בית מאיר אורח חיים קג

עכו"ם מן האלפים ונתנוהו בדיר וסהר אבל הרב מורי ז"ל אמר דהתם שההקף כולו חוץ לתחומו אבל הכא שזה ההיקף הוא סביב תחומו ומתחילתו נאסר באותו ההיקף שלא היו לו אלא האלפים שלו כשהוציאוהו לאותו קצה שנאסר בו לא חשוב כנתנוהו בדיר וסהר ואין לו אלא ד' אמות: וכנראה הריטב"א חזר והודה לסברת רבו ע"ש ודוק: ומטלטל בכולה ע"י זריקה כתב המ"א דוקא בחפצים של אדם אחר שיש לו תחום אחר דאל"כ הרי אסור להוליכה חוץ לאלפים ולפירושו חפצים דידי' לאו דוקא חוץ לאלפים אלא אפילו תוך אלפים אסורים חוץ לד"א מטעם דהוי נפרץ במילואו למקום האסור ועיין בגמרא וליכא מאן דפליג בהא אר"ה שהרי חוץ לאלפים אפילו ע"י זריקה אסור מפני שביתת תחום של עצמם אך א"כ הי' אפשר לומר אחרי שהירושלמי מדמה דין היקף הנעשה בשבת לנתנו בדיר וסהר אלא שרש"י ותוס' לא ס"ל ומן הטעם דעד כאן לא מקילינן אלא ביוצא שאם נחמיר אף תחומו הפסיד משא"כ בהקיפוהו דיש לו תחומו וא"כ לגבי כליו י"ל דאף לתלמודן ליהוי כנותנו בדיר וסהר דאם נחמיר עלייהו הא אפילו בתוך אלפים אסורים כנ"ל וליהוי מותרים בכולו' אמנם דברי שמואל עצמם שאמר ומטלטל בכולה ע"י זריקה ע"כ כדפי' המ"א דהא שמואל אף בנותן בדיר וסהר גופי' לא ס"ל כר"ג שם עמוד ב' וממילא סתימת לשון הפוסקים אף לדידן משמע דאינו אלא על פי פי' המ"א והטעם שבאמת י"ל דאינו כניתן בדיר וסהר לדידן מפני שמ"מ אין לו הפסד מכאשר הי' לו טרם שהוקף שהרי מעולם לא הי' יכול לטלטלם יותר מד"א ולפ"ז מה שהמ"א סי' שצ"ז סק"ב מרמז להכא ר"ל דהכא מתבאר תו נ"מ במה שנאסרו כליו בתחומין ואולם כל זה לשטת התוס' אבל עיין ט"ז שטת רש"י ועיין ריטב"א פוסק כרש"י אפשר דבחפציו נמי תוך אלפים שרי ואין בזה משום נפרץ במילואו אף דחוץ לאלפים אסורים אפילו ע"י זריקה כיון שאינו משום איסור טלטול זולת משום איסור תחומין משא"כ לר"ה דהאיסור דידהו היינו גזירת טלטול משום גזירה דשמא ימשוך ומן התימא מכל הפוסקים שלא ביארו כל הצורך וביותר לשון הרמב"ם שכתב ומותר לו לטלטל בכולה ע"י זריקה וצ"ע

סימן תד עיין סי' ת"ו בב"י מביא הגהות הרא"ש דז"ל וכן מי שבא בספינה לתחום בשבת או בי"ט והוצרך לנקביו ממשמש את נקביו ואי פקח הוא נכנס לתחום ונכנס לעיר והו"ל כל העיר כד"א וחוצה לה אלפים ותמה עליו ודחק בשני דרכי' ומ"מ הניחו בצ"ע במ"ש וחוצה לה אלפים ולענ"ד גרם לו מה שהעתיק וכן מי שבא בספינה מחוץ לתחום דמשמע שהיה ב"ה למטה מי' באופן שקנה שביתה אבל להנוסח דלעיל שהוא לפני לק"מ די"ל דאיירי בספינה שהלכה כולה למעלה מי' דלא קנתה שביתה שאז במקום שיורד קונה שביתה כמבואר בש"ע ובב"י בשם הרשב"א איתא נמי הילכך מי שבא בספינה בשבת ולא יצא משם ליבשה מב"ה עד עכשיו הרי הוא מותר לצאת ליבשה ודינו כבני עיר אם הנמל תוך תחום העיר וא"כ משמיענו שאם נצרך לנקביו ובאלפים שיקנה שביתתו אינו מוצא מקום מוצנע אי פקח הוא ילך למקום תחום העיר ויקנה שם שביתו עם בני העיר ויש לו העיר וחוצה לה אלפים לכל רוח וק"ל

(הג"ה שניה) ואם הוא ספק וכו' אזלינן לקולא מזה מבואר דספק דרבנן לקולא ואפילו יש שני ספיקות לחומרא כי הכא דילמא היא למטה מי' ואת"ל למעלה מי' דלמא יש תחומין למעלה מי' ועיין במ"ל פ"ח מה' שאר אבות הטומאה שר"ל בדעת הרמב"ם להיפוך ופסק דהכא מפומי' דהרמב"ם נפק (אך עיין עירובין מ"ה ע"ב בתוס' ד"ה איבעית אימ' לדבריה' אין ראי' מתחומין די"ל כמו שהקילו אף בדבר שיש לו מתירין כן ה"נ ראה הרמב"ם להקל אף בשני ספיקות

אמנם דעת הרי"ף פ"ק בסוגי' דאין מפליגין נראה דס"ל דאין לחלק בין דבריהם דתחומין לדשאר איסורים דדבריהם מדמקשה על פי' ר"ח מדבמקום מצוה שרי ע"ש וק"ל ודברי התוס' הנ"ל יש לדחות כיון דהוא תירוצא לא נשאר במסקנא וי"ל דנמי לא אזיל למסקנת רב אשי) הן אמת שבספר איגרת הרמב"ם ראיתי כתב שם תחילה בפסקו בלשון זה והשאלה שנסתפק להתלמוד אם יש תחומין למעלה מי' זה האיסור למעלה מי' ביבשה הוא אבל אויר הים שהוא כרמלית לא יתלה בו איסור תחומין למעלה מי'

ושוב שנית בהתשובה לבבל אחרי שביאר טעמו דבמים אפילו פחותים מי' אי אפשר להיות בו דין תחומין ד"ת אפילו י"ב מיל כתב וזה שאנחנו אמרנו דבר זה וכו' וביארנו בביאור שהשאלה אם איסור תחומין הוא למעלה מי' או למטה מי' אמנם היא ביבשה כמו שנתבאר בתלמוד לשונות אלו לפ"ר מורים שר"ל דבמים למעלה מי' אפילו בכלל ספק אינו כי לא היה שאלת התלמוד עלי' וא"כ לא נשמע כנ"ל מיני' דאף בשני צדדים להחמיר מקלינן בדרבנן אבל חלילה להעלות כזה בדעתו חדא דמה"ת סברה כזו דאם למעלה מי' ביבשה הוא ד"ת בי"ב מיל למה לא יהא אסור בכרמלית מדרבנן מיהא. ותו שהרי בהדיא מבואר בגמרא (אף אם לא היה לו גירסות הלישנא אחרינא) למה דס"ד ליפשט מעובדא דר"ג דאף בים יש תחומין למעלה מי' אע"כ לדחוק בהלשון דמה שאמר ואמנם המים שגבהן י' טפחים ההליכה על גבם מותר לפי שאין איסור תחומין למעלה מי' בכרמלית היינו מפני שהאיבעי' לא אפשטה: (ובסגנון זה מביאו הב"י בביאור בסי' רמ"ח) והשאלה בתלמוד וכו' זה האיסור למעלה מי' ביבשה הוא. ע"כ נמי על דרך זה זה האיסור שחייבין לנהג בו בתחומין די"ב מיל ביבשה הוא אבל אויר כרמלית לא יתלה בו איסור תחומין למעלה מי' נמי ע"כ שלא יתלה בו הספק איסור מפני שהוא ס"ד וכן התשובה לבבל נמי ע"כ לומר שבקי' לקרא דדחק ומוקי אנפשי' וא"כ חזרה ראייתי בדין ב' ספיקות לאיתנה

אמנם לפ"ז מ"מ עדיין צ"ע דלפ"ז מחליט דבאויר יבשה שבתלמוד הספק די"ב מיל לחומרא וכדמסיים להדיא בהתשובה לבבל בלשון זה ולא השגחנו בכמות התחום אלא באיכותו אם הוא יבשה כדי שיהיה בו איסור תורה ודאי למטה מי' או כל דבר אם הוא (למטה) וצ"ל למעלה מי' ויהיה בו איסור מספק וע"כ ר"ל או כל דבר היינו האיבעי' שבגמרא על גבי עמוד או בקפיצה והן הן הדברים שהגיה הרמ"א וכתב מיהו אם היה הולך בדרך זה דהיינו ע"ג עמוד או ע"י קפיצה וכו' ותימא לי איך אפשר דמפני דים הוא כרמלית ומעביר מותר בו ד"ת לא יהא אפשר שיהיה בו תחומין ד"ת עד דלהכי בהאויר שהוא ספק הוי ס"ד לקולא ועל גבי עמוד גבוה י' ואינו רחב ד' שהוא מקום פטור כמבואר סי' שמ"ה יהיה באוירו ספק דאורייתא והרי לדעתי ברור מעביר ד' אמות ע"ג עמוד אינו רחב ד' אפילו מותר הוא כמו שמותר להוציא ממנו לאחד משני הרשויות ונמי נימא איך אפשר שיהיה בו תחום דאורייתא למטה מי' וא"כ באוירו דהיינו גבוה י' נמי נימא ס"ד לקולא וצ"ע ואולי מפני כך משנה לשון הגמרא ונקיט האיבעי' דע"ג עמוד בלשון זה שקפץ ע"ג עמודים שאינם רחבים ד' על ד' ור"ל שהאויר שבין עמוד לעמוד הוא אויר ר"ה וצ"ע

בריש סי' ת"ה מביא המ"א פלוגתא דתשו' אם למ"ד י"ב מיל ד"ת אף בכלים הכי דינא או דבכלים לכ"ע דרבנן וגופי התשו' אינם עמדי. ולפ"ר יש ראיה דכלים לכ"ע דרבנן מדף מ"ה ע"ב דמקשה וליקני שביתה באוקיינוס וכו' ודילמא הנך אזלי והנהו אחרינא נינהו איבעית אימא הוי ספק דדבריהם וקשה הא ודאי חוץ לי"ב מיל באו מאוקיינוס א"ו דבכלים דומיא דגשמים לכ"ע הוי דרבנן אבל י"ל דנכסי הפקר אף למ"ד דקונין שביתה ודאי אינו אלא דרבנן ודוחק לו' שהפוסקים כהירושלמי לא משגיחים כלל בתלמודן כמו שאינן בהראיות שבתוס' והרא"ש דמה"ת ובודאי הם דוחקים באותן ראיות להשוותם עם הירושלמי ולהכי משמע לי הנ"ל ראיה: אמנם דף ע"ט ע"ב מוכח איפכא כיון דלר' עקיבא דתחומין דאוריית' ה"ה כלים ממילא ה"ה י"ב מיל לשטת הירושלמי ודוק

ובעיקר הפלוגתא די"ב מיל אי הוי דאורייתא קשיא לי