בית מאיר אורח חיים טז

דשייך איסור תחומין או דס"ל יש תחומין למעלה מי' אפילו בים דלא כהרמב"ם דאל"ה אלא באופן דלא שייך תחומין מה איסור יש בהליכ' חוץ מד' אמות במקום דלית ביה משום תחומין ועיין ריש פרק מי שהוציאוהו קושי' הגמרא אי אמרת בשלמא יש תחומין מש"ה רצו אלא אי אמרת אין תחומין אמאי רצו (ומן התימא מן הד"מ שכתב דלדעת הר"ן בדברי בה"ג נוכל ליישב דבריהם כמ"ש ב"י) א"ו מוכח דדעת הב"י דלעולם איירי למעלה מי' ודלא שייך תחומין ופעולת הקני' לא מטעם הריטב"א ולא מטעם הר"ן אלא מטעם היתר שלא יהא נראה כשט כדעת המ"א וכדכתב בתר הכי שלומד מטעם התוס' כוונת הבה"ג שאם נכנס בה בשבת בלי קניות שביתה נראה כיוצא חוץ לתחום אבל כשקנה בה שביתה כשנכנס שם בשבת אינו אלא כנכנס לתוך ביתו כן לומד הב"י לשטתו שזה פעולה היא לגזירת שט מפני שאינו אלא כנכנס לתוך ביתו. וקצת משמע נמי הכי כונת התוס' מדלא מקשו על המנהג מן הסוגיא דפ' תולין והקשו על הרשב"א אלא משמע משום דנמי מבינים דעת בה"ג דמטעם זה שהוא נראה כביתו כמו דאינו חש משום זה לאיסור שט אלא שכתבו דלא שפיר עבדו משום דאין הסברא נוחה להם וא"כ לשטת המ"א אין להנידן שנשאלתי שום היתר וכן באמת הורתי לו לאיסור אלא שצריך ללון על הספינה ולא יצא מתוכה אמנם א"כ דדעת הב"י הכי הא ודאי צ"ע דבשלמא היכי דשייך תחומין שייך קניות שביתה אבל הב"י דמוקים לבה"ג למעלה מי' ודסובר אין תחומין למעלה מי' באופן שאין ביציאתה חוץ לתחום שום איסור מצד תחומין א"כ מה יועיל הקניות שביתה להיתר שט משום דהוי כנכנס לביתו הא למעלה מי' לא קנה כלל שביתה כדאיתא שם בהריטב"א וכשיוצא מתוכה לביתו קונה השביתה בביתו ומה שוב הוי כנכנס לביתו ובשלמא מה שהבין מתוס' ורא"ש כונת הבה"ג משום דהוי כנכנס לביתו היינו משום דתוס' מוקמו לבה"ג במקום דשייך איסור תחומין רק דבה"ג אזיל בשטת רשב"ם דמטעם דאיהו לא עביד מידי שרי וכדכתב הד"מ דלפי דעת תוס' מוכרחים דברי מהר"י אבוהב ושפיר נמי דקונה שביתה שם ואך משום דמ"מ נראה כיוצא משא"כ כשקונה שביתה בהספינה אף חשש זה מסולק אבל הב"י דרוצה להעמידו במקום דלא שייך תחומין מה קניות שביתה שייך ואין לומר דאף דלא קנה שם שביתה מ"מ כיון שישב בהספינה שוב מתחזי כביתו הא לזה אין צריך לישב שם בה"ש דוקא בכניסת שבת כדהקפיד הגהות הרא"ש שבב"י פה וכן הטור כולם כאחד עונים בלשון אם קנה שביתה ולמעלה מי' להב"י מה קניות שביתה שייך גם אין לומר מדלמעלה מי' לא נפשט אם יש תחומין אם לאו לענין קניות השביתה נקטינן לקולא דיש שביתה זה ודאי אינו דהא הוי תרי קולי דסתרי אהדדי דהא לשיטת הב"י להבה"ג אם יש שביתה דהיינו יש תחומין הא יש איסור בהכניסה מצד איסור תחומין ואם אין תחומין אין שביתה והדר יש איסור משום שט וע"כ נמי לידחק בדעת הב"י דמוקים להבה"ג דוקא כשהספינה בעודה בנמל היא גוששת למטה מי' אלא כשהיא מפלגת אזלה למעלה מי' וניחא ואולם באמת כל זה דוחק והעיקר כדכתב הר"ן ור"י אבוהב והב"י במח"כ הרמה לא דק בדעת הבה"ג שפיר וא"כ מכ"ש ודאי יש לתמוה לשטת המ"א שזה דעת הרמ"א שהרי הרמ"א הגיה על הש"ע שכתב היכי דמותר להפליג דהיינו כדביאר במקום דלא שייך תחומין ומשמע ודאי סתימתו דאפילו הספינה עומדת בשעת שביתה נמי למעלה מי' כדבאמת הכי הוא מן הסתם וא"כ פעולת השביתה למעלה מי' לענין היתר שט א"י מה טיבה בשלמא על הש"ע ל"ק אף דאיירי למעלה מי' נקיט הלשון וקנה שם שביתה דבאמת הוא ל"ד דלמעלה מי' לא שייך קנין שביתה אלא מפני שמצריך שיכנוס לתוכה קודם הכנסת שבת ולא יצא מתוכה כי היכי דלא יעבור בשבת על איסור שט קורא אותו וקנה שם שביתה אבל על הרמ"א לדעת המ"א דהקנין שביתה יהיה עיקר ההיתר לאיסור שט א"י ליישבו ומלבד זה מה שכתבתי לעיל דהסברא בעיני מצד עצמותה תמוה דמי עדיף נראה כביתו מביתו ממש לכן כדי לעמוד לדעתי על תוכן ההיתר דהמנהג אעריך פה לשון הר"ן מתחילה ועד סוף ת"ר אין מפליגין בספינה פחות מג' ימים קודם לשבת האריך בה הרב אלפסי בהלכות ובתוס' פירשוהו לפי שאסור לעבור במים במעבורת אפילו בתוך התחום משום דהוי ליה כשט ואסור לשוט גזירה שמא יעשה חביות של שייטין והיינו דגרסי' בפ' תולין חזי מר האי צורבא מרבנן וכו' א"ל הערמה דרבנן הוא וצורבא מרבנן לא אתי למיעבד לכתחילה אלמא דלכתחילה שלא בהערמה אסור ובהערמה נמי דוקא לצורבא מרבנן הא לכולי עלמא אסור לפי פי' זה ולפי דברי הרב אלפס ז"ל גם כן יש לתמוה על מה נהגו העם עכשיו להפליג בספינה פחות מג' ימים קודם השבת אבל הר"ז הלוי ז"ל כתב טעם אחר בין בזו בין במה שאמרו אין צרין על עירות של גוים דכולהו מקום סכנה הוא וכל ג' ימים קודם שבת קמי שבתא מקרי ונראה כמתנה לדחות את השבת ועל דרך זה התיר הרמב"ן למפרשי ימים שיכנס בים בשבת ולפרוש מן הנמל ואין חוששין משום דכשאסרו להפליג בספינה תוך ג' ימים לא אסרו אלא בישראל שוכר כל הספינה שכל המלאכה הנעשית בה אינה נעשית אלא בשבילו אבל בספינה שרובה גוים וישראלים מועטים נכנסים בה כיון דרובה גוים על שם הגוים הוא נעשית וכדאמרינן בפ' כל כתבי דף קכ"ב במסבה שרובה גוים והדליק גוי את הנר שמותר לישראלים שבה להשתמש לאורה ולפיכך נוהגין עכשיו שמתכנסין לתוך הספינה מע"ש ומדדרין שם השלחן ומדליקין את הנירות לקנות שם ואח"כ חוזרים ונכנסים לה בשבת ועושין כך מפני שהספינה עתידה לצאת בשבת חוץ לתחום ויהא אסור לזוז בתוכה מד' אמות שלו לפי שלא שבת באויר מחיצות מבע"י ואע"ג דקיי"ל דהלכה כר"ג דמהלך את כולה אפילו בדיר וסהר אע"ג דלא שבת באויר מחיצות ה"מ בנתנוהו גוים בדיר וסהר דאניס הוא הא לדעת לא עשאום כד' אמות אבל כיון שנכנס לה מע"ש נעשה כמערב ברגליו ואומר כאן תהא שביתתי וכיון דקונה שם שביתה שובת באויר מחיצות מבע"י הוא ומהלך את כולה כד"א היא אצלו עכ"ל

ובודאי החיוב עלינו לעמוד על דעת הרמב"ן ז"ל שמעיד עליו הר"ן שמפני שאין לאסור ההפלגה תוך ג' ימים ע"פ טעמו התיר נמי למפרשי ימים שיכנסו בים בשבת והרי אינו מזכיר מאומה מקניות שביתה כאשר באמת לדעתו לא שייך כדהעיד הריטב"א בשמו שמפני שפוסק כדקיי"ל אין תחומין למעלה מי' התיר ליכנוס בספינה של גוים בשבת וכן כתב הר"ן בשמו שהתיר לפרוש מן הנמל שהוא נמי מכח אין תחומין למעלה מי' ופשיטא דאליבי' לא שייך קניות שביתה כנ"ל דהא אין תחומין למעלה מי' וא"כ איך לא השגיח כשנכנס בשבת משום שט. ואף דלא ניחא לו בטעם זה להאיסור דאין מפליגין כדגם להרא"ש לא מסתביר. מ"מ איך התיר האיסור המבואר בגמרא דאסור לשוט בשבת אפילו ע"י מעבורת שמעביר הגוי יהי' מאיזה טעם שיהי' א"ו הברור אצלי שהבינו טעמו פשוט דמזה הטעם גופי' שהתיר ההפלגה תוך ג' ואפילו בשבת משום דכל המלאכות הנעשית אינם אלא בשביל הרוב גוים. ה"ה סובר עד כאן לא אסרו ההעברה בספינה ע"י גוי אלא דומיא דהתם שרק הצורבא מרבנן לחודי' הי' בהספינה. וסובר דודאי אין איסור שיטה שייך במה שהספינה שטה והישראל יושב בגווה דהא לא עביד מידי אלא מפני שאסרו חכמים השיטה הן בגופו והן ע"י ספינה כשבעצמו מוליך ומושיט הספינה אסרו מלאכת השטה בשבת וממילא כל דבר שאסור לעשותו אסור לומר לגוי לעשותו וה"ה להיות נהנה ממנה כל שהגוי עושה המלאכה רק בשבילו וזה הי' ערמת הצורבא דרבנן דלא יהי' מחזי שרוצה בההעברה ומ"מ ידע שהגוי יהי' מבין מדעתו שרוצה לעבור ויעבירנו ולהכי אסור: אבל כשרובה גוים ועיקר המלאכה דהשטה נעשית בשביל הרוב ונר לאחד נר למאה שרי לדעתו מק"ו דמלאכה דאורייתא הנעשית בשביל הרוב ובחנם האריך השב יעקב למוקים הסוגי' שלא אליבא דהלכתא לאביי דוקא ואף לא הועיל מאומה כי ברובה גוים לכל הפירושים שם אף לאביי שרו כי לא יחלוק אביי על הברייתא דמסבת הגוים שממנה ראי' הרמב"ן ע"ש בח"ר ודוק אבל הדברים פשוטים דשם איירי שכל ההעברה לא היתה אלא בשביל הצורבא דרבנן דזה אפילו לרבא ודאי דאסור וזה ברור לענ"ד בכונת הרמב"ן וכן מה שאסרו בסי' תרי"ג לעבור היינו נמי אך