בית מאיר אורח חיים קכה

המכירה עדיין יש הפסד מרובה מאוד השהי' מותרת לענ"ד ודו"ק

שם בש"ע ואין שם דבר המעפען כתב המ"א משמע וכו' ומיהו אם נגעה בצד האחר וכו' הנה שלח לי ידידי הגאון מוה' עקיבא נ"י תשובתו ארוכה אשר ערך על עסק תערובת שנשאל ובתוך הדברים כתב וגדולה מזו כתב המ"א ריש סי' תמ"ז גבי מצות המשוחים דאם נגע במקום שלא נתכפלה לא נאסר אף דבח"י חולק היינו דבאותה חתיכה לא מקרי בלוע ממקום למקום ובאמת דברי המ"א תמוהים בעיני דהרי אם כולה חמוצה דהיינו מצריכים ס' נגד כולו ולא אמרינן דסגי בס' נגד מקום שנגע בו דהא טעם הפליטה מצד השני אינה יכולה לילך דרך עצמו ולהתפשט ממנה דהוי בלוע הרי דדיינינן דכל טעם החתיכה יכולה להתפשט לחתיכה אחרת וא"כ וכי בשביל שמקצתה אינה חמוצה אין הטעם יכול להתפשט ואטו בכיפי תלו לה לחמוצה

והשבתי מה שמתמיה על המ"א לק"מ כי ז"ל הש"ך סי' ק"ה ס"ק י"ט דהיכי דהאיסור מחמת עצמו בהא קאמר לעיל דאפילו אם האיסור כחוש ההיתר שהוא שמן מוליך האיסור עמו מאחר דבע"כ בלאו הכי פלטת רוטב של איסור ובלא"ה אוסר כדי נטילה הילכך אם החתיכה אצלו שמן מחזיק פליטתו ומבליע בכולו נמצא דכל היכי שההיתר שמן מוציא אצלו איסור מחמת עצמו בכל מקום שההיתר מפעפע מוליך האיסור שמוצא בצדו עמו וכיון שכן כמו שההיתר שבעבר השני מפעפע למה שנוגע בו ככה מוליך האיסור מחמת עצמו שבצדו משא"כ המצה המשוחה בשמן ומצד שנתכפלה נתחמצה ועבר השני שלא נתכפל אין בו איסור אלא מה שבלע מן הצד שנתכפלה וטעם זה אינו מוליך עמו ושפיר ואדרבה סברת התוס' סתורה מן הת"ח כלל כ"ח שמביא מר בהג"ה דאף בלב המחובר בעוף דן הכי עכ"ל ולפ"ז במצות המשוחים בשמן אסורה כולה מדינא ואפילו קודם פסח שהרי הכפל פולט עכ"פ כדי נטילה ומוליך ההיתר עמו בכולה משא"כ לקמן סי' תס"א מה שאוסרין כולה אינה אלא חומרא בעלמא אף בפסח

הג"ה ב ובדין ריחא וכו' עיין מ"א כתב ראי' מהרי"ף להחמיר וכתב ובזה נדחה ראיי' מהרי"ל בתשו' הנה לא כתב הראי' ולא ביאר הדחי' והח"י כתב עליו ואין דבריו מוכרחים נגד מהרי"ל בתשו' סי' רי"ד דמביא ראי' ברורה לדבריו ממה דמבואר בש"ס ופוסקים דגם לענין יי"נ ריחא לאו מילתא אף דנאסר במשהו א"ו בכל ענין ריחא לאו מילתא אפילו בדברים הנאסרים במשהו וממ"ש הרי"ף דטעמא דרב הוא משום דאזיל לשיטתי' דמב"מ במשהו ש"מ דאיסורי' שנאסרו במשהו ריחא מילתא אין זו סתירה כלל דהרי"ף לא כתב זה רק דרך סניף אבל באמת פסק בתחילת דבריו כלוי דריחא לאו מילתא ואפילו משהו ליכא עכ"ל ונהי מה שכתב שהרי"ף לא כתב זה אלא לסניף אמת כדלקמן מ"מ מה שכתב בדעת הרי"ף דללוי אפי' משהו ליכא תמוה דא"כ איך אוסר הרי"ף לכתחילה אפילו ללוי ומה טעם וריח יש לריח זה לאסור לכתחילה אם אפילו משהו אין בו א"ו מוכח דמשהו מיהו איכא אלא מה דפליגי הפוסקים ע"כ בהא פליגי דהמחמירים סוברים דאף במשהו דריח יש להחמיר במקום דיש חומרא דמשהו שע"י ממש והמקילין סוברים דאין ללמוד חומר דמשהו שע"י ריח מחומר דמשהו שע"י ממש ומעתה נחזי אנן הנה ז"ל המהרי"ל כמדומה מה שנסתפקת כיון דחמץ במשהו אי ריחא מילתא ע"י חמץ ונראה דאין חילוק למ"ד לאו מילתא וראי' דלוי שרי בשר שחיטה עם בשר נבילה בכל ענין אפילו שניהם מין אחד אפילו למאן דאסר מב"מ במשהו (ועיין בזה לקמן) וכן מוכח בפרק כיצד צולין דפריך למ"ד משום תערובת טעמים מה לי גדי וגדי מה לי גדי וטלה נימא דל"מ גדי וגדי דהוי מב"מ ולר"י ולרבי שסידר המשנה הוי מב"מ במשהו וראי' זו צ"ע דהא לשטת הירושלמי ורמב"ן דלוי מתיר אפילו לכתחילה הא בפשוט יש ראי' דאי יש בו משום תערובות איך יהא שרי לכתחילה הא אין מבטלין איסור לכתחילה א"ו דאזיל נמי בשטת הפוסקים שאינו מתיר אלא בדיעבד ומשהו ודאי יש וכנ"ל שראייתו הוא דמשהו דריח אין ללמוד ממשהו דממש ולשטה זו הא מוכרחים לתרץ קושי' תוס' דא"כ מה מקשה מאין צולין ב' פסחים מאי לאו מפני תערובות טעמים דילמא משום לכתחילה וניחא להו כדאיתא בתה"ב דף ק"ה ע"ב דהכי אקשי ואם איתא דלגבי ריחא דאיסורא בדיעבד שרי דינא הוא לגבי ב' פסחים דתרוויייהו להתירא וליכא למיקם אטעמא שתהא מותר אף לכתחילה וא"כ י"ל דלעולם ללוי למ"ד מב"מ במשהו מודה דאסור וה"ה בחמץ ורב לטעמי' דאסור מב"מ במשהו והא דלא משני דלעולם מפני תערובת טעמים ול"מ קאמר ל"מ מב"מ אלא אפילו גדי וטלה דמין בשא"מ דאכתי יקשה הכל ולמה יהא אסור בגדי וטלה אפילו לכתחילה כיון דבשאר איסורין דיעבד שרי אלא איפכא הוי לי' לומר איך אפשר דלוי יודה למ"ד מב"מ במשהו ורב האוסר היינו לטעמו דמב"מ במשהו וכמשמעות הרי"ף דא"כ אדמקשה דאי משום תערובת טעמים מה לי וכו' יותר הי' לו להקשות דאי משום תערובות טעמים גדי וטלה למה יאסור הא הוי מבשא"מ וכיון דבאיסורין שרי בדיעבד הכא לישתרי לכתחילה ודוחק לומר משום דבגדי וטלה משום דאיכא למיקם אטעמא דהא מ"מ תרווייהו דהתירא וגם באמת ליכא למיקם בטעמא ואינו אלא מבא"מ בשמא

ובאמת יפה כתב בזה הח"י דהרי"ף לא כתב זה אלא לסניף וכן התה"ב הנ"ל לא העתיק בשמו כלל ראי' זו אלא אדרבא כתב בלשון זה ולדידי קשיא לי בטעמי' דרב איך אפשר לאסור מב"מ בריחא בעלמא והרי הוא בעצמו מדאורייתא שרי חד בתרי ואי משום דרב ס"ל כר"י דמב"מ לא בטל הא לא אפשר דהיינו טעמו דרב בהא מדר"י דהא אדרבא אתינן לאוקמי פלוגתייהו בתנאי בחביות של תרומה ורב כר"מ ולוי כר"י ושם מבש"מ הוא) ועוד דאם איתא למה לי למשקל תנאי מעלמא לוקמא בפלוגתא דר"י ורבנן דמב"מ וכיון שכן אפילו מדרבנן ליבטל דריחא לגבי גופו של בשר מיעוטא דמיעוטא הוא ואפילו אחד מאלף לא הוי (ודברים אלו צריכים ביאור דהכל קשיא למה לא שייך בזה לומר מב"מ לא בטל ויראה לי דהיינו טעמא דכיון דר"י לא גמר דמב"מ לא בטל אלא מולקח מדם הפר ודם השעיר אין לך בו אלא חדושו דהיינו דומיא דדם פר ושעיר בתערובת ממש אבל תערובות דריח אין לו ענין כלל לדם פר ושעיר לומר בו מב"מ לא בטל) וניחא לי דאילו הוי דכותי' בשאינו מינו הוי טעמי' נרגש ונטעם כאילו נתערב ממשו של איסור יתר מאחד בס' עד כאן לשונו ור"ל אם כן שפיר דאוסר מיהו מין במינו אף שאין טעמו נרגש מיהו מדרבנן כבכל איסורין ומעתה נתבונן בראי' הראשונה דמהרי"ל שכתב ונראה דאין חילוק וראי' דלוי שרי בשר שחוטה עם בשר נבילה בכל ענין אפילו למ"ד מב"מ במשהו. להנ"ל אין מזה שום ראי' לענין חמץ דודאי י"ל לעולם אף ללוי פשיטא דאיכא משהו מדאוסר לכתחילה וגם דמה"ת למיעבד פלוגתא רחוקה כזה דרב יסבר דאילו היי' דכותי' בשאינו מינו הוי טעמו נרגש וללוי אפילו משהו אינו א"ו דאף ללוי משהו איכא ומ"מ מתיר אף מב"מ אף למ"ד מב"מ לא בטל משום דריח אין לו שייכות כלל למב"מ לא בטל וכנ"ל בקושי' התה"ב משא"כ חמץ דאפילו שלא במינו במשהו ודאי די"ל דאין הבדל בין משהו שע"י ריח למשהו שע"י ממש וכדעת התוס' וסמ"ק ואין לומר כדכתבו תוס' בע"ז דף ס"ו ד"ה מכלל ובחמץ בפסח לספרים דגרסו במשהו כרב אע"ג דשלא במינו אסור במשהו אע"פ שהטעם בטל מ"מ אין לאסור טעם לפגם שלא יהא טפל חמור מן העיקר דשלא במינו אינו אסור אלא אטו מינו א"ו אין חילוק דכל נ"ט לפגם מותר עכ"ל ונימא ה"נ הכא דלא יהא טפל חמור מן העיקר: כבר תמהתי על דברי תוס' אלו שהרי בפסחים דף ל' מבואר בשטת ר"ת שהסכימו כל המורים דאף לגירסא זו י"ל שפוסק בחמץ כרב ולא מטעמי' דרב ס"ל בכל איסורין במינו במשהו ורבא לית לי' אלא דוקא בחמץ משום חומרא דחמץ וא"כ מה שייך לומר שלא יהא טפל חמור מן העיקר ובע"כ לידחק וליישבם