בית לוי נז

והנה הרא"ש והתוס' הוכיחו מזה דהמוחל אינו צריך לשלם מדינא דגרמי רק הדמים שקיבל ולא דמי שיווי כל השט"ח דאל"כ אמאי לא סמכה דעתה הא אם ימחול יצטרך לשלם לה א"ו דאינו צריך לשלם רק הדמים שקיבל ובקידושי אשה אינו אלא פרוטה עיין ברא"ש ספ"ק דמציעא. ולכאורה יש לדחות ההוכחה משום דיש לאוקמי דהכא מיירי בשטר כזה שלא נכתב שם המלוה וא"כ לא צריך כו"מ ואמר לה התקדשי לי בשטר זה וכ"ע סברי דעל זה סומכת דמקדשה בהחוב ולא בהנייר בלבד ועכ"ז פליגי אם הוי קידושין דלא סמכה דעתה פן ימחול ולא יצטרך לשלם לה דמי השט"ח דהא לא הזכיר לה החוב ויכול לומר דכוונתו הי' בשטר בלבד לקדשה וא"כ מאי הוכיחו מזה התוס' והרא"ש שאינו צריך לשלם רק פרוטה א"ו מוכח דס"ל דאי אפשר לאוקמי בשטר כזה דבשטר כזה לכ"ע אינו יכול למחול ואמאי לא סמכה דעתה וא"כ יש להוכיח כשיטת הש"ך דבשטר כזה אינו יכול למחול אכן לפי מה שכתב הע"י בלאו הכי אי אפשר לאוקמי בשטר כזה דא"כ אמאי צריך לומר דפליגי אי אשה סמכה דעתה הא יש לומר דפליגי בזה גופא כשלא הזכיר לה החוב אם סומכת דעתה שכיון לקדשה גם בחוב או שמא כוונתו רק בהנייר בלבד וזה אין רצונה וגם דוחק לומר דמיירי שלא הזכיר לה החוב. דהא לשון הברייתא התקדשי לי בשט"ח משמע שהזכיר החוב כדברי הע"י ואף אי נימא כמ"ש התוס' דהברייתות מיירי בסגנון אחד יותר מסתבר לאוקמי ברייתא השניה דהתקדשי לי בשטר דמיירי שם ג"כ בהזכיר החוב וכאשר בארנו לעיל

סעיף ט' כתב הבית שמואל (ס"ק כ"ו) וז"ל מיהו י"ל דוקא כשלקח כבר מעות רבית ממנה ומקדש בו בזה ס"ל לריטב"א דמקודשת אע"ג דרבית קצוצה יוצאה בדיינים מ"מ יכול לקדש בו לא יהא אלא שחייב לה ולא אמר כנסי סלע שאני חייב לך דהיא מקודשת וכן יש לומר בגזל ממנה מעות ומקדש בו ולא אמר לה שהוא מחזיר לה גזל שלה דהיא מקודשת אבל אם לקח ממנה איזה חפץ ברבית ומקדש בו י"ל דאינה מקודשת דיכולה לומר דידי שקלתי עכ"ל ובס' המקנה ובא"מ תמהו עליו דהוא סותר דברי עצמו שכתב (בס"ק ז') דמוכח מש"ס דאף בגזל מעות יכולה לומר אין שקלי ודידי שקלי תו תמהו עליו מ"ש דבלקח ממנה חפץ ברבית יכולה לומר אין שקלי וכו' והנה מדברי רש"י והריטב"א מוכח דברבית קנה החפץ לגמרי וחיוב ההשבה אינו אלא משום וחי אחיך עמך אהדר לו כי היכא דתיהוי ליה חיותיה. והוא חייב לשלם לו משלו ולפ"ז פשוט דאין צריך להחזיר לו גוף החפץ כיון שאינו רק משום וחי אחיך עמך. ולענ"ד נראה ליישב דברי הב"ש [ועיין בט"ז (ס"ק י"ט) אכן דברי הב"ש א"א לפרש כן דהא מדמי לה לחוב] דהנה צריך להבין למה זה הביא כאן דין זה אם גזל ממנה מעות וכו' דאין שייכות דין זה לכאן דמיירי ברבית והנה נראה מה דאיתא דיכולה לומר אין שקלי וכו' הוא אף שהדין אינו כן ואינו מגיע לה גוף הדבר שגזל ממנה עכ"ז אינה מקודשת משום דיכולה לומר שהיא לא נתכונה לקידושין ולאו כולה נשי דינא גמירי וכיון דיש מקום לטעות ולומר ששייך לה גוף הדבר יש לומר שהיא סברה כן ומאמינים לה שלא נתכונה לקידושין אבל מה שהדין פשוט לכל שלא שייך לה גוף הדבר אז אינה נאמנת לומר שלא ידעה מזה וסברה ששייך לה ולא נתכוונה לקידושין בזה לא נאמנת להפקיע הקידושין כיון דהדין פשוט לכל בלי שום חולק, ובזה נראה ליישב קושיית המקנה לעיל (סעיף ב') וז"ל וצ"ע מ"ש הח"מ והב"ש דאם קנה בשינוי מעשה כגון גזל מעות ועשה כספים מקודשת אפילו לא שדיך וצ"ע לפי מה שכתב הב"ש דאפילו לאחר יאוש יכולה לומר אין שקלי ודידי שקלי אף למ"ד יאוש קונה וכו' א"כ י"ל אף בשינוי מעשה וכמש"כ דאיכא למימר לאו כל הנשים דינא גמירי ע"כ והנה לפי דברינו א"ש דבגזל לאחר יאוש כיון דאיכא פלוגתא אם יאוש לחוד קונה א"כ אף למ"ד דקונה יאוש בלבד עכ"ז כיון דלאו כל נשי דינא גמירי נאמנת לומר דהיא לא נתכונה לקידושין וסברה דיאוש לא קנה ודידה שקלה משא"כ אם קנה בשינוי מעשה דזה דין פשוט בלי מחלוקת לא נאמנת לומר שלא כוונה לקידושין. ועפ"ז מתורץ שפיר מה שהקשו על הב"ש שכתב בלקח ממנה חפץ ברבית יכולה לומר אין שקלי וכו' והא כיון דמן הדין אינו חייב רק הדמים משום וחי אחיך עמך איך תאמר אין שקלי וכנ"ל ולפי דברינו א"ש דהנה הא דברבית אינו צריך להחזיר גוף החפץ רק המעות משום וחי הוא רק אליבא דרבא דס"ל רשות יורש לאו כרשות לוקח דמי אבל לרמי בר חמא אין ה"נ דברבית חייב להחזיר גוף החפץ כמו בגזל וכדאיתא ריש הגוזל בתרא וכמבואר כל זה בס' שער המלך הלכות אישות פ"ה ה' ט"ו ובמשנה למלך פ"ג מה' מו"ל דין ג' יעו"ש וכיון דאיכא מחלוקת בזה אף דקיי"ל דקנה גוף החפץ עכ"ז יכולה לומר אין שקלי ונאמנת דהיא לא נתכונה לקידושין כמו בגזל לאחר יאוש אף למאן דס"ל יאוש קונה והנה לפ"ז יבואר ג"כ דברי הב"ש מ"ש דבלקח ממנה מעות ברבית וקידשה מקודשת דבזה אינה יכולה לומר אין שקלי כיון דהדין אף בלקח ממנה חפץ ברבית אינו צריך להחזיר גוף החפץ וחיוב ההשבה אינו רק משום וחי אחיך ורק דבחפץ נאמנת שהיא טעתה ולא נתכונה לקדושין משא"כ במעות אינה נאמנת והוא משום דאף בגזל הסברא נותנת שתהא מקודשת כיון דאין קפידא אם יתן לה כסף אחר והוי כמו חוב וכמו שהוכיחו מהירושלמי עיין במקנה (סעיף ב') ורק דמוכח מהגמרא דאף במעות יכולה לומר אין שקלי והוא ג"כ מטעם הנ"ל די"ל אף דהסברא נותנת שאין קפידא בזה עכ"ז י"ל כל שאמרה שלא נתכונה לקידושין נאמנת משא"כ ברבית כיון דעיקר ההשבה אינו אלא משום וחי אחיך ומשלו הוא מהדר וגם הרבית שלקח הוא מעות שאין קפידא בזה שיחזור לה המעות שלקח, ממנה דוקא אף בגזל בזה שפיר אינה נאמנת לומר אין שקלי וכו' ולפ"ז מה שכתב הב"ש וכן יש לומר בגזל ממנה מעות וכו' כוונתו הוא להביא ראיה למ"ש דגבי מעות אינה נאמנת לומר אין שקלי גבי רבית והוא דאף בגזל יש לומר כן מצד הסברא ואף דלא קיי"ל כן גבי גזל עכ"ז גבי רבית שפיר הדין והסברא נותנת שלא