בית לוי נ

איכא סברא לומר דלעצמו קידש ולא לאחריני דלא שביק אינש מצוה דרמי' על נפשי' ועביד לאחריני כמו דאיתא סברא זו בקדושין (דף נ"א) אכן נראה דעת המקילין משום דיש סברא להיפך דלא רצה ליתן כסף הקידושין ולאחריני קידש וסברא זו ג"כ אמרינן התם לא שביק אינש מידי דאית לי' הנאה מיני' יעו"ש ולפ"ז כתב דבקדושי שטר דאף באין בו פרוטה מקודשת בודאי איכא ידים מוכיחות אף בלא לי דלעצמו קידש דהא התם ליכא האי סברא דחשיב בעיניו כסף הקידושין כיון דאין בו שו"פ. והנה לפ"ז נסתר ג"כ ההוכחה מהירושלמי דהא דמוכח מהירושלמי דאף בקדושי שטר בעינן לומר לי דהא משוה אותו לקידושי כסף היינו אם בעינן פרוטה בקדושי שטר וכדס"ד דהירושלמי אבל לפי האמת דבקדושי שטר לא בעינן פרוטה לא צריך לומר לי כנ"ל. אכן גוף סברתו של המקנה נראה מהדוחק דבשביל שהוא חושש לפרוטת הקדושין לא יקדשה לעצמו אף שאיכא סברא לומר לא שביק אינש מצוה דרמי עליו והתם בקדושין אינו עומד נגד הנאה דידי' מצוה אחריני יעו"ש וכן מצאתי בריטב"א שכתב הסברא להיפך וז"ל ואלו בקדושין שאמר הרי את מקודשת ולא אמר לי אמרינן דליכא ידים מוכיחות שקדשה לעצמו ולא הוו ידים כלל ולא מהני האי סברא דלא שביק אינש מצוה דנפשי' וכו'

והנה מהירושלמי הלז יש להוכיח שלא כדברי הר"ן פ' האומר הביאו הרמ"א בסימן מ' דאם קדשה בשטר ואינו בעין לאחר למד יום אלא נקרע או נאבד תוך ל' אינה מקודשת והנה בקדושי כסף בכה"ג מקודשת אף שנאבד ולפ"ז מאי מוכיח הירושלמי דבקדושי שטר לא בעינן פרוטה דאל"כ היינו כסף הא יש חלוק דבתורת כסף אם נאבד מקודשת משא"כ בתורת שטר אף אם נאבד אינה מקודשת

סעיף ה' מי שאומר שאם כשנתן לה הכסף אמר לה הריני נותנו לך בתורת קדושין הוי כאומר לי ובב"ש ס"ק ט"ז הביא בשם מהרי"ט דאם אמר אני נותנו לך לקידושין דליכא חשש קדושין די"ל דלצורך קדושין הוא נותנו ואינו מקדש בו והנה במהרי"ט הביא ראי' לזה מפ' כיצד מערימין אמר על בהמה טמאה ועל בעלת מום הרי אלו עולה לא אמר כלום הרי אלו לעולה ימכרו ויביא בדמיהן עולה אלמא שני לן בין אמר הרי זו עולה לאומר לעולה עכ"ל ובס' א"מ ס"ק י"ג השיג עליו וז"ל ולענ"ד דגם גבי עולה אם אמר הרי זו לעולה חלה הקדושה על גוף החפץ וה"ל עולה ממש וכן באומר הרי זו לחטאת וכן מבואר בדברי הרמב"ם פ"ב משחיטה וכו' וא"כ באומר לעולה נמי הוי עולה והאי דבעלת מום שאני כיון דבעלת מום לא מיתפס בעולה א"כ כשאומר הרי זו עולה לא אמר כלום ובאומר לעולה כוונתו לדמי עולה אבל במתפיס בהמה תמימה אפילו אמר לעולה נמי כוונתו על גוף השור שיהי' עולה עכ"ל. ולדעתי נראה להצדיק דברי הריטב"א דלשון לעולה יש לו שתי כוונות דיש לפרש שהוא עצמו יהי' עולה ויש לפרש למכור ולהביא בדמיו עולה ולכך אם היא בהמה כשרה אמרינן דהיא עצמה תהי' לעולה משא"כ בבהמה טמאה ובעלת מום אמדינן דעתו דכוונתו לדמי עולה והנה כ"כ גבי קידושין אם אמר אני נותן לך לקדושין יש לפרש ג"כ שתי כוונות או שבמעות האלו הוא מקדשה כעת או כוונתו שיהי' לצורך קדושין וכיון שלשון זה יתכן לפרשו ג"כ שאינו מקדשם כעת לכך אינה מקודשת הא למה זה דומה להא דאיתא לעיל סעיף ג' אמר לה הרי את מיועדת כו' דלא הוי קדושי וודאי כיון דיש לפרש הני לישני דלמלאכה קאמר לה וא"כ העדים אינם יודעים בשעת הקדושין אם כוונתו לקידושין או למלאכה וכן הכא אי כוונתו לקדושין או לצורך קדושין והוי כמקדש בלא עדים

שם הוי כאומר לי בס' אבני מילואים הביא דברי המהרי"ט שכתב וז"ל ויש להביא ראי' שכל שהלשון אינו מוכיח אעפ"י שיש הוכחה מדבר אחר לא מיקרי ידים מוכיחות מדאמרינן פ"ק דנדרים כנדרי רשעים נדר בנזיר ובקרבן ובשבועה ומפרש רש"י ז"ל דכולהו בהדי הדדי הוי כיון דאמר על הככר הריני עלי הימנו פי' הריני נזיר עלי קרבן הימנו שבועה ופריך בגמ' הימנו דלמא דאכלי' קאמר ומאי פריך הא ליכא לספוקי בהכי דמדאמר הריני נזיר ועלי קרבן מוכח דלא בעי למיכלי' שהרי אסרו עליו אלא כיון שזה הלשון דהימנו לא מוכח בעצמו לא הוי יד אעפ"י שדבר אחר מוכיח עליו וכו' ע"כ דברי מהרי"ט והא"מ השיג עליו דהמעיין ברש"י יראה דאין ראי' כלל דפירש"י שם אמר על הככר הריני נזיר אם אוכל הככר ועלי קרבן הוא נמי בכה"ג שנדר להביא קרבן אם יאכל והימנו הוא שבועה על הככר ע"ש וכיון דלא נדר הככר בקרבן שפיר פריך דלמא הימנו דאכלי' קאמר וכו' יעו"ש ואני לא זכיתי להבין דבריו דלו יהי שלא אסר הככר עליו הא מ"מ קיבל עליו נזירות וקרבן אם יאכל אותו הרי חזינן דאין רצונו לאוכלו ואין לומר דההוא גברא ניחא לי' בנזירות ובקרבן דא"כ למה תלה אותו באכילת הככר יקבל עליו נזירות וקרבן בלא אכילת הככר א"ו דלא ניחא לי' לההוא גברא בנזירות ובקרבן ומפני שרואה שהככר חביב עליו ורצונו לגדור עצמו שלא יאכל אותו לכך מקבל עליו נזירות וקרבן אם יאכלנו והנזירות והקרבן יגדור אותו שלא יבוא לאוכלו וא"כ שפיר הוכיח המהרי"ט דהא חזינן דאין כוונתו לאוכלו

סעיף ו' אמר לה הריני אישך הריני בעלך הריני ארוסך אינו כלום אפילו הי' מדבר עמה תחלה על עסקי קידושין משום דכתיב כי יקח ולא שיקח את עצמו והב"ש ס"ק י"ט כתב בשם רי"ו דיש אומרים דהוי קדושי ודאי וי"א דהוי ספק קידושין ובס' המקנה הוכיח כדברי הסוברים דלא מהני אף במדבר על עסקי קידושין מקידושין (דף ה' ע"ב) מהא דפריך ר"פ לאביי על מילתא דשמואל למימרא דסבר שמואל ידים שאין מוכיחות וכו' ומשני הכא במאי עסקינן דאמר לי ולא משני דשמואל מיירי בעסוקין בענין קידושין ולכאורה מזה יש להוכיח כרי"ו ואי מיירי במדבר בעסקי קידושין א"כ בהריני אישך וכו' ג"כ תהא מקודשת לכן לא משני כן אכן כתב דיש לומר דזהו באמת כוונת הגמ' בהא דמשני