בית לוי נח

תהא נאמנת לומר אין שקלי וכו' והוא לענ"ד באור נכון בדברי הב"ש בעזהש"י ומתורץ הכל על נכון

סעיף י' בהג"ה היתה חייבת לאחרים ובא אחד ק ונתן פרוטה להמלוה להרויח לה הזמן וקדשה בזה הוי מקודשת מקור דין זה הוא מהתו' ד"ו ד"ה דארווח. וכן פר"ת הא דקאמר דארווח והתוס' הקשו על זה וא"ת אמאי אסור לעשות כן מפני הערמת רבית והא אמרינן בפ' איזהו נשך שרי לי' לאינש כו' וי"ל דהיינו שאין הלוה נותן כלום לנותן אבל אם הי' נותן היה נראה כשלוחו ואסור וכו' יעו"ש ועיין בס' שער המלך ה"א פ"ה הט"ו שהביא שכן כתב הרמב"ן בחידושיו וכ"כ בתוספות הרא"ש מכ"י וכ"כ הטי"ד (סי' ק"ס) אלא שהוסיף עוד וכתב ודוקא שאומר כן מעצמו בלא דעת הלוה וגם לא יחזור ויקחנו מהלוה וגם שלא יאמר הלוה למלוה אני לא אתן אבל פלוני יתן לך בשבילי אבל אם יש צד אחד מאלו אסור וכתב מרן בב"י שם דבחלוקה ראשונה כתבו תלמידי הרשב"א שהרמב"ן חולק עליו ואמר כיון דמשלו הוא נותן ואין הלוה משלם לו מ"ל פייסו ומה לי לא פייסו והאיך נעשה שלוחו אם משלו הוא נותן א"ו אפ"ה שרי וכתב ולענין הלכה הרוצה לסמוך אדברי המתירין רשאי כיון דמידי דרבנן היא עכ"ל והרב גד"ת הקשה עליו וז"ל כיון דפלוגתא דהני רבוותא אי הוי כשלוחו אי לא הא אי הוי כשלוחו הרי הוא כמותו ואסור מה"ת וכו' גם מהרשד"ם כתב בפשיטות שאסור מה"ת יעו"ש. והשער המלך תמה עליו שהרי מדברי התוס' והר"ן והרמב"ן שכתבנו מבואר דאפילו א"ר אינו ואינו אסור אלא משום הערמת רבית גרידא שהרי אמר אביי שאסור לעשות כן מפני הערמת רבית וא"כ דאפילו בחוזר ונפרע ממנו דבהא כ"ע מודו וכו' אפ"ה ס"ל דאינו אסור אלא משום הערמת רבית כ"ש היכא דפייסו הלוה ולא נתן כלום וכו' ודברי מרן שכתב שאינו אלא מדרבנן מיוסדים על אדני פז והן הן דברי התוס' שכתבנו עכ"ל השער המלך ולענ"ד אין מדברי התוס' הכרע דהנה בע"כ צ"ל אף לדעת המהרשד"ם והגד"ת דאסור מה"ת דהוי כשלוחו אין הכוונה דהוי שלוחו ממש דז"א דהא באמת אין זה שלוחו רק אח"כ נותן לו עבור שהטיב עמו ורק דמחזי כשלוחו דהוי אסור דאורייתא וכיון דספק זה אי מחזי כשלוחו הוי באסור דאוריי' אית לן למיזל לחומרא והנה התוס' וכל הפוסקים לא כתבו רק דמחזי כשלוחו מוכח דאין זה שלוחו ממש הנה כן הוא סברת הגד"ת והמהרשד"ם דבכה"ג אית לן למיזל לחומרא כיון דמחזי כאסור דאורייתא. ועפ"ז נראה לחלוק דזה דוקא היכא דהלוה חוזר ונותן המעות שנתן עבורו אז שפיר יש לומר דמחזי כשלוחו אבל בקידושי אשה הנה מה שנותנת לו היא במה שמתקדשת לו הנה בזה נראה פשוט דלא מחזי כשלוחה דהא אינה נותנת לו מעות רק שמתקדשת. והנה יש לומר דאדרבה היא חפיצה בקידושין יותר ממנו וטב למיתב טן דו ואשה בכל דהו ניחא לה א"כ לא מחזי בזה כשלוחה במה שמתקדשת לו. ורק דהוי הערמת רבית דמ"מ הוא מרויח קצת כסף הקידושין ונראה כהערמת רבית וזה נראה כוונת התוס' במ"ש וא"ת וכו' וי"ל היינו שאין הלוה נותן כלום אבל אם נותן הי' נראה כשלוחו ואסור ואז יש אסור בברור וא"כ הכא בקידושי אשה לכל הפחות מחזי כהערמת רבית. ולפ"ז שפיר כתבו הגד"ת והרשד"ם דהיכא דחוזר ונותן לו כסף שנתן עבורו דאסור מדאורייתא היינו דמחזי כשלוחו ויש אסור דאורייתא והא דמוכח מהתוס' שאינו אסור רק משום ערמת רבית הוא רק בקידושי אשה כנ"ל דלא מחזי בזה כשלוחה דאדרבה הסברא נותנת שהיא חפיצה יותר בקידושין ודו"ק ומה שכתבו התוס' ריש דבריהם דבמה שמתקדשת לו מחשב כנותנת לו פרוטה והוי רבית קצוצה היינו היכא שמרויח לה ההלואה עבור זה דזה באמת מחשב כנותנת לו פרוטה דכסף קדושיה הוא פרוטה משא"כ לפר"ת בארווח דאין בזה שום איסור מדאורייתא רק דמחזי כשלוחו לפ"ז שפיר יש לחלוק דבקידושי אשה לא מחזי כשלוחה כנ"ל

סעיף יא הי' לו אצלה מלוה על המשכון וכו' הרי זו מקודשת וי"א שאפילו לא החזיר לה המשכון מקודשת כתב הב"ש וז"ל ועיין בח"מ (סי' רמ"א) בהג"ה הביא פלוגתא המוחל חוב ויש בידו משכון אם יכול לחזור וכאן מוכח דאינו יכול לחזור דהא במעמ"ש מבואר בסמוך די"א דאינה מקודשת משום דלא סמכה דעתה שמא יחזור א"כ אם הי' יכול לחזור אחר שמחל לא הי' סמכה דעתה ודוחק לומר דהכא עדיף טפי משום דהוי כאלו קיבל מעותיו כיון שמקדש אותה במעותיו עכ"ל. ובס' א"מ כתב וז"ל ופשוט דזה גרע ממעמ"ש דאפי' למ"ד סמכה דעתה דלא שביק דידי' ומחיל לאחריני הכא אי נימא דמוחל חוב ויש בידו משכון לא מהני מחילה משום דתפס משכון א"כ לא זכתה האשה עדיין בכסף קידושין והרי הוא כאומר לאשה התקדשי בטבעת שיש לי בביתי. והך דלא סמכה דעתה הוא היכא דזכתה כדין בכסף קידושיה אלא דלא סמכה דעתה שמא יפסיד ע"י מחילתו אבל למ"ד מחילה ותפס משכון לא מהני א"כ לא זכתה כלל במחילה שהיא כסף קידושיה גם מ"ש ודוחק לומר דחשיב כאלו קיבל מעותיו כיון שמקדש אותה במעותיו אינו מובן דודאי אם כסף אין כאן ומשום דתפס משכון קידושין אין כאן והוא פשוט עכ"ל הא"מ ולענ"ד נראה לבאר דברי הב"ש עפ"י דברי הרא"ש ספ"ק דמציעא והתוס' בב"ב דאם קידש אשה באיזה חוב אף שהחוב שוה הרבה אמרינן דלא נתכונה להתקדש רק בפרוטה והמותר הוא תנאי בלבד וע"מ כן מקודשת לו בפרוטה שישלים לה את מותר הסך ואם לא נתקיים התנאי נתבטל הקידושין ולפ"ז כאן שקידש אותה בחוב שלה אמרינן ג"כ כן דבשביל פרוטה היא מתקדשת לו והמותר הוא תנאי והנה בהפרוטה של קידושין שמוחל לה בזה לא יכול לחזור ומהני המחילה כמ"ש הב"ש משום דהוי כאלו קיבל מעותיו ומה שהקשה הא"מ דאי נימא דבעלמא יכול לחזור א"כ אין כאן כסף יש לומר דהמחילה והקידושין באין כאחד אך בהמותר שהוא תנאי הוכיח הב"ש ג"כ דאינו יכול לחזור דאי יכול לחזור א"כ לא סמכה דעתה והוי כמו מעמ"ש ושפיר מדמה לה למעמ"ש ומה שהקשה הא"מ דהכא גרע טפי דאי נימא דיכול לחזור א"כ אין כאן קידושין ז"א דהא