בית מאיר אורח חיים קסא

רוצה לחלק בין המתירין אוכל נפש אפילו אפשר מעי"ט לבין הפרשת חלה שמודים שאסור היינו משום דבחלה הוא מתקן גמור וא"י אטו מבשל לאו היינו מתקן גמור אבל העיקר לענ' דהפרשת חלה מפני שאינן אלא הכשר העיסה מאיסור טבל אינו מלאכת אוכל נפש ממש אלא מכשירין שאפשר לעשותן מעי"ט דאסור וסברא זו נאמרה ביש"ש פ"ק סי' ל"ב לענין מליחה מדם ע"ש וק"ל

סימן תקא סעיף א' שעומדת לבנין כתב המ"א דהוי מוקצה מחמת חסרון כיס וכו' וכתב הב"י שכן הוא בהסמ"ג והוא דף כ"ה ע"ב כתב אין מבקעין מסדר הקורות מפני שהוא מוקצה מח"כ דאפילו ר"ש מודה ואולם בזה לשטתו שבדף הנ"ל ע"א מביא בשם הר"ת אבל מה שאין מבקעין עצים מן הקורה זהו משום מוקצה מחמת חסרון כיס דאפילו ר"ש מודה דהיינו ארזא דסוף מס' שבת ובשטה זו דסתם סואר של קורות היינו ארזא ע"כ אזלו נמי התוס' ביצה דף ב' ע"ב במה שכתבו לא מרישא וכו' ע"ש אמנם צ"ע כי לענ"ד לא משמע הכי הסוגיא דסוף שבת במה דמשני ההוא ר"י בר יהודא מתני לה כלומר ר' יוחנן מתני מתני' לא בסתמא אלא בשם יחידאה ואינה הלכה והרי הרישא אין מבקעין ודאי הלכה הוא שהרי ר"ש מודה בה ותו מדקאמר על הקושי' דבתר הכי התם בארזי ושוכא משמע דוקא שם איירי בהכי אבל המתני' דאין מבקעין דלא מוקמי בביצה ל"א ע"ב אלא בסואר של קורות משמע דלא היינו ארזי אלא סתם קורות המסודרים לבנין ואינו מוקצה אלא לר"י וזה מוכח להדיא מפי' רש"י שבת קכ"ה ע"ב דאיתא שם מ"ד גשוש כ"ש סואר ומ"ד סואר אבל גשוש קפיד עלייהו ופרש"י סואר סדר של קורות חדשות שמסדרין לבנין וקפיד עלייהו פי' שלא יתעקם ומייחד להם מקום ומקצה להם בידים ואפילו לר"ש אסור דמוקצה מחמת חסרון כיס אפילו ר"ש מודה מבואר להדיא הא סואר דהיינו קורות הסדורים לבנין תליא בפלוגתא דר"י ור"ש דסתמייהו לאו היינו ארזא ושוכי ולהכי נמי דקדק לפרש בביצה דף ל' בארזי ושוכי דמוקצה מחמת ח"כ דדמי' יקרים מבואר מכל זה דקורות סתם המסודרים לבנין תליא בפלוגתא דר"י ור"ש ובתוס' ביצה הנ"ל יש לדחוק אף דלשונם לא משמע הכי דר"ל דאין הראי' מרישא משום דהיה מצי לשנויי דקורות היינו ארזי ושוכי כדמוקים בשבת וביצה הנ"ל ועד"ז הבעה"מ ריש ביצה האידך בריי' עכ"פ מבואר דסתם קורות המסודרים לבנין אינם מוקצה מחמת ח"כ אלא שהסמ"ג מפרש דסתם סואר היינו ארזא וצ"ע

שם וקרובה להשבר כתב המ"א זהו אליבא דר"י אבל לר"ש מותר ברעועה טור: ונ"ל דאפילו למ"ש סי' שכ"ז ס"ו דבהמה בריאה שמתה מותר לר"ש היינו משום דמ"מ יושב ומצפה שמא ישחטנו חש"ו וכמ"ש תוס' חולין דף י"ד ד"ה מחתכין עיין ריש סי' שי"ח ולפי הנרא' מדלא כתב בפשיטות דבבהמ' בריא' שמת' שייך דיושב ומצפה מתי תמות וכדאיתא ברשב"א חולין דף ט"ו ד"ה עד כאן דהיינו טעמא דמ"ד חלוק ר"ש אפילו בב"ח שמתו לשטת הפוסקים דר"ש במוקצה מחמת איסור דלא דעתי' עלי' לא בעי דחי' בידים ומודה דאסור אלא ש"מ דרוצה נמי לתרץ מה דמבואר ריש סי' שי"ח דאפילו נחלה בשבת שרי לברי באומצא ומתרץ בסברת תוס' דשייך יושב ומצפה מתי ישחטנו חש"ו. ודברים אלו אף שכתובים נמי בהגהות הרא"ש שם שכתב אבל לפי' ר"י סוגיא דלעיל דהכא נמי יושב ומצפה אימת ישחטנה חש"ו מותר אף כשיחלה בשבת המה תמוהים בעיני דאיך יעלה על הדעת דסתם בהמה הנשחטה לחולה שנחלה בשבת חשוב דעתיה עלויה יותר מנר גדול אי משום דיושב ומצפה שמא ישחטנו חש"ו, מכ"ש דנימא דמקרי יושב ומצפה אף בנר גדול שמא יכבנו גוי או חש"ו ולענ"ד תוס' מעולם לא כיונו להכי אלא דייקו בלשונם וכתבו ובהמה נמי איירי ביושב ומצפה שמא ישחטנו חש"ו ורצונם לתרץ המתני' אליבא דמ"ד דחלוק ר"ש אפילו בב"ח שמתו ואפשר דלא מסתביר להו אפילו לומר דיושב ומצפה מתי תמות כדכתב הרשב"א ודחקו עצמם לאוקים המתני' דאיירי באדם פרטי שיושב ומצפה שמא ישחטנו חש"ו ואחרים רואין אותו דבזה ניחא לו דלא נתנבלה ואף על זה חולק היש"ש וכתב שם ואין למצוא היתר לשוחט בשבת שאם יושב ומצפה שמא יבאו חש"ו וכו' כמ"ש תוס' סברא רחוקה היא בעיני אבל להעמיד סתימת הפוסקים דסי' שי"ח דמן הסתם חשוב משום זה דעתי' עלוי' חלילה להעלות על הדעת ועיקר טעמם שם מבואר בב"י והמ"א עצמו כתב שם הטעם דאנן קי"ל כר"ש בזה דלית ליה מוקצה מחמת איסור כ"א בשדחאו בידים אלא דר"ש פליג אף בדחאו בידים היכי דדעתו עלויה כמו בנר זוטא ובזה לא קי"ל כותיה רק במה דמצריך דחה בידים הוא דקי"ל כותי'

ולשטת הפוסקים הרי"ף והרמב"ם ורא"ש ורבו של הרשב"א והה"מ זה באמת טעם המ"ד דחלוק ר"ש אפילו בב"ח שמתו ולא צרכינן כלל לדחוקי דמקרי דעתיה עלויה משום דיושב ומצפה מתי תמות: אך לשטה זו צריך ביאור מה מקשה הגמרא ביצה דף ל' ע"ב על סוכה הנופלת דלאו דעתיה עלויה הא מבואר בתוס' שבת מ"ד ע"א ד"ה שבנר ושבקערה דסוכה העשויה מימים רבים לא מקרי דחי' בידים וא"כ מה בכך דאין דעתו עלויה הא הוי כשוחט לחולה שנחלה בשבת דשרי לר"ש מטעם דלא דחה בידים אבל זה לק"מ דהמקשה דייק מדקאמר ור"ש לטעמיה דמותר שמן ולא קאמר ר"ש לטעמיה דמתני' דמתיר נבילה ש"מ דרוצה למוקים להברייתא בסתמא דאפילו בשבנה הסוכה לצל עי"ט דודאי מקרי דחוי בידים ומ"מ לית ליה מוקצה כמו במותר שמן ושפיר מקשה ומשנה דנהי דסתמא הברייתא מ"מ מדמבואר בדבריה דבנופלת איירי דאל"ה הא סתר אהלא ממילא איירי נמי ברעועה וכדברי תוס' ביצה דף ב' ע"ב דמסתמא הנופלת בי"ט רעועה היתה מעי"ט וממילא אזיל שפיר דלא קאמר הגמרא ביצה הנ"ל הניחא כדדייק המ"א דהא לא שייך כלל לפלוגתתם אמנם לשטת הפוסקים החולקים בסי' שי"ח וסוברים דבמוקצה מחמת איסור לא בעי ר"ש דחוי בידים בזה מוכרח מה דלא קאמר הגמרא הניחא משום דודאי אף המ"ד דחלוק ר"ש אף בב"ח שמתו לא משום דסבר דחלוק ר"ש ואפילו באין דעתו עליו דהא חילוק זה מוכרח לכ"ע בדעת ר"ש עצמו בשבת מ"ד מלישנא דברייתא דאבל אע"כ כדכתב הרשב"א דמ"ד זה סובר דאף בהמה שמתה שייך דעתו עלויה שמא תמות ממילא בלי שום מעשה אדם משא"כ בסוכה בריאה וה"ה לדדהו בשוחט לחולה שנחלה בשבת שאסור וכמו שכתבתי משמע נמי קצת לשון הטור שבסי' תקי"ח שכתב העושה סוכה בעצרת לצל דמשמע שעשאה עי"ט על זה כתב ור"ש מתיר ברעועה הא בבריאה שנפלה אפילו לר"ש אסור משום דחשוב דחה בידים כיון שעשאה בעצרת משמע הא אילו עשוי' מזמן גדול אפילו בריאה שרי לר"ש כיון דלא חשוב דחה בידים שהרי הטור פוסק כהרא"ש בסי' שי"ח וכנ"ל

ואף שהטור עצמו סי' תקי"ח הנ"ל פוסק כמ"ד מודה ר"ש בבהמה בריאה שמתה ש"מ דלא בעי דחוי בידים והב"י סי' שכ"ד כתב שסמך עצמו על הלכות י"ט אבל זה שבאמת דברי הטור בזה תמוהים ממה דפסק סי' שי"ח: והאמת שזה ממש יש לתמוה על הרי"ף לפי מה דפירשו הרא"ש בחולין דרב דימי איירי אפילו בנחלה בשבת ונראה דמשום זה ביאר הר"ן חולין דעת הרי"ף כשנחלה מע"ש וכן מבואר בהרא"ה שאצל תה"ב דף י"ח שהבין דעת הרי"ף הכי אך הב"י בסי' שכ"ד הוכיח מהרי"ף ורא"ש שפסקו כמ"ד חלוק היה אפילו בב"ח שמתו וצ"ל דס"ל להב"י אף דהיה להם הגירסא במסוכנת וד"ה לא פירשוה כהר"ן כ"א דבמסוכנת אפילו ר' יודא מודה אבל הפלוגתא אפילו בבריאה ובשבת סתם כר"ש ובי"ט כר"י ובמסוכנת מודה ודו"ק אבל דברי הטור שכתב להדיא היתה בריאה ומתה אפילו לר"ש אסורה א"א ליישבו עם פסקו שבסי' שי"ח ואם שכבר הרגיש בזה הב"ח בסי' שכ"ד וכתב והא דכתב רבינו בסי' שי"ח וכו' היינו לגבי אדם שחלה בשבת אבל לגבי כלבים הוי מוקצה כשהיתה בריאה מבע"י ונתנבלה בשבת אבל לפ"ר דבריו תמוהים להחמיר במוקצה דטלטול לפני בהמה יותר ממוקצה דאכילת אדם