בית מאיר אורח חיים קכט

מצה הצריכה נטילה ומכ"ש כשנאסרה כולה לתפיסת המ"א וח"י דיבש ביבש חוזר וניער אפשר דצודק הח"י בפסקו אבל גוף דעתם לדעתי צ"ע כנ"ל

אחרי כל הנ"ל נתתי לבי לעיין עוד בדין זה דחוזר וניעור והוקשה לי הרבה כי הנה ז"ל המרדכי בפרק כ"ש וכן מצאתי תשו' ר"י בשם ר"ת דחמץ שנתבטל קודם פסח בס' אינו חוזר וניעור בפסח לאסור במשהו והכי תנן צמר רחלים וצמר גמלים שטרפן זה בזה אם רוב גמלים מותר להביא פשתן לשם. אלמא אע"פ שאיסור כלאים הוי במשהו אפילו בחוט אחד של פשתן בבגד גדול של צמר כיון דמקודם בטל ברוב גמלים אינו חוזר וניעור אח"כ עם הפשתן לאסור במשהו אע"ג דכלאים במשהו דאורייתא ה"נ גבי חמץ עכ"ל ומלבד שקשה עלי בעניותי ההבנה של הדמיון חוזר וניער דבשלמא בחמץ דדינו תוך הפסח המשהו חמץ אינו נתבטל י"ל דאף שבזמן שנתערב היה דינו להתבטל מ"מ בהגיע זמנו חוזר וניער כאילו נתערב עכשיו שהוא זמנו שאינו מתבטל משא"כ בצמר רחלים וגמלים שהרחלים נתבטל בשל גמלים והוי מכח זה כלא הי' והוי כאילו כולו של גמלים ומותר בפשתן מה בכך שאח"כ נתחדש עמהם פשתן שהוא במשהו עם של רחלים הא מ"מ במה שנתבטל הרחלים עם הצמר דגמלים לא נתחדש שום ענין לעורר אותו והוא כמתחילה מבוטל ועומד ומה יהיה האיסור של משהו פשתן בצמר רחלים אחרי שאינו אלא פשתן עם של גמלים אלא שיותר תימא לי איך אפשר לתלות היתר זה בלשון זה הנ"ל כיון דמקודם בטל ברוב גמלים אינו חוזר וניער אח"כ עם הפשתן ונשמע מיניה הא אילו היה כבר הפשתן יחד עם הצמר רחלים ושוב נתרבה צמר גמלים על הרחלים אסור ובהדיא איתא בי"ד סי' רצ"ט הלכך מי שנתערב לו צמר עם פשתן מביא מין אחר ומבטל אחד מהם והוא בהטור בשם הרא"ש בשם הירושלמי ולפ"ז ליכא למשמע מידי מזה דאינו חוזר וניער אמת שהרמב"ם משמיט דין זה כאילו לא שמיע' ליה והוא תימא מ"מ תורה היא וללמוד אני צריך ואולם לשון הר"ן בתשובה הוא סתום באופן דאפשר לדחוק ולפרשו על אופן אחר דז"ל אבל יש ב' ספיקות האחת שנוכל לומר שאין היתר מתבטל בהיתר משום וכו' והכא נמי בזמן התירו י"ל שאינו מתבטל מתי יתבטל לאחר איסורו ונמצא זה מבטל איסור לכתחילה והספק הב' דדלמא כי אמרינן דלפני זמנו בס' ה"מ לאכלו משש ולמעלה אבל לאכלו תוך הפסח י"ל שאעפ"י שנתבטל קודם פסח בתוך הפסח חוזר וניער וב' ספיקות הללו מתבררות מדתנן צמר גמלים וצמר רחלים שטרפן זה בזה אם רוב מן הגמלים מותר וכו' ומהא שמעינן שהיתר בהיתר מתבטל וש"מ כיון שנתבטל שוב אינו חוזר וניער עכ"ל ושם בי"ד איתא תו ע"פ התוספתא בלשון זה ולא שייך בהו ביטול אלא קודם שיעשו חוטים אבל אחר שנעשו חוטים אין לכלאים שעור אפילו חוט כל שהוא של צמר בבגד גדול של פשתן אסור וכו' ולכן ביארו הרמב"ם וש"ע שם ריש הסעי' מפני שאינם חוטי צמר ועיין כ"מ ובאר הגולה א"כ י"ל דאזלה הראי' על דרך זה דמדחזינן שאם נתרבה צ"ג על צ"ר מותר להביא פשתן ולעשות מהכל יחד חוטים ואף דאז חוטים חשובי ולא בטילו לא אמרינן דחוזר וניער דומיא דהכי אף דבזמן פסח חמץ לא בטל לא אמרינן חוזר וניער ולפ"ז אף דין הירושלמי נכון דאף דכבר הוא צמר ופשתן יחד מ"מ כיון דעדיין הכל שערות ולא חוטין דחשובי יוכל לבטל הצ"ר עם הגמלים. אך גם פי' זה קשה לי דהא אף בתר שנעשו חוטין החוטין גופייהו מעורבי' ובכל חוט וחוט יש רוב צ"ג ומיעוט צ"ר ואיך שייך לומר שיהא חוזר וניער החשיבות של החוטין הא ליתא חוט חשוב של צמר רחלים בפ"ע וצ"ע

אגב אציג פה מה שמצאתי בעסקי בזה שצ"ע בי"ד סימן הנ"ל. הנה שם מבואר שהסכימו כל הפוסקים דחוטים חשיבי ולא בטילו ולכן אפילו נארג חוט אחד של צמר בבגד של צמר גמלים אסור להביא חוט פשתן בסמוך לחוט הצמר לכ"ע וע"ש ש"ך סק"ב ולפ"ר רציתי לומר דהיינו דוקא כשהחוט הצמר מינכר אבל אילו נאבד חוט צמר בבגד צ"ג ולא מינכר אין חשיבות לחוט צמר זה ובטל ומותר להכניס שם פשתן והגריעותא דשערות היינו במה שמותר לבטל אף מה דמינכר ומשום דאל"ה מה הוקשה לרש"י סוף תמורה ולתוס' פ"ק דנדה והרא"ש בהלכות כלאים בדין בגד שאבד בו כלאים דליבטל החוט פשתן בהבגד ומוכרחו לשנויי דמפני שכל אחד היתר בפ"ע לא ות"ל משום דחוט חשוב לא בטל א"ו כל היכי דלא מינכר אין לו חשיבות אבל באמת רואה אני סתימות משמעות הפוסקים לא משמע הכי אלא דאפילו לא מינכר חוט חשוב ולא בטל ושטת הרמב"ם עיין בכ"מ פ"ג מהלכות בכורות באמת דחה הסוגיא דתמורה מטעם זה דעל חשיבות חוטים לא שייך למיפרך דליבטל אך עכ"ז א"י הא מ"מ לחשיבות חוט צריך שיהא מלא הסיט ובזה סתמו ובדעת הרא"ש הי' נלענ"ד דבאמת לא הוקשה לו מעולם על התוספתא שמביא שבאם נארג חוט אחד של צ"ר בשל בגד של צמר גמלים שאסור לחברו עם פשתן דליבטל מפני שהוא מפרש דוקא כשהפשתן בצד הצמר רחלים וא"כ הא ודאי מינכר החוט דצ"ר ופשיטא דבמידי דמינכר דלא בטל אך הסמ"ג צ"ע דתפס שני הטעמים לענין חוט של צ"ר בשל גמלים אתא עלי' משום חשיבות החוט ובבגד שאבד בו כלאים אתא עלי' מטעם שכל אחד היתר בפ"ע שהוא טעם תוס' ורש"י וכן משמעות דעת הטור והוא צ"ע העתקתי הנ"ל ממה שרשמתי לזכרון ועדיין צ"ע וכעת אין הזמן מסכים

כתב הט"ז סק"ה נ"ל וכו' וראיה לזה כתבתי בהלכות סוכה ואחריו החזיק הח"י סקט"ז: ולא היה צריך לכתוב כנ"ל שהרי דברים הללו הם בב"ח סימן תס"ז בשם המרדכי ארוך כתב בלשון זה ואין כאן משום מבטלין איסור לכתחילה דאכתי לא חל פסח. אמנם באמת נלענ"ד דהמרדכי הארוך לשיטתיה אזיל שהוציא נמי סברתו לענין חמץ מגוף הראי' שכתב הט"ז בהלכות סוכה דשם הוכיח סברא זו כדי לתרץ הקושי' על ביטול סכך פסול דשרי לכתחילה ות"ל דאין מבטלין לכתחילה ומשני וי"ל דקודם י"ט שאינו איסור עדיין נותנין ותי' זה במח"כ המרדכי לענ"ד ודאי ליתא כי סתמא דגמרא וכל הפוסקים ודאי מורה דאפילו בחה"מ שרי וע"כ לבא בל"ז לדברי הר"ן שכתב שם ובודאי שאין ביטול זה כביטול שאר איסורין שאין לך איסור שיכול להסירו ולעמוד עליו שיהא בטל (ר"ל מפני שזה מחובר וזה תלוש) אלא כיון וכו' ע"ש. וה"ה דלענין אין מבטלין לכתחילה אין לדמותו ואפשר הוא מטעם סברת הט"ז עצמו שם מקודם שכתב דהא אין איסור מצד עצמה של סוכה לישב בה וכו' ע"ש. יהיה איך שיהיה לענ"ד ברור אין ראיה משם וא"כ מה"ת להורות נגד המבואר בתשו' רשב"א הביאה המ"א ס"ק מ"ה להדיא לאיסור ומביא שם ראי' מההוא ארבא וכן הר"י בטור הכא סוף הסימן כתב נמי אבל אם ביטלו מזיד אדעתא דלישהיה אחר פסח אסור וביאר הב"י דעתו משום דהוי כמבטל איסור לכתחילה ועיין נמי בצ"צ סי' פ"ט אוסר ליתן מעט חלב חטה ביין משום גזירה דישתה ממנו בפסח ומכ"ש לבטל לכתחילה כדי לאכלו בפסח: לכן הברור לענ"ד דההוא פיסקא ליתא שוב ראיתי שכן העלה נמי הפר"ח בסי' תנ"ג לאיסור ומה שדחק שם לחלק במה שפסק הש"ע בי"ד סי' ק"ט כהר"ן בשם הרא"ה דיבש ביבש שנתבטל ברוב כשבא לבטלו מותר להרבות עליו ס' לבטלו צ"ע אבל לענ"ד שם מדבלא זה הרא"ש מתיר בפשוט לבשלו סמך על סברא כזו אף כי מחמרינן כהרשב"א וקל: ומה שהמ"א תוך ס"ק מ"ה כתב על דברי צ"צ הנ"ל ולפי מה שנתבאר לעיל אין איסור בדבר כיון שאין כונתו לערבו עם בשר א"כ לא הוי ליה מבטל איסור דאין כונתו אלא לתקן היין וכן כתב הפר"ח סי' תמ"ז סעיף ח' וכן השתמש בהיתר זה הנ"ב בעובדא דהוזין בלאזין עכ"ז לענ"ד הדין עם הצ"צ שהרי מבואר בהרמב"ם דאסור להעמיד גבינות בעור קבת כשרה מטעם אין מבטלין איסור לכתחילה אף דנמי אין כונתו אלא להעמיד הגבינות א"ו הפשוט כדמחלק המ"י