בית לוי נה

מצי עביד שליח לא מצוי שוי' והכא נמי כיון דאיהו לא מצי להקדיש דהא אי אפשר לצמצם כנ"ל וא"כ אינו מועיל ג"כ שליחות וא"כ הדרא קושיית המקנה לדוכתי' אכן לשיטת הר"ר שמשון הובא בתו' פ"ב דחולין (דף כ"ח ע"ב) דפירש א"א לצמצם דאין יכולים לברר הדבר אבל יש לספק שמא יצאו שניהם כאחד ושמא יצא א' קודם אבל עכ"פ אפשר שיהא שוים אך אין לברר הדבר וכיון דעכ"פ משכחת לה שיצאו שניהם כאחד דלפ"ז נראה דלא אמרינן בזה כל מילתא דאיהו לא מצי עביד וכו' דהא באמת גם הוא יכול להקדיש בריצוי שניהם. ורק מטעם ספק פן לא יצמצמו מחמרינן שלא יועיל הקדש שניהם אבל שליח שפיר מצי שוי' והטעם מבואר ודו"ק

סעיף ו הי' לו פקדון בידה וכו' ונמצא שנגנב או שנאבד אם נשתייר ממנו שו"פ מקודשת ואם לאו אינה מקודשת. ודוקא שאינה יודעת סכום הפקדון וכו' אבל אם ידעה סכום וכו' ע"כ. הנה הא דבעינן שלא תהא יודעת סכום הפקדון הוא מדברי הרא"ש שכתב כן לתרץ הברייתא דהתקדשי לי בפקדון דלמה בנשתייר מקודשת שמא לא הי' דעתה להתקדש רק בכל הפקדון והב"ש הביא בשם ב"ח ופרישה דבפקדון שקיבלה אחריות אפילו ידעה מקודשת אם נשתייר שו"פ דהוי מלוה ופרוטה ודעתה אפרוטה. והט"ז חולק דמלוה ופרוטה ידעה שהיא מלוה ודעתה להתקדש בהפרוטה משא"כ כאן חושבת להתקדש בכל הפקדון כשידעה הסכום. ונראה לי להביא ראיה לדברי הב"ח והפרישה מהא דכתב הרא"ש ספ"ק דמציעא דמוכר שט"ח וחזר ומחלו דמשלם מדינא דגרמי דאין צריך לשלם אלא דמים שנתן לוקח דאמרינן בהתקדשי לי בשט"ח דאחרים דאינה מקודשת דלא סמכה דעתה דחזר ומחל ואי נימא דמשלם כל הדמים ששוה השט"ח אמאי לא סמכה דעתה אלא ודאי דאינו משלם אלא דמים שנתן ואינו מחזיר לה אלא פרוטה דקידושי אשה אינו אלא פרוטה וכו' ואי לא סמכה דעתה אלא להתקדש בכולה עכ"ל הרי מבואר מדברי הרא"ש אף שקידשה בכל השט"ח עכ"ז אמרינן דלא נתכוונו רק שהקידושין יהי' רק בפרוטה ככל קידושי אשה והמותר יהי' בתורת תנאי ואם לא נתקיים התנאי בטלו הקידושין. ולפ"ז א"ש ג"כ מה שכתבו דבפקדון שקיבלה אחריות אף שידעה סכום הפקדון מקודשת דהוי מלוה ופרוטה שנשתייר וכיון שלא כוונה רק להתקדש בפרוטה ופרוטה נשתייר מקודשת בזה והמותר דהוי תנאי הרי נתקיים במה שנפטרת מלשלם גניבת הפקדון ומתורץ קושיית הט"ז דמוכח מדברי הרא"ש דעיקר כוונת האשה להתקדש רק בפרוטה. והמותר הוא רק בתורת תנאי אכן עדיין תקשי מה שהשיג הב"ש על דברי הב"ח והפרישה והוא דיש לומר דאין רצונה להתקדש בזה שהיא נפטרת מלשלם אחריות הפקדון אמנם לפי דברינו יתורץ גם זה כיון דהוכחנו דמה שקידשה בפקדון עיקר הקידושין אינו אלא בפרוטה והמותר הוא משום תנאי. והנה כתב העיטור הביאו הר"ן ס"פ כל הגט והמגיד פ"ט ה"ג אם לא נתקיים התנאי בקידושין מחמת אונס הוי ס"ק וא"כ הכי נמי הרי הוא אנוס בקיום התנאי שהרי הפקדון הוא נגנב או שנאבד וכיון שמשלם הדמים הרי נתקיים התנאי הפקדון הוא נגנב או נאבד ואף שכתב העיטור דהוי ספק קידושין יש לומר דהיינו בלא נתקיים התנאי כלל משא"כ כאן דהרי משלם הדמים ונתקיים קצת יש לומר דמקודשת לגמרי והרי כתב הב"ש סימן כ"ז ס"ק ב' דאם התנה ליתן לה סך מה נותן שו"כ ובע"כ כתב בסוף דבריו להוכיח דהוי נתינה יעו"ש. וגם יש לומר דהרא"ש יסבור דאונס בקידושין הוי קידושי ודאי ועיין מה שכתבתי בעזה"י בסי' ל"ח. ועפ"ז מתורץ מה שהקשה בס' טיב קידושין סעיף כ"ז על דברי הב"ח והפרישה מהא דבש"ס (דף מ"ח ע"ב) מבואר דאפילו אמר התקדשי לי בדינר כסף ונמצא זהב אינה מקודשת וא"כ כש"כ בעלה בדעתה להתקדש בפקדון דאינה מקודשת במה שמתחייבת דמיו וכו'. ולפי דברינו אין כאן קושיא דהתם לא נתקיים עיקר הקידושין דיש לומר דמקפדת דפרוטה של קידושין יהי' של כסף דוקא משא"כ בקיום התנאי של קידושין אם לא נתקיים מחמת אונס שפיר מקודשת. ומתורץ ג"כ מה שהקשה שם על הרא"ש וז"ל דניהי דלא ידעה סכום הפקדון ונתרצית להתקדש בו הן רב או מעט ניהי דנחתא לספיקא הן שיהי' מעט או הרבה כפי מה שהוא אבל על חסרון י"ל שלא נתרצית ודרך מו"מ לקנות דבר שהוא ספק אף ביותר משוי' לפי האמת לפי שאפשר שיהי' בו ריוח או הפסד אבל על חסרון י"ל שלא נרצית. אכן לפי דברינו א"ש דכיון דכל זה אינו אלא בקיום התנאי וכיון דלא נתקיים מחמת אונס שנגנב או נאבד מקודשת תו הקשה בס' הנ"ל וז"ל אלא דקשה לי איך מוקי הרא"ש באינה יודעת סכום הפקדון דתקשי לרב יוסף (בדף ח') דשיראי צריכי שומא וא"כ בלא ידעה סכום הפקדון איך תתקדש וללישנא דבכל דהו לא פליגי צ"ל דא"ל התקדשי לי בכל דהו וכו' וללישנא דש"כ בעינן דקייץ ואף בכל דהו ג"כ מצריך רב יוסף שומא א"כ בע"כ צ"ל שנישום הפקדון וזה דוחק לאוקמי דמיירי דהפקדון הי' כסף דוקא יעו"ש עכ"ל. והנה כעין זה הקשו התוס' שם (דף ז' ע"ב) ד"ה ורב יוסף מהא דלקמן (דף מ"ח) גבי התקדשי לי בשט"ח וחכמים אומרים שמין את הנייר אם יש בו שו"פ מקודשת ומשמע שמין את הנייר אחר הקידושין ואע"ג דמתחלה שומת הנייר לא הי' ידוע עיי"ש ולענ"ד נראה לתרץ קושיית הטיב קידושין דהנה זה פשוט הא דאמר רב יוסף דבעינן דומיא דכסף דקייץ היינו עיקר הקידושין דגבי קידושי אשה כתיב כסף דקייץ כמו שפירש"י דש"כ אתרבי ככסף כדאמרינן ישיב לרבות ש"כ וזה דוקא בעיקר הקידושין אבל לא בתנאי הקידושין דבתנאי אף שלא נישום מתחלה עכ"ז כאשר ישומו אח"כ ונתקיים התנאי לבסוף מקודשת ולפ"ז לא תקשי דהא דאמר ר"י שיראי צריכי שומא דבעינן קייץ בע"כ מיירי היכא שגילו דעתם שתתקדש בכל השיראי ומקפדת דוקא על זה שעיקר הקידושין תהא דוקא בכל השיראי משא"כ בהתקדשי בפקדון הרי הוכחנו דמיירי בסתם ובסתם הא דעת הרא"ש דאינה מכוונת להתקדש רק בפרוטה והמותר הוא תנאי ובתנאי לא בעינן שיהי' קייץ בתחלה כנ"ל וכיון