בית מאיר אורח חיים קמח

נראה פירושו פשוט מדאיירי בחטה הנמצאת בצלי לשטתו שאינו מצריך אלא נטילה לפי אומד ומשום דאינו מפעפע מותר כל ימי פסח ואפילו שביעי אינו מתיר השהיה בלא הנטילה דלדידיה הכדי נטילה אפשר יש בו נ"ט בפחות מס' ואסור הכדי נטילה ד"ת וחש להשהיה בפשוט לתקלה דאכילה ומצריך אף בשביעי לחתוך הפעפוע ולמיעבד לו כפיות כלי כמו ביום א' דפסח משא"כ ביום אחרון שהוא ספק לא חש להתקלה דאכילה ומתיר השהיה פשוטה בלא כפיות כלי אף הכדי קליפה ולהכי בי"ט של ז' מצריך הנטילה עם כפיות כלי כדי לבערו במוצאי י"ט ואין ה"נ אילו נמצא החטה בתרנגולת ע"י בישול אף אלו קאי בשטת האוסרים אף בתערובות משהו השהי' היה מתיר בז', של פסח כמו ביו"ט אחרון דמ"ש הא ע"כ משהה ליה עד אחר פסח ואולם המרדכי שבב"י שהוא בלשון זה וחטה מבושלת בתרנגולת אין להשהותה אלא א"כ נמצאת ביום אחרון של פסח דאין בו איסור כ"א מדרבנן זה א"א לפרש כנ"ל אמנם כבר מבואר בהח"י ריש סי' תמ"ז והח"צ שטבע לשון המרדכי שבפ"ק שכתב וגם נאמר בשם ר"י שהחטה הנמצאת בתרנגולת בפסח צריך כפיות כלי בי"ט כדי לשורפה בחוה"מ לא משמע אלא דקאי אחטה והח"צ ביאר דאי על התרנגולת קאי הוה ליה למימר שהתרנגולת הנמצא בה חטה והח"י הוכיח. מדפי' האו"ה ע"פ דברי המרדכי שבפ"ג דע"ז דהתרנגולת מותר בהנאה ע"י פדיון להכי מסכימים דקאי אחטה וכן אומר אני דמה שכתב וחטה מבושלת בתרנגולת אין להשהות' אילו אתרנגולת היה לו לומר ותרנגולת מבושלת בחטה וגם מה שמסיים אלא א"כ נמצאת ביום אחרון אילו אתרנגולת קאי היה לו לומר אא"כ נמצא בפסח אלא משמע דאחטה קאי כלפי שכתב בפ"א שהחטה צריך כפיות כלי כדי לשורפה בחוה"מ כתב נמי שהחטה אין להשהותה בפשוט אלא אפילו ביום ז' צריכה כפיות כלי כדי לבערו אחר י"ט אא"כ נמצאת ביום אחרון דאין בו איסור כ"א מדרבנן כיון שאך נתחמץ בי"ט דרבנן אין צריך ביעור כלל אלא מותר בשהיה כמו התרנגולת עצמו א"נ יש לידחק אם אתרנגולת קאי דקאי לשטתיה שמתיר תערובת משהו בהנאה ע"י פדיון א"כ אף בז' של פסח קאמר דאין להשהותו דכיון דיש לו היתר הנאה ע"י פדיון שוב אינו מוקצה שהרי חזי לכלבו ויבערנו ע"י זריקה לכלבו ולא ישהנו אבל למה דנהגנו בפשוט דוקא בביעור ובי"ט בהכרח לכפות עליו כלי ולשהותו ממילא אף בשביעי הדין לענ"ד להלכה ולמעשה כהח"צ ודו"ק: שוב ראיתי בא"ר ס"ס תמ"ו כתב שמצא פסקי רא"ש על הקלף אם הוא בימים אחרונים של פסח מותר להשהותו

סעיף יא ויש מי שאוסר כל העיסה או אותו מצה:

מה שכתב או אותה מצה זה לא נזכר בהתשו' רשב"א שעל פיו חשש להחמיר אלא בהמרדכי נזכר דעה זו וא"כ מה שמסיק הש"ע וראוי לחוש לדעתו היינו לשטת הרשב"א דאפילו בנמצא תוך מצה אפוי' דיש לאסור כל המצות שמן עיסה זו והרמ"א ז"ל שכתב וכן נוהגין תוך הפסח לאסור אותה מצה שנמצא בה ואמרינן כאן נמצא כאן הי' פי' המ"א ע"פ שיטתו דהיינו דוקא ממקום למקום או מחתיכה לחתיכה אבל מזמן לזמן בחדא חתיכה מחזקינן איסורא כגון אם יש בידו עיסה וחתך ממנו ונשאר בידו חתיכה עיסה ונמצא עליו חטה אסורים כולם כן העתיק הח"י ס"ק ל"ב בשמו וזה מבואר בדבריו במ"ש ס"ק ט"ו על לשון הרשב"א שהעתיק ואין לומר בכי הא כאן נמצא כאן הי' לעיין סעי' י"ב ר"ל שם ס"ק כ"א לתרץ בזה סתירת הרשב"א וכבר כתב על זה הח"י ס"ק ל"ז דזה הוא נגד לשון ומשמעות הרשב"א והדין עמו שבודאי אין זה דעת הרשב"א שהרי ז"ל השאלה חטה מבוקעת שנמצאת בפסח בתוך הלחם או מעט לחם בתוך הכעכין אם מותר חוץ ממקום מגען שהחטה והלחם אינו מפעפען וכו' על זה השיב דבר ברור הוא וכו' ר"ל כדעת השואל שאינו מפעפע:

אבל הנידן שלפנינו טעם אחד יש לאיסורו שהחטה המבוקעות אם אתה עושה כחמץ וכאילו נתבקעה והחמיצה קודם שתתנלגל בתוך העיסה כיון שאיסור תערובות חמץ במשהו י"ל שאוסרת את הכל שלא במקום אחד בלבד נגעה אלא כאן וכאן ואין לומר בכי הא כאן נמצא כאן הי' ועוד שמים שבעיסה מוליכין את היוצא מאותו גרגיר בכל וכו' וכן לחם חמץ בתוך הקעכין הלחם עשוי להתפרר ונתערבו פירורין בעיסה וכו' הרי להדיא דפוסק על השאלה לאסור כל העיסה והיכי נזכר בהשאלה שנמצא בתוך הקעכין שנשאר בידו מן העיסה:

ובודאי פירושו פשוט דלא כהמ"א ומה שתמה הח"י דא"כ הא הרשב"א סותר עצמו דהא הוא ממקום למקום ולמה כתב ואין לומר בכי הא וכו'. זה לענ"ד לק"מ דמעולם לא נסתפק הרשב"א דילמא חטה זו או לחם חמץ זה לא הי' בעיסה אלא שתוך המצה נפל דאילו כן ע המצה מיבעי' לאשכוחי ולא בתוך המצה וכדתניא בתוספתא הביאה הר"ש פ"ט דמס' טהרות הקובץ מקרצות מן העיסה ונמצא שרץ במקרצת וכו' נמצא בתוכה של מקרצת הכל טמא ופסקה הרמב"ם בפי"ז מה' אבות הטומאה ופי' הכ"מ ונמצא בתוכה ודאי בעיסה הי' דאי במקרצת נפל לא הי' בתוכה אלא על גבה ומכ"ש בעריכת מצות שכל זמן משנחתך מן העיסה הגדול חתיכת המצה הרי חתיכה זו נוכח עין העורך כל השעה ומתעסק בה ואיך אפשר לספוק דילמא תוך המצה נפל א"ו שבהעיסה הי' ואף השואל לא נסתפק כלל בהכי ומה שכתב ואין לומר בכי הא וכו' זה כתב כלפי שהי' דן להשואל דלא שייך פעפוע א"כ נהי דודאי שהי' תוך מצה זו בעוד שהיתה מחוברת בהעיסה נימא כאן נמצא וכאן הי' ולא נגע החטה בחוץ ממקום המציאה כדאיתא בתשו' מ"ב סי' ס"ט לזה קאמר שזה אין לומר בכי הא בנידן זה מפני הטעם שכתב מקודם שלא במקום אחד לבד נגעה אלא כאן נמצא דרך גלגולה של עיסה זה הברור לדעתי בפי' הרשב"א היוצא מזה שחטה מבוקעת הנמצא תוך הפסח בתוך המצה אפוי' או חי' כל מצות הנעשית מעיסה זו אותה מצה אסורות כדי לחוש לדעת הרשב"א ולא שייך כלל בזה לדון כאן נמצא וכו' כדמבואר בהתוספתא הנ"ל אכן אם אותן המצות מעיסה זו נתערבו עם מצות אחרות שמעיסה אחר דאז הי' הפסד מרובה יש ליסמוך על הרא"ש כהכרעת הב"י ודוק וכל זה כשנאפה תוך הפסח:

סעיף יב אם מלגו כו' יהי אסורה התרנגולת הג"ה ויש מי שמתיר אפילו במליגת תרנגולים משום דאמרינן שמא אח"כ נפל הנה ז"ל תשו' מ"ב סי' ס"ט אחרי שהביא ראי' מכמה פוסקים דלא מחזקינן איסור ממקום למקום וגם ממה דנאמר הכא בב"י בשם הרוקח גבי כלי שלקחו ממנו מים ואח"כ מצאו בדלי חתיכות חמץ וכו' וכתב ואע"ג דהתם בטור מביא מעשה שמלגו וכו' ואסר רבינו אבן התרנגולת דשמא היתה החטה במים קודם רתיחה ולא אמרינן כאן נמצאת וכאן הי' י"ל דאי סובר דלא אמרינן כאן נמצא כאן הי' אלא ממקום למקום או מחתיכה לחתיכה אבל במקום אחד כגון מעשה דראב"ן שיש לספק בזמן ולו' שמא היתה החטה במים קודם רתיחה והחמיצה או לאח"כ כה"ג מזמן לזמן לא אמרינן כאן נמצא כאן הי' דכה"ג אשכחן פ"ק דחולין ובפ"ק דנדה לענין בהמה שנמצאת טריפה ולענין מקוה שנמצאת חסירה דלא אמרינן השתא נטרפה או השתא הוא שחסרה המקוה אלא מטעם העמד המקוה על חזקתה והבהמה כיון שנשחטה בחזקת היתר היא עומדת הא לא הי' חזקה לא היינו אומרים השתא הוא שנטרפה או השתא הוא דחסרה והלכך כאן דליכא חיישינן שמא בשעת מליגת התרנגול הי' הגרעון במים חמין אך קשה ממה שכתב הרב ב"י בשם המרדכי גבי נמצא גרעין חטה אצל תרנגולת בקערה כי משמע התם דלא שרינן אלא מטעם ס"ס אבל אם ליכא אלא חד ספק לא שרינן מטעם כאן נמצא כאן הי' וי"ל דלא אמרינן כאן נמצא כאן הי' אלא היכי דליכא למתלי יותר מבמקום אחר מבמקום שנמצא בו האיסור כגון מחתיכה לחתיכה אבל ההוא דמרדכי דאע"ג שנמצא החטה על הקערה ולא על התרנגולת מ"מ שכיח טפי למצא החטה בתרנגולת יותר מבקערה שדרך התרנגולים לאכול חטים עכ"ל ודבריו שמסיים בעובדא דהראב"ן והלכך כאן דליכא חזקה חיישינן לפ"ר אינם מובנים דלמה אין להתרנגולת זה נמי החזקה דנשחטה הותרה ולאחר שנמלג נפל