בית מאיר אורח חיים קלט

אני שערתי בהיותי בק"ב במדינת ברנדיבורג והוא מדת שני קווארט בצמצום בלי שום עודף או חסור מאומה

בח"י ססק"ט מסיים ומ"מ טוב להזהיר וכו' רק שיעור קב אחד והוא ט"ס וצ"ל עשרון אחד כי השעור חלה הוא קרוב לשני קבין

סימן תנז סעי' א' הג"ה כדי לברר דין מצות שנאפו קודם י"ט ונשכח להפריש חלה עד שבת או י"ט כיצד דינן הנה איתא סי' תק"ו סעי' ג' הלש עיסה בעי"ט אסור להפריש חלה בי"ט ומכ"ש בשבת אלא אוכל ומשייר קצת ולמחר מפריש מן המשוייר חלה אמנם בהגהות רמ"א בי"ד סי' שכ"ג על מה דאיתא שם בש"ע דחלת ח"ל אם רצה לאכול תחילה ואח"כ יפריש בח"ל מותר כתב ודוקא לעיסה שנתחייב עם חלה זו יכול ליפטר שלא מן המוקף אבל עיסה שנילושה בפני עצמה אין מפרישין חלה מעיסה אחרת שלא מן המוקף והוא ממה דאיתא שם בב"י וכתב עוד סמ"ג כתב מורי הר"י בשם הר"ר אלחנן דהא דאמרינן אוכל והולך ואח"כ מפריש זהו כשנתחייבה כל העיסה ביחד כשנלושה ביחד אבל במצות שכל אחד נתחייבה בחלה לבדה סברה הוא שלא יועיל בלא הקפה לפטור את כולם ומדכתב שלא יועיל משמע אפילו בדיעבד אינו מועיל וכן מביא הב"י בסי' תק"ג הכא לשון זה בשם הגאות מיימון פ"ג מה' י"ט (ובמיימוני שלפני לא מצאתי) וכתב עלייהו וכן נראה בדברי תוס' ורא"ש פ"ק דביצה. ומ"ש שכן נראה מתוס' אמת אבל מהרא"ש עיין לקמן ומתוס' היינו מה שכתבו שם דף ט' ד"ה גלגל והיכי דשכח ולא הפריש מן הפת בעי"ט קי"ל דחלת ח"ל אוכל והולך ואח"כ מפריש וא"כ ישייר מן הפת מכל אחד ואוכל השאר ולמחר יפריש חלה וצריך שתהא גדולה כדי שיהי' לה היכר אחר הפרשה והיכי דאפה עריבה מלאה עיסה מעי"ט ושכח ולא הפריש מעי"ט ישייר פת אחת בשביל כולם עד למחר מפני שגבלן כאחד אבל במצות אם שכח ולא הפריש צריך לשייר מכל אחת ואחת מפני שגיבלן כל אחת ואחת בפני עצמה (ר"ל העיסות שמהן נחלק למצות) ולמחר יניח כל החתיכות בסל אחד ומצרפן לחלה ויפריש מכולם אחת ומיהו וכו' וכן מביא הב"י בא"ח הנ"ל בשם הג"מ שכתבו הכי בשם סה"ק בלשון זה עצמו לאפוקי מלשון הגהות הרא"ש פרק א"ע) ודבריהם צריך ביאור דנהי דבמה שמצרף התחיכות בסל נעשה מוקף הנשאר מהחתיכות אף דבאו מעיסות שגיבולן בפני עצמו כל אחת בשיעור חלה ונתחייבו בחלה נפטרו במה שמפריש מכולם אחת במוקף אבל קשה במה נפטר מה שאכל כשמפריש רק מכולן אחת הרי מה שאכל היה מן עיסה אחר שהחלה בא ממנו ועיין נמי נדה דף ז' שם כתבו ונכון בפסח להגיע כל המצות בסל כשמפרישין אחת על כולם דאין הסל מצרפן לכך ואע"פ דאמרינן חלת ח"ל אוכל והולך ואח"כ מפריש אע"ג דאין מוקף למה שאכל כבר היינו בעיסה שנלושה יחד והיתה כבר מחוברת הקילו בתרומת ח"ל עכ"ל ונהי דא"כ צ"ל שמה שכתבו בביצה ולמחר יניח כל החתיכות בסל היינו עם נגיעה דמסתמא בסל אחד נגיעה היא אכתי קשה מה יועיל חתיכה אחד למה שכבר אכל (ובספר חמד משה שהובא לפני לשעה זו סי' זה דין ג' פוסק הכי בפשיטות ואינו מרגיש) ובע"כ לומר דאזלו בזה בסברתם שבבכורות דף כ"ז ד"ה אוכל שכתבו משמע דלא בעי מוקף מיהו הייתי יכול לפרש שבאחרונה לאחר שיפריש התרומה ישאיר מכריו שיתקים בו מוקף והזכיר נמי סברא זו הר"ן פ"ק דביצה דז"ל וכתב ר"ת דמהא שמעינן שאין צריך להפריש מן המוקף בחלת ח"ל אבל מי שאומר שצריך להניח בסוף יותר משעור חלה כדי שיפריש מן המוקף ודוגמא לסברא זו איתא בהר"ש מס' חלה פרק ג' משנה א' הביאו התוי"ט שם) והנה הברור דלא חישבו זה למוקף ברור לומר הואיל שבהפרשה זו נתקיים הפרשת מוקף יועיל אף למה שאינו מוקף דזה מוכח מפירושם שם עצמם במס' נדה הנ"ל ד"ה מקפה דאיירי בשני עיסות והרבה אף מעיסה הטהורה דא"כ מה הוצרך כלל להקיף ע"י בביצה ע"ש ודו"ק א"ו דאך מקלישים בזה הקולא בח"ל וסברו התוס' דאף קולא זו דליהוי זה חשוב מוקף אף למה שכבר אכל זה לא הקילו אלא בעיסה א' שמכיון שנתקיים בעיסה זו מוקף מועיל אף למה שכבר אכל אבל בשני עיסות אינו מועיל מה שבהפרשה זו נתקיים מוקף דליהוי חשוב אף על מה שאינו מוקף אפילו בחלת ח"ל ולהכי מצרכו שישאיר מכל מצה חתיכה ולמחר יצטרפו החתיכות ונמצא נפטרו כל החתיכות במוקף במה שלוקח אחד מהן לחלה נמצא למפרע כל מצה ומצה שאכל נתקיים באותו עיסה עצמו שאכל ממצה דילי' הפרשת מוקף בחתיכה שהשאיר ושפיר מועיל בח"ל כדין עיסה אחד ודו"ק (ודלא כהח"י ס"ק ו' בהג"ה דנראה כתב דבריו ע"פ דבריהם אלו ודבריו שלא בעיון ויפה הגיה אותם). אמנם להרא"ש ז"ל לא נראה סברא זו כל עיקר ולהכי כתב פ"ק דביצה אף דלפני הכי פסק דלא כרש"י אלא דצריך שיניח יותר מכדי חלה כדי שיהיה שיריה ניכרים מ"מ כתב ומיהו מוקף ודאי דלא בעינן מדמשייר ואוכל והולך ואח"כ מפריש וכן הג"מ הנ"ל שבב"י בתר שכתב כדברי תוס' בשם סה"ק כתבו ומיהו נראה שטוב ונכון שיפריש מכל אחת ואחת דלא מהני צירוף סל למה שנאכל כבר והיינו משום דס"ל נמי דזה אין סברא שיועיל מה שחלק ממנו מוכשר בהקפה למה שכבר אכל אלא דבעיסה אחד המחויב כאחת הקילו בפשוט לתרום שלא מן המוקף ובשני עיסות אף בח"ל לא לכן מצריך ליפרוש מכל חתיכה וחתיכה שמשאיר דהיינו גוף דין דבחלת ח"ל אוכל והולך ואח"כ מפריש ובזה תדע כי דין ג' שבספר ח"מ הנ"ל ליתא אלא שצריך שיפריש חלה משני השיורים כדעת הג"מ ופירושו בתוס' ובהגהות מיימון הוא מגומגם מכל צד ואין רצוני להאריך בביטול ואולם כל זה לדעת התוס' והנלווים עמהם אמנם לענ"ד הברור דהרא"ש פליג וס"ל דאפילו בשני עיסות הנילושים בפני עצמן וכל אחת שעור חלה בחלת ח"ל יוכל לאכול מה דבעי ולהפריש מן הנותר מאחד על חבירו שלא מן המוקף ולהכי משמיט כל עיקר דין מצות שבתוס' והכי מוכח פ"ק דביצה שכתב ומיהו מוקף ודאי לא בעינן וכו' ומה שנהגו בפסח להניח כל המצות בכלי אחד בשעת הפרשת חלה לאו משום דבעינן מוקף אלא משום דנהגו למיפא קפיזא קפיזא הרי מבואר הא אי הוי בעינן מוקף בח"ל היה המנהג שפיר אף דבאמת מסיק באלו עוברין וכן בהלכות חלה דהיכי דהעיסות היה בהן כשעור משום מוקף לחוד לא בעינן צירוף כלי אלא קירוב וסמוך מ"מ היה אפשר להסמיך המנהג ע"פ דעת רש"י ז"ל דאף למוקף בעי צירוף כלי משא"כ כשהוכיח דלחלת ח"ל לא בעי כלל מוקף קשיא ליה המנהג) ואילו דס"ל כתוס' דבמצות הבאים מן עיסות שכל אחד בפני עצמו היה כשעור צריך מוקף אף בח"ל אם רוצה להפריש מאחד על הכל מה תו קשיא ליה על המנהג למה דס"ד שהיה בעיסות כשעור א"ו דלא ס"ל שום הבדל ותמיד לא בעי מוקף וכדעת ר"ת שבהר"ן פ"ק דביצה ומוכרח לשנויי שהוא משום שנהגו וכו' ומה שהקשו הב"ח וט"ז וח"י דברי הרא"ש אהדדי מפרק א"ע ומכח זה הוכיחו דהרא"ש מודה בשני עיסות הברור דעל הרא"ש מעיקרא לק"מ דשם לפרש המתני' דאיירי בא"י כדכתב נמי הפר"ח (ודע דדברי הרא"ש הנ"ל צ"ע במ"ש ואם היה מפריש וכו' הוא כולו למותר אלא אחרי שנהגו בקפיזא קפיזא פשיטא שצריכים צ"ס כדי שיתחייבו בחלה כדאיתא פסחים מ"ח ע"ב דלא ליהוי חומרא דאתי לידי קולא דמפקע ליה מהחלה. ובהסמ"ג באמת כתב ומה שנהגו וכו' ומפני שנהנו וכו' בפחות מכשעור ומצרפן להתחייב בחלה) עכ"פ הוכחה הנ"ל מבוארת מדעתו ברור וכן נראה מהסמ"ג שתחילה כתב בלשון הרא"ש בעיני' דנשמע מיניה דאף לשני עיסות כשעור אין צריך בח"ל מוקף ועליה כתב אמנם כתב מורי וכו' והיינו מה שהעתיק הב"י הנ"ל בשמו וכלומר דלדעה זו המנהג בפשוט הגון ואפילו לשום כשעור עיין תמצא כדברי ואולם לשון הטור ודאי מבואר דבשני עיסות צריך מוקף אף בח"ל כי מה שהפר"ח מפרשו בא"י הוא דבר שאין לו שחר דודאי לדידן בח"ל איירי ומכ"ש שפירושו במה שכתב הטור ואם שכח ואכל הוא מגומנם מכל צד ואין צורך להשיב עליו ומה שפי' בו הספר ח"מ הנ"ל בלשון זה ומ"ש הטור ואם ידוע שהיה בעיסה כשעור חלה ושכח