בית מאיר אורח חיים יז

או ע"י עצמו או ע"י גוי בשבילו אבל לא ברובה גוים. וכן בסי' של"ט שאוסר הש"ע ההכנסה תוך ספינה אינה קשורה נמי מטעם זה שמיד שנכנס בה מזעזע אותה ולא ימלט משיטה פורתא מכחו וזה אסרו חכמים ומה דאיתא שם בב"י שה"ר ישעי' הי' עובר וכו' והי' אומר שהנכרים המנהיגים הספינה לעצמם מכוונים ורבינו מאיר הקשה לו וכו' והעיד השב יעקב שיש ט"ס בראיות רבינו מאיר הברור לדעתי כדמשמע שהר"ר ישעי' הי' עובר ע"י גוי אף יחידי וסמך עצמו על שהגוי המוליך הספינה לעצמו מכוין כלומר לשכרו שמקבל וזה אסר רבינו מאיר אבל בשרוב גוים היושבים בהספינה לא מצינן ומה שהתמיה הב"י אפשר נמי אך באופן הנ"ל ויהי' איך שיהי' לענ"ד הברור זה טעמו דהרמב"ן באיסור שט וזה נמי טעם הבה"ג דלא חייש לשט הכל מטעם דתמיד על הרוב אין הישראל. לבד שוכר הספינה ורובה גוים וכנ"ל

ומעתה אבאר לשון הר"ן התחיל וכתב דלפי פי' זה דהיינו דהרי שסובר דההקפדה היא נמי על היושב בספינה דעביד איהו איסור דרבנן משום דהוי ליה כשט ושזה טעם איסור ההפלגה וגם לפי דברי הרב אלפסי ז"ל הן לטעם עצמו והן לפי' שמביא שהוא משום תחומין ובאינו עמוק י' יש לתמוה במה נהגו העם וכו' ור"ל אפילו במים אינם עמוקים נהגו להפליג שזה לכל דברי רב אלפס אינו יודע טעם המנהג אבל הר"ז הלוי ז"ל כתב טעם אחר וכו' וע"ד זה התיר הרמב"ן וידוע כמבואר בריטב"א דעיקר טעם היתר הרמב"ן ליכנס בשבת אינו אלא משום דס"ל אין תחומין למעלה מי' ואליבי' פשיטא דלא שייך הקניות שביתה וגם אין צורך אליו להסברת הר"ן הן הטעם כדי שיהא יוכל להלך בהספינה חוץ לד"א אם אין תחומין אין איסור כנ"ל. והמנהג הוא נובע מפסק בעל ה"ג כמבואר בהטור והברור דפשיטא דלא איירי פסקא דידיה דוקא בלמטה מי' אלא או דס"ל כשטת הפוסקים יש תחומין למעלה מי' אפילו בים דלא כהרמב"ם או דס"ל כהרשב"א דאף דקיי"ל אין תחומין למעלה מי' היינו לצאת מים ליבשה דמותר אבל ליכנוס בה בשבת אסור משום דאין לנו להוציאו מחזקת ביתו כדאיתא סי' ת"ד בב"י בשמו או דחש שלא לחלוק בין עמוק י' לאינו עמוק י' לכן הצריך תמיד הקניות שביתה מטעם הר"ן ועכ"פ תמיד מוכרח מיני' כדפי' המהר"י אבוהב וכנ"ל. דההכנסה התיר אף במקום דשייך איסור תחומין מטעם סברת הרשב"ם דאיהו לא עביד מידי אלא מיא הוא דקמטו לי' רק על ההילוך דעביד בידים הוא דהקפיד דלהוי שבת באויר מחיצות ואולם בפסק ה"ג עדיין לא הונח דעתו דלדבריו הא מ"מ מוכרח לטעם דאין מפליגין ודנימא דהברייתא כב"ש ולא כב"ה בזה לא ניחא לו אף בדעת בה"ג והיה מוכרח דפסקו לא קאי אלא בנהרות הנובעין דלא שייך טעם הרי"ף והעולם ראה שמפליגין אף בימים אבל אחרי שהביא נמי בשם הרמב"ן דלטעמו מסולק האיסור הפלגה תוך ג' ימים בספינות הסתם דרובם גוים וגם מסולק בו ע"פ דבריו ודעתו האיסור דשט אף בשבת כתב ולפיכך נוהגין כלומר דהמנהג הוקבע שסוברים אף הבה"ג ס"ל כדעת הרמב"ן שאין בההליכה לתוכה בשבת לא משום איסור שט ולא משום דאין מפליגין הן במים הנובעים והן במים המלוחים ונוהגים על פי פסקא דבעל ה"ג ואינם מחלקים בין עמוק י' ובין אינם עמוקים ע"י הקניות שביתה וזה גופא הוא דברי הרמ"א בשם י"א דברי הר"ן ממש והכל אך בספינה סתם שרובם גוים ואינה מושכרת לישראל לבדו שאין לחוש להאיסור שט לדעת הרמב"ן ובזה שוב באמ' הרמ"א איירי בין בעמוק י' ובין באינם עמוקים י' ואין להקשות מה יועיל קניות שביתה בלמעלה מי' דממ"נ אם אין תחומין למעלה מי' אין הכרח כלל להשביתה כי אין איסור אף בההילוך חוץ לד"א בהספינה משא"כ לשטת המ"א דמשום שט צריך לקניות שביתה ודאי יש לתמוה מה יועיל בלמעלה מי' הגם דיש לדחוק לשטתי' דלענין קניות שביתה סמכינן לקולא דיש תחומין למעלה מי' ועליו אין להקשות דהוי תרי קולי דסתרי משום דסמכינן על דעת בה"ג לפי' מהר"י אבוהב שאין איסור בההכנסה משום תחומין מ"מ הברור בעיני דגוף הסברה אין לה העמדה וקיום אחרי שאינה יוצאה אלא מפי' הב"י לבה"ג והוא אינו אלא כדפי' המהר"י אבוהב ומה"ת לן להמציא סברא כזו דנר' כביתו יהא עדיף מביתו ממש. לכן הברור בעיני דעת הרמ"א כנ"ל ודלא כהמ"א

והיוצא לנו לענ"ד בנדון הנ"ל שנשאלתי ומכ"ש בנדון שאלת הגאון בעל שב יעקב דעתי מסכמת להלכה ברורה היכי שהספינה הולכת בלא"ה עם גוים רבים שמותר הוא אחרי שכבר נהגינן כעדות הר"ן וכדאיתא בפרק הזרוע נהגו העם כר' אלעי ואם המנהג קובע הלכה בדאורייתא מכ"ש בדרבנן אך אחרי שבעונותינו האידנא פרוצים בחילול שבת חלילה להתיר במידי כדאמרינן רב בקעה מצא ואסר להם כדי שלא יפרוצו אבל איפכא חומרא דנפיק מזה לדינא במה שמצאו כעת אנשי פולין הבאים סוחרי ישראלים עם תבואה וסחורות וכל הספינה שכורה לישראל לבדו לדעתי כל בעל נפש יחוש לעצמו שעובר אדרבנן שאסרו לעבור אף תוך התחום בעובדא דצורבא מרבנן. (ודלא כהש"י שר"ל שהעובדא הי' בחוץ לתחום דזה ודאי אינו דא"כ איך ירד מספינה להיבשה לשמור פירותיו ומה הועילה לו ערמותו) והקניות שביתה לא מהני מידי דלענין איסור שט. אלא מוכרחים למיעבד כדפסק הש"ע לילך לתוך הספינה קודם הכנסת שבת ולא לצאת ממנה עד שתפליג זולת בהספינה שרובה שכורה לגוים ודוק: סי' רנב במ"א ס"ק כ' וכ"מ בתוספות דף י"ח ד"ה ולימא מר כו' נ"ב ע"ש כי אפילו ריח משמעות אין שם. כי א"א בשום צד למוקים טעמא דרחיים משום גזירה דא"כ למה שרי פותקין מים לגינה

סי' רנג סעיף א' בט"ז סק"א וכ"כ המ"מ וז"ל נ"ב שגג בזה כי לשון זה דהמ"מ הוא לשיטת הי"א ע"ש וק"ל

במ"א ס"ק ה' לסמוך לה מבערב וכו' כן הוא באמת לשון הרמב"ם להדיא ואפילו ע"ג כירה שאינה גרופה וקטומה והפשוט דמלת מבערב מתפרש אפי' בשבת ומה שמביא הלשון דבתר הכי וכל שאין מחזירין עליו וכו' זה לא קאי כלל אכירה שיש לו היתר חזרה עכ"פ בגרוף וקטום מותר בו הסמיכה אפילו בשבת ואפי' בלא גרוף אלא אתנור וכופח שאין לו שום היתר חזרה אף הסמוכה בשבת אסורה ומשום דמפרש האיבעי' כדפרשו התוס' בין בשיהוי ובין בחזרה וא"כ בחנם חולק לנו את השוים ומ"ש לעיין בהה"מ לפ"ר א"י מה ענין לדבריו אך עיין לקמן ומ"ש וכ"מ בהרי"ף לא מצאתי שום משמעות בש"ע ותנור כו' אפילו אם הוא גרוף וקטום נ"ב זולת אם הוא מצטמק ורע לו דשרי מק"ו דשיהה מותר בו כדאיתא בהרמב"ם פ"ג הלכה ח' מוה שמסיים הרמב"ם שם ה"י וכל שאין מחזירין עליו אין סומכין לו זה הכלל לא קאי על המאכלים אלא ר"ל וכל שאין לו היתר חזרה ע"י גרוף וקטום אין לו היתר סמיכה במאכלים הצריכים לבישול אפילו רק מצטמק ויפה לו וכ"ז דחקתי כדי לבאר מלת מבערב שבהרמב"ם היינו משחשיכה אבל להבנת המ"א בודאי אין צורך לכ"ז ואפשר דלהכי כיון מ"ש לעיין בהה"מ ור"ל מה שפירש שם, הה"מ ד"ה ואין מחזירין שקאי אפילו על מצטמק ורע לו ודוק

בט"ז ס"ק י' בתשו' רמ"א מתיר נ"ב ע"ש כי לא התיר להדיא אלא בנתבשל כל צרכו ובלא נתבשל כמב"ד אוסר להדיא

בהג"ה וי"א כו' כ"ז שהוא מגולה והש"ע לדעתו דאפילו מגולה למעלה יש משום הטמנה מוכרח לבאר טעם ההיתר בב"י סי' רנ"ח משום דהולך ומתקרר אין זה כטומן בדבר המוסיף הבל וזה אינו מספיק בשבת שאפילו בדבר אינו מוסיף אסור וע"כ טעם ההיתר דסי' שי"ח סעיף י"ג משום שצונן מותר להטמין אף בשבת כדאיתא סי' רנ"ז סעיף ו' אבל אין זה מספיק למה שמותר בשבת בסי' שי"ח סעיף ו' מיחם ע"ג מיחם שהרי חם אסור בשבת לכ"ע אפילו בדבר שאינו מוסיף א"ו עיקר טעם הטור אף לשטת הב"י דאף במגולה למעלה שייך הטמנה היינו ע"ג גחלים דלא ימלט שאיזה גחלים מסבבים הקדירה והוי הטמנה במקצת אבל קדירה ע"ג קדירה שאין העליון נוגע כלל בהדבר המוסיף ההבל אינו כלל דרך הטמנה וזה לענ"ד הפשוט בכונת הטור והט"ז מבאר טעם ההיתר דסי' רנ"ח ודסי'