בית מאיר אורח חיים קסב

ובפרט שבמוקצה דבהמה שייך קצת יושב ומצפה שמא תמות. (אמנם למה שביארתי והארכתי בחידושי למס' שבת בדברי תוס' י"ט ע"ב ד"ה מדכרכי דזוזא והעלתי שמוקצה זה של ב"ח שמתו גרוע ממוקצה דאוצר משום דמוכן לאדם לא הוי מוכן לכלבים כמבואר תוס' שבת מ"ה ע"ב והוי כעין מוקצה דב"ח של גוזלת דלכ"ע לא בעינן דחוי בידים משא"כ בהמה הנשחטה לאדם דמעיקרא עומדת ומוכנת לאדם אלא שהודחה מחמת איסור שחיטה והשתא כשסר האיסור עדיין מוכנת לאדם בזה שפיר בעינן דחוי בידים וכעין זה כתב הרשב"א והר"ן בשם הרמב"ן פרק חביות לגבי חולב עז בשבת וצ"ע)

אך א"כ צ"ע דברי הטור דהכא שכתב בקורה בריאה שנשברה בי"ט אף לר"ש אסור. ודבריו לענ"ד לקוחים מדברי תוס' ביצה ב' ע"ב ע"ש תמצא כדברי והב"י שכתב שהם לקוחים מקושי' הגמרא דף ל' נראה שכתב הכי מפני שבאמת אף דברי תוס' הנ"ל מהתם נובעים אבל להנ"ל קשה לי אף על התוס' דמאי קשיא להו הא לא הוי דעתיה עלי' ומודה ר"ש הא סתם קורה שנשברה איירי בקורת בית העשוי מזמן גדול דלא שייך גבייהו דחינהו בידים והתוס' הלא המה מכלל הפוסקים דר"ש תרתי בעי דחינהו בידים וגם אין דעתו עליו כדאיתא בדבריהם סוף שבת ד"ה לבר ע"ש וכן העיד עליהם היש"ש חולין הנ"ל ומכ"ש הטור שפוסק להדיא הכי בסי' שי"ח וא"כ אפילו קורה בריאה שנשברה בי"ט לישתרי לר"ש ואפילו נימא דמה שנאמר ולא מן הקורה הנשברה בי"ט קאי על הרישא דאין מבקעין עצים מן הקורות דאיירי בסדורות לבנין כדמבואר בתוס' שבת קר' ע"ב ד"ה והא אמר ר' יוחנן מ"מ קשה דהיכי משמע להו דאיירי בשסדרן מעי"ט דילמא הברייתא סתמא קתני דמשמע אפילו בשסדורין מזמן גדול ולהכי שפיר הסיפא הוא דלא כר"ש דלדידיה לשטה זו לא אמרינן גביה מגו דאתקצאי לב"ה כיון דלא דחינהו בידים אף בקורה בריאה וגם על הטור קשה דהיה לו לבאר דוקא בנשבר קורה בריאה שסדרן עי"ט הוא דר"ש נמי אוסרים וכבר מבואר נמי מדברי תוס' שבת קנ"ו הנ"ל דאף במוקצה מחמת ח"כ דמודה ר"ש היינו כל זמן שלא סר הקפידתו אבל כשנשבר לא ס"ל מגו דאתקצאי לב"ה אתקצאי לכולי יומא וא"כ פשיטא דלשטה הנ"ל בעי נמי ר"ש אף במוקצה מחמת ח"כ להיכי דנשבר דעתיה עלויה וגם דחי בידים וא"כ צ"ע כנ"ל והשטה דביצה ל' כבר ישבתי לשטה זו כנ"ל עיין ודוק ובע"כ לומר שהתוס' הכא וגם הטור סוברים דכל שנעשה ע"י אדם ואפילו מזמן גדול חשוב דחאו בידים ודלא כמשמעות דבריהם שבת מ"ד הנ"ל וצ"ע

ובלא כל הנ"ל תמוהים לי דברי הגהות הרא"ש גופייהו עם העתקתם של המ"א אף לדעת ההג"ה הנ"ל שהתוס' בשם הר"י כתבו לסתם בהמה שמתה דמקרי דעתו עלייהו מה שבאמת לדעתי אינו אכתי תמוה הוא פסקו להלכה שמשום זה מותר לבריא אפילו נחלה בשבת דאם התוס' כתבו הכא היינו לתי' ר"ש למ"ד שמתיר אפילו בבהמה בריאה שמתה אבל להלכה איך אפשר ליפסק מכח זה הכי שמותר לבריא מה שנשחט לחולה שנחלה בשבת משום דמקרי דעתו עלי' הא בפרט זה במוקצה מחמת איסור ודעתו עלי' קים לן דלא כר"ש כגון מותר שמן דנר זוטא שהדליקו בו בשבת קי"ל דאסור כמבואר סימן רע"ט וכה"ג נמי קשה לי על הטור הכא שכתב בקורה רעועה דלר"ש שרי לנ"מ למאן דפסק בי"ט כר"ש הא אפילו בשבת מוסכם דלא קי"ל בזה כר"ש דמהני דעתו עליה וטעם הפוסקים דסי' שי"ח ודסי' שכ"ד הכל כמבואר בהרא"ש חולין וח"ר שם ותה"ב דבזה קי"ל כר"ש דכל דלא דחי' בידים אפילו באין דעתו עליו לא אמרינן מגו דאתקצאי לבה"ש ובסי' תקי"ח סקי"ג הרגיש המ"א בעצמו על הטור ויש"ש והניחם בצ"ע והכא לא הרגיש בכל זה

שם וקרובה להשבר כתב המ"א ונ"ל דאפילו היתה רעועה מקרי נולד ומה דאיתא בהמביא דף ל' הכא בסוכה רעועה עסקינן והרי שם נמי הוי נולד דאם קורה מפני שבשלימתו עומד לבנין כשנשבר מקרי נולד דמעקרא כלי והשתא שבר כלי מכ"ש מה דמעיקרא היה בנין גמור והשתא נפל דהוי נולד ומ"מ מהני דעתו עלוי' היינו לר"ש דל"ל כלל נולד ואך איסור דמוקצה מחמת איסור היכי דלא היה דעתו עלוי' הוא דאית ליה ושפיר אבל למאן דאית ליה נולד י"ל דלא מהני דעתו עלוי' לנולד אך צ"ע לראי' ואולם בנולד גמור דמודה בו ר"ש כמו מיא בעיבא כדאי' בתוס' ריש ביצה ודאי מוכח דלא מהני דעתו שהרי מי לא יושב ומצפה מתי יבא הגשם לנו אבל בנולד דשייך לפלוגתא דר"י ור"ש י"ל נמי למה דפסקו כר"ש דבקורה רעועה אף דמודה ר"ש בקורה דהי' מוקצה מחמת ח"כ מ"מ מחמת דדעתו עלוי' שרי דלא כר"י בזה דלא מהני לו דעתו עלוי' ה"ה די"ל דלנולד אף למאן דלא פסק כר"ש בנולד דמפני דדעתו עלוי' פסקינן כותי' דמהני אף לנולד. לזה מביא ראי' מן הירושלמי שבב"י שכתב אפילו כלי שנשבר מעי"ט ויש בו תואר כלי ונשבר בי"ט אסור וזה ע"פ פי' הד"מ להירושלמי וא"י אף לפי' זה מה הראי' די"ל מפני שהיה לו תואר כלי ולא היה רעוע עוד שיהא עומד להתבטל מתואר זה להכי כי נשבר בי"ט הוי נולד ולעולם ברעוע ועומד להתבטל אף שנשבר בי"ט שרי ולא הוי נולד ובל"ז במח"כ הד"מ אין פירושו מוכרח כלל והעיקר כדנראה מהרשב"א שבפר"ח שכתב ומ"ש אבל אם נשברה מעי"ט סיים הרשב"א ואינה ראוי' עוד לבנין וכתב הפר"ח ונראה שהוציאו מן הירושלמי דאמרינן דכשיש עלי' תואר כלי אפילו נשברה מעי"ט אסור ור"ל כיון דקורה הוי מוקצה מחמת ח"כ מדעומד לבנין כל שנשאר לו תואר כלי להיות ראוי לבנין עדיין הוא בהקצאתו מח"כ וכבר השיג נמי המפרש בעל ק"ע על הד"מ ומפרשו הכי והוא עיקר וא"כ אין שום ה"א לראי' לדינו אך מסברא יוכל לדון הכי והפר"ח כתב נמי סברא זו בקצת הוכחה וכתב ומ"ש אפילו היתה רעועה אעפ"י שהיא רעועה ביותר דדמיא למסוכנת שיתבאר סי' תקי"ח ס"ו שמחתכה לכלבים משום דדעתי' עלוי' ש"ה דאסור משום נולד [וגוף סברא זו דנולד לא ליהני דעתו עלוי' לענ"ד יש לעיין בח"ר שבת דף קמ"ד ע"ב ד"ה הא דדייק ע"ש ודוק] אבל אף דין זה לענ"ד צ"ע כי אם היא רעועה בדומה למסוכנת י"ל דשוב אין שם כלי עליה ולא שייך כלל לדין נולד דמעיקרא כלי וצ"ע:

תו כתב המ"א ומיהו כו' ומיירי שעושין עדיין מעין מלאכתן ראשונה זה כתב לשטתו בסי' ש"ח שהוא ע"פ שטת התוס' אבל ע"ש שהוכחתי מהרי"ף והרא"ש כדהבין הב"י דס"ל בפשוט דכל שיש עליו תואר כלי דחזי למידי שוב מוכן הוא ולא מקרי נולד כלל ע"ש ודוק:

תו כתב המ"א ונ"ל דבכלי אפילו היה שלם אתמול ונשבר בי"ט שרי לר"ש דכלי עשוי להשבר משא"כ בקורה וא"י מה קאמר דממ"נ אילו היה ר"ש סובר דין דנולד הא כבר כתב דלנולד לא מהני דעתו עלוי' אבל האמת דר"ש ל"ל כלל נולד. וא"כ מה הצורך לסברתו דכלי עשוי להשבר הא מוקצה לא היה כלל והרי אפילו בכלי שלם מסיקים לכ"ע ומה הצורך בזה לדעתי' עלוי' משא"כ בקורה בריאה דהוי מוקצה מחמת ח"כ [או מוקצה מחמת איסור סתירת בנין אם (חסר איזה תיבות) מוכרח לר"ש דעתי' עלוי:

סעיף ג ואם חסר כו' הרי הן מוקצה לטעם זה הפוסקים כר"ש שרי אבל לטעם הר"ן לכ"ע אסור ועיין בט"ז:

סעיף ה עצים וכו' בהרי"ף ורא"ש הטעם דהו"ל נולד ואסרו להו רבנן גזירה שמא יעלה ויתלוש וקשה למה לו טעמא דנולד ות"ל דהוי מוקצה דמחובר ואפילו הרי"ף שפוסק בסי' שי"ח לפי' הרא"ש חולין דבעינן דחוי בידים ומבאר הב"י לשטה זו דס"ל דטעם מוקצה הנאמר בנכרי שהביא דורן אינו אלא לר"י וכתירוץ ראשון שבתוס' מ"מ קשה הא הרי"ף פוסק בי"ט כר' יודא ומכ"ש דקשה על הרא"ש שפוסק להדיא בנכרי שהביא דורון דהמוקצה דמחובר הוא אפילו לר"ש אמנם עיין סי' שי"ח סעיף ב' מה שכתבתי ליישב הרא"ש מקושיא