בית מאיר אורח חיים קסח

בהפלוגתא דשונין כר' פפייס ורב"ב מדביתהו דר' יוסף ואם נפל לתוכו פוסק דאסור מדדחה רבינא הגירסא דושוין דלית לה תקומה ס"ל דאפי' למ"ד שונין נהי דבמכ"ש אין ללמוד האיסור מ"מ מסתביר לו לאיסור כמו בקטניות דאסור בנפה ובלקיחה ביד פשיטא דמתיר נמי כמו בקטניות וע"י שינוי מתיר אפי' בנפל בתוכו נמי מדמיון קטניות בקינון ותמחוי ולענ"ד אף דעת הרי"ף ורמב"ם להתיר הלקיחה ביד אף לגירסתינו ועפ"י פי' הב"י אחד. ולא הוצרכו להשמיע ההיתר כי נלמד מקטניות ודוק

סימן תקז סעי' א' אופין בפורני המרדכי פ"ב דייק מזה דמה דהלכה כרשב"א דממלא אשה תנור פת מפני שפת נאפה יפה אין חילוק בין תנורים שלנו הגדולים לתנורים שלהם דלא כפסק הש"ע סעי' ו' והיש"ש פ"ב סי' ט"ו מביאו ופוסק כותי' מדסתמו הרי"ף ורמב"ם ואינו מביא כלל פרש"י הכא שכתב אופין בפורני הם תנורים גדולים שלנו ולא חיישינן לטירחא אם יש לו אוכלין הרבה דלא סגי לי' בתנור מבואר להדיא מיני' כדהוציאו הרא"ש והטור מיני' דאם אינו צריך לו אסור ומשום דבפורני לא שייך פת נאפה יפה. אף נשמע מלשון רש"י זה דסתם תנור הוא תנורים דדהו דשייך בם הטעם דפת נאפה יפה ובזה נדחה נמי מ"ש היש"ש דנראה מקושי' התוס' דלית להו חילוק זה וזה אינו דעל סתם אין אופין דאוסר רב חסדא לעיסה חצי' של גוי לא שייך לומר דאיירי דוקא בפורני וק"ל

סעיף ב' אעפ"י וכו' אבל אם נפל בשבת אסור להסיקן בי"ט של אחריו אפי' וכו' גוף דין זה הוציא הרי"ף מלשון ר' יוחנן מדאמר ואל תשיבני ביצה דמשמע ודאי לרב שאוסר ביצה ה"ה דעצים שנשרו בשבת שאסורים בי"ט אך אליבי' דנפשי' הוא דמוכרח לטעמו וכן מסקו תוס' בפרק בכל מערבין דף מ' והר"ר יחיאל הוסיף לבאר דהכנה זו היא דאורייתא ור"ל שאינו דומה לביצה שנולדה בשבת שאסורה בי"ט משום הכנה וביאר הר"ן שאין זה אלא מדרבנן דש"ה דנהי דהלידה גופה ודאי היא הכנה גמורה כדכתב הרמב"ן בהשיגו על רבינו אפרים בלשון זה וזה הטעם נמי למה דאמרו נולדה בזה אסור בזה משום דרבה שהלידה כמו כן נקראת הכנה שמחמת לידתה אנו נהנין בה מ"מ צריך אתה לידע שאין לידה דומה להכנת גמר שהכנת גמר אינה ליומא אלא למחר ואין יום קדום מכין לחבירו ד"ת אבל הכנת לידה מדין תורה הכנה ליומא היא ומותרת היא ביומה דשבת מכינה לעצמה וכן י"ט ואין צריך לומר למחר בשני שמותרת ולמה אסרו אותה מדבריהם מפני שכבר נאסרה ביומה ר"ל משום גזירה די"ט אחר שבת ונמצאת הכנתה ליום שני והוי לי' י"ט מכין לשבת והיינו נמי מ"ש הר"ן בד"ה הילכך ביצה שנולדה בזה אסורה בזה ופירות נמי שנשרו בזה אסורים בזה דאע"ג דא"א שיהיו אסורים מן התורה כביצה ר"ל הנהו תרתי דינן ביצה ופירות א"א שיהיו אסורים מן התורה כביצה ר"ל כביצה דמתילדה בי"ט אחר שבת שזה לבד אסורה ד"ת דההכנה דגמר לא הכין ליומו כלום אבל אלו השני דינן הא מה"ת הכינה ליומה וכל זה בביצה או פירות דמן התורה הכינה לנפשייהו ביומו משא"כ עצים שנשרו בשבת שאסורים ביומייהו מדאורייתא ע"י איסור הסקה בשבת נמצא שלא הכינה נשירה זו מאומה ליומי' רק ליום שני שפיר הוי הכנה דאורייתא והמ"א תחילה כתב דאע"ג דלא הוי הכנה ממש מ"מ הוי כעין דאורייתא וא"י טעמו שוב כתב ומ"מ משמע בר"ן דלא הוי הכנה דאורייתא כגון דאילו הי' לו חולה הי' רשאי לבשל באלו העצים א"כ שבת הכינה לעצמו. ולענ"ד דבריו אינם דא"כ פירות הנושרים למה אסר הר"ן עכ"פ מדרבנן נימא דהוי דומיא דעגל הנולד בשבת שמותר בי"ט להיש חולקים אפילו מדרבנן מטעם זה דאילו הוי לי' חולה א"ו דזה אינו דמה יועיל לבריא שיהי' ההכנה לו ע"י החולה ותדע שהרי הר"ן כתב ואף בעגל וכו' דכיון דבשבת עצמו אסור משום מוקצה מחמת איסור והוא תימא מה צריך למוקצה פשיטא שאסור בלא שחיטה א"ו משום דהי' נקרא הכנה לעצמו אם יחלה אדם בבירור אלא דזה לא מהני לבריאים משום דמ"מ אסור להו משום מוקצה רק הי"ח ס"ל דחשוב הכנה משום דאילו אית לי' חולה מבע"י תוך ביתו] אלא שבעגל הנולד טעמייהו די"ח הואיל ואפילו להבריא הי' אפשרות הכנה לבו ביום אילו הי' לו חולה דשוחט לחולה מותר אף לבריא אבל פירות הנושרין נהי דודאי מותרים להחולה מ"מ להבריא שרוצה ליהנות מהן בי"ט לא הי' ההכנה דאתמול באפשרות לו דאפילו הי' לו חולה ומותרים להחולה הא להבריאים אסורים ומכ"ש עצים שנשרו בשבת דאטו משום דשרי לבשל בהו להחולה מותר נמי לבשל בהם להבריאים ולא הי' באפשרות הכנה אליו במידי ומודה הר"ן אפילו להי"ח דהכנה זו ד"ת ומ"ש המ"א לעיין סי' תקי"ג שם שפיר כתב לענין שחיטת העוף הנולד אבל הכא לא אזלו דבריו:

וכל הנ"ל בשטת הר"ן הוא דלא כמו שהבין היש"ש פ"א סי' ג' להסיב כונת הר"ן לתי' שני דתוס' ומהרא"ש הוכיח דתי' ראשון עיקר ומה מאוד יש לתמוה עליו מהרא"ש הוכיח דסי' א' עיקר דלתי' ב' לא הי' צריך לידחק גבי עגל ולא הביט שזה גופה יש להוכיח מהר"ן שם שכתב ואף בעגל שנולד בשבת אפשר להחמיר ולאסרו בי"ט ולתי' ב' דהלידה לא תקרי הכנה כלל אלא דנולדה בשבת אסור בי"ט משום דאילו נולדה בי"ט הי' אסור משום גזירה די"ט אחר שבת ונמצא דלידת שבת הכינה ליום שני א"כ עגל שנולד בשבת מה הכנה איכא דהא אילו נולד בי"ט נמי שרי א"ו שגג בזה ומה יפה כחו שלא עמד בדעתו בפרק אין צדין סי' ו' ע"ש וק"ל ואין להקשות לדעת הר"ר יחיאל דעצים אסורים משום הכנה ד"ת א"כ מה הוצרך הרי"ף לבאר דטעם עצים הנושרים בי"ט אסורים משום נולד ות"ל דאסורים משום גזירה די"ט אחר שבת דהא לדעת הר"ר יחיאל לא שייך לומר דהוא גזירה לגזירה והיא קושי, היש מקשין שבמהרש"א שם והוכיח מזה דהרי"ף לומד תי' ב' דתוס' ור"ל דלידה לא חשיבה הכנה וה"ה מכ"ש דהנשירה לא חשיבה הכנה אלא דלהאמת דנשרו בי"ט אסורים אף בנשרו בשבת אסורים בי"ט משום דאילו לא נשרו עד למחר היו אסורים וכתב ג"כ בשגיאה שקרוב לתי' ב' דתוס' כתב הר"ן וליתא כנ"ל:

ואילו כן דהרי"ף יהי' סובר תי' ב' דתוס' ודאי לא הי' שייך לומר דין הר"ר יחיאל דהכנה זו ד"ת אסורה דהא עיקרה אינה אלא מכח איסור דרבנן דנשר בי"ט משום נולד אבל באמת כל זה אינו וקושי' מהרש"א מעיקרא ל"ק דכבר כתבו הט"ז ומ"א בסי' תקי"ג דאין שייך ליגזר אלא נולד בי"ט אטו נולד י"ט אחר שבת או נולד בשבת אטו נולד בשבת אחר י"ט:

אבל בעצים הנושרים אילו אין טעם לאיסור בי"ט מצד עצמו אלא אך לגזור אטו נשרו בי"ט אחר שבת מה בכך הא אינהו גופייהו שרו ולגזר נשרו בי"ט דעלמא אטו נשרו בשבת וי"ט אחריו זה אין שייכות כלל לגזור נשירה די"ט אטו נשירה דשבת ועיין תו סי' תקי"ג:

סעיף ד תנור וכו' אבל מותר להשכיב האש והאפר וכו' כזה לשון הטור ודקדק הב"י דסובר דהרא"ש חולק על פי' רש"י בהסוגי' וסובר דאין בגריפה דשמעתין משום תיקון מנא ורק משום טלטול מוקצה וכן כתבו היש"ש וב"ח ותימא לי א"כ דאין בגריפות תנור משום תיקון מנא מה ענינו לדדרש רב חסדא בפרק א"צ כ"ח ע"ב דגריפות תנור בי"ט באנו למחלוקת ר"י ורבנן כדמבואר בתוס' שם דמקשו להכי ומ"מ דבלא טעמא דמשום מכה בפטיש ת"ל דהוי אוסר משום מוקצה ר"ל דא"כ איך דרש דלר"י שרי משום דמכשיר מכשירי אוכל נפש הא מוקצה באוכל נפש גופי' אסור ומוכרחים לשנויי דטלטול מוקצה התירו משום אוכל נפש וזה באמת לכ"ע שרי ואין ענינו כלל לפלוגתא דר"י ורבנן ולולא משמעות הטור הי' אפשר לידחק דמודה הרא"ש לפי' רש"י בהמתני' ובברייתא דתני ר"ח בר יוסף וכדדאיק לישני' ואם אי אפשר דלא משמע כדפי' הרא"ש דאינו אלא ליפות הפת שלא יוחרך אלא א"א לאפות כלל רק העובדא דדביתהו דר"ח וכן מה דאמר רבא לשמעי' הוא דמפרש דאיירי בגריפה שאין בה אלא משום טלטול ולמשמעות ע"כ לומר דאך גריפה דשמעתין ואף דמתני' הוא דאיירי רק