בית לוי נג

הגמ' בנתנה היא ואמר הוא משום די"ל כמו שתירץ התוס' והרא"ש דלא פסיקא לי' למנקט כן דהא בסתם היא מקודשת דהא סתם בני אדם כן חשובים וכיון דליכא להוכיח נשאר הדבר בספק וטעם הרא"ש שכתב משום דעיקר הקיחה וכו' הבה"ג לא ס"ל כן דיש לומר הסברא להיפך דעיקר תלוי באמירה כמ"ש התו' (דף ד' ע"ב) ד"ה היכא. ועיין לעיל סעיף ז' מה שכתבתי ליישב על נכון דברי הטור במה פליג הרמב"ם עם הרי"ף והרא"ש וע"פ דברינו יתיישב מה שדקדק המקנה כאן מה שהזכיר הטור בלשון הרמב"ם ז"ל בנתן הוא ואמרה היא דמקודשת מספק אף דבזה ליכא פלוגתא ולפי דברינו א"ש דהנה כבר כתבנו דהוכחת הרמב"ם דאינה מקודשת כשאינו אדם חשוב הוא משום דבברייתא הזכיר נתן הוא ואמרה היא מקודשת מספק ולא הזכיר ג"כ נתנה היא ואמר הוא מזה הוכיח דאינה מקודשת כלל כנ"ל לכך הזכיר הטור לומר דמדין זה הוכיח הרמב"ם

סימן כח סעיף ג' בהגהה וכל זה שאמר לה כנסי סלע שאני חייב לך אבל אמר לה כנסי סלע זו סתמא וחזר ואמר התקדשי לי בו אעפ"י שחייב לה ג"כ והגיע זמן הפרעון מקודשת ואינה יכולה לומר לפרעון קבלתיו ובב"ש ס"ק ט' ובט"ז ס"ק ה' הביאו דברי הב"ח שכתב בשם הרשב"א בחוב שלא הגיע זמן הפרעון אפילו קיבלה בשתיקה ולא שדיך וגם אמר לה כנסי סלע שאני חייב לך והרי את מקודשת לי בו מקודשת ולא בעינן שדיך או שתאמר הן רק בהגיע זמן הפרעון. ובט"ז השיג עליו דלא נמצא כן ברשב"א וגם הדין הוא תמוה דאע"ג דקיי"ל ריש ב"ב דהלואי שיפרע אדם בזמנו מ"מ זה שאומר בפירוש שנתנו בפרעון חוב אמרינן דפרע תוך זמנו דלא לטרדיה אח"כ בזמנו כאביי ורבא ריש ב"ב והכל מודים בזה כיון שאמר בפירוש לפרעון יעו"ש. ולענ"ד יש ליישב דברי הרשב"א. דהנה בדין המבואר סעיף ג' בהחזיר לה חוב ואמר לה כנסי סלע שאני חייב לך והרי את מקודשת לי בו דבעינן שתאמר הן או ששדיך מעיקרא פליגי בה הפוסקים לשיטת הרמב"ם ובעל הלכות משמע לשון זה שהוא חזרה ממה שאמר בתחילה כנסי סלע זה שאני חייב לך דמשמע שבתורת חוב הוא נותן לה רק הרי את מקודשת ולשם קידושין הוא נותן לה. ולשיטת הר"ן משמע לשון זה דאינו חזרה רק דרצונו בשניהם שתתקדש לו וגם שיהי' לה סלע זה לפרעון חוב שלה עיין בר"ן קידושין (דף י"ג) והנה בירושלמי איתא על הא דחטף סלע מידה וקידשה בו במה תתקדש אמר רב חגי רצון אשה בקידושין והמעות יהי' חוב והכוונה הוא שאמדינן דעת האשה אף שמגיע לה חוב עכ"ז קיבלה בתורת קידושין שרצונה בקידושין ורק בתנאי שהמעות יהי' חוב אבל לא מחלה לא ודלא כמשמע מרש"י (דף נ"ב) בקידושין דהוי מחילה והטעם הוא אף שרצונה בקידושין עכ"ז רצונה להתקדש ככל הנשים שמקבלות כסף קידושין ולא שתמחול חוב שלה בעד הקידושין ולפ"ז א"ש הא דפסק הרמ"א כאן היכא דלא הזכיר כנסי חוב שלך מקודשת אף בלא שדיך ולא אמרה הן אף שהגיע זמן הפרעון משום דאמרינן שרצונה בקידושין וכיון שלא הזכיר לשם חוב מקודשת אבל היכא דאומר לה כנסי חוב שלך והרי את מקודשת אז לשיטת הר"ן דהכוונה הוא שתתפרע החוב וגם תהי' מקודשת זה לא ניחא לה ולא מתקדשת לו. ולפ"ז י"ל דהרשב"א מספקא ליה לשון זה דיש לפרשו בתרי אנפי כשיטת הרמב"ם דהוי חזרה ומקודשת דהא חזר בו ממה שאמר לפרעון ויש לפרשו כסברת הר"ן דדעתו שתתפרע גם החוב שלה בזה ואם כוונתו לזה אינה מקודשת דזה אין רצון האשה כנ"ל. וז"ל הרשב"א ויש לפרש שחזר ואמר לא לפרעון אלא לקדושין וכו' והוא שהגיע זמן הפרעון עכ"ל הרי שכתב ויש לפרש וכו' ר"ל שיש לפרשו גם באופן זה כשיטת הרמב"ם ולפ"ז א"ש דבהגיע הזמן פרעון ואמר לה כנסי סלע זה שאני חייב לך והרי את מקודשת כיון דיש לפרש לשון זה דהוי חזרה. וגם יש לפרש דאינו חזרה רק כוונתו לשתיהן לכך אינה מקודשת כיון דלהאשה מספקא לה איך כוונתו דאולי כוונתו לשתיהן וזה אין רצונה להפסיד חוב שלה לכך אינה מתכוונת להתקדש לו ואף שתאמר שכוונתה היה לקדושין עכ"ז כיון דגם לעדים מספקא להו הוי כמקדש בלא עדים כאשר כבר בארנו לעיל כמה פעמים משא"כ בלא הגיע זמן הפרעון דאז מטעם חזקה דאין אדם פורע בתוך זמנו מפרשינן לשון זה דהוי חזרה ולא הי' כונתו לפרעון החוב רק לקדושין ושפיר סמכה דעתה בזה וכן העדים דכוונתו לקדושין בלבד והוי ככל החזקות דעלמא. ולכך בתוך זמנו לא בעינן שדיך או שתאמר הן משא"כ בהגיע הזמן פרעון בעינן שדיך או שתאמר הן כנ"ל

ועפ"ז יש לתרץ מה שהקשה המקנה סעיף זה על הרשב"א שכתב (בגטין דף כ') גבי הא לך טס של זהב וקבלי גטיך וקבלי כתובתך כתב דדמי להאי דכנסי סלע זה בחובך דאמרינן דמחלה לו (ר"ל היכא דאמרה הן או דשדיך) והקשה עליו דהא הכא בעינן שתאמר הן דאל"ה לא אמרינן דמחלה לו והתם לא קאמרה הן עכ"ל. וע"פ דברינו יתיישב דהא הטעם דבעינן שתאמר הן משום דבלא אמרה הן יש לומר דמספקא לה אולי כוונתו שיהי' לפרעון החוב וגם לקידושין ואשה אין רצונה להתקדש באופן זה שלא תקבל כסף קידושין. משא"כ כאן גבי גט בע"כ מיירי דנותן לה גט מדעתה דאל"ה לא שייך מחילה וכיון דלא מפסדת בזה מידי דהא תקבל כתובתה ויכול לגרשה בשטר שלא שוה פרוטה ולמה לא תמחול לו לכך שפיר אמרינן דמחלה אף בלא אמרה משא"כ גבי קידושין למה לה להפסיד כסף קדושיה לכך בעינן הן. תו הקשה בס' הנ"ל דלדבריו בעינן שנותן לה גט מדעתה א"כ קשה מאי מקשה הש"ס שם מברייתא משאר לכתובתה דלמא מיירי התם במגרש לה בע"כ וכו' וצ"ל דס"ל להרשב"א דליכא לאוקמי ברייתא במגרש בע"כ דא"כ אפילו אמר שאר נמי לא מהני דאע"ג דקיי"ל פרעון בע"כ הוי פרעון מ"מ בש"כ לא הוי נתינה כמ"ש הב"ש סי' כ"ז בשם המהרי"ט עכ"ל. ודבריו לא מובנין