בית מאיר אורח חיים קט

מה שרגיל ונזכר קודם שעקר נמי חוזר לראש ומה שכתב מיהו בירושלמי וכו' ע"ש כי אפילו ריח משמעות אין שם ודוק

הג"ה ואם הוא ספק א"צ לחזור זה מדברי הכל בו שבתר שכתב תחילה בשם מהר"מ שצריך לחזור כתב מיהו בפ"ג שאכלו גרסינן בירושלמי דבספק הזכיר בר"ח ובחש"מ אין מחזירין אותו אלא שהב"י תמה עליו איך לא הסתכל במה דאיתמר התם עלה דההוא אשכח תנא ופליג כל יום שיש בו קרבן מוסף צריך להזכיר ואם לא הזכיר מחזירין אותו וכיון דפלוגתא היא ותלמודא דידן אייתא ברייתא דקתני מחזירן פשיטא דלא חיישינן לאידך ברייתא ואפשר עוד דהתם בירושלמי לא לענין הזכרה בתפלה איירי אלא לענין הזכרה דברכות המזון ועל זה כתב הד"מ ואין דבריו נראין דא"כ מה אירי' ספק אפילו ודאי לא אמרו מחזירין אותו כמ"ש סי' קפ"ח ועל פי זה חילוק בסברה בין דר"ח לבין משיב הרוח כדאיתא במ"א בשמו ולענ"ד בין דאיירי בבהמ"ז ובין דאיירי בתפילה צ"ע הירושלמי דאם ספק דוקא לידק הא ודאי מחזירן כדדייק הד"מ א"כ מה אמר אשכח תנא ופליג כל יום וכו' ואם לא הזכיר מחזירן הא זה בודאי איירי ובע"כ דלישנא דירושלמי קלילא הוא וסובר כשיטתי' דפ"ק דתענית דכל ספק כודאי לא אמר משוי לי' מדלא רגיל בכך ומותיב ודאי על ספק מפני דשקולי' לדעתו וא"כ הא בהדיא מוכח מן הירושלמי דלא כסברת הד"מ וכבר איתא נמי בהרשב"א נוסח בשם הירושלמי פרק אין עומדין בהדיא דאף בספק דר"ח מחזירן ואף שאינו בנוסח שבפנינו מ"מ בודאי נוסחו עיקר לכן העיקר להלכה כהב"י:

סעיף ז מצות קריאת הלל מעומד עיין מ"א וכבר כתבתי סי' קס"א שחשד בכשרים שהרמ"א ז"ל שגג בדבר שתינוקת של בית רבן יודעים והוא לא עיין בהד"מ ואולם בגוף הדין דהרמ"א ז"ל כבר עמד הט"ז בח"מ תוך ההשמטות לסי' י"ז ג"כ להשיג מטעם המ"א והב"ח שם השיבו דבדרבנן עמידה ע"י סמיכה נמי עמידה קרי והט"ז משיבו דמנ"ל לחלק בין עמידה לעמידה ע"ש שהח"צ מצדיק פסק הרמ"א מדברי הריב"ש ומסיים וא"כ בעמידה ע"י סמיכה אפילו לכתחילה נמי כיון דאינו אלא מדרבנן והמ"א תקע עצמו בראי' מקריאת התורה שבסי' קמ"א ומסיים ואע"ג שכתבו שם דף י"ט ע"ב אע"ג דאין ישיבה בעזרה מ"מ מותר לסמוך א"כ משמע דסמיכה אינה כישיבה. י"ל דש"ה דאין אסור אלא ישיבה ממש מפני הכבוד אבל בישיבת הדיינים מקרי סמיכה ישיבה ולענ"ד ממקום שבא דהיינו מס' סוטה דף מ' משם ראי' לדעת הרמ"א דבכל מקום שהעמידה דרבנן אף ע"י סמיכה שפיר דמי דהנה שם בסוטה יש לדקדק למה לא משני כדמשני הירושלמי שהי' יושב ע"י סמיכה כדאיתא שם בתוס' שבזה מבואר בתוס' זבחים הנ"ל דאף לתלמודו אין בסמיכה משום אין ישיבה בעזרה:

וביותר יש לדקדק שם מ"א ע"ב גבי מלך דקדק ג"כ עומד מכלל שהוא יושב והא אין ישיבה בעזרה וגבי מלך בפשוט יוכל להקשות מדתנן יושב וקורא כדבאמת הירושלמי מקשה אך על מלך ומשני תיפתר ע"י סמיכה ולכן הנראה משום דמה דתנן וכ"ג עומד ומקבל וכה"ג גבי מלך עמידה זו שבשעת קבלה אינה אלא מדרבנן וכמו שאין ישיבה בעזרה אלא צריך לעמוד ומ"מ מותר בסמיכה וקרוי אינה ישיבה ה"ה הקבלה דצריכה עמידה מדרבנן אף ע"י סמיכה שרי ומקרי עמידה וא"כ שפיר דלהכי גבי מלך אינו יכול להקשות כדמקשה הירושלמי ממה דתנן יושב וקורא דידע לשנוי כדמשני הירושלמי ע"י סמיכה מה שא"כ תלמודן מדקדק יותר מדקתני עומד מכלל שהוא יושב לגמרי דאילו בעמידה ע"י סמיכה הא מסמיכה זו א"צ לעמוד אפילו בשעת קבלה. הרי להדיא דאפילו במקום שנאמר החיוב בעמידה דהיינו בשעת קבלה מותר בסמיכה והיינו כהרמ"א:

תו יש ראי' משם כי הנה דברי התוס' סוטה דף מ' ע"ב בסופם קשאים להולמן כדעמד עליהם המהרש"א ופירושו ממש אין לו מובן והנלענ"ד דהנה התוס' מקשים מקודם על השוחר טוב דאילו בכ"ג מותר הישיבה בעזרה מה מקשה הכא ולפ"ר הא איפכא קשה על תלמודן מן המקרא מפורש שמביא הש"ט ועלי יושב על הכסא א"ו דזה ל"ק דתלמודן סובר דזה הדין דאין ישיבה בעזרה אינו אלא דרבנן ובזמן עלי עדיין לא נגזר וכשנגזר הי' אף על כ"ג ולהכי מקשו תוס' על הש"ט דנשמע מיני' דסובר הא דאין ישיבה בעזרה הוי דאורייתא ושפיר מביא ראי' מעלי דכ"ג אינו בכלל האיסור ולהכי מקשו דמתלמודן מוכח דלא כותי' [ומה דאיתא בקדושין ע"ח ע"ב דמותיב על שכיבת שמואל מדין זה ע"כ שם בשטת הש"ט אזיל דהוי דאורייתא. ובאמת בל"ז מוכח פי' הפסוק שם דפשיטא דלא שייך שכיבה בהיכל ה' שהרי אפילו בעזרת כהנים אין ישראל נכנס לשם כדאיתא מס' כלים פ"א] והנה איתא בזבחים דף י"ו בתוס' סוף ד"ה יושב הג"ה וא"ת מה ליושב שכן אסור בעזרה כדאמרינן אין ישיבה בעזרה וכו' ושמא אינו מן התורה תדע דאי דאורייתא אמאי צריך קרא ליושב למצוה ת"ל דאפילו בלאו עבודה אין ישיבה ומיהו איצטריך קרא לעובד בהשתחוואה. ויש לתמוה בדבריהם מה דוחקייהו לעובד בהשתחוואה ולמה לא בפשוט דאיצטריך למעוטי עובד בעמידה ע"י סמיכה כדבאמת הרבנן פסלו אפילו עמידה ע"י סמיכה בדף י"ט ע"ב דהיינו מן הצד ובד"ה וליתב שם כתבו דהיינו ע"י סמיכה דאין בו משום אין ישיבה בעזרה. לכן ע"כ דמסתביר לתוס' דהא דמוכח מקושי' הגמרא וליתב דלענין אין ישיבה בעזרה סמיכה לא מקרי ישיבה אלא עמידה נקראת היינו לפי מה שמוכח נמי מקושי' הגמרא בסוטה על כ"ג דדינא דאין ישיבה בעזרה אינה אלא דרבנן וי"ל דלא ראו להחמיר דוקא בעמידה שלא ע"י סמיכה אלא דה"ה ע"י סמיכה נמי קרי' אין ישיבה אלא עמידה משא"כ אם הוא דאורייתא סוברים מאי שנא מעבודה וכמו דבעבודה סבירא להו לחכמים עמידה מן הצד דהיינו ע"י סמיכה לא שמי' עמידה ה"ה לענין ישיבה בעזרה לא שמי' עמידה אלא ישיבה ולהכי כשכתבו ומיהו ור"ל דמ"מ י"ל דהוי דאורייתא כשטת הש"ט לא מצי למימר דצריך למעט ע"י סמיכה דאם הוא דאורייתא אף לענין ישיבה בעזרה אף סמיכה אסורה בלא עבודה ומוכרחים לומר דאיצטריך לעובד בהשתחוואה דזה אף בענין דאורייתא כמו הקריאה בתורה דנפק מן ואתה פה עמוד עמדי ומ"מ אמר ר"ח שהי' משה רבינו לא עומד ולא יושב אלא שוחה וקרא לו ואנכי עמדתי בהר שזה ודאי אינו בכלל אין ישיבה בעזרה וגם בל"ז אדרבה השתחוואה מי לא הוי בעזרה ומ"מ בעבודה מיעטה הכתוב דצריכה לעמידה ממש

וא"כ דברי התוס' סוטה פשוטים דמעיקרא מביאים הירושלמי ואף דנמי משני תיפתר בסמיכה והדר מקשה מדוד (וע"ש מהרש"א) אין להוכיח ממנו דסובר דדין אין ישיבה בעזרה הוי דאורייתא די"ל דרוצה לשנוי יותר מרווח אף אם דרבנן כבר הי' בימי דוד משא"כ הש"ט דמוכח מיני' ברור דס"ל שהוא דין דאורייתא כנ"ל ומ"מ משני מה וישב לפני ה' שסמך עצמו. ומקשו תוס' עלי' חדא דמוכח מתלמודן דליתא ותו קשיא איך משני על דוד דישב בסמיכה מפרק שני דזבחים דעמידה מן הצד דהיינו סמיכה לרבנן אסור בעבודה דלא מקרי עמידה וממילא ה"ה לענין אין ישיבה דאורייתא נמי אסור בסמיכה ולא משני מידי על דוד וא"כ זה נמי ראי' דבעדים דעמידה דידהו נמי דרבנן להסמ"ע וב"ח וט"ז וח"צ הנ"ל אף ע"י סמיכה שפיר דמי כמו לענין אין ישיבה בעזרה ומה שהתוס' לומדין קריאת התורה מעבודה היינו משום דמסתביר דהוי דאורייתא כנ"ל. אמנם מאוד תמהני על כל האחרונים הנ"ל ובראשם הסמ"ע שכתב בח"מ סי' י"ז בשם הר"ן בשם הרשב"א דהאי קרא דועמדו אינו אלא אסמכתא ולא מצאתי דברים אלו בשום מקום ואחריו החזיקו הב"ח וט"ז וח"צ בהגהת ט"ז לומר שאינו אלא דרבנן והם דברים מותמהים לענ"ד כדמוכח מתוס' ריש פרק שבועת העדות שהקשו דבמועד קטן משמע דועמדו לא משמע עמידה ואילו אינו אלא אסמכתא אין מקום לקושי' וע"ש דמשני שפיר: ותו איתא התם ע"ב גבי ת"ח ההוא עשה והאי עשה עשה דכבוד מודה עדיף ואינו אינו אלא דרבנן איך קורא לו עשה סתם אלא הוי לי' למימר ההוא דרבנן ובמקום עשה דאורייחא