בית לוי נב

וכ"כ א"א הרא"ש ז"ל עכ"ל הטור. ועיין בב"י מה שהאריך לתמוה במה פליג הרמב"ם והרא"ש הלא דבריהם מכוונים יעו"ש ולענ"ד נראה דכוונת הטור הוא כן מתחילה הביא שתי החלוקות בנתנה היא ואמר הוא וכתב חילוק בין אדם חשוב לאינו חשוב והקדים החלוקה של אדם חשוב משום דדעתו כדעת הרא"ש דסתם בני אדם נקראים חשובים לזה. וע"ז כתב דברי אביו הרא"ש וצריך חקירת חכם וכו' דמוכח ג"כ מלשון זה דסתם בני אדם הם חשובים כנ"ל. ואח"כ הביא דברי הרמב"ם דמוכח מדבריו דפליג על זה דהנה הרמב"ם סתם דבריו וכתב נתנה היא ואמר הוא אינה מקודשת עכ"ל. אף דבאדם חשוב מקודשת עכ"ז סתם בנ"א אינם חשובים לכך כתב סתם דאינה מקודשת והדין של אדם חשוב הביא בפ"ה מוכח מדבריו שסתם בנ"א הם אינם חשובים לכך כתב סתם אינה מקודשת. והנה מלשון הרי"ף מוכח ג"כ שס"ל כדעת הטור והרא"ש שכתב אברייתא הנ"ל וכן אם נתנה היא ואמר הוא לא הוי קידושין כלום ודוקא באדם שאינו חשוב וכו' הרי שלא סתם כדברי הרמב"ם סתם אינה מקודשת רק כתב ודוקא באדם שאינו חשוב ר"ל דידעינן שהוא אינו חשוב אבל סתם בני אדם הם חשובים ולזה שפיר הביא הטור שהרמב"ם חולק על הרי"ף והרא"ש. וזה נ"ל נכון בעזהי"ת ליישב דברי הטור

אך מנין הוציא הרא"ש שסתם בנ"א הם נקראים חשובים עיין בס' המקנה שהראה מקורו מהירושלמי ולפי דברינו יתכן לומר דהוכיח זה דהי' קשה לי' קושיית התו' (דף ה' ע"ב) למה לא נקט הברייתא גם דין של נתנה היא ואמר הוא דאינה מקודשת או דספיקא הוי והתו' תירצו משום דלא פסיקא לי' דבאדם חשוב מקודשת אבל אי נימא דסתם בנ"א אינם חשובים א"כ הו"ל למנקט הדין דאינה מקודשת בסתם דהא הרוב אינם חשובים. והדין של אדם חשוב הא הזכיר בברייתא לקמן א"ו מוכח דסתם בני אדם הם חשובים לכך לא מצי למנקט דהא ע"פ רוב היא מקודשת בנתנה היא שהיא מקודשת הא הזכיר לקמן דבאדם חשוב מקודשת

סעיף ח נתן הוא ואמרה היא אם הי' מדבר עמה על עסקי קדושין הוי ודאי קידושין ואם לאו הוי ספק קדושין ואם ענה הבעל הן בשעת נתינה הוי ודאי קדושין אפילו אין עסוקין באותו ענין והב"ש ס"ק כ"ג הביא דברי הב"ח שכתב דהיינו שהיו מדברים מע"ק דאם לא היו מדברים יש לומר מה שאמר הן הוי כלאו דיש הן שהוא כלאו והב"ש השיג עליו דא"כ למה מהני בקידשה בגזל ואמרה הן עכ"ל. ולענ"ד נראה ליישב ע"פ דברי הר"ן פ"ק דקידושין גבי תן מנה לפלוני בדברי הרמב"ם שהצריך לומר התקדשי לי במנה שנתתי על פיך ומשום דשתיקותו אף על פי שנראה כהסכמה לדבריה לא איכפית לי' כיון דיכול לישא אחרת אבל שתיקת האשה הוא דהוי הסכמה כיון דנאסרת לעלמא לא היתה שותקת עכ"ל, ולפ"ז לא תקשי מגזל כשאמרה הן דמהני דבהן של האשה לא חיישינן שהוא כלאו דכיון דנאסרת לעלמא אם לא היתה רצונה בקידושין לא היתה אומרת בלשון כזה שמשמע שרצונה בקידושין אבל בבעל שאמר הן דאין לו כ"כ נפ"מ דהא יכול לישא אחרת שפיר מפרשין דבריו דאולי כוונתו במה שאמר הן שהוא לאו

ובספר המקנה כתב וז"ל אמנם אני תמה על הגדולים האלו שלא פירשו דברי הרמ"ה כפשטא דס"ל כיון דבעינן אמירה דבעל מדאורייתא וכו' אינו מועיל רצונו בלא אמירה ואין ריצוי גדול מכשהיא אומרת שיתן לה לשם קידושין והוא נותן לה ע"פ דבורה ואפ"ה לא מהני אמירה דידה עד שיוציא בשפתיו א"כ מאי מוסיף בזה הלשון הן שאינו אלא לשון ריצוי וריצוי לא מהני ולא דמי כלל לקדשה בגזל דידה ואמרה הן דמהני דהתם לא בעינן אמירה דידה אלא ריצוי מהני וכו' עכ"ל, והנה מה שכתב דאין ריצוי גדול וכו' ואפ"ה לא מהני ולפ"ז רצה לדמות דגם אמירת הן לא מהני לענ"ד יש לחלוק עפ"י מה שכתב המקנה בעצמו לעיל סוף סעיף ג' לכך צריך ליזהר המסדר הקדושין לגמור אמירתו קודם שיתן הטבעת לידו יעו"ש בטעמו של דבר לפ"ז יש לומר דאמירת הן שאמר שפיר מהני ולא יגרע ממדבר בעסקי קדושין אף שהם מדברים בלשון כזה שאינו מועיל אם הי' מקדשה בכך ועכ"ז מקודשת אף שנתן לה בשתיקה משום דהא שמדברים בענין קדושין נחשב כאמירה ה"נ מה שהשיב על דבריה הן לא יגרע מזה והא דכשהיא אומרת שיתן לה לשם קדושין ונתן לה דלא מהני בלא אמירה דידיה הוא מטעם דבעינן שיקדם הריצוי והדבור קודם הקדושין משא"כ כשלא קדמה הידיעה והריצוי קודם לא מהני וא"כ היכא שהיא אמרה שיתן לה לקי והוא לא גילה דעתו מקודם רק במה שנתן לה הקידושין לכך לא מהני

סעיף ט נתנה היא ואמרה לו וכו' אם הוא אדם חשוב מקודשת וכו'. ואם אינו אדם חשוב הנה שיטת כל הפוסקים דלא הוי קדושין כלל זולת הבה"ג הביאו הב"י ס"ל דהוי קדושי ספק. ועיין במקנה מה שרצה ליישב דברי הבה"ג ולדעתי יש לומר עפ"י מה שכתב הרא"ש ריש קידושין הבאתיו לעיל סעיף ז' כתב וז"ל והא דפשיטא להו לרבותינו ז"ל לפרש דבנתנה היא ואמר הוא אינה מקודשת משום דעיקר הקיחה וכו' אבל מלישנא דגמ' ליכא ליכא למידק מדלא הזכיר הגמ' נתנה היא ואמר הוא מקודשת (ר"ל מספק) אלמא דפשיטא לי' דלא הוי קידושין כלל דאיכא למימר משום דלא פסיקא ליה דהא באדם חשוב מקודשת עכ"ל. והנה כבר הוכחתי לעיל דדעת הרמב"ם דסתם בני אדם אינם חשובים לענין זה ולפ"ז נשאר קושיית הרא"ש אמאי לא הזכיר הגמ' נתנה היא ואמר הוא ואין לומר משום דלא פסיקא ליה כנ"ל הא סתם בנ"א אינם חשובים וא"כ הו"ל למנקט הדין בסתם ובאדם חשוב הא הזכיר לקמן (דף ז') ומזה הוכיח הרמב"ם דבאדם שאינו חשוב אינה מקודשת כלל וכן יש לומר דזהו שיטת כל הפוסקים משא"כ הבה"ג יש לומר דס"ל כשיטת הרא"ש שהוכחנו לעיל דס"ל דסתם בני אדם הן חשובים וא"כ לא תקשי כנ"ל מדוע לא הזכיר