בית מאיר אורח חיים קו

עירובו ד"א חוץ לעיבור ומשני דאתיא המתני' או כר"א או כר"י דאמר בורר לו ד"א בכל רוח שירצה מה שנשכר הוא מפסיד שנשכר שמנה אמות ע"י העירוב ומפסיד שמנה אמות כצ"ל דהיינו הד"א מקום הנחת עירוב רחוק מהעיר והעיר דמונין לו כד"א ומזה ראי' לפסק הרי"ף בסי' שצ"ז דלא כהרז"ה שם מדסתמא דמתני' דלא כהת"ק וא"כ למה דקי"ל כר"י והד"א הברירה בידו לברור לא שייך הדין שמה שנשכר הוא מפסיד בהניח ד"א חוץ לעיר אלא כשכבר הלך ממקום עירובו למזרח ושפיר מפסיד מה שנשכר שהרי כבר בירר בד"א למזרח אבל כל זמן שלא הלך למזרח הא עדיין הברירה בידו נמצא משתכר בהנחת עירובו ד"א מחוץ לעיר דלמחר אם ירצה לילך למזרח ילך אלפים ושמנה אמות רחוק מהעיר:

ואם ירצה לילך למערב יברר הד"א לצד מערב ואף כי נחשב לו העיר לד"א יוכל להלוך אלפים פחות ד"א ואינו נפסד מה שמשתכר משא"כ לשטת הרמב"ם שבסי' ת"ה ע"פ פי' הה"מ שטעמו דכיון שהוא מהלך ורוצה לילך נראה כבורר אל עבר פניו. ה"נ לדעתו אפשר מיד שמניח עירוב למזרח העיר נראה כרצונו למזרח ושוב אין לו הברירה וצ"ע:

סעיף הנ"ל עיון מ"א סק"א מסיים ומה שהרמב"ם מצריך ליתנו בתוך אלפים של ביתו דאם נתנו חוץ לתחום ביתו אסור לשוב לביתו רק צריך ללון בשאר בתי העיר תוך תחום עירובו. וע"כ שקיצר ור"ל אם נתן עירובו חוץ לתחום ביתו ומחשיך שם אסור לשוב לביתו אבל העיקר היה לו נמי לבאר דאם נתן העירוב שם מבע"י ושב לביתו או ששלחו ע"י שליח לשם והוא נשאר בביתו דמוכרח קודם כניסת שבת לעקור מביתו לבית שהוא בתוך תחומו וללון שם דהא מוכרח להיות בשעת קניות העירוב במקום שאפשר לו להגיע לעירובו ואל"ה מה מועיל לו הליכה בבית שבתוך התחום אם בשעת קניותו היה חוץ לתחומו והרי הוא ממש כנותן עירובו חוץ לתחום שבסוף סי' זה דאין עירובו קונה לו והוי כמי שלא עירב ויש לו שביתת עירו א"ו כונתו כדכתבתי ומה דאיתא סי' שצ"ח שמודדין התחום אלפים מעירו היינו היכא שקונה שביתה בהעיר בלא הנחת עירוב דפשיטא אז העיר נידן כד' אמות משא"כ במניח עירוב שקונה שם שביתתו ומשם מודדין האלפים לכל צד ואם כלתה מדתו בחצי העיר הפסיד חצי השני פשיטא דצריך להיות בה"ש תוך תחום העירוב והא"ר סק"ה כתב דאשתמיט להמ"א דברי הראב"ן ע"ש ולמה שפירשתי דעת המ"א אין ענינו לסתירת דעתו והרי לך לשון הראב"ן דף ע' והנותן את עירובו בסוף אלפים ונתגלגל וכו' לא אבד שביתת ביתו וכו' אבל נתן עירוב במקום שבירר חוץ לאלפי' מביתו כיון שבירר שם שביתה קנה לו עירובו שם שבית' ואבד שביתת ביתו והרי הוא רחוק מביתו שהו' מקו' עירובו יותר מאלפים ולא יזוז ממקומו דהוי ליה כמו היוצא חוץ לתחום ואין לו אלא ד"א עכ"ל. והברור שהראב"ן קאי בשטת הרמב"ם בזה שאין לו אלא חצי העיר ודלא כי"א שבהג"ה אל' שבזה אינו עומד בשעת הרמב"ם דנותן עירובו חוץ לתחום יש לו שביתת ביתו אלא בשטת הרשב"א שבחדושיו שמביא הב"י בשם הה"מ בשמו וכן נמי דעת הרר"י ועיין בת"ש סוף הסימן דנותן עירובו חוץ לתחום אבד שביתת ביתו ועירו לכן פוסק דאם נותן עירובו חוץ לתחום ביתו ואיירי ששובת בביתו ולא עבר בה"ש כנ"ל דהוי כנותן עירובו חוץ לתחום דאינו רשאי לזוז מד"א דילי' וזה ברור

הג"ה וי"א דאפילו וכו' טור והג"מ פרק כ"ז מה"ש בשם סמ"ק וכן הב"י כתב ומ"מ ההגהות פרק כ"ז מה"ש כתבו בשם סמ"ק כדברי רבינו ואני שם ובפ"ו מה"ע לא מצאתי הדברים ואין לומר שמרמז למה שכתבו בה"ש פרק הנ"ל סק"ט דין המהר"מ שבש"ע סי' ת"ה סעיף ח' ומיהו וכו' כולה כד"א וס"ל דשני הדינין מישך שייכי אהדדי וט"ס נפל בין סמ"ק למהר"מ דא"כ הא הש"ע סותר עצמו דלעיל פסק כהמהר"מ והכא פסק כהרמב"ם א"ו דבאמת אין להם שייכות דשם הטעם הואיל ושבת בה הכא לא נקטו בלשונם אלא הואיל ולן שם משום דבאמת לא שבת בה שהרי שובת במקום עירוב תחומו וזה נמי דעת הרא"ש ור' ירוחם שנמי פסקו דין המהר"מ הנ"ל ובדהכא פסקו כהרמב"ם כדמבואר בהרא"ש בקיצר ובר"י באורך דף צ"ה ז"ל ולפעמים יותר ממה שהרויח כיצד אם הוא מודד אלפים מעירובו לצד העיר וכלתה מדתו בחצי העיר מפסיד שאר העיר וכו' ובאמת יש לתמוה על הטור שפוסק דלא כאביו ויהיה איך שיהיה דברי ההגה"ו לא מצאתי

ובהיות כן דדין דהכא לא מקרי שבת בה אלא הואיל ולן בה היה מסתביר לי דלדעת י"א אלו ה"ה מחשיך על התחום ומעריב ברגליו ולאחר שחשכה רוצה לחזור לעירו אף שכלה תחומו באמצע העיר הרי כולה לו כד"א ומהלך את כולה אבל רואה אני שאין כן דעת תוס' שהרי דף נ"א ע"ב ד"ה ויצא מקשו ואפי' אם ביתו הוא הראשון בכניסתו לצד עירו לא יהיה לו בתוך ביתו אלא ד"א והרי התוס' הם שהמציאו בדף ס' ע"ב דעת י"א דהכא ואילו כדעתי מה קשיא להו בדף נ"א הא פשיטא דהבית שלן בו' חשוב נמי כולו כד"א ואם עומד בעיר אף העיר כולה כד"א א"ו דסברי דוקא בנותן עירובו מבע"י וחוזר לעירו אף דאינו שובת שם מ"מ לן בה הלילה כולה משא"כ במחשיך שתחילת הלילה עומד במקום שביתתו שוב לא מהני לו הלינה בעיר או בבית לחשב כולו כד"א ואף שהוא דוחק ע"כ הכי דעתם ואולם י"ל דבאמת היינו דעת רש"י דלא השגיח בקושי' תוס' ועיין ריטב"א דסובר דאף במחשיך שייך הואיל ולן בה ודוק ואין להקשות דא"כ דאף במחשיך יהיה הדין כך א"כ איך קתני במתני' דף מ"ט ע"ב מי שבא בדרך וכו' שביתתי בעיקרו מהלך ממקום רגליו עד עיקרו אלפים ומעיקרו עד ביתו אלפים נמצא וכו' הרי משמע שאם הבית חוץ לאלפים והעיר תוך אלפים אלא שביתו אינו בהתחלת העיר אינו יוכל לבא לביתו וקשה ולמה לא יהא מותר לו לילך לביתו אף חוץ לאלפים וללון שם יתר הלילה ותהא העיר כולה כד"א ומעיקרו עד עירו אלפים הוי ליה למימר די"ל דהתנא מילתא פסיקתא נקיט ואפילו ביתו שבשדה א"ל היכי שאינו רוצה לילך לביתו עד למחרתו ביום השבת,. ואדרבה לדעת תוס' איפכא קשיא הא אף בביתו אין לו אלא ד"א ואיך קתני סתם לביתו דמשמע אפילו הבית ארוך כמה הולך בכולו ולדעתי לדעת רש"י נקיט הכי משום היכי דלן שם בלילה (אך דזה אף לשטת הרמב"ם וש"ע קשיא) אף קשיא לי על שטת התוס' דא"כ דיש הבדל בין נותן עירובו דכל העיר לו כד"א ובין מחשיך חוץ לעירו אלפים שאם כלתה מדתו תוך העיר אין לו אלא ד"א א"כ עשיר שיש לו לילך ד' אלפים חוץ לעירו ובעירו אין לו בית ללון סמוך לחומה הרי אי אפשר לו לילך ולהחשיך סוף אלפים מעירו אלא מוכרח למדוד אלפים אך מביתו כדי שיהא יוכל לחזור ללון בביתו ואילו הנותן עירובו יוכל להניחו קרוב לאלפים מעירו ויוכל ללון בעירו בביתו כיון שהאלפים כלים בהעיר וכל העיר לו כד"א הואיל ולן בה וא"כ מה פשט רבא דף נ"ב ת"ש ואי אמרת אין לו האי להקל להחמיר הא ודאי קולא אית ביה אף כי ד"א דשביתה לית ליה ודוק ובעיקר הדין עיין א"ר ובפרט שהבאתי נמי דעת הראב"ן כהרמב"ם ועיין נמי סי' תי"ב:

סימן תט סעיף ב' או שנתכוין לשבות בכרמלית והניח עירובו ברה"י זה הדין שבגמרא נתנו בבור אפילו עמוק מאה אמה עירובו עירוב ההוא בור דקאי היכא אי לימא דקאי ברה"י פשיטא רה"י עולה עד לרקיע וכי היכי דסלקא לעיל ה"נ דנחתא לתתא וכו' ל"צ דקאי בכרמלית ונתכוין לשבות למעלה ופיר' רש"י דהוי בור רה"י ושפתיו כרמלית וז"ל תשוב' הרמב"ם ז"ל בסי' ל"ד על ששאלוהו חכמי לוניל כזה נוסחי בור שבכרמלית הרי הוא ככרמלית אפילו עמוק מאה אמה אם אין בו ד' על ד' וזה דעתי הואיל ולא חלק הבור רשות לעצמו הרי הוא ככרמלית גם אותה משנה נתנו בבור אפילו עמוק מאה אמה עירובו עירוב ואוקימנא בבור העומד בכרמלית עסקינן ונתכוין לשבות למעלה אפשר להעמידה בבור שאין בו ד' על ד' וזה נתכוין לשבות בר"ה ואפשר להעמידה בבור שהוא רה"ר ונתכוין לשבות בכרמלית