמודא קאמר ההוא וטעמא מאי דלר"ה בלא ההוא טעמא שרי

ולשטת היש"ש הא עדיין קשה מה בכך דסתמא דתלמודא קאמרה הטעם והיינו דלישרי אפילו לר"ח דס"ל דבשל גוי לא מהני ההיתר דפת נאפת יפה הא מ"מ ההיתר דחדא טירחא שרי אפילו בדשל גוי ואכתי קשה למה לי ההוא טעמא וכנ"ל א"ו כדכתיבנא ואין לומר הא כדברי היש"ש מורה נמי דעת הר"ן שהרי התיר בפשוט להרבות בשביל עבדיו בקדירה אחת ומ"מ כתב ומיהו משמע דלהרבות פת בשבילן אסור אלא א"כ יש לו במה לפרנסן דאדרבה משם תברי' שהרי ז"ל הר"ן דאי באותה קדירה שרי שהקדירה יפה כשיש בה בשר מרובה הרי שלא כתב דבאותה קדירה ודאי שרי משום דהוי כחדא טירחא כדכתב היש"ש אך צ"ע דהא לפי טעם זה ודאי נשמע מזה דבאותה קדירה שרי נמי להרבות אפילו באפושי טירחא דהיינו להניח עליו חתיכה בשר בשביל גוי לאחר שכבר הועמד אצל האש וא"כ למה יגרע להרבות פת בשבילן ותו קשה דתחילה הביא לגבי דינא דר"ח שטת התוס' דטעם דפת נאפת יפה לא שייך בשל גוי ותיכף סותר דבריו וכתב דליכא למגזר אלא בקדירה אחר ומשום טעמא דשבח כשיש בה בשר מרובה דהיינו רק אליבא דרשב"א כהסכמת כל האחרונים שבסי' תק"ג ע"ג ודוק ואילו כדברי היש"ש דשריותא דחדא טירחא שרי אפילו בשל גוי הי' לו להזכיר זה הטעם העיקר וכי היכי דלא תיפק מיני' חורבא להתיר באותה קדירה ואפילו דאפושי טירחא א"ו דלא כהיש"ש ומ"מ נלענ"ד דל"ק עליהן מידי דלפי מסקנת הגמרא דהיכ' דאפשר למיפייסינהו לא מקרי של כלבי' וה"ה לא של עכומ"ז א"כ ממילא היכי שמזמן אורח גוי שאין מזונתו חיוב עליו פשיטא דלא מקרי כלל של גוי אלא שלו שהרי הברירה בידו שלא להזמינו כלל אך מה שאינו צריך לו הוי וזה שרי מטעמי' דרשב"א ולכן פשיטא דבקדירה אחת שרי אף להרבות אחרי כן רק דגזרי' שמא ירבה קדירה אחרת כולו בשביל גוי ואף דכל חדא חזי' לי' נמי אף מאותו קדירה שמרבה מ"מ רק ערמה הוא כיון שמבשל קדירה לעצמו אסור ולזה קאמר הגמרא ופליגא עלי' דר"ה וכנ"ל משא"כ עבדיו ושפחותיו שמזונתן עליו ובפרט פת דאם אין לו להתפרנס אלא במה שמרבה בשבילן ודאי דהוי של גוי וחייש לשטת התוס' דאיסורא דר"ח היינו משום דגוי משא"כ בבשר ותבשיל סתמה אפשר לפייסינהו במידי אחרינא הוי ולא מקרי של גוי מה שמרבה בשבילן אלא דעכ"פ הוי מה שאינו צריך לו