בית מאיר אורח חיים יב

של חול וזה ודאי אין להולמו ובתר הכי כתב וכן מנהג פשוט להתפלל על הנסים וכו' אמנם יש תשובת הרא"ש דקיימא כותי' שאין להזכיר ומשמעות הלשון כאילו התשו' הרא"ש מסכמת עם הג"מ וצ"ל במיימוני אין צריך לברך ואף סיום לשונו הי' דרב צלי שתים של חול וצ"ע כי לדעתי יש גמגום בלשונו] אבל ע"כ הוא ט"ס כי א"א בשום מקום להמצא דאם שכח או נאנס מלהתפלל מנחה הא קיי"ל מתפלל ערבית שתים של חול אלא עיין ברכות כ"ז שם איתא דרב צלי של מוצאי שבת בשבת וכן צ"ל והראי' ע"כ ע"ד זה שכמו שאין הקפידא להתפלל של חול בשבת כן אין הקפידה לומר על הנסים איפכא אבל א"כ אין שום ראי' דשם הטעם דרב כר"י ס"ל דמפלג מנחה זמן מעריב לענין תפלה ותדע שהרי ביום גמור אם התפלל של חול חוזר ותו דשם אף דלענין עשיות מלאכה שבת הוא כדאיתא שם בתוס' מ"מ אין קפידא אם מתפלל בזמן זה של חול שהרי בשל חול אינו מזכיר להדיא ההיפוך דהיינו שאינו שבת משא"כ אם אומר על הנסים בזמן שאינו פורים או רצה בזמן שאינו שבת דאומר מה שלא שייך כלל לזמן הזה אפשר דיש קפידא והראי' אינה פועלת אלא לסתור ראי' ראשונה שהביא הרא"ש מהתוספתא דאליבא דר' יוסי כיון שמברך בזמן שהוא שבת צריך להזכיר של שבת ע"ז מביא ראי' שפיר דאף בשעה שהוא שבת לכל מילי מ"מ כיון שהתפילה שייכה לערב לא הזכיר בה של שבת ה"ה לדידי' כיון שהבה"מ הוא תשלומין על מה שאכל ביום שבת יזכיר של שבת ועדיין צ"ע קצת

סי' קצו סעיף א' אכל דבר איסור אין מברכין עליו ז"ל הרמב"ם פ"א מהלכות ברכות והראב"ד משיג וכ' שלא נאמר אין מזמנין עליו אלא דלא הוי קביעות יען שהוא דבר איסור והוי כמו אכילת פירות וקשה לי להראב"ד שהרי בגמרא שם מקשה טבל פשיטא ומשני בטבל דרבנן תו מקשה מעשה ראשון שלא נטלה תרומתו פשיטא ופרש"י פשיטא דהיינו טבל ועל הקושי' פשיטא דטבל לא פירש מידי ובשלמא להרמב"ם י"ל דפשיטא דעל דבר איסור לא שייך כלל לברוכי כדאיתא בירושלמי אין עבירה מצוה ומקרא מלא נמי הוא ולרשע אמר אלהים מה לך לספר אוקי: אבל להראב"ד דבאמת בעי ברוכי ההוא פשיטא מה"ת דמי ידע דמשום דדבר הוא לא יחשב קביעות ודוחק דמדיוקא דרישא שמעינן מדתנא אכל דמאי מזמנין נשמע אבל לא בטבל דלשון פשיטא לא משמע הכי וצ"ע

סי' ר סעיף א' מסיים אף הוא אינו רשאי וכו' עיין מ"א מה שמעתיק בשם הב"ח וכן משמע בפרש"י וא"י א"כ דאין חיוב זימון חל עליו עד שיגמרו סעודתן למה חייבין אלו השלשה שפרשו ונתחברו לזמן ואפילו לא אכלו יחד הא מעולם לא חל עלייהו תורת זימון א"ו מוכח מרש"י דלא כהב"ח ע"ש דף נ'

סעיף ב' הג"ה ואם הי' דעתו לחזור ולאכול פת עיין מ"א מ"ש וכתב הב"ח וכו' דכיון שמצטרפו עמו ב' אחרים שלא זימנו יכולים לזמן עליו נ"ב דלא גרע מאכל עלה של ירק ב"ח וא"כ עיין מ"ש המ"א אבל וכו' ועיין ר"ס קצ"ד הוא לענ"ד לא קרב זא"ז כי שם איירי ממי שזימן ובירך ושוב לא אכל מאומה עם השנים אבל הכא שאך מפסיק ואח"כ אכל עם השנים הנשארים מה"ת לא יוכל שוב שנית להצטרף עמהם כאילו בא אחד ואכל עלה של ירק עמהם שהי' מצטרף

הלכות ברכות הפירות סי' רב סעיף ו' במ"א ס"ק י"ז העתק מה שמצאתי כתוב בצד הש"ע כ"י הגאון מו"ה אלחנן ז"ל אב"ד דפה א"כ ה"ה לקליפין. כתב הגאון והנה קינדטיר טורטין שהם משקדים המרים וצוקר ובצים ואין בהם קמח ואף אם נותנים לתוכן מעט אינן אלא לדבק נ"ל שיברך שהכל אע"ג דשקדים הן רוב מ"מ כיון דנתרסקו ואין צורתן עומדת מברך שהכל וכמ"ש הרמ"א בסעי' ז' ואפילו להחולקים עליו מודים בזה שנשתנה לגמרי וכמ"ש במ"א סי' ר"ח ס"ק י"ב ולקמן סי' ר"ד ס"ק כ"ב ובס"ס ר"ה סק"ט ולענין בישול עכו"ם עיין בי"ד סי' קי"ג סעיף ב' דאזלינן בתר העיקר א"כ ה"נ י"ל דאע"ג דבצים נאסרו מ"מ כיון דנתערבו בשאר אזלינן בתר העיקר מיהו גם השקדים המרים הם עיקר ורוב דהא מה"ט אין מברכין על השקדים המרים וכמבואר כאן סעיף ה' ובשו"ת מהריט"ץ סי' קס"א צידד להקל ואין דבריו נוחים בעיני עכ"ל

סעיף ט"ו וכן הנובלת עיין ב"י מה שמשיג על רבינו ירוחם ובט"ז סי' ר"ד ולפ"ר כתבתי הט"ז במח"כ לא עיין כלל בהסוגי' והעיקר דשני הפירושים אמת ושניהם בכלל הנובלות כדכתב המ"א. והכי מבואר בהר"ש פ"ק דדמאי ע"ש וכן רש"י גופי' פי' בישעי' סי' ל"ד וכנובלת תאנה וזהו שפירשו רבותינו מה נובלת בישולי כמרא שנתבשלו בכומר לאחר לקיטתן צוברן ומתחממות ומתבשלין. ותמרי דזיקא היינו מה שהרוח משירן בתר שנתבשלו והב"י ז"ל באמת חזר מהשגתו על ר"י אבל הפי' בהגמרא שחידש שם הב"ח בסי' ר"ב נמי ליתא והדברים פשוטין אמנם שוב עיינתי וראיתי שכדין השיג הב"י על הר"י ולא על הרמב"ם והטור כי הנה הר"י פי' נובלת שהוא מין פרי ולא נגמר בישולו ומשמעותן שלא נגמר מחמת שנשר מעצמו ע"י סיבה או זיקה אבל אילו שהה על האילן הי' נגמר וע"ז השיגו שהרי פסקינן ושאר כל אילנות משיוציאו כל שאינם מרים ביותר אבל מה שלא נגמר בישולו אינו מזיק מלברך בורא פרי העץ משא"כ הטור נקיט בלשונו והן מין תמרים שאינם מתבשלים על האילן שר"ל שאותן מינין הרעים אינם מתבשלין על האילן לעולם והוא הפי' השני של הר"ש ופי' רש"י בישעי' ושניהם אמת לדינא אבל תמרי דזיקי שהוא מה שהרוח מפילן קודם בישולן זה אין קללה ואף בורא פה"ע מיבעי לי' לברוכי דמה נ"מ אם נלקטין ביד קודם בישולן ומה לי אם הרוח מפילן אחרי שכע"מ דשאר כל האילנות משיוציאו וזה הברור ודלא כהב"ח וט"ז ואף המ"א לא דק במה שהעתיק מן הב"ח וה"ה אם נפלו מן האילן קודם שנגמר בישולן וזה ליתא שאם ראוים לאכילה בורא וכו' מיבעי ואם אינם ראוים אף שהכל אין מברכין עליהם. והאמת שע"צ הדוחק קצת אפשר לפרש אף הר"י לפי' הטור שהרי התחיל והן מין פרי אלא שסוף לשונו אינו מדוקדק וכנ"ל שוב מצאתי בתשו' שער אפרים סעיף ג' פי' באמת אף הר"י כדדחקתי ומשיג על הב"י שבחנם השיגו

סי' רד סעיף ח' הג"ה אם אנסוהו עמ"א וכ' ומיהו אפשר לחלק בזה נ"ב החילוק פשוט דבאנסוהו לא שייך לברך שהוא שבח לבורא שברא דבר זה שהרי עדיף לו שלא הי' בעולם לאנסו בו משא"כ אונס דרפואה דודאי יש מקום לשבח הבורא על בריאתו ובחילוק זה מיושב נמי אכילת מצה באונס

סי' רה סעיף ב' נידן קאפע טע. אם לברך עליהם שהכל או בפ"ה האריך בתשו' פרח מטה אהרן ומסיק דהקרוב שתלי' בפלוגתא דהרשב"א והרא"ש שלהרשב"א שמחלק בין דובשא דתמרי למי שלקות וכתב דמי שלקות היינו דוקא בפירות שאין דרכן למיכלן בעינייהו נמצא לדבריו קאפי טע שאין דרכן למיכל בעינייהו ונשתנו למעליותא מהראוי לברך בפ"ה כמו על מי שלקות משא"כ להרא"ש ובפרט לדבריו בתשו' שמחלק במי שלקות היינו טעמא דמברך כמו על השלקות משום שעיקר שליקתן כדי לאכול השלקת משא"כ במי שעורים של חולה כיון דעיקר שלקות השעורים אינו אלא בשביל המים כדי ליתן בהם טעם והמים עיקר מברכינן שהכל א"כ ה"ה קאפע טע נמי שהכל ולדידי קשיא דא"כ מיא דשיבתא שפרש"י שנותנין מעט בקדירה למתק בעלמא ולא לאכלו ומ"מ מסקינן שמברכין על מימי תבשילו ב"פ האדמה ולדברי תשו' הרא"ש הא זה אין עיקר בישולו כלל משום האניס שהרי פרש"י לא לאכלו מבשלין אותו ומ"מ מברכין בפה"א ובע"כ לומר דודאי הרא"ש בתשו' הרי התחיל בתי' התוס' דתלי' במה שנשתנה לעלוי ושכר שעורים חשוב נשתנה לגריעות' הואיל ויש לו עילוי אחרינא בפת וא"כ ממי שיבתא מעקרא ל"ק לי' דזה נשתנה למעליותא אלא דמיא דכולהו שלקא לא ניחא לי' בתירוץ הרשב"א דאיירי דוקא בדברים שאין דרכן לאכול בעינייהו אלא אפילו בפירות וירקות שדרכן לאכול בעינם והוי נשתנו לגריעותא ולהכי מחלק דשאני מי שלקות שעיקר שליקתו עבור הירקות וא"כ הדר קאפע