בית לוי מו

שייך בגט לכן וכו'. והנה הר"ן הביא דעת הסוברים דבקרקע אינה מקודשת וראיתם מגטין (דף יוד.) דקחשיב שם הדברים ששוה גיטי נשים לשיחרורי עבדים ופריך ולתני נמי מחובר ומשני מילתא דאיתא בקידושין לא קתני הרי מוכח דבקדושין ג"כ פסול מחובר אך הר"ן דחה זאת דהתם בקידושי שטר מיירי. והנה שיטת הסוברים דקדושי כסף ג"כ פסול במחובר וראיתם מגטין בע"כ צ"ל משום דמקשינן הוויות להדדי והמקנה הביא דברי התוס' קידושין (דף ה) ד"ה שכן פודין וא"ת נימא ק"ו מקרקעות וכו' מוכח דקדושין כשר במחובר ובס' הנ"ל כתב די"ל דגם התוס' יסברו דאינה מקודשת במחובר וכתב וז"ל דהא גם גירושין מצינו שיכול לכתוב גט בדבר מחובר כגון בעציץ נקוב כדאיתא בגטין (דף כ"ב.) ועל יד העבד א"כ שפיר כתבו התוס' דאיכא למילף בק"ו במחובר כזה שיכול לגרש ולקדש בו ואפ"ה וכו' והנה דבריו צריכים באור דאם יכול לגרש בו א"כ ליכא ק"ו ובע"כ צ"ל דכך כוונתו דהנה איתא שם וכותב על יד העבד ונותן לה העבד משא"כ אם לא יתן לה העבד הרי מחוסר קציצה והנה פסול זה שייך בגירושין משום דכתיב וכתב ונתן שלא יהי' מחוסר קציצה בין הכתיבה והנתינה ובקידושין בכה"ג כשר אף שאינו נותן לה העבד כולו רק שיהי' לה חלק בהעבד או שכתב שטר קידושין על יד העבד וא"כ שפיר איכא ק"ו ממחובר כזה שפסול לגרש וכשר לקדש. כן צריך לפרש כוונתו ואולי יש ט"ס בדבריו אכן לדעתי אי אפשר לומר כן בכוונת התוספות ולהשוות דבריהם עם שיטת הסוברים דבקרקע אינה מקודשת דהא יש להוכיח מגמ' גטין הנ"ל דאף מחובר כזה פסול לגבי קידושין דאל"כ עדיין תקשי ליתני מחובר כזה ובע"כ צ"ל דהתוס' יפרשו דהתם בקידושי שטר מיירי ופסול אף באופן כזה משא"כ בתורת כסף מחובר כזה כשר ולא מקשינן הוויות להדדי וכבר כתבנו דשיטת הסוברים דאינה מקודשת בקרקע משום דמקשינן הוויות להדדי ולפ"ז אי אפשר להשוות דברי התוס' כשיטת הסוברים דבקרקע אינה מקודשת דהא ע"כ מוכח מדברי התוס' דלא מקשינן הוויות להדדי בזה והנה מצד הסברה מחובר כשר לגבי קידושין דלמה יגרע משוה כסף דהא גם זה הוא שו"כ. וכיון דלא מקשינן הוויות להדדי מהיכי תיתא לפסול מחובר גבי קידושין ושיטת הפוסלים הוא רק משום דמקשינן הוויות להדדי כנ"ל אכן יש לומר מטעם אחר דהתוס' יסברו דמחובר פסול לגבי קידושין והא דכתבו כן הוא לס"ד מקמי דידעינן הקושיא דויצאה והיתה וליכא למעט קרקעות מהקישא דהוויות להדדי כיון דאף שטר קידושין במחובר עדיין לא ידעינן למפסל וכן עלה על דעת המקנה ליישב כן אלא שדחה זאת מתרי טעמא האחד דא"כ לימא ק"ו איפכא דאינה מקודשת בקרקע מה שטר שמוציא אינו מכניס קרקע שאינו מוציא כש"כ שאינו מכניס וכיון דאיכא למימר הכי ואיכא למימר הכי קי"ל כל חד תקום אדוכתי' ע"כ. ולדעתי אי אפשר לומר כן דאין זה ק"ו דהא דקרקע אינו מוציא יש סברה משום דכתיב וכתב ונתן. יהי' מחוסר קציצה משא"כ בקידושין למה יגרע קרקע משו"כ. וטעם הפוסלים הוא רק משום דמקשינן הוויות משא"כ כשעדיין לא ידעינן למפסל גם קדושי שטר במחובר מצד הסברא ליכא למפסל גם מה שדחה עוד וז"ל ותו דמצידו תברא דאיך נילף בק"ו בשטר שמוציא מכש"כ שמכניס הא ע"כ נימא דיו דאין לקדש בשטר מחובר כמו גט מחובר והדר נימא דמקשינן הויות להדדי דאין לקדש בקרקע ע"כ והנה על זה ג"כ יש לפקפק די"ל הא דמקשינן הויות להדדי היינו אחרי שידעינן דמקשינן הוי' ליציאה משא"כ כשעדיין לא ידעינן מזה ההיקש אף הויות להדדי לא מקשינן

שם בכסף כיצד נותן לה בפני שנים פרוטה או שוה פרוטה התוס' ריש קדושין האריכו מנ"ל דשוה כסף ככסף לגבי קדושין והריטב"א בחידושיו פ"ק דקדושין כתב וז"ל ויש שתירץ כיון דדרשינן כסף קדושין מדכתיב ויצאה חנם אין כסף. וגבי עבד עברי וה"ה אמה העבריה שוה כסף ככסף ואנן נמי גבי קדושין דרשינן הכי אין כסף וש"כ לאדון זה אבל יש כסף וש"כ לאדון אחר ביציאה דכוותי' ממעטינן לגמרי עכ"ל ובס' אבני מילואים ס"ק ג' הקשה וז"ל דבפ"ק דקדושין (דף ד.) בש"ס שם ואיצטריך למכתב ויצאה חנם ואיצטריך למכתב כי יקח דאי כתב רחמנא כי יקח הוי אמינא קדושין דיהב לה בעל דידה הוי כתב רחמנא ויצאה חנם ותיפוק לי' דאיצטריך למכתב ויצאה חנם דהא לא ידעינן שו"כ ככסף מוכי יקח אלא מויצאה חנם לפי דברי הריטב"א עכ"ל. ונראה ליישב עפ"י דברי הרשב"א בתשובה סי' א' שהביא ראי' דיכול לקדש אשה בקרקע מב"ב דאם הלך זה והחזיק בשלו וכו' משמע דקרקע נקנה בקרקע ובס' המקנה ביאר כוונתו דס"ל ה"ה באשה דהא יליף בג"ש מהדדי בקיחה קיחה ואי נילף בהקישא דהויות להדדי דאינה מתקדשת בקרקע ה"ה דאין קרקע ניקנית בקרקע וכו' וכיון דפסקינן דקרקע ניקנית בקרקע ה"ה דאשה ג"כ ניקנית בקרקע ולפ"ז כיון דמוכח מוכי יקח דגמרינן קיח קיחה משדה דאשה ניקנית בקרקע ממילא מוכח דאשה ניקנית בשוה כסף דקרקע ג"כ הוא שו"כ וא"כ אף אם לא כתב ויצאה חנם הוי ידעינן שו"כ מוכי יקח והריטב"א הוסיף להוכיח דגם מויצאה חנם ידעינן שו"כ

שם בב"ש ס"ק ב' בדין נתינה בע"כ גבי קדושין כתב לחלוק היכא דהיא מתנה התנאי תן לי מנה אז אמרינן נתינה בע"כ לא הוי נתינה אבל כשהוא מתנה ע"מ שאתן לך אז אפילו בע"כ הוי נתינה ובס' המקנה הביא ראי' לזה מהא דאיתא בקדושין (דף ח') התקדשי לי במנה ונתן לה דינר הרי זו מקודשת וישלים משום דהוי כאומר לה ע"מ וקשה אמאי אינה יכולה לחזור הא הוי נתינה בע"כ ובזה קיי"ל דהוי ספק אע"כ כיון דהוא מפנה לכ"ע הוי נתינה עכ"ד ויש לדחות דהנה הגמ' הקשה שם ע"ז מיתיבי התקדשי לי במנה והי' מונה והולך ורצה אחד מהם לחזור אפילו בדינר אחרון הרשות בידו ומשני הכא במאי עסקינן דאמר במנה זו. והא מדסיפא וכו' לא פרושי קא מפרש וכו' והנה אי נימא כמו שמחלק הב"ש