בית מאיר אורח חיים קז

(וזה פרש"י הנ"ל) ויראה לי שבבור שאין בו ד' על ד' היא המשנה ולפיכך קמ"ל רבותא ואמר אפילו עמוק מאה אמה לא נחלק מן הכרמלית אלא הרי היא ככרמלית אבל אם תאמר שיש בו ד' על ד' מה לי עמוק מאה אמה ומה לי עמוק י' טפחים רה"ר הגמורה היא ולא היה עולה על דעתינו שיועיל תוספת העומק כלום עד שיוציא זה מלבינו ויאמר אפילו עמוק מאה אמה וכן פי' רבינו נסים ז"ל והעמיד המשנה כשאין בה ד' עכ"ל ודבריו אינם מובנים דמה מועיל בפירושו דאכתי קשה מה אפילו עמוק מאה למשמיענו דלא נימא מפני העומק חלוק רשותו ולא ליהוי כרמלית ואלא מה ליהוי מקום פטור דהא א"א למיהוי רשות אחר אחרי דאינו רחב ד' והא מכ"ש דהוי עירובו עירוב לכן לענ"ד העיקר כדפי' רש"י ז"ל ומה דקשיא לו מה הרבותא דמאה או י' לק"מ דאם כן לקשי נמי בהמתני' דבתר הכי נתנו בראש הקנה וכו' אפי' גבוה מאה אמה הרי זה עירוב ומה הרבותא בגובה מאה אמה או י' הא כל שאינו רחב ד' הוא מ"פ א"ו דכל מקום שיש רבותא בגובה או בעומק בעשרה טפחים נקיט בלשון גוזמא אפילו מאה והיינו נמי בבור רחב ד' דיש רבותא בעומק י' אף דהוי רה"י מ"מ העירוב הוי עירוב כיון דנתכוין לשבות על שפתו בכרמלית והקושי' מתחילה פשיטא כי היכי דנחית וכו' עיקר הקושיא דאפילו אינה עמוק י' הא נמי דכל שהוא ברה"י כמו דלמעלה אין הבדל ואפילו עמוד אינו גבוה י' הוי רה"י ה"ה בור אפילו אינה עמוק י' הוי רה"י ולהכי פשיטא ולזה מדויק לשון רש"י בהקושי' דכתב ומאי אפילו בור עמוק י' רה"י הוא דעיקר הקושיא דאין רבותא באפילו בבור י' דרה"י הוא ודוק כי זה בברור

סעיף ב ואם היו תלושים ונעוצים ה"ז עירוב כתב המ"א ובלבד שלא יהא הקנה רחב ד' ר"ל אם עומדת ברה"ר ומתכוין לשבות ברה"ר דאם היא גבוה י' ורחב ד' הרי היא רה"י ועכ"ז אם מתכוין לשבות תוך ד' אמות שפיר דמי כמבואר בהטור: סעיף ו ונתגלגל חוץ לד"א עיין ט"ז סק"ה ועיין סימן שס"ה סעיף ח' כי שם הארכתי בזה: סעיף ז כיצד עשיות עירוב ולהחשיך שם כתב מ"א פי' שכונתו וכו' ודוקא בהולך מביתו אבל בא בדרך קונה שביתה בלי שום כונה דלא גרע מישן ב"י

סעיף יא ודוקא שיחד ד"א והם בתוך אלפים אמה כגון וכו' ומכאן עד עיקרו אין יותר מאלפים הלשון אינו מדויק כי משמע שצריך שלא יהיה מן המקום שעומד שם בשעת האמירה שביתתי בעיקרו יותר מאלפים וזה אינו שהרי האמירה צריכה להיות מבעוד יום בשעה שיוכל להגיע למקום שרוצה לקנות בעוד קודם חשיכה ע"י מרוצתו וא"כ מה בכך שמקום השבותה הוא יותר מאלפים ממקום האמירה מ"מ שפיר שביתתו שם ומבע"י עד שחשיכה יוכל לילך עד שמגיע לתוך אלפים משביתתו וכשקידש היום הרי עומד בתחומו א"ו לשון הרמב"ם מדויק בפ"ז הלכה ג' שכתב והוא שישאר מן היום וכו' והיה בינו ובין אותו מקום כשתחשך אלפים אמה או פחות אבל וכו' או שהיה בין המקום שנתכוין לשבות בו ובין המקום שהוא עומד בו כשחשכה יותר מאלפים הרי זה לא קנה שביתה אף א"י מדוע הרמב"ם והטור לא נקטו בדיוק שני אלפים וד' אמות של שביתה כדאיתא בהגמרא תרי אלפי וד' גרמידי וצ"ע: סימן תי סעיף ב' זה שאמרנו וכו' כל זה הוא לשון הרמב"ם דכתב הה"מ שסובר שכשאמרו שיש לו ב' בתים אורחא דמילתא נקיט אבל אין כאן דעת כל הפוסקים ועיין בהריטב"א

סימן תיב אם הניח כל אחד עירובו בסוף אלפים לא יזוז ממקומו כן נמי לשון הברייתא והרמב"ם והטור ומן הטעם שאין ידוע איזה עירוב קנה לו ולהרמב"ם ניחא דס"ל דאפילו בכלה מדתו בחצי העיר ולן בה מ"מ לא יזוז ממקומו אבל להטור קשה הא ס"ל בסי' ת"ח דהיכי דלן בה כל העיר כד"א וכה"ג יותר תמוה לי על רש"י ז"ל שפי' ברייתא הנ"ל שבדף נ' ע"ב לא יזוז ממקומו מביתו ואפילו כבני עירו אינו דממ"נ לשטתן דף ל"ח ע"ב בד"ה מערב כתב וקס"ד זה לסוף אלפים למזרח וזה לסוף אלפים למערב וכו' וכל עירו מיהא מצי אזיל דכולה לדידיה כד"א כיון דלן בה' ומ"ש בדף נ' דלא יזוז מביתו ואי דנימא דאזיל בדף נ' בשטת הרמב"ם למה פי' מביתו הא גם בביתו אסור חוץ לד' אמות סוף התחום ובאמת לענ"ד בריית' הנ"ל מורה לשטת הרמב"ם וש"ע וצ"ע. סימן תיד סעיף א' ואם עירב עליהם ושמעו בב"י איתא בשם הרשב"א ואפילו לא הודיעם עד שתחשך. וקצת משמע הכי בגמרא מדקאמר לא מה אלא מדעתם לאפוקי דאמרו לא ולא קאמר לאפוקי לא ידעו עד שתחשך וא"י אם לא סבירא לו להב"י נמי היה לו לבאר

סעיף ב קטן בן שש. עיין בטור וב"י וכבר הרגישו האחרונים הלח"מ בה' סוכה על הרמב"ם שאינו מחלק בין אביו בעיר לאינו בעיר והת"ש על הב"י פה שכ' שהתוס' בשטת הרמב"ם וזה אינו להמעיין היטב בהסוגי' ובדבריהם ואולם דעת הרמב"ם כנראה דס"ל דע"כ לא מקשינן אדרב אסי מן הברייתא ופי' ר' ינאי ור"ל אלא כל כמה דלא ידעינן מהברייתא המסייעה לרב אסי משא"כ להמסקנא דדברי רב אסי נובעים מן ברייתא שמפרש עד ועד בכלל שוב נראה לו אף דר' ינאי ור"ל פירשוה בליתא אבוהו במתא דוקא רב אסי מדסתם ולא מפליג: [ואפשר דייק לי' מסוף אע"פ דמשמע יותר הכי ולשיטת תוס' ע"כ לידחק שם] ניחא לו יותר דרב אסי פליג על ר' ינאי ור"ל וסובר כסתימת הברייתא ופסק ההלכה כרב אמי ואפשר אף דעת הב"י הכי ואינו מביא שהתוס' כהרמב"ם אלא בענין פסק ההלכה ליפסק כר"א ודוק

אך אי קשיא לי הא קשיא על שטת הרא"ש וטור שפסקו היכי דאבוהו במתא כבר ד' כבר חמש אין טפי לא וכן הטור כתב באיתא אבוה במתא יוצא בעירוב אמו בן ה' שנים שלימים ש"מ שמפרשי' הנאמר וכמה לא כפי' רש"י כבר ד' וה' מקרי א"צ לאמו אלא מפרשים וכמה מקרי צריך לאמו כבר ד' וה' וא"כ יש לתמוה למה הניחו רב יהושיע ברי' דרב אידי)) הא יכול לפרש הברייתא בעד ולא עד בכלל והוי ממש כר' ינאי ור"ל דאמרו כבר ה' מקרי צריך לאמו ואף לדרב אסי דאמר אף בן ששי יוצא מוקם כגון ומוכרח פי' רש"י וצ"ע

סימן תטו סעיף א' אין מערבין וכו' במ"א סק"ב מביא בשם הב"י בשם הרשב"א דברגליו מערבין אפילו לדבר הרשות כבר קדמוני הא"ע להוכיח מתוס' ורא"ש פרק אלו עוברין דס"ל אפילו ברגליו רק לדבר מצוה אכן המ"א סי' תמ"ד סס"ק י"ג הוכיח מן הטור כי היכי דלא ליהוי נגד דעת אביו דע"כ גירסא אחרת הי' לפני התוס' והרא"ש ואף שדוחק הוא מ"מ נראה מן הטור דס"ל נמי כהרשב"א והר"ר יונתן

הג"ה או שרוצה לטייל עיין בתה"ד שראייתו לדין זה חלוש. ולפ"ר רציתי להביא ראי' מתי' התוס' פסחים מ"ט ד"ה לשבות שכתבו ונראה לר"י דה"פ לשבות שביתת הרשות שהולך לשמוח בפסח בבית אוהבו או קרובו דמשמע שהוא בכלל לדבר מצוה לענין תחומין וה"ה לשמוח בטיול גינתו אבל רואה אני שאדרבה אפשר יותר כונת התוס' שכל הילוכו היינו כדי לשמוח בי"ט בבית קרובו ולא איירי כלל מעסק תחומין ומשמע לפי זה דרשות נקרא לענין חזרה ומ"מ י"ל דלענין תחומין שפיר מצוה חשוב כדנראה לו וק"ל

תו הג"ה ואז מותר לו לילך אפי' לדבר הרשות אין להקשות א"כ בעירובין דף ל"א מה בכך דמצות לאו ליהנות ניתנו הא נהנה נמי ההילוך דדבר הרשות די"ל זה לא מקרי הנאה הואיל ועיקר העירוב לא בשביל זה נעשה אך כבר מביא הב"י משמעות מרש"י דלא כהג"ה זו: סעיף הנ"ל בש"ע ואם עירב וכו' ה"ז עירוב בב"י מביא פלוגתא בזה ועיין סי' ת"ח: