בית מאיר אורח חיים קסו

להאמת נמי ס"ל דמודה ר"ש בנולד דלא היה בעולם ומאי דאמר ר"נ דל"ל מוקצה לית ליה נולד ר"ל נולד כזה הנולד מן המוקצה ומטעם דכיון דשרי לאכול המוקצה הוי הביצה אוכלא דאיפרת ולא כס"ד דמקשה דאף זה מ"מ שם נולד עליו

נמצא אף למה דקי"ל דנולד אסור בשבת וי"ט מ"מ הנולד מן בהמה מוקצה למאן דשרי מוקצה בי"ט שפיר דשרי מטעם שכתב דאי בעי אכל כולה והוי אוכלא דאיפרת ואין להקשות דא"כ מה מקשה הסוגי' בשבת דף מ"ה ע"ב כדמשני הכא במאי עסקינן בדאית בה ביצה והאמר ר"נ דלית לי' מוקצה ל"ל נולד ת"ל דבשבת דהתרנגולת אסור לשוחטו והוי מוקצה מחמת איסור הא בזה לפי' הנ"ל מודה ר"נ דאף לר"ש דל"ל מוקצה ונולד מ"מ בנולד כזה דלא היה בעולם אף ר"ש מודה וטעם אוכלא דאיפרת הא ליתא שהרי בשבת התרנגולת מוקצה מחמת איסור שחיטה והוי שפיר נולד גמור מן המוקצה ולא היה בעולם כלל דמודה ר"ש די"ל הא כבר עמד הר"ן שם בביצה להקשות תחילת הסוגי' מקשה אי בתרנגולת העומדת לגדל בצים מ"ט דב"ש מוקצה הוא ולבסוף מקשה שבת דעלמא תשתרי ת"ל דבשבת כיון שהתרנגולת מוקצה אף הביצה מוקצה ותי' דדוקא בתרנגולת העומדת לגדל בצים דיצא התרנגולת מתורת אוכל שפיר הביצה שם נולד גמור עליו משא"כ בעומד לאכילה דגוף הביצה אוכלא דאיפרת הוא וליכא עליו שם נולד כלל והמוקצה מחמת איסור שחיטה אינו מפקיע שם אוכל מהתרנגולת וכיון דדעתיה עלוי' התרנגולת לבד הוא דחל עליו השם מוקצה אבל הביצה מעולם לא נאסר מחמת מוקצה זה. וא"כ שפיר קושית הגמרא האמר ר"נ דמאן דל"ל מוקצה מחמת דעומד ללידה והתרנגולת שרי בי"ט ל"ל נולד ומטעם דאוכלא דאיפרת הוא ואי משום המוקצה דמחמת איסור שחיטה בשבת הא זה אינו מזיק להביצה ולא חל עליו שם מוקצה זה אבל באמת זה דוחק ולא אזיל שפיר ובל"ז דברי המ"א ליתניהו מכח הסמ"ג דפוסק להדיא סוף הלכות י"ט דמוקצה שרי ומ"מ בהלכות שבת דף י"ב ע"ב מקפיד אפילו בי"ט ואפילו לקדירה שיש בה אוכלין דצריך דוקא עז העומדת לאכילה והיינו ע"כ כדדחק המהרש"ל דאפילו הבהמה עצמה מותרת מ"מ כיון דעומדת לחלוב יצאה מתורת אוכל ועל היוצא שם נולד ומ"ש המ"א שכן משמע מהר"ן ע"ש כי לא מידי וא"כ מ"ש המ"א בפסקו ואם אינה עומדת לאכילה וחולב לתוך אוכלין תליא בפלוגתא שכתב סי' תצ"ה ליתא. תו כתב המ"א אם לקדירה שאין בה אוכלין אסור דהו"ל נולד וברמב"ן פרק חבית איתא נמי ומשום גזירה שמא יסחט כדאיתא ריש ביצה ועיין יש"ש פ"א סי' ב' וכן כתב הטור בסי' ש"ה והמשקין אסורים משום משקין שזבו הג"ה וגוי עיין בלבוש מדכתב תחלה טעם לחולב לקדירה רקנית שאסור אך משום נולד מסיים וגוי שחולב בהמה שלו בי"ט וישראל רואהו מותר לאוכלה שאין שייך מוקצה ונולד בדבר של גוי' משמע מיניה דאפילו בחולב לקדירה רקנית שרי' וזה ליתא אפילו להנ"ל דדינו נכון דבשל גוי אף נולד שרי מ"מ בזה אסור מטעם הרמב"ן הנ"ל שהוא בכלל משקים שזבו ואסור נמי משום גזירה שמא יסחט וכדאיתא ביש"ש הנ"ל ובמה שאסרו משום גזירה ודאי אין הבדל בין של ישראל לשל גוי ולכן אף דסתימות לשון הרמ"א משמע נמי כהלבוש מ"מ לענ"ד לא קאי כי אם על היתר בהמה העומדת לחלוב ובחולב לקדירה שיש בה אוכלין וכדאבאר לתשובת הרשב"א שבב"י שממנו נפקו דברי הרמ"א כי הנה המ"א סק"ג כתב על דברי הב"י דהרשב"א לטעמיה וצ"ע דמה ענין זה להרמב"ן ופירש אלא מיירי בעומדת לאכילה א"נ וכו' ולכן כתב הרשב"א אעפ"י שהגוי חלבו לקדירה שאין בה אוכלין שרי דלא מקרי נולד שישראל עצמו היה מותר לחלוב אותה לקדירה שיש בה אוכלין וא"י איך ס"ד דאיירי בקדירה שאין בה אוכלין ובפרה העומדת לאכילה חדא דא"כ נהי דאיהו משמיט מטעם זה בהעתקת לשון הרשב"א מלת אפשר מ"מ הא בהב"י איתא שהרי מוכן הוא שאפילו ישראל אפשר מותר לחלוב אותו לתוך הקדירה שיש בה אוכל ואם בעומדת לאכילה איירי מה זה לשון אפשר הא אין לך ודאי יותר מזה. ובזה היה אפשר לדחוק שכתב לשון אפשר מפני דעת רבינו חננאל אבל גם זה אינו שהרי פרק חבית מחליט וכתב שהיא ראיה שאין עלי' תשובה ע"ש ותו אם לקדירה שאין בה אוכלים על טעמו ראוי לומר מה ענין זה לזה שכקב אע"פ שהגוי חולב לקדירה שאין בה אוכלין שרי דלא מקרי נולד שהישראל עצמו וכו' ומה זה נתינת טעם דלא מקרי נולד אם יחלוב לקדירה שאין בה אוכלין שאין לך נולד גדול מזה דמעיקרא אוכל והשתא משקה מה שישראל מותר לחלוב לקדירה שיש בה אוכלים שאז לא הוי נולד אלא אוכלא דאפרת ואף להא"נ שכתב דבבהמת גוי איירי הא כבר כתבתי דבלא טעמא דנולד אסור מטעם גזירת משקין שזבו דגזרינן נמי שמא יסחט ותו נלענ"ד דאף דבהגהות הרא"ש נאמר טעם האיסור לקדירה רקנית משום נולד אין צורך לטעמים אלו אלא באופן דאיירי שם לפני זה בנחלב ממילא דומיא דהכא אם גוי חולב לקדירה רקנית לצורך עצמו וישראל רואה ממילא שאז אין איסורו אלא מטעם משקין שזבו אבל אם גוי חולב לצורך ישראל דומיא דמשמע שנשאל הרשב"א לענ"ד בלא זה אסור שהרי בגמרא לא איירי כלל מאיסור והיתר החלב אלא מאיסור והיתר מלאכת החליבה דלקדירה שרי ולקערה אסור ובהרמב"ם פ"ח מה' שבת ה"ו איתא והחולב לתוך האוכל פטור ואינו חייב עד שיחלוב לתוך הכלי הרי שבחולב לקערה בשבת חייב משום אב מלאכה דדש אם כן בי"ט עכ"פ אסור המלאכה מטעם זה אי למ"ד ד"ת ואי למ"ד מדרבנן. וברי"ף בהתשו' שבבעל המאור פ' חבית כתב וחולב לתוך הקערה דמלאכת משקין הוא לא הותרה בי"ט וא"כ כשחולב גוי בשביל ישראל אף בי"ט הרי עשה מלאכה בשביל ישראל ופשיטא שאסורה עכ"פ למי שנחלב בשבילו דהא לא גרע מגוי המביא מחוץ לתחום בשביל ישראל ועיין בב"י סימן רע"ו דברי הר"ן שם:

הן אמת שראיתי ביש"ש ריש ביצה בהתשו' והוא נמי בתשובותיו סי' ע"ה כתב ולא אמרו בפרק חבית וכו' אלא שהחולב הוא ישראל ואסור למיעבד משקה בי"ט וכו' אבל גוף החלב משמע שאין בה שום צד איסור אבל דבריו תמוהים דכיון שישראל חלב באיסור למה כתב שאין בה שום צד איסור מ"מ הוא איבעי' בגמרא עבר ואפה מהו ונהי דהרשב"א בתשו' שבב"י סוף סי' תק"ג פוסק כמסקנת הגמרא ביצה י"ז ע"ב איסור שבת שאני מ"מ לא היה לו לכתוב שאין בה שום צד איסור דהא למ"ד מלאכות אלו בי"ט דאורייתא שבת וי"ט שוים כדאיתא ברש"י הנ"ל להדיא וביותר תימא מה שכתב שם נמי ולפי זה שרי ההוא חלב שחלבה הגוי אף בשבת שהרי לא איתעביד בה שום איסור וא"י מה קאמר לא מבעי' בשבת שהגוי עשה מלאכה גמורה שישראל חייב חטאת בשביל ישראל דאסור אלא אפילו בי"ט ואפילו למ"ד דמלאכות אלו ביום טוב דרבנן הא ע"כ לומר דמה שפסק הרשב"א הנ"ל אינו אלא בישראל העושה במועד מלאכה דרבנן שהותר מדאורייתא ע"י הואיל אבל בגוי העושה גרע דאיכא למגזר שלא יאמר לעשות דאל"ה למה נאסר בי"ט הבא מחוץ לתחום למי שבא בשבילו למה דקי"ל תחומין דרבנן ואי משום הטעם שיהיב שהרי שרי לומר לגוי לחלוב הבהמה בשבת משום צער ב"ח זה יותר פלא וכי משום דבשביל צער ב"ח הותר השבות דאמירה להגוי לעשות מלאכה משום זה כשהגוי חולב למשקה ולא משום צער ב"ח נמי מותר ומי לא איירי היכי שכבר נחלבה בהמה זו היום ששוב אין החלב מצערה הרי נעשה מלאכת איסור בשביל ישראל והמהרי"ל שמביא בתר הכי לא כתב סברה זו אלא דמש"ה לא אסיח דעתו מן החלב עיין וק"ל וא"כ לענ"ד לא ס"ד שהרשב"א יתיר לקדרה רקנית והנה הפר"ח אף הוא פירש לתשו' הרשב"א ומביא בהקדמה דברי הסמ"ק ופירשו שטעמו משום דס"ל דאין צריך הכן בדגוי לכן לאכלו שהוא דבר שהיה יכול הישראל לעשותו שהרי חולב אדם עז לתוך הקדירה ש"ד אבל אם אנו מתירין לו לשתותו כיון שאינו רשאי לחלוב לתוך הקערה יש לחוש שיאמר לגוי לחלוב ולפיכך אסור לו לשתות והוא לענ"ד פי' זר דכיון שנעשה פעם משקה בהקערה