בית לוי נא

הב"ע דאמר לי דלאו לשבושי דברי שמואל אתי דלשון הב"ע לא משמע הכי אלא דמוקי הא דשמואל במדבר עמה תחלה עע"ק ואמר שרוצה לקדש אותה לעצמו ואח"כ אמר הרי את מקודשת סתם כדברי שמואל ממש והיינו דקאמר הב"ע ר"ל דשמואל מיירי בענין שאמר כבר לי וע"ז מקשה הש"ס א"ה מאי קמ"ל וכו' ולפ"ז א"ש דשמואל מיירי כשמדבר עמה עע"ק א"כ ע"כ צ"ל באומר הריני אישך אפילו במדבר עע"ק לא מהני משום דגרע מאם לא אמר כלל עכ"ל ולענ"ד נראה דאדרבה יש להוכיח מכאן כדעת רי"ו דמהני במדבר עע"ק בהריני אישך דלכאורה יש להקשות למה פשיטא לי' להגמ' באמר הריני אישך וכו' דלא הוי קידושין וכדמשני אביי מטעם דכתיב כי יקח ולא שיקח את עצמו הא איתא קדושין (דף ז') אמר רבא התקדשי לי לחציי מקודשת חצייך מקודשת לי אינה מקודשת א"ל אביי לרבא מ"ש וכו' ה"נ איש אמר רחמנא ולא חצי איש א"ל הכי השתא וכו' וה"ק לה דאי בעינא למינסב אחריתי נסיבנא וכו' הרי חזינן דאף דיש לפרש לשון התקדשי לחציי שמקדש את חצי גופו ובכה"ג לא הוי קידושין עכ"ז אמרינן דאין אדם מוציא דבריו לבטלה ובוודאי כוונתו שיהי' רשות בידו למנסב אחריתי הוא מתנה עמה ולפ"ז תקשי דגם כאן נימא דכוונתו הריני אישך הוא להיפך שהוא מגלה דעתו שלא ינסוב אחריתי וכוונתו הריני אישך ולא של אחרת שלא אקח אחרת. ולמה אינה מקודשת אכן יש לחלוק דהתם איכא קידושין שאמר התקדשי לי כדת ומ"ש לחציי הוא תנאי שיהי' רשות בידו למנסב אחריתא משא"כ כאן שאמר הריני אישך לא הי' שם לשון קידושין כלל דבלשון זה אינה מקודשת דכתיב כי יקח ולא שיקח א"ע. ולא הי' רק תנאי בלא קידושין לכך אינה מקודשת אכן עדיין תקשי בעסוקין באותו ענין שפיר יועיל לשון זה דהא בעסוקין בע"ק אף בשתיקה מקודשת וא"כ למה אמרינן שלשון זה מגרע גרע למה לא נימא דהוא תנאי שלא ינסוב אחריתא וכנ"ל. והקידושין הוא במה שעוסקין בע"ק והנה לפי מה שמפרש המקנה דזהו תירוץ הגמ' הב"ע דאמר לי דהכוונה במדברים בענין קידושין תקשי למה בהריני אישך אינה מקודשת אך יש לומר דאביי דמוקי כן טעמא דשמואל לטעמי' אזיל דס"ל דאף בהתקדשי לחציי אינה מקודשת ולא מפרשינן לישני' דכוונתו שינסוב אחריתי כן ה"נ לא מפרשין דבריו כנ"ל אבל לפי מה דפסקינן כרבא דהתקדשי לחציי מקודשת כן ה"נ בהריני אישך מפרשין דבריו דכוונתו שלא ינסוב אחריתי ואם עוסקין בעסקי קידושין ואמר הריני אישך מקודשת כדברי רי"ו. והנה אם לא נפרש תירוץ הגמרא הב"ע ככוונת המקנה בוודאי מוכח כרי"ו מדלא משני באמת הגמ' כן דמיירי בעסוקין בענין קידושין א"ו דליכא לאוקמי בכה"ג דא"כ אף בהריני אישך תהא מקודשת וא"כ מוכח כדברי רי"ו בכל אופן שנפרש דברי הגמ' ולפחות מידי ספיקא לא נפקא ועפ"י דברינו יש לתרץ קושיית התוס' על רש"י (דף ד' ע"ב) ד"ה היכא ודו"ק

סעיף ז' נתנה היא לו כסף ואמרה הריני מקודשת לך אינה מקודשת ואם הוא אדם חשוב ונתנה ואמרה והוא לא אמר כלום כתב הח"מ ס"ק כ"ב דהוי ספק קדושין מדרבנן דהוי כנתן היא ואמרה היא הנה עפ"י דברי הח"מ יש לדחות מה שכתב הק"ן בשם בנו הגאון ר' טיאה ווייל ברא"ש (סוף סי' א') וכתב שם הרא"ש וצריך חקירת חכם מי נקרא אדם שאינו חשוב להתירה בלא גט וכתב ע"ז הגאון הנ"ל וז"ל מה שהקדים רבינו בזה הכא דלא עיקר ולא המתין לבאר זה לקמן (סי' ו') כי שם מקומה והכא אגב אורחא צ"ל דרבינו ס"ל כשיטת הראב"ד דלאו דוקא אדם חשוב אלא אינש דרחימא להו אע"ג דלכ"ע אינו חשוב וכו' א"כ לקמן איהו דאחשביה דהא אמרה לי' הילך מנה ואקדש אני לך א"כ בזה אין צריך חקירת חכם אם אדם חשוב הוא אבל הכא בשמעתין דנתנה היא ואמר הוא והיא לא דברה כלום יותר ודאי צריך חקירת חכם עכ"ל והנה מדברי הח"מ מוכח דלא כדבריו דהא כתב בנתנה היא ואמרה היא אם הוא אדם חשוב הוי ספק קידושין מדרבנן ולדברי הק"ן איך משכחת לה שלא יהי' אדם חשוב הא כיון שנתנה לו הרי הוא חשוב בעיניה. והיכא משכחת לה הא דנקט בברייתא נתנה היא ואמרה היא אינה מקודשת הא לעולם יהי' ספק קידושין לדברי הראב"ד

אכן לענ"ד נראה ליישב קושיית הגאון ר' טיאה הנ"ל בדרך נכון בעזהי"ת ויתיישב ג"כ דברי הטור מה שהרבה לתמוה עליו הב"י וצריך אני להציע דברי הרא"ש וז"ל אבל היא שנתנה לו ואמרה לו וכו' אינה מקודשת וכן אם נתנה היא ואמר הוא אינה מקודשת אם לא באדם חשוב וכו' ואם נתן הוא ואמרה היא חיישינן מדרבנן וכו' והא דפשיטא להו לרבותינו ז"ל לפרש דבנתנה היא ואמר הוא אינה מקודשת משום דעיקר הקיחה וכו' אבל מלישנא דגמ' ליכא למידק מדלא הזכיר הגמ' נתנה היא ואמר הוא מקודשת (ר"ל מספק) אלמא פשיטא ליה דלא הוי קידושין כלל די"ל משום דלא פסיקא ליה דהא באדם חשוב מקודשת וצריך חקירת חכם מי נקרא אדם שאינו חשוב להתירה בלא גט עכ"ל. ונ"ל דפירוש דברי הרא"ש הוא כך דקשה לו למה באמת לא נקט הגמ' נתנה היא ואמר הוא מקודשת מספק והוא משום דלא פסיקא ליה כנ"ל הא סתם בני אדם אינם חשובים. והדין דבאדם חשוב מקודשת אשמעינן לקמן (דף ז'). לכך כתב וצריך חקירת חכם מי נקרא אדם שאינו חשוב ר"ל דס"ל דסתם בני אדם נקראים חשובים לענין זה וא"כ בסתם בני אדם בנתנה היא ואמר הוא היא מקודשת לכך לא מצי הגמ' למנקט האי גוונא דספיקא הוי דהא בסתם בני אדם היא מקודשת בוודאי וכן כתב הח"מ והב"ש דמלשון זה של הרא"ש משמע דסתם בני אדם הם חשובים יעו"ש ומתורץ קושיית הג' הנ"ל מה שהוצרך להביא זה כאן ועפ"ז יבואר לן דברי העור בעזה"י שכתב וז"ל ואם נתנה היא ואמר הוא וכו' אם הוא אדם חשוב מקודשת וכו' ואם אינו אדם חשוב אינה מקודשת וכו' וכתב א"א הרא"ש ז"ל וצריך חקירת חכם וכו' והרמב"ם ז"ל כתב נתנה היא ואמר הוא אינה מקודשת נתן הוא ואמרה היא מקודשת מספק. וסברא ראשונה היא סברת רב אלפס