בית מאיר אורח חיים קכח

חמור מלח לענין חוזר וניער. ותו אחרי שכבר מבואר בתשובת הרשב"א והה"מ שהגאונים פסקו חוזר וניער ומ"מ הרא"ש וטור פוסקים דלא אמרינן חוזר וניער וידוע דלא ראוי ליפלג על הגאונים זולת ראיה מפורשת מן הש"ס כדאיתא בסמ"ע סי' כ"ה ע"כ שהרא"ש נמי על ראי' המרדכי ותשו' הר"ן סמכו שהיא נכונה למה דפסקו חמץ משש ולמעלה בס' א"כ להסכמת המ"א סק"מ והסכים על ידו הח"י ומנחת יעקב כלל ל"ט באריכות שאף יבש ביבש עד הלילה בטל ברוב הלא הראיה נמי נכונה על יבש ביבש דלא נימא חוזר וניער ואי משום מה שכ' העטרת זקנים מפני שהחמץ בעין מה בכך הא עיקר הראיה מיבש ביבש נשמע דהיינו צמר רחלים דנמי בעין. ובדוחק י"ל משום דיבש ביבש לשטת רשב"א בי"ד ק"ט עדיין יש קצת איסור דרבנן על המבוטל עד דלהכי אין שרי לאכול כולם יחד אלא ע"י תליא להכי י"ל יותר דחוזר וניער לאסור אף. לאוכלם אחד אחד והוא דוחק גדול] ולשון הכרעת רמ"א בסעי' ד' לדעתי אפשר לפרש על דרך זה ונוהגין וכו' בלח בלח ומיהו בדבר יבש שנתערב (ר"ל ודאי בלח) או אפילו רק) שיש לחוש לתערובות כגון פת שנפל ליין (דהיינו בבא ראשונה בדבר יבש שנתערב) אעפ"י שנטל משם (היינו בבא שנית או שיש לחוש לתערובות) דחיישינן וכו' ונותנין טעם בפסח בזה הכריע לאסור משום דהוי יבש בלח שלא נתבטל מעולם אבל על יבש ביבש י"ל דלא הכריע וחד דינא אית ליה עם לח בלח דאינו חוזר וניער וכן דעת הפר"ח סק"ט בפשיטות ואף המקור תוצאת הג"ה זו דהיינו התה"ד סי' קי"ד שם נמי לא נזכר דבר מזה רק תחילה מביא דברי הסמ"ק שבב"י סי' תנ"ג שס"ל דקמח בקמח צונן מקרי יבש ביבש ולכן החמיר דצריך ס' וגם האפי' קודם פסח משום דבשעת אפי' יהיב טעמא (ויראה לי דאזיל בשטת הרשב"א שבי"ד סי' ק"ט דיבש ביבש שנתבטל ברוב דאסור לבשלם יחד ואם בשל אסור בדליכא ס' וממילא בחמץ בפסח אוסר במשהו ולכן על האפיה דקודם פסח מצריך ס' ועל האפיה דבתוך הפסח אוסר במשהו וכן ביארו הפר"ח סוף סק"ט אך מה שכתב וכמו שכתבתי לעיל בשם הש"ך זה נאמר אגב שטפי' כי זה אין ענין לזה עיין וק"ל:

והמ"י כלל ל"ט ס"ק ט"ז בסופו כנראה רצה לבאר דברי הסמ"ג הנ"ל אף לשטת הרא"ש לכן כתב דאי משום דהצריך ס' הא כתב שם הטעם וכו' אע"ג דיבש ביבש חד בתרי בטל מ"מ אותן חטים שצמחו יש להם טעם אחר משאר קמח שלא צמח וכו' אבל בדבר יבש ביבש דליכא למיחש שהטעם שוה. ואיני יודע במה נשתנה חטים שצמחו משאר יבש ביבש דאם שאר יבש חמץ ביבש מצה מקרי מב"מ בטעמו אף חטים שצמחו כן הוא מטעמם האוסר דהיינו החימוץ ומה יתן ומה יוסיף שאר טעמו מהעיפוש הנרגש ואם סובר דחמץ במצה מקרי מבש"מ בטעמו א"כ מה זה שמסיים אבל שאר יבש ביבש:

וגם מדברי הש"ע סעי' ט' מוכח מדכתב די"א דחמץ שוה לשאר איסורין להתבטל תוך הפסח ברוב ואילו מבש"מ בטעמו מקרי מי איכא למ"ד הא קי"ל בי"ד סי' ק"ט בהג"ה דמבש"מ יבש צריך ס' ושם בטעמא תלי' מילתא א"ו דחמץ ומצה מב"מ מקרי בין בשמא בין בטעמא (ועיין בספרי ק"ד סי' צ"ח) שוב מצאתי שבמהרי"ל סי' צ"ז ג"כ מבאר טעם הסמ"ק משום דמבש"מ הוא ולענ"ד נמי ליתא והעיקר כדכתבתי דאזיל בשט' הרשב"א) ושוב בתר הכי מביא בשם הטור דשפיר מתבטל ופירושו משום דס"ל דקמח בקמח מקרי לח בלח ובלח בלח שנתבטל ליכא למ"ד שיהא אסור לבשל בשאר ימות השנה ועל זה מסיים ובלח מנהג פשוט להתיר מה שיתבטל קודם פסח ולא אמרינן חוזר וניער ומה שכתב ובלח מנהג פשוט דמשמע דאתא לאפוקי ביבש אפשר דר"ל אם רוצה לבשל או לאפות אח"כ ומטעם הנ"ל אבל יבש ביבש שנתערב קודם פסח ברוב לאכול צונן בפסח לעולם י"ל דלא הכריע והוא חד לענין חוזר וניער עם לח בלח ולא העיד כי אם על המצוי שראה נוהגין בכל יום והנה לפ"ר רציתי לומר דלהכי יש סברה לומר יבש ביבש חוזר וניער מדקי"ל בכורות כ"ג דנבילה שנתבטלה בשחוטה הטומאה כמאן דאיתא ונהי דבמגע מטמא במשא מיהו מטמא והכי פסקו הרמב"ם וראב"ד וא"כ י"ל דה"ה לענין חוזר וניער דכמאן דאיתא דמי וחוזר בפסח ליאסר במשהו אבל זה אינו דא"כ קשיא על שטת הרא"ש הנ"ל דלאחר שיתבטלו מותרים לבשל יחד והרי זה ממש כנושא בטולי נבילה ותו דאף לשטת הרשב"א קשיא דמוכח התם דכל חומרתו אינה אלא מדרבנן ומד"ת מודה להרא"ש ושם משמט מהרמב"ם וראב"ד דטומאת משא דאורייתא יש אף שבתת, משמע דגם זה מדרבנן מ"מ קשה על הרשב"א היה לו להביא ראיה משם לכל הפחות לדינא דרבנן דחשוב כמאן דאיתא. ותו דא"כ בלא זה קשיא דהרי הפוסקים הנ"ל מביאים ראיה דלא אמרינן חוזר וניער מכלאים ש"מ דפשיטא להו דאף בצמק וצמר שטרפו שוב בתר הכי כשמביאין אצל חוט פשתים א"א שלא יגע הפשתן בצמר במקום משהו דאל"ה מה חוזר וניער שייך וא"כ אילו לכל איסור יהא שייך כמאן דאיתא ביבש אף שם נימא על מקום המשהו הזה כמאן דאיתא דמי ומה זה ענין לחוזר וניער א"ו הפוסקים תפסו לעיקר דברי הכ"מ בשם הר"י קורקס דאך לענין טומאה נאמרו דברים ולא לענין שאר אסורים והן הם ממש דברי הרא"ש בפרק ג"ה הלכה ז"ך שבעצמו הרגיש וכתב דברים ברורים לחלק בין טומאה לשאר איסורים ועיין בספרי ק"ד שם הבאתי ראיה ברורה שמוכרח חילוקו ומעתה נחזור לגוף הנידן ואומר אף דהמ"א סי' תס"ז ס"ק ל"ג כתב ואף שידעינן בודאי שלא נגע אלא באחד מהן ולא ידעינן באיזה נגע מדינא כולם אסורים וטעונים קליפה דחמץ בפסח לא בטל ברוב כמ"ש סי' תמ"ז סעיף ט' מילתא דפשיטא ליה מיבעי לי טובא כי י"ל דלשיטתיה אזיל דמחלק שם בין דין תתאה גבר שבי"ד סי' צ"א שהקליפה אינה אלא חומרא לבין יתר כל הקליפות שהם מדינא ולא כן דעת הש"ך שם בסי' צ"א דא"כ לא מקשה מידי ולכן פשוט לו נמי דבתערובות יבש עכ"פ צריך רוב וממילא בפסח כלל לא בטל ובאמת דעתו צ"ע דמנ"ל לחלק בין הקליפה המוזכרת בהש"ס בלשון אי אפשר דלא בלע פורתא ולא כדהעתיק משום חשש לבין יתר קליפות שהמה מדינא ותו הרי ערוי דמבשל כדי קליפה מהכא נפק אבל למשמעות הש"ך הנ"ל דהיכי דגוף הקליפה לא מינכר כגון בשר שנאסר מחלב כדי קליפה ושוב נתבטל בפחות מס' דמותר משום הדיעבד אפשר אם נתערב דבר הצריך קליפה יבש ביבש במחצה על מחצה דנמי אין צריכים כולם קליפה במקום הפסד כי הא תערובות יבש בפחות מרוב במינו ותערובות לח בפחות מס' אינו מינו שוים אך בסי' ק"ה סעי' ט' בהג"ה רמ"א מביא הש"ך ס"ק ל"ה לשון הת"ח דיבש הצריך קליפה נמי בעי רוב (אך לשון הש"ך גופי' שם שכתב ומיירי דידוע שלא נגע ברוב משמע קצת דכל שידוע שלא נגע ברובן אפילו ידוע שנגע במחציתן נמי אין כולם צריכים קליפה) וי"ל שיש חילוק בין מה שנתבשל בלא קליפה כדאיתא באו"ה הטעם בשם ר"ת דלא החמירו בו לומר אפשר לסוחטו אסור הביאו הכרו"פ סי' צ"א וזה לא שייך גבי יבש ביבש (ודברי האו"ה הם בהדיא דלא כדעת מ"א הנ"ל שהרי כתב וכן בכ"מ שהצריכו חז"ל קליפה ודברי הכרו"פ שם שבתר והרב המ"א סי' תמ"ז וכו' כתב וכן הדברים באו"ה והם בהדיא להיפוך) ובאמת לענ"ד אף תי' הש"ך שם אין במשמעו' או"ה כלל וגם סברת חילוקו בין ניכר לאינו ניכר צ"ע אף יש לומר אף לדעת הש"ך דקליפת כל תערובות יבש לא מקרי דיעבד כולי האי כמו תערובות פחות מס' לאסור כולו ויהיה איך שיהיה יראה לענ"ד לענין להצריך קליפה בכל המצות ודאי נקרא דיעבד והפסד גדול וממש לא אפשר בקליפה ולהכי יראה לענ"ד עכ"פ להקל בתערובות כזה הנעשה קודם פסח ונתבטלו ברוב הצריכים רק קליפה ליסמוך על דעת המ"א ולא להחמיר בהו כלל לומר חוזר וניער להצריך כולם קליפה כדי לאוכלם בפסח וגם לא צרכינן ליגזר על התערובות שלא לבשלם יחד מטעם הרשב"א ז"ל הנ"ל בי"ד כי זה לא שייך בתערובות מצות שאי אפשר לבשלם יחד מבלי שיאכל אפילו רוב מהם בצונן אמנם אם התערובות