בית מאיר אורח חיים יח

שי"ח ע"פ שטת הרמ"א דבמגולה למעלה אין דרך הטמנה. ולשטת רש"י בסי' רנ"ו בב"י דצונן נמי אסור בשבת אף באינו מוסיף הבל ע"כ מוכח שטת הרמ"א מדין דסי' שי"ח אבל לדידי צ"ע שטת הטור וש"ע דאיך אפשר דבמגולה למעלה יהא משום הטמנה הרי פסקינן בסי' רנ"ז סעיף ז' כל היכי וכו' אפילו מצטמק ורע לו וע"כ לא משום גזירת בישול בשבת נגעו בו אלא משום גזירת מבעיר הגחלים ואפילו במידי דלא שייך בישול לכ"ע וא"כ איך מוכח דף מ' ע"ב דשמן יש בו משום בישול מדאסר בכ"ר דילמא בכ"ר אסור משום גזירת הטמנה בדבר המוסיף הבל דאסור אפילו בצונן דלדעת הט"ז לזמן מועט ודאי מקרי דבר המוסיף הבל בכ"ר א"ו מוכח שטת הרמ"א וצ"ע

ש"ע סעיף ב' כירה שהיא גרופה וקטומה. נ"ב אבל אינו גרוף וקטום אסור אפילו מצטמק ורע לו וכן בתנור אפילו גרוף וקטום: בהג"ה וי"א דכל זה אינו אסור. נ"ב עיין במ"א ס"ק ל"ה והכא הו"ל להקשות

תו להג"ה הנ"ל י"א דכל שהוא סמוך לחשיכה או סמוך לברכו. כתב המ"א ובגמרא וכו' סמוך לברכו נ"ב כלומר סמוך לתקיעה שלישית שהיא כברכו לדידן אף שסמוך כ"כ שאינו יכול להרתיח קודם התקיעה שלישית

סעיף ג' על פי הכירה כתב המ"א וא"כ י"ל שע"ג תנורים שלנו נ"ב דף ל"ז פי' רש"י גבה עובי שפתה או כסוי שעל חללה הרי אף שהכסוי מפסיק בין האש מ"מ לא הוי כגרוף וקטום וע"כ לומר דהכא שבכיון נותן הקדירה חשוב להגמ"ר כבגרופה שזה היכר שלא יבא לחתות משא"כ הכסוי שממילא היא וא"כ שפיר דעת המחמירין שמביא

סעיף ה מותר וכו' כגון פנא"דיש. כתב המ"א ומשום חתוי נמי נ"ב אי משום הא לא אירי' דהא איסור חזרה יש אפילו בגרופה וקטומה בהעמידה ע"ג קרקע ומכ"ש בדבר צונן ואעפ"י שבגרוף וקטום שוב אין גזירת חתוי ומטעם דמחזי כמבשל כמבואר בח"ר משא"כ ע"ג קדירה כיון שאין דרך בישול בכך לא מיחזי כמבשל: בהג"ה דלא התירו אלא חזרה נ"ב לאפוקי ליתן על גבו הוי תחילת נתינה כיון שהוא צונן ואסור:

(תו להג"ה) וכבר נתבאר שנהגו להקל בחזרה בשבת נ"ב לפ"ר א"י אחרי שכבר תלה ההיתר במה שתנורים שלנו דין כירה להם מה ענין חילוק בהעמיד ע"ג קרקע לגבי סמיכ' ומה הצורך לתלות היתר סמיכה במנהג הקולא דחזר' בט"ז ס"ק י"ח כתב דנראה לדמות לי"ד סי' קי"ג וכו' ואפילו הי' ספק הי' לאסור שמא כוונה גם על התבשיל כמו התם. נ"ב עיין בדברי עצמו שם סק"ה מסיק הטעם שמצוי הוא לכוין גם לבישול והיינו ע"ד שכתב הכא בסי' שכ"ו סוף הסימן לשטת הרא"ש דזה גרע מספק דהוא נתכוין לשניהם ודלא כמו שכתב הכא לעיל מזה ועכ"פ בישול הבשר הוא טפל ליבוש הכלי דמנ"ל הא דאל"כ פשיטא דקשה הא ספק דרבנן הוא וא"כ אדרבה הא חזינן בסי' שכ"ו דאם רוב גוים שרי ולא אמרינן כונתו אף על המועט ה"ה הכא כונתו על העיקר דהיינו חימום הבית חורף שהוא הרוב נגד התבשיל אמנם בלא ראי' יוכל להחמיר ולומר דהכא כיון שעושה מעשה להעמיד התבשיל זה מוכיח שכונתו אף על המועט משא"כ בסי' שכ"ו

סימן רנ"ד במ"א ס"ק י"ב פי' סמוך לגחלים נ"ב ר"ל שאז הוי כבישרא אגומרא דסעיף ב' לדידן שמפרשים פי"ו מגולה היינו בישרא אגומרא ועיין בו ס' ק"ו: ס"ק י"ג וכ"כ באגודה דתפוחים צ"ל יער שאין טובים לאכול חי לצלותן סמוך לחשיכה אסור

ס"ק טו מסיים. ע"ש ודוק נ"ב דקדקתי והפי' בהטור אמת אבל מה שכתב בדעת הב"י ליתא

סימן רנ"ו במס' סוכה דף נ"ג ע"ב פרש"י ז"ל ד"ה בין קודש לחול כשקדש היום להודיע שחשיכה ויש מעתה חיוב סקילה במלאכה נראה מפירושו שהי' התקיעה אחרונה סמוך לחשיכה ממש כדכתב שמאז חיוב סקילה וצ"ע שהרי בפרק ב"מ מבואר דלר"י הנשיא בין לפרש"י ובין לתוס' הי' התקיעה רביעית להדליק את הנר והכי מבואר בהתוספתא שבהרביעית דהיינו ג' אחרונות היו מדליקין וכבר מבואר דספק חשיכה אין מדליקין וש"מ דהג' אחרונות מבע"י הי' קודם בה"ש ואפילו לר"נ דס"ל שלישית להדליק מ"מ הא לא הוה שוהה בין השלישית לרביעית דהיינו ג' האחרונות כ"א כדי צליית דג קטן שהוא לדעתי הרבה מעט משיעור בה"ש ונמי מוכח מיני' דהתקיעות אחרונות לא הוי סמוך לחשיכה אלא לכל הפחות סמוך לבה"ש: ורציתי לדחוק דמה שכתב להודיע שחשיכה אין ר"ל חשיכה ממש דפשיטא זה כ"ע רואים אלא ר"ל שחשיכה ספק חשיכה דהיינו בה"ש ויש מעתה חיוב סקילה היינו ספק חיוב סקילה אבל גם זה אינו דאיך אפשר שהתקיעה אחרונה היתה סמוך לבה"ש ממש איך אמר ר' יוסי בר חנינא שם שמעתי שאם בא להדליק מדליק הא בגמר התקיעה הי' עכ"פ בה"ש דהיינו ספק סקילה וע"כ לא פליגי רבנן עלי' כי אם א"כ נתת דבריך לשעורין אבל בזמן התקיעה מודו לי' ולריב"ח מוכח דגמר התקיעה מבע"י היתה ולהוספה מחול על הקודש וצ"ע והכי מפרש בעצמו פרק ב"מ ועיין סי' רס"א

סימן רנז סעיף ד' מסיים שתוס' זה גורם לה להתבשל כתב המ"א פשוט דכשמטמינה בדבר שאינו מוסיף הבל שאין גורם בישול כלל אלא מיירי בדרך שכתב בס"ח ע"ש וכל מעיין ישפוט בצדק שאין זה פשטות כוונת הטור וש"ע אלא הפשוט כשמטמין דבר רותח שעומד ברתיחתו ומבשל אף שמטמין בדבר שאינו מוסיף הבל אלא מעמידו בחמימותו וברתיחתו כל שעה שמאריך הרתיחה והבישול נתבשל המאכל יותר ובהוספה גורם בישול וזה מוכח מפרש"י דף נ"א ונוטל את הגלופקרין אם ירא שמקדיח תבשילו אף שגלופקרין אינם מוסיפין הבל

אמנם דברים אלו הם בב"י בשם הסמ"ג וזה לשון הסמ"ג ופירות חיות מותר להטמין אפילו סמוך לחשיכה כיון שנאכלות חיות אמנם משחשיכה אסור להטמינם ולא להוסיף כיסוי עליהם אפילו על קדירה שאינה מבושלת כל צרכה אע"פ שהתבשל כמאכל בן דרוסאי דבתוספת כיסוי בשבת הוי לי' מבשל בשבת ודבריו צ"ע מ"ש ופירות חיות מותר להטמין במה אי בדברים המוסיפין הבל מה בכך שהם חשובים כמבושלים ומי עדיפי מתבשיל שנתבשל כל צרכן שכתב בעצמו מוקדם לזה שאסור ובהתוס' לא התירו אלא לצלות אצל האש משום דהוי כנתבשלו כמב"ד שלכ"ע מותר כמבואר סי' רנ"ד סעיף ב' ועיין במ"א סי' רנ"ד סקי"ב (והרבינו ירוחם שבב"י סי' רנ"ג שתולה דין דתפוחים בפלוגתת רש"י ורי"ף ע"כ דאיירי כשנותן התפוחים בקדירה ע"ג כירה שאינו גרוף דהוי שהוי כיון שהקדירה מפסיק בין התפוחים להאש) אבל הטמנה מנ"ל. ואי בדברים שאין מוסיפין הבל מה"ת דליאסרו משחשיכה הא צונן ממש לכ"ע חוץ מרש"י ז"ל דמותר באינו מוסיף הבל אפי' בשבת כמבואר סעיף ו'. וגם מה פעולה טובה שלומד להתיר פירות חיים צוננים באינו מוסיף הבל וע"כ לומר דאיירי ודאי במוסיף הבל ומ"מ לומד היתר הטמנה בעינם בלא קדירה מדין צלי שאצל אש דאטו הטמנה מיגרע גרע דהא אינה אסורה אלא מגזירה דשמא יטמין ברמץ ויחתה וזה לא שייך בפירות בעינם דאף אם יטמינם ברמץ לא אתי לחתי' מן הטעם המבואר סי' רנ"ד סעיף ב' בצלי (וא"כ ודאי אינו מובן לדברי ביאורי מהרש"ל על הסמ"ג ציין בלשון זה ופירות חיות מותר להטמין כו' מפני שנאכלות חיות והוסיף לכתוב וה"ה קדירה המבושלת כל צורכה עכ"ל ומה ענין קדירה להכא דודאי אסור בהטמנה) אך א"כ דאיירי מהטמנה בדבר המוסיף הבל צריך ביאור מה שכתב תו אמנם משחשיכה וכו' אפילו על קדירה וכו' דבתוספת כסוי הוי לי' מבשל ומבואר מיני' הא נתבשל כל צרכו שרי הא בדבר המוסיף הבל אסור כנ"ל ותו הא דין זה שבטור וש"ע שהועתק מהסמ"ק איירי מדברים שאין מוסיפין אמנם אף שפי' המ"א