בית מאיר אורח חיים קד

דבדף נ"ה ע"ב במה דמקשה רב חסדא על רב הונא מן מחנה מדבר הא מוכח דג' פרסאות שהוא שנים עשר מיל הוי ד"ת דאל"ה לא מקשה מידי וצ"ע ויש לדחק שהקושי' לר"ע דס"ל כל תחומין ד"ת

(הג"ה) ואם כבר יצא אלפים ממקום שפגע למטה וכו' הוי לי' כל העיר כד' אמותיו וכתב המ"א צ"ל דמקרי יצא שלא לדעת ובודאי דהכי הוא ובהב"י בשם המרדכי נאמר נמי רבינו יואל התיר ספינה הבאה מחוץ לתחום בשבת לעיר שהוקפה לדירה שכל העיר להם כד"א ופירשו הב"י שכתב זה למ"ד יש תחומין למעלה מי' וממילא ה"ה אם כבר יצא אלפים ממקום שפגע למטה והספינה באה לתוך העיר המוקפת לדירה דחשוב יצא באונס מחוץ לתחום שהרי הגוים מוליכי הספינה הוציאוהו מחוץ לתחום והניחוהו בהעיר וה"ה אם הספינה נחה ביבשה מחוץ להעיר ומפני הגשמים או ז"ז מוכרח לצאת מד' אמותיו דהיינו הספינה דחשוב יוצא מתחומו באונס לתוך העיר והוי כשלא לדעת דכל העיר כד"א משא"כ הר"ן דהיינו הי"א שבסי' רמ"ח כדבארתי שם שנכנס בשבת להספינה אף שבארתי נמי שם שהכניסה בהיתר ע"פ דעת הרשב"ם וה"ג מ"מ מדיודע שתצא חוץ לתחום והוא ירצה להלוך בה בכולה זה ודאי הוי לדעת ולולא ששבת באויר מחיצות היה אסור לו לזוז מד' אמותיו ואין ה"נ אפשר אם הספינה היתה הולכה ושבתה ע"י הפלגה בעיר מה שלא אסיק אדעתי' שתבא שם היה נמי לרבינו יואל הנ"ל אף העיר כולה כד"א וזה דלא כדברי ספר ת"ש שבסי' רמ"ח ס"ק י"ג ע"ש

סימן תה סעיף א' מעמידת רגליו ולחוץ עיין מ"א כתב וזה ג"כ אנוס הוא בריחוק אמה הלשון קצר כי במה הוא אנוס מן הסתם לצאת אפילו אמה אחת ולשון הראב"ד כך מעתה מי שיצא חוץ לתחום אמה או מי שהחשיך לו חוץ לתחום אמה שהוא אנוס בריחוק אמה וכו' ועיקר קושייתו מן מי שהחשיך דזה ודאי אנוס הוא אחרי שהחשיך עליו היום בפתע פתאום וכן מי שיצא הוקשה לו סתימות הרמב"ם בהלכה י"ב במי שיצא שלא לדעתו ומשמע שקאי נמי על המבואר לעיל מזה אמה אחת והאמת כי תי' הה"מ מלבד שהוא דחוק אף לא משני מידי על מי שהחשיך שודאי דעתו היה לכנוס ולמה יאסור בריחוק אמה הא יוכל לברור לצד העיר וצ"ע נמי כל זה על הטור וש"ע שסתמו נמי כהרמב"ם בכל מקום ואולם לדינא יפה פסק המ"א דיש להקל באונס דומי' דמי שהחשיך וכן בדין דסעיף ד' באם יצא פחות מד"א אם לא שכבר בירר בד"א כדכתבו הראב"ד ורשב"א

סעיף ו מוקפת לדירה כתב מ"א משמע וכו' ובמהר"ל כתב וכו' צ"ע בגוף הספר כי לפ"ר משמע לי שאין דבריו ענין לנדון זה אלא איירי בבא בספינה שלא שבתה כל השבת למטה מי' והתיר ליכנס מטעם הרשב"א שכתבתי סי' ת"ד

שם נתנוהו עכו"ם חוץ לתחום בדיר וסהר ומערה או בעיר אחרת מוקפת חומה לדירה משמעות כאילו אף דיר וסהר צריך להיות מוקף לדירה וכן המשמעות לפ"ר בהרא"ש ע"ש ואילו כן ודאי יש לתמוה דא"כ דכל היכי דלא שבת באויר המחיצה מבע"י בעינן שתהא המחיצה מוקף לדירה הרי חזינן בסעי' ד' דמותר לעשות לו מחיצה של בני אדם דודאי לא חשוב מחיצה זו מוקף לדירה דהיינו פתח ולבסוף ישב ואינו נלמד בהש"ס אלא מדמיון נתנוהו בדיר וסהר: אמנם הטור דקדק ובסי' ת"א כתב הדין דהוציאוהו גוים והביאוהו לעיר כתב ובלבד שתהא מוקפת לדירה והכא לא כתב אלא נתנוהו גוים או שיצא באונס ונכנס בדיר או סהר שהוא מוקף מחיצות מהלך את כולו ואינו מצריך מוקף לדירה והיינו לענ"ד מדאיתא בהה"מ פרק כ"ז מה"ש הלכה ד' בשם הרשב"א בלשון זה דוקא כשהרה"ר מותר לטלטל בו כגון שהוא מוקף לדירה או פחות מסאתים אבל אם לא היה מוקף לדירה והיה יתר על סאתים כיון שאינו מותר לטלטל בו אלא בד"א אין לו אלא ד"א ולדעתו צ"ל מה שלא חילקם המתני' ריש מי שהוציאוהו גבי דיר וסהר בין יש בו סאתים או יותר דסומך עצמו על הסתם דדיר וסהר אין בהקיפם יותר מסאתים כמו דסמך עצמו דסתם עיירות מוקפת מחיצה ובאמת הרמב"ם לא ניחא לו בזה וחולק כדאיתא בהה"מ פ"ז מה"ע ולהכי סותם נמי הטור הכא בדיר וסהר ואינו מקפיד שלא יהיה יותר מסאתים אף בעיר שהוצרך לפרש מוקפת חומה שזה ההבדל שבעיר ששובת בה או מניח עירובו העיר כולה כד"א אפילו עיר פרזי משא"כ בעיר זו שלא שבת בה דלומדים התוס' והרא"ש בק"ו מתל ששבת באויר מחיצות ומ"מ צריך שלא יהיה יותר מסאתים לשטתו דלא כהרמב"ם והיינו דצריך להיות מחיצה המתרת בטלטול ה"ה בעיר דמסתמא ההיקף יותר מסאתים ואינה מתרת הטלטול אלא בפתח ולבסוף הוקף צריך מחיצותיה להיות מוקף לדירה כתב נמי הטור הכי בביאור אבל באמת לשטתם בדיר וסהר דסתמא אינה מוקפת לדירה מוכרח להתנאי שלא יהיה יותר מסאתים ובזה במילא ל"ק ממחיצה דבני אדם שהיא לכל היותר אינה אלא מאלפים אמה ולא בית סאתים כדמתרת נמי הטלטול מטעם זה ה"ה דמהני לענין תחומין וצ"ע על הש"ע שקיצר כל כך

סעיף ז מי שהפליגה וכו' הואיל ושבת באויר מחיצות. לפסק הש"ע בסי' ת"ד דלכ"ע במים למעלה מי' אין תחומין ע"כ דזה איירי בגוששת למטה מי' דלמעלה מי' בלא זה מהלך את כולה כדאיתא בש"ס אלא אי אמרת אין תחומין למעלה מי' למה רצו ומדדקדק הואיל ושבת באויר מחיצות אף דקי"ל כר"ג אפילו בדיר וסהר ש"מ דאיירי ביצא לדעת ואף דלשטתו בסי, רמ"ח אין שום היתר להפליג אפילו תוך ג' ימים למטה מי, (ולמשמעות דעתו פה בהב"י ע"פ תשו' הרמב"ם אפילו קודם ג ימים אסור ובזה עיין סי' רמ"ח מה שכתבתי) ודוחק שמעמיד הדין למי שעובר לדעתו על איסור תחומין ויצא באיסור לכן הנלענ"ד דאיירי ביצא בהיתר אפילו בע"ש כגון לדבר מצוה מ"מ כיון דלדעת יוצא לולא דשבת באויר מחיצה היה אסור חוץ לד"א ובזה מ"מ אם מחמת אונס הוכרח לצאת מספינה זו לאחרת או שבא ע"י אונס לעיר כיון שמחמת אונס הוכרח לצאת מהספינה ששבת בה שהיא לו ד"א דתחומו הוי כהוציאוהו גויים ונתנוהו בדיר וסהר דכולה לו כד"א ודברי המ"א בשם הגהות אשר"י אין ענין לזה ע"ש: סעיף ח ומיהו אם החזירוהו לעירו דין זה המציאו הרא"ש ומרדכי בשם מהר"מ ע"ש. ולענ"ד הרמב"ם לא ס"ל הכי שהרי כתב פרק כ"ז מה"ש הלכה י"ג יצא לדעת אע"פ שחזר שלא לדעת אין לו אלא ד"א וכן אם יצא חוץ לתחום לדעת אע"פ שהוא ברה"י כגון דיר וסהר אין אלא ד"א משמע ברור דיניהם שוים ואפילו הוחזר לעירו אין לו אלא ד"א כמו ביצא לדעת ובא לדיר וסהר ומשמע נמי שדין יצא לדעת ובא לדיר וסהר למד מדמיון יצא לדעת והוחזר שלא לדעת כדכתב הב"י על יצא לדעת שאינו מועיל לו מחיצות בני אדם שנלמד מדמיון זה ע"ש ואולם מפי' רש"י ז"ל איכא למידק קצת דאזיל בשטת מהר"מ שהרי כתב על דברי ר"פ שאמר פירות אנוסים הם פירושו ויש להם אלפים לכל רוח אם י"ט הוא ואם שבת מותרים באכילה משמע אבל לענין טלטולם אין בשבת נ"מ וקשה אמאי הא נמי נ"מ בעיר מעורבת לטלטלם בכל העיר אלא משמע דזה אף באדם שרי וחוץ לעיר בשבת לא אפשר ושפיר וק"ל

הג"ה המוקפת מחיצה לדירה תמה אני מנין להרמ"א זה הא בהרא"ש ומרדכי והגהות מיימון לא נזכר כלל תנאי זה וכן לענ"ד בדין דזיל בתר טעמא שהרי השובת בעיר יש לו אלפים אמה לכל רוח והעיר כולה כד"א אפילו אינה מוקפת כלל וכדאיתא בטור סי' שצ"ח וכן בהרא"ש פרק מי שהוציאוהו וביאר הרא"ש שם הלכה י' שזה ההבדל שדוקא בשובת בעיר או נותן עירובו שם חשובה כולה כד"א אף בלא היקף משא"כ למובא מחוץ לתחום או להוציאו גוים ונתנוהו בדיר וסהר שמפני שלא שבת שם בעי היקף מחיצות של ישב ולבסוף הוקף וכן בשבת באויר מחיצות ואינו עיר צריך שלא יהיה יותר מבית סאתים ובדין דהכא בהחזירוהו לעירו הא יהיב הטעם ריש הפרק בשם מהר"ם