בית מאיר אורח חיים קמ

להפריש עד לאחר אפיה אפילו צ"ס לא צריך אלא יקריב כל הככרות יחד ויטול מאחד על כולם כונתו דקאי על מה שלמעלה שלש עיסות הרבה וידוע לו שבעיסה אחד מהן היה בו כשיעו' א"כ אין צריך רק מוקף כמ"ש הש"ך שהבאתיו לעיל דין ג' ולא בעי צ"ס הנה תלה עצמו באילן גדול אבל כבר כתבתי בספרי קנין דעה בס"ס שכ"ה בלשון זה הש"ך מביא בשם הב"ח ונראה דבשני עיסות וכו' וכדלעיל סי' שכ"ד סעי' י"א ובמח"כ הוא שגגת הוראה כי עיין לעיל סי' שכ"ד בדבריו עצמם שבנק"ה דשם איירי שהשאור בא מעיסה גדולה שהיה בו שיעור חלה והשאור גופיה היה מחויב בחלה ושפיר אבל הכא עיסה זו שאין בו כשעור ממ"נ או יאכלנו בלא חלה דהא לא נתחייב בחלה אלא שרוצה לצאת ידי האיסור של הפקעת חלה ומה יועיל מה שמפריש עליו מן המחויב כיון שלא נצטרף בסל ונשאר פטור. ואדרבה איסור עביד שמפריש מן החיוב על הפטור דמי איכא למ"ד דהקפה אפילו ע"י נגיעה תחייב לפחות מכשעור בלא צירוף סל. לכן פי' זה ג"כ ודאי אינו א"ו דהטור בשני עיסות כשעור איירי ואי משום מה דכתב הט"ז תוך סק"ה אבל בטור א"א לומר כן שהרי כתב ואם ידוע שהיא בעיסה שעור חלה לדעתי לק"מ שהרי לפני זה נמי כתב טוב לקרב העיסה יחד ולא כתב לקרב העיסות וכן כתב ואם לא הפריש מן העיסה ור"ל מן העיסות וה"נ ואם ידוע שהיא בעיסה ר"ל כל אחד מן העיסות היה בו שעור חלה ומה שכתב אפילו אם שכח ואכל קצת יפריש על המותר דחלת ח"ל וכו' היינו נמי מההוא טעמא דכיון דבשני עיסות צריך מוקף אין ראוי לאכול בלא הפרשה מקודם

ומה שכתב יפריש על המותר לענ"ד ט"ס הוא וצ"ל מן המותר דבלא זה לשון על אינו הגון ור"ל אם שכח ואכל קצת מצה ולא כולה יפריש מן המותר דהיינו מן אותה מצה שאכל מינה יפריש ולא מצה אחרת דאילו יפגע במצה שאינה מן עיסה זו ונמצא דאכל טבלים משא"כ כשמפריש ממותר מצה זו דאכל מינה הרי פוטר אף מה דאכל וע"ז שפיר מסיים בטעמו דחלת ח"ל וכו' כנלענ"ד פירושו ודלא כמו שרוצה הב"ח ללמוד מדעתו דאף הנאמר חלת ח"ל אוכל והולך אינו אלא דיעבד וכן כתב המ"א שמשמע מהטור דליתא כדמוכח מהרא"ש הנ"ל: דאילו כן מה קשיא לי' על המנהג שרוצים במקיף לכתחילה א"ו דאף לכתחילה שרי וכ"ת הא הוכחתי מהרא"ש דאפילו בשני עיסות אינו צריך מוקף בח"ל זה ל"ק שהטור ראה בתשו' הרא"ש גופיה דלא עמד בדעתו שהרי בכלל ב' סי' ב' בנתערב ככרות הפטורים בחייבים הורה למיעבד כדכתב בהש"ע י"ד סי' שכ"ד סעי' י"ב הרי שהצריך שם אך משום מוקף אף צ"ס כדאיתא שם בלשון זה ואין לחוש שמא אותן ככרות שנתקנו מפסיק בין העיסה ובין הככרות שלא נתקנו ולא הוי מוקף כי אותן ככרות שנתקנו לא חשיבו הפסק וכדתנן וכו' הרי להדיא דאף בח"ל מצריך מוקף שהרי העובדא בח"ל היה א"ו דלא עמד בזה בדעתו ומודה דאף בח"ל בעינן מוקף בשני עיסות

ואף דעכ"ז לפ"ר סותר נמי דעתו דבתשו' הלזו מצריך למוקף נמי צ"ס ואף נגיעה שהרי מקפיד שלא יהיו הככרות הפטורים חשובים הפסק דהיינו כדמשמע מתוס' פ"ק דנדה דף ז' וכדמסופק הר"ש במס' חלה הנ"ל זה ל"ק כי עיין בהדרישה סי' שכ"ד מ"ש בשם המהרש"ל לתרץ למה הצריך ה' רבעים משום דעיסה וככר הוא כשני מינים המקפידים שאינם מצטרפין לכשעור כדאיתא שם סי' שכ"ו וא"כ דחשוב מקפיד אף למוקף צריך נגיעה דוקא (וזה דלא כמסקנת נקה"כ סי' שכ"ו דלענין מוקף לא חשוב מקפיד אלא טומאה וטהרה דוקא דמזה מוכח דליתא אלא כדעת הט"ז) ואפשר אף צ"ס כדמסיק הרא"ש במס' חלה אבל מ"מ ודאי נשמע מיניה דלחלת ח"ל בשני עיסות מודה דצריך מוקף ודוק אך עכ"ז א"י ליישב דעתו שם סי' שכ"ד באופן השלישי שכתב או יצרפם כולם בכלי אחד ויפריש וכו' דבזה שיש הכל ככרות ומחויבים בחלה בלא צירוף כמבואר בהשאלה שבאו מעיסה שגיבולם כאחת וא"כ למה מצריך צ"ס למוקף לשטתו ובזה אף הטור וש"ע סותרים עם סוף סי' שכ"ה וכבר הרגשתי בזה בספרי הנ"ל לי"ד ס"ס שכ"ה גם על הטור וש"ע מ"מ בזה דלמוקף לא צריך רק קירוב סומך הטור על דברי אביו בהלכות פרק א"ע ובמס' חלה מפני שמסכים עמו הרא"ש אבל במה לענין הצרכת מוקף בשני עיסות אף בח"ל פוסק הטור כדעת אביו בהתשובה

העולה מזה דלפ"ז דהטור מסכים להצריך בשני עיסות מוקף ודאי מהראוי בנדון השאלה ליפסק כהגהות מיימון שמסיק שטוב ונכון וכו' דהיינו שישייר מכל מצה חתיכה ולמחר יצרף הכל בכלי החתיכות והשלימות שיש לו ויפריש מכל חתיכה וחתיכה פרוסה לחלה ובזה יוצא כל הדעות אף למה שכבר אכל וכן השלימות נפטרו בזה אך עוד נשאר לבאר מה דאיתא הכא בב"י כתב המרדכי פרק א"ע דאם שכח ולא הפריש מעי"ט אין ליסמוך על שיורי המצה להיות אוכל והולך ואח"כ מפריש ואם היתה כל העיסה נילש ביחד אז היה מותר דלא בעינן מוקף אך מצות הנילושות כל אחד לבדו אין להם דין זה וכתב הר"ר שמואל וכו' (ומה שכתב אין ליסמוך על שיורי המצה אין כלל לא ואפילו בהפרשת חלה מכל פרוסה כתקון הגהות מיימון הנ"ל דהא זה גופא דין דשמואל דאוכל והולך בעיסה אחד א"ו ר"ל שאין ליסמוך על שתרם מצה אחת לחלה או אפשר אפילו בתיקון תוס' דביצה לא ניחא לו כדלא ניחא להגהות מיימון הנ"ל וכתב הב"י ומשמע דהיינו כשלא נצרפו בסל והד"מ כתב עליו ואין בדבריו הכרח די"ל דאע"ג דנצטרף בסל מ"מ לא מהני מאחר שיש בכל מצה שעור בפני עצמו (כלומר דכל מצה באה בפני עצמה מעיסה שהיה כשיעור ואינה צריכה הצ"ס רק למוקף דבהכי איירי במרדכי ותוס' לכן ל"מ להקל רק להחמיר כמ"ש לעיל סברה זו עכ"ל וכן הב"ח כתב שלא ידע טעם לדבריו דצ"ס לא נאמר אלא כשלא היה בו שיעור חלה. והפר"ח כתב כי סברת הב"ח הוא סברת הרא"מ שהזכיר המרדכי פרק א"ע דצ"ס לא מהני אלא להחמיר ולא להקל וכבר דראוהו הפוסקים) ומדי דברי בו אזכיר נמי מה שכתב הפר"ח ריש הסימן והכי דייק לישנא דהסל מצרפן ולא קתני הסל מחברן והוא דקדוק הר"ש ממסכת מנחות דף כ"א ועדיין צ"ע דהרא"ש שפיר מביא ראיה זו דלא להצריך לפחות מכשיעור בהדי הצ"ס אף נגיעה וזה לחיוב אבל למאן דמצריך למוקף נמי או נגיעה וצ"ס או כל אחד לחודי' ולא כהרא"ש דלא מצריך שום דבר כי אם קירב לפניו בזה ודאי י"ל דלהקל לא אמרינן שיועיל צירוף בלא נגיעה שהרי שם במנחות נשאר באיבעי' דלא איפשט מהו ליקמץ מזה לזה וע"ש ברש"י דהיינו משום די"ל לחומרא אמרינן ולא לקולא דהוי כאילו נוגעין וא"כ ה"נ מדוע לא נימא לחומרא אמרינן ולא לקולא וי"ל דהא ע"כ לא מיבעי אלא משום דמסופק אם צירוף דאורייתא או דרבנן והכא הא חזינן ע"כ דהצירוף לחומרא הוי דאורייתא דאל"כ אלא דרבנן א"כ לא היה עולה תי' הגמרא פסחים מ"ח בהנשי דמיפא קפיזא דעבדי כר"א דקשה אכתי היכי שרי הא מפקיעו מחלה דאורי' א"ו דהצירוף לחלה הוא דאורייתא וממילא אין חילוק בין לחומרא בין לקולא). אלא שהפר"ח כתב נמי ואיברא שגם דברי הב"י תמוהים והאריך בלשון אבל הכונה נכונה בפשוט דבשלמא הצ"ס עביד נמי לקולא שיהא חשוב מוקף ורשאי להפריש אז מאחד על הכל אבל היכי יאכל האידנא ולמחר יפריש מצה מן עיסה אחר שלא היה מצה זו ממנו וע"ז לא חל ההפרשה שהרי מה שנאכל אינו בהקפה ומה יועיל מה שהיה ע"י צירוף פעם מוקף הא בשעת הפרשה אינו במוקף והוכיח זה מן התוס' ביצה דאיירי נמי בצ"ס למחר ואילו כדעת הב"י לימרו פשוט שיצרפם בסל בי"ט ושוב יאכל ולמחר יפריש א"ו דזה לא מהני, אבל שוב כתב ואין לומר דמכיון שמצרפם בסל לדעת הרשב"א אפי' שהיה הרבה עיסות נעשה כאילו עירבן יחד מתחילה והשתא לא בעי תו מוקף דאוכל והולך ואח"כ מפריש (ור"ל דהב"י כתב זה לדעת רשב"א שהביא ריש סי' זה והתוס' לא ס"ל כהרשב"א בזה להכי לא עבדי תקנה דב"י) דהא ליתא דכי היכי דלא מצי לאפרושי חלה בי"ט ה"נ לא מצי לצרופי בסל דהא