בית מאיר אורח חיים קנז

דמותר לר"ש ולדעתי להפוסקים כר"ש אף בדין דסעיף ח' אפילו ברחוק מהעיר דלאו דעתיה עלייהו נמי שרי בלא זימן ולא גרעו מהלנים חוץ לתחום דמותר לר"ש וכי משום דמכוסים מן העין חמור איסורי' דמוקצה הרי בסעיף ג' דמצודת דגים שהיו פרושים מעי"ט כל שידוע שניצודו מבע"י מותרים אעפ"י שהם מכוסים מהעין ומה בזה שלא ידע מבע"י כלל שנצודו בו דגים אין בם משום מוקצה מכ"ש ביבר שיודע שיש בו דגים ודעתו עלייהו דאין בם משום מוקצה ומה שנתלה בלשון הרמב"ם שכתב הרי זה מוקצה הברור שלא נתן טעם זה להאיסור צידה אלא משום מה שמסיים ואם צד לא יאכלו דהיינו אך מטעם מוקצה והוא מוקצה מחמת איסור צידה דמודה בו ר"ש להכי ע"כ העיקר כדדחק הב"י ודוק:

סעיף ג אפילו ספק צידה אסורה עיין פר"ח מאריך להוכיח דלא כדעת הרשב"א שמחלק בספק מוקצה בין מוקצה דלית ביה חשש איסור דאורייתא ובין היכי שקרוב ליגע באיסור תורה כמו צידה וקצירה ע"ש היטב שדחה דברי הרשב"א מהלכה ופסק להחמיר בכל ספק מוקצה ונולד מטעם דשיל"מ וגם ספק צידה ומחובר למסקנה דרב אשי אין איסורו אלא משום דהוי דשיל"מ וא"כ יצא לנו מחומרתו קולא דאפי' בספק צידה ומחובר היכי דלא שייך להחמיר מטעם דשיל"מ כגון בדברים הנפסדים עד למחר מותרים כדאיתא בי"ד סימן ק"ב והוא מהר"ן ריש ביצה ולענ"ד ליתא חדא מה דמשני במה שהקשה מה מקשה הגמרא לר"י ולר' יוסף יתר מעל המתני' דספק מוכן דאזלה לס"ד דרבה בפסחים דמוקצה דאורייתא וזה תימא דכבר אידחי התם ותו דלשטתו דספק מוכן הוא רק מטעם דשיל"מ מה חידש רב אשי בסתם כאילו לא נחלקו תנאים בהא והרי במחלק שנוי ויותר היה מהראוי לומר דבריו על המתני' דלקמן לבאר טעמא דספק מוכן שהוא משום דהוי דשיל"מ ותו דא"כ קשה על הר"ן דבריש פרק אין צדין משיג על רש"י במה שפי' דאיסור צידה בי"ט אף דהוי מלאכת אוכל נפש משום שהיא אפשר לעשותה מעי"ט וכתב דידוע דדגים נפסדים מיום ליום אף בהניחם במצודה וא"כ קשה אליביה מה טעמא דספק דגים הנצודים אסורים באמת ואפילו נימא דלא כהר"ן בזה אלא במצודה במים אינם נפסדים מ"מ קשה דהא ודאי עינינו רואות והחוש מעיד על זה שדגים שמחוץ למים הם נפסדים מיום ליום וא"כ מה מקשה הגמרא על ר"ג ראיה לסתור דילמא מה שהקיל בעובדא דנכרי שהביא דגים הוא מטעם שהיו חוץ למצודה ונפסדים בשהיתם ולכן הקיל משא"כ במצודה פרוסה מודה בהספק מוכן מדאינם נפסדים ואף דיש לידחות דעכ"פ ראי' אינה מ"מ קשה דלסתור נמי לא הוי ותו קשה על פסקא דר"פ דכללא כייל אם יש במינו מחובר דאסור ולמדו ממנו כל הפוסקים דהיינו אפילו בספק ואי דרק הטעם משום דשל"מ הא רוב מיני פירות כמו תאנים וענבים תותים נפסדים בשהיתם כמבואר בבעל המאור ור"ן ריש אין צדין ואיך פסיק ותני דספיקם אסור לכן לענ"ד הברור כדעת הרשב"א דחילוק גדול יש במוקצה מחמת איסור דאורייתא כמו צדה ומחובר דספיקו אסור בלא טעם דדשיל"מ ואפילו בדברים הנפסדים ומה דרב אשי תירץ על ביצה משום דהוי דשיל"מ היינו ביצה דסתמא אינו נפסד מיום לחבירו ובזה מסיק הרשב"א דכל דבר שיל"מ ספיקו אסור ור"ל והדומה לו במה שאינו נפסד. אך א"כ צ"ע מה שהעתיק, בשמו בספק בהמה שהובאה מחוץ לתחום אפילו בשביל ישראל דשרי דהא בהמה חי' ודאי אינה נפסדת הגם שיש לידחק דעיקר טעמו להיתר היינו כמו שמביא הפר"ח בשם התוס' דעירובין דבתחומין הקילו ולא משגחו בדשיל"מ מ"מ קשיא מה דתלה התירו בספק מוקצה ונולד דלית ליה נגיעה בדאורייתא ושם ודאי דאינו מתיר כי אם בדברים הנפסדים באופן דלא שייך דשיל"מ זה ודאי צריך עיון:

והאמת שלולא דמסתפינא לומר מילא חדתא הייתי אומר בדעת הרשב"א דסובר דלא כדעת התוספ' הנ"ל דבתחומין יש להקל אלא שסובר דעיקר דין דשיל"מ לא חידש לן רב אשי בי"ט כ"א בביצה דלא שייך גבי' שמחת י"ט כדאית' בתוס' מס' ביצה דף ט' ע"ב ד"ה אלמא משא"כ במידי דמיכל כמו בשר ודגים ומכ"ש במים כשאין לו אחרים לבשל בהם או לשתות דודאי שייך גביה שמחת י"ט מה בכך שהם דשיל"מ למחר אטו מחר יהיה י"ט כהיום וכי ליכא להשגיח בי"ט יותר ממה שיופסד המאכל או יהיה לו הפסד ממון וטורח בההיתר שרבו הפוסקים בי"ד שלא להשגיח בדשיל"מ וכה"ג מצינן מס' הנ"ל דף י"ז ע"ב דמשני בדאית ליה פירא אחרינא הא לאו הכי לא אוקמו חכמים דבריהם במקום עונג שבת ומכ"ש די"ל הכי בדשיל"מ ואילו כן אזלו כל דבריו כהוגן דוק ותשכח אך מדברי הר"ן במה שהתיר ספק צידה בי"ט שני אך מטעם דבס"ס לא אמר רב אשי חומר דדשיל"מ נראה ברור דלא כסברתי וגם לא מצאתי בשום פוסק כדעתי ע"כ אני מבטל דעתי ג"כ עכ"פ זה נלענ"ד ברור דבספק צידה ומחובר בכל ענין אסור ואפילו בדברים הנפסדים דספק מוכן דמתני' לאו משום דשיל"מ אתינן עלי' וליישב דעת הרשב"א אפשר לידחק ולומר דכמו שמחלק בדין מוקצה בין מחמת איסור דאורייתא למוקצה מחמת איסור דרבנן ואפשר הוכיח חילוק זה מדין ספק מוכן שבודאי מוכרח שבלא טעמא דדשיל"מ אסור בספק כנ"ל ומדין ספק תחומין הנאמר בעירובין פרק מי שהוציאוהו שנמי ספק מוקצה הן דהא אם המים לאו היינו הם מה שנתקשרו בעבים כי אם שב"ה קנו שביתה באוקיינוס הרי הם מוקצה מחמת א"ת (אך אפשר דבדבר מופקר לא שייך מוקצה ועיין בזה סימן תקט"ו) וקשיא לי' קושי' התוס' מדין ספק מוכן בלא דשיל"מ ובתי' תוס' דבעירובין הקילו לא נסתפיק וחילוק במה דמחלק כן ס"ל נמי דאף מה דחידש רב אשי דשיל"מ נמי לא נאמר כ"א דומיא דגזירת פירות הנושרים דאפשר ליגע בדאורייתא דיעלה ויתלוש או משקין שזבו וכבר משני הגמרא על הביצה דכולה חדא גזירה משא"כ ספק מוקצה ונולד דומיא דתחומין דלית בי' משום לתא דאורייתא ולא חשש נגיעה בדאוריית' אף דשיל"מ אינו מזיק וזה נמי למד מקושי' דעירובין הנ"ל מדלא ניחא לו בתי' תוס'. וג' חלוקים לדעתו מוקצה מחמת איסור תורה וגם יש בו חשש נגיעה בדאורייתא דומיא דספק מוכן דמתני' ודר"פ זה ספיקו מצד עצמו אסור בלא תי' רב אשי דשיל"מ וביצה שנולדה בי"ט דעלמא דהוא חשש נגיעה בדאורייתא אטו ביצה שנולדה ביו"ט אחר שבת תפס תי' רב אשי משום דשיל"מ וכדמצינן לר"י ולר"י דטעמייהו משום פירות הנושרין דהוי נמי חשש נגיעה בדאורייתא אלא דמוקצה לא הוי כמבואר בתוס' שם דאינהו איירי מפירות דהוי מוכנים לעורבים ודעתו עלייהו מאתמול. ומוקצה מחמת דדבריהם וליכא חשש נגיעה בדאורייתא בזה אפילו דשיל"מ מותר בספיקו ובזה נמי אזלה הסוגי' כהוגן ודבריו נכונים ואינם עצמן אך בלא כל הנ"ל דברי הרשב"א אלו והמה מועתקים בסי' תצ"ח בש"ע סעי' ג' צ"ע רב דמה עסק ליתלות ההיתר בגוי שהביא למקולין בהמה והוא ספק בא מחוץ לתחום דשרי מטעם דבמוקצה הולכי' בספיקו לקולא ות"ל דאין כאן מוקצה כלל דשל גוי אין צריך הכן כדכתב בעצמו בב"י סי' תקט"ו בשמו הביאו המ"א שם ס"ק כ"ז וע"כ לידחק מאוד יען דבל"ז הקשה המ"א בסי' תצ"ח סק"ו מסי' תקט"ו סעי' ז' וי"ל דאיירי בישראל ששיגר בהמה שלו ביד גוי להביאה במקולין לימכר עי"ט ונתעכב בדרך ובא בי"ט דבזה פוסק הרשב"א דאין בו משום איסור הבא בשביל ישראל דאסור משום גזירה כדאיתא ס"ס תקט"ו' אך הרמ"א מסיים שם דוקא בשאין בו משו' מוקצה והיינו כשבודאי הי' בין השמשות חוץ לתחום אבל בספק מתיר ספק מוקצה כזה ודו"ק ומ"מ דחוק הוא וצ"ע

ונלענ"ד להביא ראיה לשטת הרשב"א הנ"ל דספק מוכן . דמתני' אסור בלא טעם דדשיל"מ מן הירושלמי ריש ביצה דז"ל נתערבה במאה כולן אסורות במה הא כמ"ד ספק מוכן אסור ברם הא כמ"ד ספק מוכן מותרים נשרים ספק מהיום ספק מאתמול ברם הכא יש כאן אחת לאסור והוא מוכחת על