בית לוי נו

דזה ידוע שלכל הפחות לא ימעט הפקדון מפרוטה א"כ עיקר הקידושין הרי קייץ. וכמו שכתב הש"ך בחו"מ (סי' ע"ב ס"ק נ') גבי חיוב שבועה דבעינן שיהי' טענו בדבר שבמדה ויודה לו בדבר שבמדה וכו' דאם טענו אף דבר שאינו ידוע הסכום אבל זה ידוע שלכל הפחות שו"פ זה מקרי דבר ידוע יעו"ש ולפ"ז ה"נ גבי פקדון א שלא נישום עכ"ז עיקר הקידושין שהוא פרוטה בודאי הוא ידוע רק המותר שהוא משום תנאי לא נישום ובזה לא איכפת לן כנ"ל דהא דבעינן קייץ היינו עיקר הקידושין אבל התוס' הקשו שפיר מהא דהתקדשי בשט"ח דהתם סתם שטר אף פרוטה אינה שוה דאם שו"פ למה לו להתקדש בתורת שטר יקדשה בתורת כסף וכמו שהוכיח הירושל' עי' מ"ש לעיל (סי' כ"ז סעיף ד') וא"כ עיקר כסף הקידו' ג"כ לא הי' ידוע ולא נישום ולמה היא מקודשת ועיין מה שתירצו אבל כאן גבי פקדון בע"כ הי' שוה יותר דהרי אמר אם נשתייר פרוטה מקודשת א"כ מתחלה הי' שוה יותר הרבה מפרוטה ואף שלא נישום עכ"ז פרוטה שהוא עיקר הקידושין בודאי שוה והוי כנישום ובזה גם רב יוסף מודה כדברינו וזה נכון בעזה"י

סעיף ז הי' לו מלוה אצלה אפילו בשטר ואמר לה הרי את מקודשת לי במלוה שיש לי אצלך אינה מקודשת. בפ"ב דקדושין (דף מ"ז.) אמר רב המקדש במלוה אינה מקודשת מלוה להוצאה ניתנה נימא כתנאי המקדש במלוה אינה מקודשת וי"א מקודשת וכו' ותסברא אימא סיפא ושוין במכר שזה קנה ואי אמרת מלוה להוצאה ניתנה במה קנה והרמב"ם פ"ה מאישות כתב דהמקדש במלוה אינה מקודשת ובפ"ה מה' מכירה כתב בקרקע דקונה במלוה ובמטלטלין למי שפרע ורבים תמהו עליו דהוא נגד סוגיית הגמ' הנזכר דמכר שוה לקידושין ועיין בס' פני יהושע שתירץ דיש להוכיח מקרא דמלוה קונה במכר עפ"י מה דאיתא בב"מ (דף מ"ח.) יעו"ש וקשה לו על תירוצו דהא יש לאוקמי הקרא כגון שכתב לו שט"ח ועדיין לא נתן המעות ולא מיבעי לשיטת הרשב"א דס"ל דהמלוה יכול לחזור בו פשיטא דקנה הכלי ואף לשיטת הרמב"ן הובא בחו"מ סס"י ל"ט דאינו יכול לחזור עכ"ז פשיטא כשעדיין לא נתן לו המעות הלא אז כשנותן לו קונה הכלי שיחד לו ואף בקידושין כה"ג נראה דמקודשת דלא יגרע מגזל דידה דאף שמחוייב להחזיר לה ועכ"ז כשנתן לה ואמר הרי את מקודשת דהוי קידושין כמבואר (בסעיף ב') ובזה ניחא לי הא דמוקי ברייתא דלעיל כתנאי ולא מוקי דכ"ע כרב דהמקדש במלוה אינה מקודשת והכא פליגי במלוה כזו שעדיין לא נתן לו המעות ורק שנכתב השט"ח ופליגי בפלוגתת הרמב"ן והרשב"א ובמכר קנה מגזירת הכתוב א"ו דאף לשיטת הרמב"ן דאינו יכול לחזור הוי קידושין ומה שנראה לי לתרץ דברי הרמב"ם עפ"י מה שכתב הר"ן בטעמא דביטול גבי חמץ מועיל וכתב דהטעם הוא משום הפקר ואף דהפקר צריך שיוציא בפיו והכא ביטול בלב ג"כ סגי הטעם משום דחמץ בלאו הכי אינו ברשותו ורק דהכתוב עשה כאלו הן ברשותו לכך בהפקר כל דהו יוצא מרשותו ולפ"ז יש לומר ג"כ כאן להיפך והוא דהרמב"ם פסק שעבודא דאורייתא ולכך מכר קנה במלוה דמשום דמשעה שהלוה לו כבר נשתעבדו נכסיו להמלוה ולכך בקנין כל דהו קונה לגמרי ואף דמלוה אינה חשוב ככסף עכ"ז קונה הנכסים שנשתעבדו לו כבר משא"כ לגבי קידושין דבעינן ג"כ כסף ומלוה לא חשיב כסף וגבי מכר שאני דהנכסים כבר נשתעבדו והא דמשוה הגמ' מכר לקידושין הכא קאי אליבא דרב דס"ל שעבודא לאו דאורייתא כדאיתא סוף ב"ב ואליבי' אין לחלוק בין מכר לקידושין

בס' אבני מילואים (ס"ק י"ז) הביא קושיית העצמות יוסף על הא דאיתא שם (דף מ"ח) נימא כתנאי התקדשי לי בשטר ר' מאיר אומר אינה מקודשת ור"א אומר מקודשת וחכמים אומרים שמין את הנייר וכו' ופריך האי שטר ה"ד אילימא שט"ח דאחרים קשיא דר"מ אדר"מ דאמר לעיל מקודשת והקשה העצמות יוסף נימא דר"מ דאמר לעיל דמקודשת הוי מטעם דאמר לה התקדשי בשט"ח דכיון דהזכיר לה חוב סמכה דעתה להתקדש באותו חוב ומטעם זה הוי מקודשת אבל הכא איירי דאמר לה התקדשי לי בשטר ולא הזכיר חוב כלל ובהא קמפלגי ר' מאיר סבר דאינה מקודשת משום דדעתה של אשה אינה להתקדש עצמה בנייר וגם לא בחוב שהרי לא הזכיר לה החוב כלל ור' אליעזר סבר מקודשת דודאי סומכת על החוב של שטר וחכ"א דכיון דלא הזכיר אלא השטר דעתה אנייר אם יש בו שו"פ מקודשת עכ"ל והניח בקושיא ובס' א"מ תירץ וז"ל ולענ"ד אינו קושיא דבשט"ח דאחרים ודאי בעי כתיבה ומסירה ולר"א דאמר מקודשת ע"כ הי' בכתיבה ומסירה וכיון דכותב קני לך איהו וכל שעבודי' הרי הזכיר החוב וא"כ קשיא דר"מ אדר"מ ואפילו לרבי וכו' צריך לומר בע"פ קני לך וכו' וזה פשוט ולענ"ד משום זה לא איריא לפי המבואר בחו"מ (סימן ס"ו ס"א) י"א דשטר שכתוב בו אני משעבד לך ולכל מי שמוציאו נקנה וכו' או במסירה בלא כתיבה ואף להש"ך דפליג על דין זה עכ"ז בשטר שכתב בו סתם שנתחייב למוציא שטר זה ולא הוזכר שם המלוה כלל גם הש"ך מודה דנקנה במסירה לחוד יעו"ש ולפ"ז אכתי תקשי קושיית העמ"י אמאי לא מוקי לה בשטר כזה דלא בעי כו"מ ושפיר יש לאוקמי דפליגי כמו שכתב העצמות יוסף. אך נראה דזה יתורץ עפ"י מה שכתבו התוס' שם ד"ה אילימא וז"ל וא"ת ומאי קושיא לישני דלעיל מיירי דאמר לה קני לך שטר וכל שעבודי' והכא מיירי דלא אמר לה וי"ל שהי' תופס לדוחק מאחר שהלשונות שוים לומר שאינם בסיגנון אחד עכ"ל ולפ"ז אי אפשר לאוקמי דלעיל מיירי בשט"ח שכתוב בו שם המלוה והכא מיירי בשטר שלא נכתב שם המלוה דדוחק לאוקמי שאינם בסגנון אחד. וע"פ דברי העצמות יוסף יש לדחות מה שאמרתי לכאורה להביא ראי' לשיטת הש"ך שם דבשטר כזה שכתוב שמשעבד עצמו לכל מי שמוציאו ולא נזכר שם המלוה אינו יכול למחול ולכאורה יש להביא ראי' לזה מסוגיא זו דהגמ' מוקי פלוגתא דר"מ וחכמים בהתקדשי לי בשט"ח דכ"ע ס"ל דשמואל דהמוכר שט"ח וחזר ומחלו מחל והכא באשה סמכה דעתה קמפלגי